איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת / צילום: לשכת ח"כ איימן עודה
האמירה המעניינת של השבוע שייכת למנהיג הרשימה המשותפת איימן עודה, שהכריז על רצונו בתפקיד יו"ר האופוזיציה לאור תוצאות הבחירות. ההצהרה הזו חשובה אפילו יותר מההישג האלקטורלי של הרשימה המשותפת (שמתנדנדת נכון למועד זה בין 12 ל-13 מנדטים). מי שחושב שמדובר בגימיק או בפרובוקציה פשוט לא מבין את עומק תהליך ההשתלבות שעובר על החברה הערבית בישראל, ואת הנכונות והרצון של נבחרי הציבור לקחת חלק במשחק.
לתהליך הזה יש פנים רבים. למשל ביחס של הדור הצעיר שמעדיף היום מימוש עצמי וקריירה על-פני המאבק הלאומי. למשל, בסיפורי הצלחה כמו זה של יו"ר בנק לאומי סאמר חג'-יחיא והמספר הגדל בהתמדה של ערבים, שמגיעים למשרות בכירות בשירות המדינה.
פן מרכזי אחר, לא מוכר, הוא בממשק בין ראשי הציבור הערבי לבעלי תפקידים בממשל. באגף התקציבים באוצר יודעים לזהות הבדלים גדולים ביכולת של נבחרי ציבור ממגזרים שונים להתנהל במסדרונות הכוח והתקציבים. הפוליטיקאים החרדים, ברמה הארצית והמקומית כאחת, ממהרים להכיר וליצור קשר עם כל רכז באגף התקציבים, שמתמנה לטפל בענייני המגזר שלהם. הפוליטיקאים הערבים, באופן מסורתי, לא מתקרבים בכלל לבניין האוצר ברחוב קפלן בירושלים.
קשר בלתי אמצעי כזה עם נערי האוצר (ובעלי תפקידי מפתח אחרים במגזר הממשלתי) הוא קריטי להצלחתו של ראש הרשות המקומית. כי עם כל הכבוד לנשיא המדינה, בג"ץ או אפילו לתקשורת, בסופו של דבר הרכז באגף התקציבים הוא האיש שיכול לעזור בהשגת תקציב למתנ"ס והבכיר במשרד התחבורה הוא הכתובת לסיוע בהקמת מעגל תנועה.
לפני חמש שנים החליט הממונה על התקציבים אמיר לוי לשבור את הפרדיגמה. ב-2014 במפגש בסכנין עם עשרות ראשי רשויות ערביות קרא לנוכחים לא להסתפק בציפייה לסיוע מהמדינה, אלא לקחת אחריות על גורלם. "זה באחריות שלכם להכיר את קרן טרנר (מנכ"לית משרד התחבורה) ואת מיכל צוק (אז המשנה למנכ"ל משרד הכלכלה והאחראית על התעסוקה)", אמר להם.
המפגש בסכנין הניע תהליך שהניב ב-30 לדצמבר 2015 את החלטת הממשלה 922: החלטה שמתעלת תקציבים בהיקף 15 מיליארד שקל לטובת קידום השתלבותם של ערביי ישראל: דרך פריסת קווי תחבורה ציבורית ביישובים, דרך שדרוג תשתיות, שיפור רמת החינוך ועידוד התעסוקה.
לוי התעקש לעכב את הגשת הצעת ההחלטה לממשלה עד שתקבל את הסכמתם וברכתם של ראשי הרשויות הערבים - זה לקח שנה תמימה של פגישות ומאמצי שכנוע, בין היתר, של נשיא המדינה ראובן ריבלין ושר האוצר משה כחלון.
החלטה 922 מיושמת, לא תמיד במלואה (ההחלטה לבטל תוואי קו רכבת מתוכנן בוואדי ערה היא דוגמה בולטת לרעה), הפערים עדיין גדולים ובעיית הפשיעה ביישובים הערביים רק הולכת ומחריפה, למרות התקציבים שהופנו להקמת תחנות משטרה. אבל השיפור ניכר בעליית שיעור התעסוקה של נשים ערביות (מ-20% בעשור הקודם ל-40% ב-2018), במתן אישורי לבניית אלפי יחידות דיור במגזר הערבי, בהישגים בזכאות לבגרות בחלק מהרשויות, בהתמקצעות ניהולית ברשויות מובילות וגם בקבצי אנשי הקשר של ראשי הרשויות, שכוללים היום גם לא מעט נערי אוצר. הקשרים שנוצרו ברמה הבינאישית מניעים את הרכבת הזו קדימה, אפילו שהנחת המסילה לא הושלמה.
למי מתקשר חרדי במקרה של שריפה?
במקביל למהלך מול ערביי ישראל, ניסה האוצר לקדם מהלך השתלבות דומה מול החרדים. ליצור שיתופי-פעולה בתחום החינוך והתעסוקה, למשל, באמצעות הנהגת לימודי ליבה במסגרת המתנ"ס השכונתי בשעות אחר הצהריים. אבל הח"כים החרדים ראו בכך ניסיון להחליש את מעמדם. "כשפורצת שריפה בבית למי תתקשר?", ממחישים באוצר את מעמדם של הח"כים בתוך המגזר, "אם אתה חילוני או דתי - למכבי האש. אם אתה חרדי - לעוזר של גפני".
אחרי שהח"כים הערימו קשיים, ניסו באוצר את ראשי הערים החרדיות - אבל גם הם לא יצאו מגדרם לסייע. "הבעיה שלכם שאתם כל הזמן מנסים לשכנע את החרדים להשתלב - והם לא רוצים", אמר פעם ח"כ ערבי מוכר לבכיר באוצר, "ואת הערבים, שמתים להשתלב - אתם לא רוצים". דבריו של הח"כ הערבי נכונים אולי בדרג הפוליטי, לגבי שרים בממשלה, שהחרדה מתדמית של אוהבי ערבים משתקת אותם. אבל הח"כ הערבי לא הביא בחשבון שלפעמים גם לפקידים יש תפיסת עולם ויכולת להזיז דברים כדי להגשים אותה.
העבודה-גשר הצליחה להגיע לפריפריה
התמודדותה של מפלגת העבודה-גשר בבחירות הייתה מקרה מבחן מצוין לכל מי שמאמין שאפשר לשנות את דפוסי ההצבעה השולטים בישראל - משבטיים למעמדיים. מפלגת העבודה הציעה למצביעים שילוב של אידיאולוגיה סוציאל-דמוקרטית מובהקת ברורה, עם הנהגה מזוהה ומחוברת לפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. ההצטרפות של אורלי לוי-אבקסיס ריככה (או הקשיחה) את התדמית המדינית היונית של פרץ.
והתוצאות? ירון הופמן דישון, חוקר במרכז אדווה, ציין בסיפוק שהתמיכה במפלגת העבודה זינקה בלוד מ-1.72% בבחירות הקודמות ל-2.76% בנוכחיות. ברמלה: מ-1.83% ל-3.19% ובאשקלון מ-1.85% ל-3.03%. בית שאן העניקה למפלגתה של לוי-אבקסיס 4% מהקולות, ובשדרות קיבל עמיר פרץ 8.34%. הליכוד קיבל בבית שאן 55.7% מהקולות ובשדרות הוא הסתפק ב-42.19%.
בקצב הזה, תוך 10-15 מערכות בחירות יתחולל כאן מהפך. בקצב הנוכחי של עריכת בחירות זה עוד עשוי לקרות בעשור הבא.