מהפכת הרכב הירוק בישראל? אין סיכוי שמשרד האוצר ייתן לזה להצליח / צילומים: איל יצהר, shutterstock
מכירות הרכב החדש בשוק הישראלי נחלקות בימים אלה לשני מחנות. במחנה של כלי הרכב "הנורמליים" הפעילות איטית ויגעה. אוגוסט היה חודש מכירות חלש ואילו ספטמבר ניצב בצל מערכת הבחירות, השיתוק השלטוני המתמשך והעדר התקציב, שמשפיעים לרעה על כלל הפעילות המשקית. לפנינו ניצב אוקטובר, רצף של חגים עם מעט ימי עבודה, ואילו נובמבר ודצמבר מתאפיינים בדחיית של רכישות רכב פרטיות ומוסדיות לתחילת השנה הבאה. לפיכך רוב המשווקים של כלי רכב "נורמליים" כבר נמצאים כיום בשלב של סיכומים והכנות לשנה הבאה.
במחנה השני נמצאים מותגי הרכב, שבאמתחתם דגמים היברידיים. אלה נמצאים כיום בהוריקן של פעילות לקראת העלאת מס הקניה על כלי רכב היברידיים שתכנס לתוקף בינואר הקרוב. מהלך המיסוי כבר יצר צבר הזמנות של עשרות אלפי מכוניות. הזמנות חדשות ממשיכות לזרום, בקצב של מאות לשבוע, ככל שמתקרב הדד-ליין. כדי למלא את הביקוש הזה מנסים "היבואנים ההיברידיים", בעיקר יונדאי, קיה וטויוטה, להניח את היד על כל מלאי, שיהיה זמין לייבוא ושחרור מהמכס עד סוף השנה.
אבל למרות השוני בטווח הזמן הקצר, לשני "המחנות" יש מכנה משותף מובהק: חוסר ודאות לגבי מדיניות הרכב הירוקה של הממשלה ולגבי תמהיל המכירות בשוק הרכב הישראלי בטווח הבינוני והארוך.
תמיכה ירוקה או יח"צ
ננסה להביט דרך עיניהם של מנהלים במגזר הרכב וסביבתו, שצריך לגבש תוכנית עבודה לשוק הרכב החדש בישראל משנת 2020 ואילך. אנחנו לא מדברים רק על יבואני רכב אלא גם עם חברות ליסינג, ציי רכב גדולים, גופי מימון, סוחרי חלפים, מקימי/מפעילי עמדות הטענה או סתם לקוחות, שמתלבטים לגבי אופי רכבם הבא.
כל אלה ניצבים כיום בפני שני מסרים סותרים בתכלית, שמגיעים מלמעלה. מצד אחד, קשה להתעלם מהרעש הירוק והנלהב, שמשמיעים האגפים "הסביבתיים" בממשלה - המשרד לאיכות הסביבה, משרד האנרגיה, מנהלת תחליפי נפט במשרד רוה"מ, משרד התחבורה ועוד.
המסר שמשודר הוא עידוד לאימוץ פתרונות תחבורה חשמליים, ירוקים ושיתופיים. זה בא לביטוי במבול הודעות לעיתונות, תקציבים מוגדלים להקמת עמדות ותחנות טעינה, שלל מיזמים פרו-חשמליים מסובסדים של הרשויות המקומיות ותוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח שמתפרסמות מדי פעם.
מגזר הרכב המקומי לא נותר אדיש לרעש ובוחן תוכניות עסקיות ירוקות, חלקן כבר אופרטיביות. יבואני הרכב, למשל, מתחילים לתכנן הקטנה הדרגתית של הזמנת מלאי כלי הרכב "הרגילים" ל-2020, פותחים הזמנות מוגדלות לכלי רכב חשמליים ומחושמלים, הוגים מדיניות מחירים חדשה ומחפשים בעולם, בעיקר בסין, זיכיונות של מותגים חשמליים.
חברות הליסינג מסתפקות כרגע בהזמנות מאסיביות של רכבים היברידיים. אבל גם הן מכינות תוכניות מגירה לאפשרות של שינוי השוק ב-2020, שבמרכזו דרישה הולכת וגוברת לכלי רכב מחושמלים. ואילו ציי רכב גדולים, בעיקר של ארגונים רב-לאומיים שפועלים בארץ, נערכים להציע לעובדים דגמים מחושמלים ותמריצים לאימוצם כרכב חברה.
לא נשכח גם את שלל יזמי תשתית הטעינה, שצצים כאן כמעט מדי חודש, את המוסכים וגופי החלפים שמשקיעים בהתמקצעות בכלי רכב מחושמלים, חברות הדלק ועוד.
האוצר הוא בעל הבית
אבל אז מגיע משרד האוצר ומבהיר לכולם חד משמעית מי בעל הבית האמיתי במדינה, מה סדר העדיפויות המרכזי שלה בנושא הרכב - שימור ההכנסות ממס קניה ומדלק - ומי עתיד לעצב בפועל את מדיניות הרכב הירוק בישראל בשנים הקרובות.
קחו, למשל, את התוכנית התלת-שנתית לעדכון הטבות המס הירוקות, שפרסם האוצר ביוני השנה. החלק היותר המוכר שלה הוא, כאמור, העלאת מס הקניה על מכוניות היברידיות מ-30% ל-45% בתחילת 2020. הצעד הזה לבדו צפוי לייקר משמעותית את מחירי ההיברידיות בשנה הבאה ולפגוע בביקוש שלהן החל מהמחצית השנייה של 2020.
לא מן הנמנע שבסופו של דבר ההתייקרות בפועל של ההיברידיות תהיה מתונה יותר מהצפוי כרגע - "רק" כ-10%. זאת בשל שערי מטבע ידידותיים ו/או נכונות של היבואנים/יצרנים לספוג חלק מההתייקרות. אבל גם במקרה כזה, ראשו של הפלח ההיברידי עדיין נמצא על הגיליוטינה של האוצר. התוכנית של האוצר כוללת גם הגבלה הדרגתית של שיעור הטבת המס המירבי על רכב היברידי ל-20 אלף שקל ב-2021 ולעשרת אלפים שקל ב-2020. זה כבר אומר פגיעה משמעותית בכדאיות הייבוא של דגמים היברידיים רבים בעתיד הלא רחוק אפילו אם הם יעמדו בדרישות הפליטה המחמירות, שנדרשות כדי לקבל זכאות להטבת מס היברידית ("קבוצת זיהום 2").
וזה לא הכל. אותה תוכנית מיסוי תלת-שנתית לא פוסחת על הטבות שווי השימוש על רכב צמוד ירוק ובעיקר על ההפחתה של 500 שקל מהשווי החודשי של רכב היברידי, שמהווה מוטיבציה משמעותית למקבלי רכב צמוד להצטיידות בכלי רכב כאלה.
וכך כותב האוצר בתוכנית: "כוונת רשות המסים להמשיך ולתגמל את מחזיקי רכב חברה ידידותי לסביבה... הכוונה להמשיך בהסדר, אך לדרג את הזיכוי הניתן למחזיקי הרכבים בהתאם לתמהיל הרכבים המשווקים בישראל ותוך מתן עדיפות לרכב שמונע על חשמל בלבד".
ובתרגום לעברית: בכוונתנו לבטל/לכווץ משמעותית את הטבת שווי השימוש על מכוניות היברידיות ולהעניק אותה רק לכלי רכב חשמליים "נטו". בקיצור, סיכול ממוקד, יעיל ורב-שכבתי לפלח ההיברידיות, ש-2019 צפוי לתפוס כ-30% מהשוק, ומסר לענף בנוסח "תתרחקו משם".
החשמליות על הכוונת
אז לפחות אפשר להתנחם בכך שהאוצר מתכוון להעביר את ההטבות מההיברידיות לחשמליות "נטו" ולהעניק יציבות ארוכת טווח לפלח הירוק הזה. אכן התוכנית הרב-שנתית של האוצר קובעת כי הטבת המס הקיימת על כלי רכב כאלה, כלומר מס קניה של 10% בלבד, תימשך עד סוף 2022. רק ב-2023 יעלה המס לשיעור צנוע עדיין של 20% ואילו ב-2024 יעלה מס קניה עליהן ל-35%.
אבל מי שחושש שגם אנשי האוצר נדבקו ב"קדחת ירוקה" או חלילה נרדמו בשמירה על הכנסות המדינה יכול להירגע. באוצר יודעים היטב שבשנים הקרובות הביקוש לפלח החשמליות בישראל יהיה סמלי וייצוגי. נתחיל בכך, שמכוניות חשמליות עדיין יקרות בממוצע בכעשרת אלפים דולר מהמחיר של דגמי בנזין מקבילים בשל מחיר הסוללות והפער הזה לא יתכווץ דרמטית בשנים הקרובות - בעיקר בשל עודף ביקוש עולמי לסוללות.
המשמעות היא, שלפחות בדגמים חשמליים "עממיים", המחירים בלבד עתידים להגביל את הביקוש עם או בלי הטבת מס. הוכחה לכך ניתן למצוא במחירים הנוכחיים של הדגמים החשמליים העממיים, שכבר משווקים בישראל. אלה גבוהים ב-15%-20% מהמחירים של דגמי בנזין מקבילים גם עם הטבת המס המרבית.
גם הטווח בין טעינות וערך הגרט הם עדיין מכשולים משמעותיים. פרישה נמרצת של עמדות טעינה מהירות בישראל יכולה לסייע לציבור להתגבר על "חרדת הטווח". אך גם כאן יש סימני שאלה. החודש, למשל, העריכה BJEV הסינית, היצרנית הגדולה בעולם של רכב חשמלי, כי טעינה מהירה מקצרת את משך חיי הסוללה ב-30% עד 60% לאורך זמן בהשוואה לטעינה נורמלית. סימני שאלה הנוגעים לחיי הסוללה משפיעים גם על ערך הגרט וכאן אנחנו מגיעים למחסום השמרנות המוכר של חברות הליסינג הישראליות, שעליו כבר התנפצו לא מעט חלומות טכנולוגיים.
מבט לכיוון שוק הנפט
ומה יקרה אם המציאות בשטח תנפץ את תחזיות האוצר ופלח החשמליות יצבור בישראל זינוק בלתי צפוי?
תרחיש כזה הוא לא דמיוני ויכול לקרות אם מחירי הדלק יזנקו ויתייצבו סביב 80 דולר לחבית ויותר. האירועים האחרונים במפרץ הפרסי מוכיחים שמדובר באיום מתמשך על אספקת הנפט העולמית. מחירי דלק של 8-9 שקל לליטר יעניקו תנופה שיווקית רצינית לרכישת רכב חשמלי בישראל. אבל זה יהיה רק זמני. למשרד האוצר יש קו אדום לחדירת החשמליות, שלא פורסם רשמית. אנחנו מהמרים על כ-15% מהשוק. אם הקו הזה ייחצה ויאיים על ההכנסות ממיסוי דלק, יישלפו תוכניות מגירה: העלאת מס הקניה על חשמליות, הטלת "מס נסועה" מוגדל על רכב חשמלי, מיסוי על חשמל לטעינה, ביטול הטבת שווי השימוש ועוד.
בשורה התחתונה, כל מי שנפעם מההצהרות הירוקות של הממשלה ומתכנן תוכניות עסקיות על מעבר המוני של שוק הרכב הישראלי לתחבורה ירוקה ולהתנתקות מהדלק, צריך לחשב מסלול מחדש. מנקודת האוצר, החשמליות הן "ההיברידיות החדשות" - נישת מחמד עתירת יחסי ציבור, שהצלחתה תבשר את קיצה.