גרטה טונברג/ צילום: רויטרס
אמש התקיימה ועידת האקלים של האו"ם בניו יורק, שמטרתה הייתה לדון בצעדים לבלימת משבר האקלים ולהאיץ את הצעדים להשגת יעדי הסכם פריז. ההרס שהותיר אחריו הוריקן דוריאן והשריפות הקשות באמזונס רק בעת האחרונה, ממחישים את הצורך העז לפעול כדי לבלום את משבר האקלים, לעבור לכלכלה דלת פחמן ולשקם את כיורי הפחמן העולמיים.
יממה לפני פתיחת הוועידה, פרסמו מדעני האקלים של הארגון המטאורולוגי של האו"ם דוח המזהיר כי שינויי האקלים מכים בכדור הארץ חזק יותר ומהר יותר ממה שהראו התחזיות, וכי 2015-2019 היו השנים החמות ביותר שנרשמו מאז תחילת המדידות.
בוועידה נאמו שורה ארוכה של 60 מנהיגים מהזירה הפוליטית, העסקית, הפילנטרופית ועוד. בין היתר נשאו דברים קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, נשיא צרפת עמנואל מקרון, נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, נשיא דרום קוריאה מון ג'יאה-אין, נשיא הבנק העולמי ונשיאי בנקים שונים, ביל גייטס, האריסון פורד, מייקל בלומברג ועוד.
כל באי הוועידה דיברו על הדורות הבאים, כולם הבהירו שהם מבינים את הצורך, כולם התקשטו בנאומים מצוחצחים שבהם הסבירו כי הם מבינים את גודל השעה ואת המשימה ההיסטורית המונחת על כתפיהם. אך התחושה שנותרה בסיום הכנס היא של המון דיבורים על מעשים, ומעט מדי מעשים.
גרטה טונברג, האקטיביסטית השוודית בת ה-16 שסחפה את העולם למחאת האקלים ורק בסוף השבוע האחרון הצליחה להניע לרחובות העולם יותר מ-4 מיליון בני אדם, לא חסכה בביקורת על מנהיגי העולם שישבו בקהל והקשיבו לנאומה.
"אנחנו צופים בכם. כל זה לא בסדר - אני לא צריכה להיות כאן, אני צריכה להיות בבית הספר, בצד השני של האוקיינוס. ועדיין, כולכם באים אלינו האנשים הצעירים בשביל תקווה. איך אתם מעזים? גנבתם את החלומות שלי ואת הילדות שלי עם המילים הריקות שלכם, ואני עוד אחת מבני המזל. אנשים סובלים, אנשים מתים. המערכות האקולוגיות שלנו מתמוטטות, ואנחנו בתחילת הכחדה המונית, וכל מה שאתם יכולים לדבר עליו זה כסף וסיפורי אגדות על צמיחה כלכלית תמידית - איך אתם מעזים?
"יותר מ-30 שנה שהמדע אומר את זה באופן ברור כשמש. איך אתם מעזים להמשיך להפנות את מבטכם הצידה ולומר שאתם עושים מספיק, כשהפוליטיקה והפתרונות הנדרשים עדיין לא נראים בשום מקום. אתם אומרים שאתם שומעים אותנו ושאתם מבינים את הדחיפות, אבל לא משנה כמה עצובה וכועסת אני - אני לא רוצה להאמין לזה, מפני שאם אתם באמת מבינים את המצב ועדיין מסרבים לפעול - זה אומר שאתם מרושעים, ובזה אני מסרבת להאמין.
"הרעיון הפופולרי לקצץ את הפליטות שלנו לחצי ב-10 שנים נותן לנו רק סיכוי של 50% להישאר מתחת ל-1.5 מעלות צלזיוס וסיכון להפעלת תגובות שרשרת בלתי הפיכות שאינן בשליטת האדם. אולי 50% מקובלים עליכם, אך המספרים הללו אינם כוללים נקודות המפנה, לולאות משוב של תגובות שרשרת, התחממות נוספת הנסתרת על-ידי זיהום אוויר רעיל או היבטי שוויון וצדק אקלימי. הם גם מסתמכים על כך שהדור שלי ישאב מהאוויר מאות מיליארדי טונות של CO2 שלכם, בטכנולוגיות שבקושי קיימות. אז סיכון של 50% פשוט לא מקובל עלינו - אלה שצריכים לחיות עם ההשלכות.
"בינואר 2018 דוח הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים אמר שכדי להישאר מתחת לעלייה של 1.5 מעלות צלזיוס אסור לנו לפלוט יותר מ-420 מיליון טון זיהום. לפי החישובים, כיום נותרו לנו פחות מ-350 מיליון טון מה׳תקציב׳ שהוגדר.
"איך אתם מעזים להעמיד פנים שהמשבר יכול להיפתר אם נמשיך ב'עסקים כרגיל' ועם כמה פתרונות טכנולוגיים? עם רמות הפליטה כיום, תקציב פליטות ה- CO2ייגמר לחלוטין בשמונה וחצי שנים הקרובות. לא יהיו פתרונות או תוכניות הולמות שיוצגו כאן היום, כי המספרים האלו יותר מדי לא נוחים, ואתם עדיין לא בוגרים מספיק כדי לספר את המציאות כפי שהיא.
"אתם מכשילים אותנו, אבל הדור הצעיר מתחיל להבין את הבגידה שלכם. העיניים של כל הדורות הבאים נשואות אליכם. אם תבחרו לאכזב אותנו, לעולם לא נסלח לכם ולא ניתן לכם לחמוק מאחריות. כאן ועכשיו, אנחנו מייצרים את הגבול. העולם מתעורר, והשינוי בדרך, אם אתם אוהבים את זה או לא".
מי את, גרטה טונבורג?
טונברג, 16, נולדה בשוודיה לאם שהיא זמרת אופרה ואב שחקן, ויש לה אחות שצעירה ממנה בשלוש שנים. לשינוי האקלים נחשפה בבית הספר היסודי. "המורה הסבירה לנו בקצרה מהי תופעת שינוי האקלים, הראתה לנו תמונות של דובי קוטב מורעבים, פלסטיק באוקיינוסים, כריתת יערות. זה טלטל אותי", סיפרה.
את המאבק התחילה קודם כל בבית, כאשר הצליחה לשכנע את משפחתה לעבור לאורח חיים טבעוני, ולהימנע מתעשיית הבשר המזהמת. לאחר מכן הרחיבה את פעילותה להובלת שביתות בבתי ספר ומחאות המוניות, והביעה את עמדותיה גם בפורומים כלכליים ופוליטיים.
לאחרונה חשפה כי אובחנה כלוקה בתסמונת אספרגר, ואמרה כי היא מאמינה שזה חלק בלתי נפרד ממה שדחף אותה לצאת למאבק הנוכחי. "זה מה שנתן לי את האפשרות לראות דברים מחוץ לקופסה".
הדברים פורסמו לראשונה בגיליון יוני של "ליידי גלובס"