דלית זילבר / צילום: איליה מלניקוב
כשדלית זילבר רצתה מאוד להיות מתכננת מחוז ירושלים, היא הייתה רק בת 38. "ניגשתי למי שהיה אז ראש מינהל התכנון, שמאי אסיף, והוא אמר שהם חוששים לתת לי את התפקיד כי אני צעירה. אמרתי לו שאני גם צעירה, גם אישה וגם מזרחית, אז הוא מרוויח שלוש במחיר אחד". זילבר קיבלה את התפקיד, ואף הצליחה לטפס בהמשך בסולם התפקידים עד לעמדה הבכירה ביותר בתחום התכנון בישראל - מנכ"לית מינהל התכנון.
המינהל הוא הזרוע התכנונית של מדינת ישראל. הוא זה שדן ומכריע בסוגיות קריטיות כמו היכן יוקם שדה תעופה חדש, האם באמת יוקמו איים מלאכותיים מול חופי המדינה, איך נתמודד עם מצוקת התחבורה והפקקים, ואיך צריך להיראות הבינוי במדינת ישראל. הצומת הזה הופך את זילבר לאחת מהדמויות הבולטות בכל הנוגע לתכנון המדינה לעתיד.
היא לא נרתעת ממהלכים שנויים במחלוקת, ואין לה בעיה להציג עמדות שאינן פופולריות, בלשון המעטה, בקרב העוסקים בענף הנדל"ן. כאשר הודיעה בחודש יולי כי מינהל התכנון ימליץ למועצה הארצית לבטל את תמ"א 38 עד מאי 2020, כל הענף רעש - ולא מרעידת אדמה. זילבר מצאה עצמה תחת התקפות יומיומיות מצד גורמים שמתפרנסים מהתחום. "אחריותי המקצועית היא להביע את עמדתי ולקדם שיפור במצב התכנוני הקיים", היא אומרת על כך. "העמדה שלי על תמ"א 38 מבוססת ועקבית לאורך שנים".
רוח דומה הציגה כשהודיעה כי בכוונתה לבטל את ה'הקלות' שהיו נהוגות במשך עשורים ארוכים בענף הנדל"ן. היא נימקה זאת בכך שרגע אחד לאחר שוועדות התכנון מאשרות תוכנית, רצים היזמים לאשר הקלות בוועדות המקומיות. "אני רוצה ללכת ברחוב ולראות מה שאישרתי, ולא תוספות בנייה שלא אישרתי. זה אחד השינויים שאני מתכננת: שתהיה ודאות שהתוכנית שאושרה היא מה שייבנה בפועל. בעולם לא יודעים מה זה הקלות".
היא נכנסה לתפקיד באוגוסט 2017, בתקופה שהממשלה הייתה בטירוף מוחלט לסיים את משבר הדיור. "לפני עשור היו מאשרים בישראל 10,000 יחידות דיור בשנה, ולאף אחד לא היה דחוף שום דבר. ב-2018 אישרנו למעלה מ-150 אלף יחידות דיור", היא מספרת ל'ליידי גלובס', בראיון ראשון לתקשורת מאז תחילת כהונתה. התוצאה: הרבה מאותו לחץ פג, ומאפשר לה לנשום, לקראת המשימה הגדולה והמאתגרת במיוחד שממשלת ישראל העמידה בפניה: לתכנן את מדינת ישראל לקראת 2040.
הממשלה החליטה שעד 2040 צריך שיהיו בישראל 2.6 מיליון דירות. זה יקרה? איך תיראה מדינת ישראל עוד 21 שנה?
"החלטת הממשלה קבעה שעד 2040 צריך לבנות 1.5 מיליון יחידות דיור. כיוון שלא כל מה שמאושר נבנה בפועל, מינהל התכנון צריך לאשר 2.6 מיליון, ואני מאמינה שזה יתממש.
"בכל מקרה, ב-2040 תהיה תחבורה ציבורית מתפקדת, גיוון, ויצירת הזדמנויות להליכה ברגל. גם דירות יותר זולות וגם יותר יקרות, עם שטחים פתוחים. אני בדעה שצריך לחזק את ערי המטרופולין, כמו באר שבע, אבל המדינה העדיפה לחזק את אשקלון".
מה לגבי מגזרים כמו חרדים וערבים?
"הותמ"ל (הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור, ש"צ) עשתה המון שינויים בחברה הערבית. הפכו מקומות כמו טירה, טייבה ואום אל פאחם לערים תוססות, ולראשונה במגזר הערבי תוכננה בנייה רוויה על קרקע מדינה. לגבי החרדים, הם צריכים להיות חלק מהערים עצמן. בסוף צריך עירוב שימושים, כי צריך לספק תעסוקה ולהשתלב בה, ולקרב אזורי תעסוקה לשכונות מגורים כמו בבית שמש. התכנון מבין את הצרכים, ואנחנו אפילו מתכננים לחרדים פרויקטים צומחים, שניתן להגדיל את יחידות הדיור תוך כדי, אבל באופן מסודר ולא פיראטי".
לדעת לתכנן
נקודת המפנה בקריירה של זילבר הגיעה ב-2015, כאשר מינהל התכנון עבר בהוראת שר האוצר, משה כחלון, מאחריות משרד הפנים לאחריות משרד האוצר. "יום אחרי שזה קרה הודיעו לי שאני מכהנת גם כיו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב, במקומה של היו"ר הפורשת גילה אורון. במשך שנה כיהנתי גם בירושלים וגם בתל אביב". משם הדרך למנכ"לות הייתה סלולה.
"זה היה מה שתמיד רציתי. בתפקידים שעשיתי קודם נחשפתי לשלטון המקומי, והכרתי את העולם המוניציפלי. הניסיון בוועדות התכנון תרם לי יכולת משמעותית של עמידה בלחצים, והוא גם איפשר לי לשמוע מתנגדים ולהקשיב. למדתי לצאת מעצמי, לדעת מה הדבר הנכון, ולקבל את ההחלטה הנכונה. אחד ההרגלים שפיתחתי זה לקבל החלטה ברורה ולא מתחמקת, ולהגיד - כן או לא. ברגע שאני מקצועית ועומדת איתנה על עמדתי, כולם מתרגלים. כבר שנים שלא התקשרו להפעיל עליי לחץ.
"עד שמוניתי לתפקיד, מי שכיהן בתפקיד יו"ר ועדות מחוזיות היו תמיד עורכי דין או כלכלנים. היום מבינים שזה לא נכון, ואחרי המינוי שלי, יושבי ראש הוועדות המחוזיות היו אנשי תכנון".
הופתעת כשנכנסת לתפקיד?
"לא הופתעתי, אבל חשבתי שצריך לעשות שינוי בראייה לטווח ארוך. מינהל התכנון היה עסוק במשבר הדיור ובכיבוי שריפות, ולא הסתכל קדימה. להביא את כל משרדי הממשלה לשולחן אחד זה לא פשוט, אבל עשינו את זה".
מטה הדיור אמור להביא את כולם לשולחן אחד.
"מטה הדיור רואה רק דיור. אבל תכנון זה הרבה יותר. זה מיליוני מ"ר תעסוקה, זה תשתיות, זה תחבורה, הרבה מעבר לדיור. המשבר היום הוא קודם כל משבר תחבורה ותשתיות".
משבר הדיור נפתר?
"משבר הדיור נפתר בתכנון, שזה תחום האחריות שלנו. אבל הביצוע הוא יותר מורכב. לא כל הבנייה מתבצעת על מגרשים ריקים. יש יחידות דיור שאישרנו בהתחדשות עירונית, למשל, או במגזר הערבי, ולממש יחידות דיור בתחומים האלה לוקח הרבה זמן".
הרבה פעמים אתם מתכננים ומתכננים, ובסוף בא ראש עיר ולא מוכן שיבנו אצלו.
"ראשי ערים מסתכלים על כאן ועכשיו ולא על טווח ארוך. אני לא מוכנה לשמוע על ראשי ערים שלא רוצים תושבים. יש להם אחריות ציבורית לא רק עבור מי שהצביע עבורם. תיקון 101 (רפורמת המרפסות) נתן להם עוד סמכויות וכוח, והם לקחו את זה לכיוונים לא טובים. היום 80% מהתוכניות מאושרים בתוך שנה וחצי, אחר כך יש עיכובים בעררים".
אבל כשתורת הארנונה בישראל קובעת שיחידת דיור היא גירעונית ומסחר ותעסוקה הם רווחיים, איך ניתן לצפות מראש עיר לתמוך בדיור?
"זה נכון. ולכן צריך לגייס את ראשי הערים ואת משרד הפנים, שאחראי על מצבם הכספי, ולשנות את בסיס הארנונה. בדיוק כמו שצריך שתשתיות מסוימות יצאו מהרשות המקומית".
איך מוציאים פוליטיקה מהתכנון?
"כשאתה כמה שיותר מקצועי, ומציג נתונים מקצועיים - בסוף מקשיבים לך. ירושלים היא המקום הכי פוליטי, והצלחנו לעשות שם עבודה טובה. לפני הרבה שנים הובאה בפנינו לאישור תוכנית פצלי השמן במועצה האזורית מטה יהודה, מכוח חוק הנפט. זאת הייתה בקשה לנסות להפיק פצלי שמן באזור הכי רגיש סביבתית בתחום המועצה האזורית מטה יהודה.
"החברה היזמית דחפה ולחצה מאוד, אבל התחום היה חדש לגמרי, ולא הכירו אותו כאן בישראל. התלבטתי מאוד, כי זה נושא שלא הכרנו, והחלטתי שאני לומדת אותו לעומק, כולל את ההשלכות האפשריות, ביחד עם המשרד להגנת הסביבה. אחרי שלמדתי והבנתי במה מדובר, שמענו את כל הצדדים, שקללנו את הנזק, ולמרות הלחצים בסוף הכרענו נגד התוכנית".
מהלכים כמו זה הובילו את הגופים הירוקים להיות בעדה, ויש הסכמה כי בתקופתה של זילבר, בניגוד לקודמיה, קולם והנימוקים התכנוניים שלהם נשמעים יותר.
מגינה על החופים
היא נולדה בירושלים כבת יחידה ליהודית ומיכאל אלבז, מנהל יחידת הרדיו בקול ישראל ומזכירה בבית ספר. "גדלתי בבית שגרם לי להרגיש שאני יכולה לעשות כל דבר בחיי. כן דחפו אותי להתאמץ ולעשות משהו משמעותי, אבל לא לתחום מסוים. אצל ילדים יחידים, לא פשוט לענות על הציפיות".
כילדה הייתה מנויה לבריכת השחייה במלון הולילנד, שנהרס ב-2004 לטובת פרויקט המגורים הגרנדיוזי. זילבר אמנם "בעד מגדלים, אבל הפרויקט הזה לא מתאים לירושלים, בגלל המבנה הבוטה והרובוטי שלו". יש לה תואר ראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים, "כי חשבתי שאעסוק בתחום הזה. רק כשעברתי לגור בחיפה עם בעלי נחשפתי למקצוע, ואז למדתי תכנון ערים בטכניון".
ימי העבודה שלה ארוכים, אך היא אינה מוטרדת מכך. "אני יכולה להישאר מרוכזת בכל מצב, אין לי בעיה. יש ישיבות שאני יושבת בהן מתשע בבוקר ועד שש בערב, ובשעה שש אני מרוכזת בדיוק כמו שהייתי בבוקר". כשמבקשים ממנה לבחור את המהלך המשמעותי ביותר שהובילה מאז כניסתה לתפקיד, התשובה ברורה לה מיד: אישור תמ"א 1, שנועדה לשמור על חופי ישראל. "ביטלנו תוכניות מאושרות לבנייה בחופי הים, וההחלטה התקבלה פה אחד במועצה הארצית לתכנון ובנייה. אז אם עשיתי משהו באמת חשוב, שמשפיע על הדורות הבאים, זה הדבר".
בין ההישגים הנוספים של זילבר ניתן למנות את העלייה ביחידות הדיור החדשות שמאושרות לבנייה, שמספרן עובר את היעדים שהציבה הממשלה: ב-2017 היעד הממשלתי עמד על 115 אלף יחידות דיור חדשות, ובפועל אושרו תוכניות ל-127 אלף יחידות דיור. ב-2018 היעד היה 104 אלף, ומינהל התכנון אישר 152 אלף. שנת 2019 צפויה להסתיים עם מספרים דומים.
בנוסף, לא מזמן השלימה זילבר את המהלך לאיחוד כל יחידות המטה של מינהל התכנון לבניין אחד, אחרי שבמשך שנים היו מפוזרים ברחבי ירושלים. זה אולי נשמע כמו עניין טכני, אך בפועל הוא מביא לחיזוק הקשר בין היחידות השונות במינהל, ולחיזוק הקשר בין המטה לבין הוועדות המחוזיות.
עד כמה שוק השכירות מצליח להשתכלל ולהוות פתרון דיור אמיתי?
"אני מאשרת תמהיל דירות, גם שכירות וגם בעלות. אי אפשר ששכונה שלמה תהיה של שוכרי דירות שלא מרגישים שיוך למקום שבו הם גרים. יחד עם זאת, יש מקרים יוצאי דופן. בירושלים, למשל, אישרנו פרויקט שכירות בתוכנית שלמה ליד השגרירות, כדי שלא יקרה מה שקרה בכפר דוד. הייתי שמחה לראות סטודנטים שגרים בכפר דוד, ולא אנשים שקנו דירות יקרות ורוב השנה הן ריקות".
צאי החוצה
ילדים, היא מאמינה, צריכים לגדול בעיר. "בכפר אתה תלוי ברכב. אני מבינה אנשים שרוצים לגור במרחב כפרי, אבל אנחנו לא רוצים יותר וילות".
אבל הרכבת הקלה והמטרו ישרתו בסוף את תושבי גוש דן. אז איך בפריפריה יוותרו על הרכב הפרטי?
"הצפיפות בפריפריה נמוכה מאוד, ולא מצדיקה תחבורה ציבורית כמו מטרו או רכבת קלה. בדיוק בגלל זה צריך להגדיל אותה, ואז גם התחבורה הציבורית תוכל להשתכלל".
את מאמינה שאנשים יוותרו על רכבם הפרטי לטובת רכבת קלה?
"רק אם תהיה תחבורה ציבורית ראויה. בסוף, אם נגיע ל-30%-40% משתמשי תחבורה ציבורית זה יהיה מצוין. היום המספר הוא מגוחך. בכלל, אני בעד לסגור את מרכזי הערים לרכב פרטי. לעומת זאת, תכנון משרדים עם תקן חניה מופחת, כשאין עדיין מערכת הסעת המונים עובדת, זאת בעיה. לדעתי צריך לאשר חניונים, אבל לבחון הסבה שלהם בעתיד לשימושים אחרים".
מה העצה הניהולית הטובה ביותר שקיבלת עד היום?
"כבר בתחילת הדרך שלי במינהל התכנון שאפתי להגיע לעמדה שבה אני נמצאת היום. אחרי עשר שנים בלשכות התכנון של מחוז הצפון והמרכז ניגשתי למנכ"ל, והוא אמר לי ‘צאי החוצה, תעבדי במחוזות עצמם, ותחזרי למינהל התכנון בעתיד'. לקחתי את העצה שלו, והגעתי למחוז ירושלים עד לעמדה הכי בכירה - יו"ר הוועדה המחוזית. למדתי איך הדברים עובדים, ואני שמחה שעשיתי את זה".
מה גילית על החיים, שהפך אותם טובים יותר עבורך?
"שברתי את הרגל, וכדי לחזור לפעילות, התחלתי לעשות פילאטיס - והתמכרתי. היום אני עושה פילאטיס שלוש פעמים בשבוע, בשבע בבוקר. לא משנה כמה אני עייפה, אני קמה כל בוקר בשעה חמש כדי להכין ארוחת בוקר לבנים שלי, ולהספיק להגיע בשבע לפילאטיס. אם לא הייתי שוברת את הרגל, אין שום סיכוי שזה היה קורה".