השופט ברט קאוואנו נשבע טרם השימוע בסנאט / צילום: רויטרס, Tom Williams
מאז כהונתו של הנשיא אייזנהאואר מינו נשיאים רפובליקנים 20 שופטים לבית המשפט העליון בארה"ב. נשיאים דמוקרטים, לעומת זאת, מינו רק שמונה.
למרות זאת, בית המשפט העליון האמריקאי נחשב למעוז שמאל. במיוחד זכור לשמצה בהקשר הזה השופט ארל וורן, השופט הראשון בבית המשפט העליון שמונה על-ידי הנשיא אייזנהאואר, וכיהן כנשיא בית המשפט העליון. למרות שהיה שמרן לפני מינויו, וורן הפך להיות אחד השופטים השמאלנים ביותר בהיסטוריה של בית המשפט העליון האמריקאי. על פסק הדין המכונן שלו שביטל את ההפרדה בין שחורים ולבנים בבתי ספר, מעיבה העובדה שבתקופתו בית המשפט חווה פוליטיזציה מובהקת, גאות אקטיביסטית, ירידה דרסטית בכמות פסקי הדין הוותיקים המצוטטים בפסקי דין חדשים - וצניחה ברמה המשפטית של פסקי הדין. מאוד מזכיר את אהרן ברק אצלנו, שקיבל אמון מלא ממנחם בגין גם כיועמ"ש וגם כשופט עליון רק כדי להשתלט על מערכת המשפט ולחרב אותה.
למה זה קורה? למה שופטים אמריקאים חותכים בחדות שמאלה אחרי שהם מתמנים לכס הרם? יש הרבה תשובות לשאלה הזו. תשובה אחת מכונה "אפקט החממה" על שם לינדה גרינהאוס, כתבת ה"ניו יורק טיימס" המסקרת את בית המשפט העליון. גרינהאוס היא בעלת דעות שמאל מובהקות. היא נחשבת "מבקרת הקולנוע" של פסקי הדין. ביקורותיה נוקבות ובוטות ביחס לכל שופט שמרן ונטייה ימנית בפסק דין, וחנפנותה בעקבות כל פסק דין שמאלני יכולה לשכר גם את בעלי האופי החזק ביותר.
תשובה אחרת היא הפחד מ"בורקינג".
רוברט בורק היה מועמד לשפיטה מטעם הנשיא הרפובליקני רייגן ב-1987. הסנאט לא אישר את מינויו, לאחר שהשמאל האמריקאי פצח בקמפיין הכפשה שהרס את חייו ואת שמו הטוב. הפרשה הותירה חותם כה עמוק על התודעה האמריקאית, עד שהמילה "בורקינג" נחקקה במילון וובסטר, לצד ההגדרה "לתקוף או להביס אדם בצורה לא הוגנת באמצעות קמפיין הכפשה מאורגן".
יעקב פרנקל, רן ברץ, עפרה ברכה ואחרים חוו על בשרם "בורקינג" תוצרת הארץ.
אבל האמת היא שהתשובות לשאלה, חשובות היום פחות מהשאלה עצמה. הסיבה לכך נעוצה במי ששאל לראשונה את השאלה הזו: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.
טראמפ מינה עד כה שני שופטים לעליון: היה את המינוי המפורסם של השופט ברט קאוואנו אשתקד, ואת המינוי הפחות מפורסם של השופט ניל גורסיץ' ב-2017.
הספר "שופט במשפט", מאת מולי המינגוויי וקארי סווארינו, ראה אור לאחרונה בארה"ב, והוא סוקר את ההיסטוריה של מינוי שופטים לעליון בארה"ב.
המינגוויי וסווארינו מתארות בספר כיצד לפני שבחר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ דווקא בשופטים גורסיץ' בקאוואנו לכהונה בבית המשפט העליון, הוא ערך מיונים מפרכים ודקדקדניים של המועמדים השונים.
מועמדויותיהם של עשרות משפטנים שמרנים מחוננים נבחנה לעומק. הסף האחרון שעליהם היה לעבור היה פגישה עם הנשיא טראמפ, לפני כן הייתה שיחת טלפון עם הנשיא - והשלב השלישי מהסוף היה ראיון בפני ועדה שהורכבה ממספר יועצים של טראמפ ומסגן הנשיא פנס, ושם הוצגה לכל המועמדים השאלה החשובה: למה לדעתכם השופטים חותכים שמאלה?
השאלה הזו חשובה במיוחד, משום שהיא מעידה כי הנשיא טראמפ וצוותו מודעים היטב לתופעה של סחף לשמאל מצד שופטים שבאים מהימין.
הם חרדים ממנה ומכלכלים צעדיהם לאור קיומה. העובדה הזו היא מקור לאופטימיות בימים שבהם הנשיא טראמפ פוזל לשולחן המשא-ומתן עם הצורר האיראני.
הכותב הוא יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת