תם עידן בנימין נתניהו
לפני שאני מכדרר ומלהטט אתכם בביצה הפוליטית הטובענית, אתחיל בשורה התחתונה: תם עידן בנימין נתניהו, והשאלות הן רק מתי ובאיזו דרך. ברור שנתניהו רוצה להוביל לבחירות בפעם השלישית, ומאמציו מופנים להבניית האשמה שתוטל על בני גנץ ו/או על אביגדור ליברמן.
בשונה מהעבר אנחנו מסרבים להכתיר את ביבי ל"קוסם", בעיקר כאשר מעשיו שקופים כמים צלולים. שתי פעולות עשה נתניהו לאחר היוודע תוצאות הבחירות: האחת, אסף את ראשי הסיעות שרואים עצמם כחלק מגוש הימין כדי לייצר משוואה שאף שהליכוד אינו הסיעה הגדולה בכנסת, נתניהו עומד בראש הגוש הפטריוטי הגדול. כי גנץ עומד בראש גוש שווה במספרו לגוש הימין, אך הוא מכיל 13 חברי כנסת שאינם פטריוטים בעיני חלק מהציבור, ושהם אולי ימליצו על גנץ, אך לא יהיו חלק מהקואליציה שלו וממשלתו.
הפעולה השנייה של נתניהו - קרא לגנץ לשלב כוחות וללכת יחד לממשלת אחדות לאומית, כשנתניהו יודע שגנץ ומפלגתו לא יסכימו לכך. עקרונית, צודק נתניהו - גנץ וכחול לבן לא יכולים להיות חלק מממשלה שנתניהו עומד בראשה והחרדים הם חלק ממנה.
כחול לבן הלכו לבחירות עם הנרטיב "רק לא ביבי", ובדרך העלו גם את "קמפיין החילונים" כי הרגישו שליברמן נושף בעורפם. אסתכן ואומר, שאם ייערך סקר בקרב מצביעי כחול לבן, הרוב יתנגדו לשבת בממשלה עם נתניהו.
רק תמימים יאמינו שרוח הפייסנות נחה על ראש נתניהו. האיש לא השתנה, ומוכיח שיעשה הכול כדי לשרוד. נראה כי פניית נתניהו להקמת ממשלת אחדות אינה באה מרצון כן לפעול למען המדינה ואזרחיה, אלא למען עצמו.
ביבי רוצה קואליציה שתאפשר לו לחוקק את חוק החסינות (הלך לבחירות מועד ב', כשהבין שליברמן איננו שותף לכך), או קואליציה שתאפשר לו להמשיך ולמשול עד שיינתן פסק דין חלוט, שזה אומר שניפגש בקדנציה הבאה.
מה יש לנתניהו לעשות בממשלת אחדות, גם כשהוא בראשה, כשהוא יודע שתוך חודשים הוא עומד למשפט, שאין ממנו דרך חזרה? ביבי כבר שבר את רצף כהונת דוד בן-גוריון, ומה תועיל לו עוד שנת כהונה אם בסופה ייאלץ להיפרד בבושה מכיסאו?
נכון שהליכה לבחירות בפעם השלישית ברציפות היא סיכון גדול עבורו, אך בסיכון יש גם סיכוי, כי במצב הנוכחי הוא בר-מינן פוליטי.
בהשאלה מהכדורגל אומר - נתניהו לא יאפשר לשופט לשרוק עד שיבקיע שער! בתוך הבלגן הזה יש תקווה אחת, שכרגע נראית כחסרת סיכוי, שאולי חברי הליכוד ובעיקר אלה הרואים עצמם מתמודדים על מנהיגות המפלגה, יפסיקו להתנהג כאסקופות נדרסות ויעשו מעשה ראוי ומתבקש: להוביל למנהיגות אחרת שתעמוד בראשם. זאת, גם אם נתניהו ייזום בחירות בזק פנימיות כדי ליצור עובדות בשטח, שהוא המנהיג והמועמד היחיד.
אחריותם היא להציל את המדינה, אזרחיה ואת הליכוד עצמו מאובססיית נתניהו להמשיך להימלט מהדין ובכל מחיר. הליכודניקים גאים בכך שאינם עורפים את ראשי מנהיגיהם, אך זה צו השעה הלאומי והמפלגתי-ליכודי.
יש דרך נוספת, שאף שאיני רואה את מימושה והיא בעייתית לכחול לבן, כדאי להתייחס אליה. למרות ועל אף הכאוס, עשוי להיווצר מצב שהליכוד וכחול לבן ינהלו משא-ומתן להקמת ממשלת אחדות לאומית בוורסיה רחבה או מצומצמת, במגבלות ובתנאים מבוימים. במצב כזה ייתכן שאולי (אף שטענתי שעמיר פרץ לאחר "מעשה השפם" לא יוכל לנהל משא-ומתן להיות חלק מממשלת נתניהו) העבודה-גשר כן ינהלו משא-ומתן.
די לצביעות של אלה שאומרים "לא נסכים לבחירות חדשות", וש"חייבת לקום ממשלת אחדות", ובתנאי שכחול לבן תהיה חלק ממנה גם אם ביבי בראשה (אני בטוח שאחדות לא תהיה בה, אלא שיתוק), אבל אם אחרים ינהלו משא-ומתן יוכרז עליהם כ"ג'יהאד פוליטי".
ימים אלה הם שירת הברבור של נתניהו גם אם יצליח בקוסמותו הרבה להוביל למערכת בחירות שלישית. כי כל מהלך שיעשה יוביל לתוצאה אחת, הסוף.
הכותב כיהן כחבר כנסת במפלגת העבודה
