שלמה איזנברג / צילום: איל יצהר
שוב לא שקט בחברת ערד השקעות: בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בשבוע שעבר, טוען בעל מניות מהציבור כי הסכם השליטה בחברה, שנחתם בין שלמה איזנברג ליורשי רודולף שפיצר, הוא חסר תוקף; וכי עליהם לפצות את בעלי המניות מהציבור.
ככל שתתקבל בקשתו ל"הרדמת" חלק מהמניות שבהן מחזיקים בעלי השליטה, תרד החזקתם המצרפית של איזנברג ויורשי שפיצר ל-45% מההון של ערד (לעומת 55% כיום). נוסף על כך, התובע מבקש כי בית המשפט יורה לבעלי השליטה לפצות את בעלי המניות מהציבור בערד ב-7.5 מיליון שקל - סכום הדיבידנדים שלטענתו חולקו לאיזנברג וליורשי ושפיצר בשנים האחרונות מכוח המניות שאת הרדמתן הוא מבקש, וכן לפרסם הצעת רכש מיוחדת.
בבקשה לאישור הייצוגית, שהוגשה באמצעות עורכי הדין שלומי מושקוביץ ונתי פולינגר, נטען כי הסכם שיתוף-הפעולה בערד, שעליו חתמו איזנברג ויורשי ושפיצר ב-2013, ומכוחו ביצרו את שליטתם המשותפת בחברה, חייב אותם לפרסם הצעת רכש מיוחדת לציבור. משלא עשו כן, טוען התובע, יש לראות בהסכם ביניהם כחסר כל תוקף ובטל מעיקרו; יש "להרדים" חלק מהמניות המוחזקות על-ידם, המקנות להם את דבוקת השליטה בחברה; וכן יש להשיב לבעלי המניות מהציבור את כל הזכויות שהוענקו להם ברבות השנים מכוח שליטתם בחברה, לרבות הדיבידנדים שקיבלו.
לפי חוק החברות, לא ניתן לקיים בחברה ציבורית "דבוקת שליטה" של בעלי מניות, שיחזיקו יחד יותר מ-45% ממניות החברה, אלא באמצעות פרסום הצעת רכש מיוחדת. זאת, בעיקר מכיוון שהמשמעות האופרטיבית של החזקה בשיעור כזה היא למעשה השתלטות על החברה. לכן, החוק קובע כי כדי שתאושר הצעת הרכש המיוחדת, לא ניתן להסתפק ברוב רגיל מקרב בעלי המניות של החברה, ונדרש כי רוב מקרב בעלי מניות המיעוט יאשרו את העסקה.
אלא שאיזנברג ויורשי שפיצר לא ביצעו הצעת רכש מיוחדת ב-2013, כשביקשו לבצר את שליטתם המשותפת בחברה. הם הסתמכו על החריג לכלל בדבר הצעת רכש מיוחדת, ולפיו ככל שכבר יש דבוקת שליטה בחברה שבידיה מעל 45% מהמניות, אין צורך בפרסום הצעת רכש. ואולם לטענת מגישי הייצוגית, כל ההסכמים הקודמים בין בעלי המניות בחברה - שמכוחם ביקשו איזנברג ויורשי שפיצר להסיק כי כבר קיימת דבוקת שליטה בחברה, הפוטרת אותם מפרסום הצעת רכש מיוחדת - כלל לא היו בתוקף, ולא היה להם כל מנוס אלא לפרסם הצעת רכש מיוחדת.
בעלי השליטה לא שיתפו פעולה
ערד השקעות, ששוויה הבורסאי כיום כ-2 מיליארד שקל, היא חברת החזקות ששולטת בשתי חברות ענק ציבוריות: חברת הנדל"ן ישרס וחברת שירותי ה-IT מלם תים . לפני יותר מ-30 שנה השתלטו על החברה שלושה אנשי עסקים: שלמה איזנברג, אברהם גזונדהייט ז"ל ורודולף שפיצר ז"ל. השלושה כרתו ביניהם הסכם שנועד להסדיר את שליטתם המשותפת, אבל לימים התערער האמון שלהם זה בזה, והתגלעו ביניהם סכסוכים וחילוקי דעות קשים. מכאן, נטען בבקשה לייצוגית, השלושה לא התנהלו במסגרת דבוקת שליטה אחת בשנים שלאחר ההשתלטות המשותפת.
כך, לדוגמה, נטען כי כ-11 שנה לאחר שנכרת ההסכם שהסדיר את השליטה המשותפת בערד, ביטלו אותו יורשי שפיצר. כמה שנים לאחר מכן, ביטל גם גזונדהייט המנוח את ההסכם. איזנברג, שניהל את החברה מאז ההשתלטות עליה, אמנם טוען כי למרות הודעות הביטול הוא רואה את ההסכם בין השלושה כתקף, אבל לטענת בעל המניות התובע, טענה זו משוללת כל יסוד.
"דה-פקטו", נטען בייצוגית, "במשך שנים רבות לא היה כל שיתוף-פעולה בנוגע לשליטה ולניהול של ערד ובנותיה בין גזונדהייט, יורשי שפיצר ואיזנברג. ההפך הוא הנכון, באשר המידור מניהול החברה מצד איזנברג כלפי שותפיו הוביל לכך שאלה לא רק שהודיעו לו על ביטול שיתוף-הפעולה, אלא אף חברו יחד (לתקופה מוגבלת) כדי להתמודד עם היעדר שיתוף-הפעולה מצדו. בהמשך, גזונדהייט אף הגיש תביעה בשל קיפוחו על-ידי איזנברג".
כדי להמחיש את היעדר שיתוף-הפעולה בין השלושה, צורף לייצוגית פרוטוקול האסיפה הכללית שנערכה בחברה ב-2013, כחודש בלבד לפני שנכרת הסכם שיתוף-הפעולה החדש בין איזנברג ליורשי שפיצר. באסיפה זו הצביעו נציגי גזונדהייט וקבוצת שפיצר נגד הארכת כהונתם של כמה מחברי דירקטוריון ערד, לרבות איזנברג ובנו, ולמעשה הדיחו לזמן מוגבל את איזנברג מכהונתו כדירקטור בחברה.
חודש לאחר שהתקיימה האסיפה הכללית, שממנה מבקשים מגישי הייצוגית להסיק כי שותפיו של איזנברג פעלו להדיחו מניהול החברה, וכי שליטתו עורערה ומצויה בסכנה ממשית, חתמו איזנברג ויורשי שפיצר על הסכם שליטה חדש, הפעם ללא גזונדהייט. מכוחו של הסכם השליטה האמור החזיקו איזנברג ויורשי שפיצר יחד 55% ממניות החברה.
מכיוון שלטענת מגישי הייצוגית, לפני כריתת הסכם השליטה מ-2013 לא היה קיים הסכם שליטה בר-תוקף, ונוכח טענתם כי אף בעל מניות בחברה לא החזיק לבדו או במשותף עם אחרים ביותר מ-45% מזכויות ההצבעה בחברה, עולה הטענה שלפיה "כתנאי מקדים לכריתת ההסכם, איזנברג ויורשי שפיצר היו מחויבים לפרסם הצעת רכש מיוחדת, לקבל את הסכמת רוב מבעלי מניות המיעוט לעלייתם לשליטה וכן לשלם להם פרמיית שליטה עבור הסכמה זו".
הסיבה לכך שאיזנברג ויורשי שפיצר לא ביצעו הצעת רכש מיוחדת, לשיטתם של מגישי הייצוגית, ברורה למדי. לטענתם, אלה "החליטו להפר את חובתם מחוק החברות במודע, מאחר שלא היה ביכולתם להעביר באותה העת הצעת רכש מיוחדת. מאחר שגזונדהייט החזיק בכ-35% מהון המניות של החברה באותה עת (שהיוו כ-78% מהמניות שבידי הציבור),ו נדרשה גם הסכמתו להצעת הרכש, הרי שכל הצעת רכש שכזו נדונה לכישלון חרוץ".
אלמנת גזונדהייט מכרה את מניותיה
הבקשה לאישור התובענה הייצוגית מגיעה כשבועיים לאחר ששושנה גזונדהייט, אלמנתו והיורשת של אברהם גזונדהייט, מכרה 27% ממניותיה בחברה לידי גופים מוסדיים תמורת 510 מיליון שקל. בידיה של גזונדהייט בת ה-92 נותרו כ-8% ממניות ערד, בשווי שוק נוכחי של כ-165 מיליון שקל, שככל הנראה, ימומשו גם הן בעתיד.
לפי כל ההערכות, מהלך זה אמור גם להביא לסיומו סכסוך מר וארוך עם איזנברג, שתחילתו כאמור בימים שבעלה המנוח של גזונדהייט עוד היה בחיים. מכירת עיקר מניותיה של גזונדהייט בערד אירעה לאחר שרק לפני כחצי שנה היא יצאה לסבב נוסף במאבק מול איזנברג (המחזיק בכ-37% ממניות ערד) ויורשי שפיצר (כ-18% בסך-הכול), שכאמור חברו לאיזנברג לפני כמה שנים.
בכתב תביעה שהגישה גזונדהייט, היא טענה, בין השאר, להנצחת מעמדה כ"בעלת מניות מיעוט מקופחת". לטענתה, פעולות הקיפוח שנוקט איזנברג, בתמיכת יורשי שפיצר, שוללות ממנה ומשאר בעלי מניות הציבור בערד "ערך כלכלי מהותי". תביעה זו הצטרפה לתביעה קודמת שהגיש ב-2010 בן זוגה, אברהם גזונדהייט, ובאחרונה הוגשה בקשה לאחד את התביעות. ואולם בעקבות מכירת המניות שביצעה גזונדהייט כעת, לא מן הנמנע כי התביעות ירדו מהפרק, אם כי עדיין לא הוגשה בקשה בעניין לבית המשפט.
גם אם גזונדהייט תמשוך לבסוף את תביעתה, נראה כי על תרומה עיקרית אחת שלה ניתן להצביע כבר כעת - שהרי עצם הגשתה והמסמכים שצורפו לה הם אלה שחשפו, במידה רבה, את המידע שעליה מתבססת גם הייצוגית נגד איזנברג ושפיצר.