מתקני הנפט שנפגעו בסעודיה. / צילום: רויטרס
האירועים האחרונים במפרץ הפרסי מעלים את הטמפרטורות, החמות ממילא, לנקודת רתיחה - ומביאים לצומת קבלת החלטות שיכול להוביל למגוון תסריטים, חלקם אלימים. כדי לנתח את התרחישים הצפויים, שיטלטלו את עולם האנרגיה הבינלאומי עד כדי השפעה על הכיס של כל אחד ואחת מאיתנו, צריך להבין את האינטרסים הגיאו-פוליטיים שמניעים את השחקנים השונים.
המתקפה המשולבת של טילים ורחפנים המיוחסת לאיראן על מתקני הנפט של ערב הסעודית, שהביאה להשבתת מחצית מכושר האספקה היומי של הממלכה הסונית, שלחה לרגע את מחיר הנפט לעלייה של 15%, שלא החזיקה יותר מ-24 שעות, והחלה להתמתן לרמה של 60 דולר לחבית. מחירה של אותה חבית מסוג ברנט עמד רק לפני שנה על מעל 80 דולר, ומאז צנח במשך חודשים עד לרמה של 50 דולר - עקב הלחץ האמריקאי על הסעודים "לפתוח את הברזים" ולשמור על המחיר ברמות של 50-60 דולר, שיהיה נוח לצרכנים האמריקאים וליצרני הנפט האמריקאים.
הדומיננטיות חסרת התקדים של ארה"ב בשוק הנפט העולמי הולכת וגוברת והיא ממשיכה להגדיל את היקפי ייצור ויצוא הנפט שלה, ולהחליף יצרניות אחרות כמו איראן, ונצואלה וספקיות אופ"ק ערביות. ארה"ב הפכה ליצואנית הנפט הגדולה בעולם, היא מספקת 20% מצריכת הנפט של סין ואינה מייבאת יותר נפט כבעבר ובכך אינה תלויה בעולם הערבי או מדינות אופ"ק.
בניגוד לעבר, המתקפה האיראנית היא מתקפה אסטרטגית על ערב הסעודית והחרפה משמעותית של האיום במפרץ הפרסי. כבר לא מדובר במתקפה על מכלית כזאת או אחרת, מתקפה טקטית וספורדית, אלא במהלך מתוכנן שמצליח לפגוע מהותית בהיצע הנפט העולמי. האיראנים מאותתים לעולם ואומרים למעשה, "אם אנחנו לא נמכור נפט, בגלל הסנקציות הקשוחות המוטלות עלינו מצד האמריקאים, הרי שלא נאפשר גם לאחרים ובראשם ערב הסעודית למכור נפט, ואת המחיר ישלמו הצרכנים בשווקים הגלובליים". המתקפה חושפת לכאורה קונפליקט פנים איראני ואת החשש של "מדינת משמרות המהפיכה" בתוך המדינה האיראנית, למפגש אפשרי ומשא ומתן בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לנשיא איראן חסן רוחאני, אשר יביא למו"מ העלול לפרק את משטר העריצות ולפגוע אנושות במשמרות המהפיכה הבוזזים את כלכלתה של המדינה. כך, המתקפה שללה לחלוטין כל מפגש שכזה.
כל צעדי האיראנים מכוונים להכנסת הנשיא טראמפ למילכוד, ממנו הוא עלול רק להינזק בואכה הבחירות לכהונה נוספת. שנה ורבע לפני הבחירות בארה"ב, הגברת ההתקפות בין אם ישירות בגלוי, או בעקיפין באמצעות כוחות פרוקסי, דוחפת את הנשיא להחליט בין עימות צבאי לחוסר תגובה. שתי חלופות אלה גרועות ויפגעו בנשיא, שמצידו לא נופל בפח, ומגיב ויגיב בהגברה דרמטית של סנקציות כלכליות. בקרוב נראה לחץ הולך וגובר על האיראנים ובכלל זה ניתוקם מכל צינור הכנסות עד לכדי חניקה של ממש, ואת זה ירגישו היטב גם שלוחותיהם ברחבי המזרח התיכון והעולם, ובכלל זה הח'ותים בתימן, חיזבאללה בלבנון והמיליציות השיעיות בעיראק.
צריך להבין, שלאמריקאים אין אינטרס ישיר בנפט מהמפרץ, שכן הם מייצרים את כל התצרוכת הפנימית והרבה יותר מכך לבד. הנפגעות הישירות מעליית מחירים עקב מהומות איראניות הן דווקא "בנות הברית" של האיראנים, בהן סין, גרמניה וצרפת המגינה על האיראנים באופן צבוע ותמוה. הנה כי כן, המלכוד עבר לאיראנים אשר כל מה שלא יעשו יעלה להם ביוקר ויותיר אותם קירחים מכאן ומכאן.
איראן מוכנה להסתכן כדי להיחלץ מהחנק הכלכלי
מתקפת כלי הטייס הבלתי מאויישים של איראן היא לכאורה סיכון מחושב - שנועד להלחיץ את כל הצדדים למציאת פתרון - שיאפשר לאיראן להשתחרר מהכבלים החונקים של הסנקציות החריפות שמוטלות עליה בזירה הבינלאומית ופוגעות אנושות בכלכלתה. משטר האייתוללות מבין שהוא חייב לפרוץ את המצור עכשיו, ומוכן לקחת סיכונים לא מבוטלים כדי לצאת מהחנק הכלכלי, מתוך הבנה שאם המצב הכלכלי יורע עוד יותר, גוברים הסיכונים להתגברות מחאה חברתית ולחץ להפלת המשטר.
האיראנים יוצאים מנקודת הנחה שממשל טראמפ לא מעוניין בכניסה פיזית לעימות משמעותי במזה"ת בשנת בחירות. עימות כזה עלול לפגוע בשווקים הפיננסיים ויעלה את מחיר הנפט לגבהים חדשים. הנחה זו גורמת להם לבחון שוב ושוב את הגבולות, תוך שימוש בנשק הנפט, כלי שהוכיח את עצמו בעבר, בשנות ה-70, אך יעילותו מוטלת בספק כעת.
בעבר, אירוע טרור במפרץ היה מטיס את מחירי הנפט למעל ל-100 דולר לחבית ומזעזע את הכלכלה העולמית, והיום התגובה מתונה יותר. ארה"ב של טראמפ שינתה את כללי המשחק והיא זאת שקובעת בפועל את מחיר הנפט העולמי, ולכן איראן נשארת עם מעט מאד מנופי השפעה ממשיים. יצוא הנפט ותוצריו הפכו למנוף חנק פיננסי על איראן, כאשר הנשיא האמריקאי רק ממשיך להגביר את הלחץ, והתגובה האיראנית של מתקפת הרחפנים היא בעיקר אות של מצוקה, שכן איראן נמצאת עם גבה אל הקיר.
איראן אמנם מותחת את החבל, אבל היא לא פתחה בהתקפה ישירה על נתיבי השיט, ולא מסלימה את המצב לכדי מלחמה כוללת, כיוון שאז תעמוד בפני צומת דרכים שעלול לסכן את שרידות שלטון האייתוללות.
ארה"ב לא מעוניינת בעימות במזה"ת בשנת בחירות
ארה"ב לא מיהרה להגיב על הפרובוקציה האיראנית, למעט סבב נוסף של החרפה של משטר הסנקציות על המדינה ועל זרועות השלטון כגון משמרות המהפכה. עם זאת, טראמפ לא ייכנע לאיומים האיראניים והוא יפעל לחנק מוחלט של ייצוא הנפט מאיראן, שיכול לרדת מתחת לרמה של 200 אלף חביות ביום, לעומת פוטנציאל הפקה יומי של שני מיליון חביות. מדובר בהפסד כלכלי אדיר לכלכלה האיראנית, שגם ככה נמצאת במצב שביר מאד. במקביל, האופציה הצבאית ממשיכה להיות על השולחן.
ברור לכל כי נשיא ארה"ב לא מעוניין במלחמה במזה"ת במהלך שנת בחירות, וגם לא רוצה לראות עלייה דרמטית של מחירי הנפט, ולכן סביר שארה"ב תפעל להגברת הייצור העצמי והרחבת היצוא באופן אגרסיבי, תוך החלפת האיראנים בכל השווקים שהם פועלים.
האסטרטגיה ארוכת הטווח של ארה"ב היא לשנות את מפת אספקת הנפט בעולם, לצמצם את גירעון הסחר ולהפוך להיות יצרנית ויצואנית הנפט הגדולה בעולם. כאשר היצוא האיראני והסעודי נמצא בנסיגה, ארה"ב ממשיכה לכבוש שוקי יצוא חדשים ולבסס את הדומיננטיות שלה בשוק הנפט העולמי. רוסיה לא נפגעת מהחרם על איראן שכן גם היא יכולה להיכנס לשווקים במקומה, וערב הסעודית, למרות הירידה בתפוקה, ממלאת בנאמנות את תפקיד בת הברית של ארה"ב ומסייעת בשליטה על מחיר החבית.
הנשיא טראמפ אמנם לא מעוניין בעוד עימות מיותר במזרח התיכון, אבל הצעדים שלו מובילים ללחץ אמריקאי אדיר על הכלכלה האיראנית, בלי שיש צורך לשים "מגפיים על הקרקע". אם איראן תמשיך למתוח את החבל, מכליות הנפט הבאות שיחצו את המפרץ ילוו על ידי הצי של ארה"ב וכוחות בינלאומיים נוספים, ואז איראן לא תוכל להמשיך עם משחקי החתול והעכבר ותצטרך להחליט האם פניה למלחמה כוללת, שעלולה להיות אקורד הסיום של משטר האייתוללות.
ערב הסעודית בין הפטיש לסדן ומקווה לתגובה חריפה
במשולש האנרגיה הגיאו-פוליטי של משחקי הנפט, ערב הסעודית נמצאת בפוזיציה החלשה ביותר - בין הפטיש לסדן. בעקבות המתקפה, תפוקת הנפט של הממלכה נחתכה בחדות והנפקת הענק של חברת הנפט הממשלתית ארמקו תידחה למועד לא ידוע. ערב הסעודית, למרות רכישות נשק מתקדם מארה"ב בעלות של מאות מיליארדי דולרים, לא יכולה להוות באמת יריב ביטחוני לאיראן - והיא רק הולכת ומבססת את התלות הביטחונית המוחלטת שלה בארה"ב, שמספקת לה מטריית הגנה מול האיום האיראני.
הסעודים יפעלו להחזיר את תפוקת הנפט לרמתה לפני המתקפה תוך שימוש בעתודות הנפט כדי למנוע פגיעה באספקה לשווקים, אך במשחק הפוקר הגיאו-פוליטי של שווקי האנרגיה היא החוליה החלשה ביותר, שכן היא נעדרת יכולת תגובה ממשית ותלויה לחלוטין ברצון הטוב של ממשל טראמפ.
הסעודים רוצים תגובה אמריקאית חריפה, ומקווים לא להתאכזב מממשל טראמפ כפי שהתאכזבו מממשל אובמה, שחתר בכל הכוח לפשרה מול איראן, שהשאירה את ערב הסעודית (וישראל) לבד במערכה. בפועל, עליהם להסתפק רק בהבטחה להגנה על נתיבי השיט והגברת הנוכחות הביטחונית של ארה"ב באזור. הסעודים ימשיכו לעשות מה שהם יודעים לעשות הכי טוב - לקנות מהאמריקאים עוד ועוד מערכות נשק מתקדמות בעלות של עשרות מיליארדי דולרים, בתקווה שהתלות הביטחונית תחליף את התלות שפעם הייתה לארה"ב בנפט הסעודי, לפי שטראמפ החליט לשנות את כללי המשחק.
ישראל נהנית מהגברת המתח בין ארה"ב וערב הסעודית לאיראן
למרות העלייה הזמנית האפשרית במחיר הבנזין בתחנות הדלק, בזווית הישראלית מדובר דווקא בהתפתחות חיובית, שמגבירה את המתח של ארה"ב וערב הסעודית מול איראן. היא מרחיקה את האפשרות לפגישה בין טראמפ לרוחאני, ותגביר הנחישות האמריקאית לחסל את כוונות הגרעין האיראני ואת ניסיונות ההשתלטות העוינים לישראל.
במקביל, הגברת התלות של ערב הסעודית בארה"ב יוצרת תמריץ סעודי לתמיכה בתכנית המאה של ממשל טראמפ, במה שיכול להיות מנוף לחץ משמעותי על הרשות הפלסטינית. עוד מרוויח פוטנציאלי גדול מהעלייה במחיר הנפט הוא איש העסקים המקומי יצחק תשובה, שפועל להשלמת עסקת לרכישה של נכסי נפט של חברת שברון בים הצפוני, והעלייה במחיר החבית משרתת אותו בזמן קריטי להשלמת העסקה.
הכותב הוא יו"ר קבוצת ההשקעות אינפיניטי, אבל המידע המופיע במאמר זה הוא על דעתו בלבד. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם