הבחירות מאחורינו וכולם עסוקים עכשיו בדברים הגדולים, כרגיל אבל אני מבקש לגנוב דקה מזמנכם עם משהו קטן דווקא.
הבית שלכם, הדירה שלכם. לא ביג דיל, ובכל זאת, זה עולה כמה שקלים. בעצם הרבה שקלים. טוב נו, ים שקלים. ותכלס זה לא באמת שלכם, אלא די בשותפות עם הבנק. ולא נעים להזכיר אבל, בלי העזרה מההורים בכלל לא היה על מה לדבר.
יופי, אתם אומרים בלב, אפשר לחשוב שלפני עשר שנים המצב היה יותר טוב. צודקים - וזו בדיוק הנקודה. כבר יותר מדי שנים שהדיור הפך למכה בלתי אפשרית לכיס. יותר מדי שנים שאנחנו עושים כל מיני קומבינות עם עצמנו - מתפשרים על המיקום, או קונים דירה עם חדרים בגודל של קופסת שימורים.
ביקשתי דקה, אז אני אקצר, ואפילו אנסה לשים בצד את הציניות. אירן והחיזבאללה, המתח הביטחוני והטילים מעזה הם חשובים. אבל אי אפשר להמשיך להתעלם מהמכשול הכלכלי העיקרי של החיים שלנו וזה יוקר הדיור. למה שמשפחה תוציא שתיים נקודה שבע מיליון שקל על דירת חמישה חדרים בגני תקווה? למה בשביל לשכור דירה פצפונת בתל אביב צריך לעבוד כמו חמורים?
לפני הבחירות בדקנו מה המפלגות הציעו בתחומי התחבורה והדיור. לחלקן לא היה בכלל מצע. אלה שכן התייחסו לנושא באו עם הצעות כמו בנייה בסיטונות מעבר לקו הירוק. אחרות הציעו שהמדינה תהפוך לקבלן שבונה עשרות אלפי דירות בשנה. סלחו לי, אבל הרוב היו שליפות. שואו עם הרבה עשן, ובלי תוכנית אמיתית.
האמת? מגיע לנו יותר מזה.