איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת / צילום: לשכת ח"כ איימן עודה
תאמר מנצרת היה המרואיין גלוי הלב ביותר שפגשתי ביום הבחירות. הוא הצביע לכחול לבן והסביר: "למי הם דואגים, חברי הכנסת של הרשימה המשותפת? למי? לפלסטינים בשטחים שבאים לפה ולוקחים לי את העבודה? לאבו מאזן המיליונר הזקן והמושחת? אני צריך מישהו שיפעל לזה שיבנו לי מדרכה ליד הבית, שיכניס מורים טובים לבית הספר של הילדים, שיעצור את העבריינים החמושים שיורים ברחובות ושידאג לעניינים שלנו, לא של אף אחד אחר".
תאמר היטיב לבטא את התחושה הכללית שגם לציבור הערבי בישראל נמאס מהיעדרותו מהמגרש הפוליטי, את רצונו העז להשתלב בכל התחומים כדי לקבל תקציבים, ואת אזלת היד של הפוליטיקאים הערבים העוסקים יותר מדי בסוגיות הפלסטיניות במקום בחיי היומיום של בוחריהם. התחושה הזו חלחלה למפלגות הערביות, בעיקר לאחר המשברים שעוררו כמה מחברי הכנסת הערבים ובראשם חנין זועבי מבל"ד, ואחריה באסל גטאס, חבר מפלגתה שנכלא לאחר שנתפס מנסה להבריח טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים. הם קיבלו לכך סימוכין מסקרים ומחקרים בקרב הציבור הערבי.
אחד מהם, זה של מכון דיין באוניברסיטת תל אביב, התריע על אחוז הצבעה נמוך לפני בחירות אפריל, בעיקר בגלל התחושה שאין מפלגה המייצגת אותם וחוסר התוחלת שבמעורבות פוליטית של המפלגות הערביות שאינה בעלת השפעה. מהמחקרים עלה עוד כי האוכלוסייה הערבית בישראל מוטרדת בעיקר מהבעיות הפנימיות שלה ובראשן הפשע והאלימות, הכלכלה והתעסוקה, אישורי הבנייה ושאר ענייני יומיום. הסוגיה הפלסטינית הייתה האחרונה ברשימת סדר העדיפויות. סקר אחר הראה שיותר מ-20% מהציבור הערבי לא מצביע כלל כי הוא חש שהמפלגות הערביות אינן מייצגות אותו.
בעקבות הממצאים אלה החליט יו"ר חד"ש איימן עודה לזרוק בלון ניסוי אצלנו ב"גלובס" לפני הבחירות באפריל, בדבר נכונותו לשת"פ פוליטי עם כחול לבן אם יקימו קואליציה, ובראיון לא פסל חבירה לקואליציה. אבל גם הוא נבהל מעצמו ולראיון לא היה המשך מעשי, גם בגלל התגובה הצוננת מכחול לבן.
תוצאות הבחירות ושיעור ההצבעה הנמוך בקרב הערבים, 50% בלבד, הפכו את הסוגיה לאקוטית הרבה יותר. גם כחול לבן הפשירה מעט ובני גנץ הזמין את עודה לנאום בהפגנה נגד השחיתות. עודה חזר על הדברים שאמר ל"גלובס" אצל נחום ברנע וקיבל כותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות". במידה מסוימת של הפתעה הוא קיבל תגובות מעודדות משאר חברי המשותפת ובעיקר מהציבור.
נתוני ההצבעה של החברה הערבית בבחירות לכנסת ביחס לבחירות אפריל הראו עלייה ממוצעת של 20% בשיעור ההצבעה, מ-60%-50%. בחלק מהיישובים העלייה הייתה בשיעור גדול יותר: באום אל פאחם עלייה מ51% ל-64%; בכפר קאסם מ-63% ל-74%; ובערערה מ-39% ל-56%.
עודה, שרואה בכך תמיכה בכיוון של שיתוף הפעולה הפוליטי, הביא להחלטה להמליץ על גנץ להרכבת הממשלה. הוא העלה כתנאי להמלצה את הדרישות המרכזיות ורובן עוסקות בענייני חברה וכלכלה של ערביי ישראל לצד אמירה כללית על חתירה להפסקת הכיבוש.
התגובות הציבוריות היו ברובן המכריע חיוביות ומעודדות, לצד ביקורת קשה על בל"ד, שברגע האחרון החליטה שלא לקבל את דין התנועה ולהחריג את עצמה מהתמיכה במועמדות גנץ על אף הכרזות קודמות של ראשיה. היו"ר הנוכחי אמטנס שחאדה נחשב פרגמטי יותר ופרובוקטיבי הרבה פחות מקודמיו, וגם בשיחות עם "גלובס" גילה פתיחות לשיתופי הפעולה הפוליטיים עם מפלגות השמאל מרכז בישראל.
אבל בל"ד חוזרת לעמדת הילד הרע של הפוליטיקה הערבית, המפלגה שהקים עזמי בשארה ושהאידיאולוגיה שלה דוגלת בלאומיות ערבית כללית ובישראל בחקיקת חוק מדינת כל אזרחיה. בשארה אמנם נמלט מישראל לקטאר לאחר שנחשד כי סייע לחיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, אבל לפי גורמי פוליטיים ערבים, השפעתו על המפלגה מכרעת. ל"גלובס" נמסר מפי הגורמים הפוליטיים הבכירים כי ראשי בל"ד, שנטו כאמור לצדד בעמדת המשותפת לתמיכה בגנץ, שינו את עמדתם בשל הלחץ מבשארה, שסירב להתפשר ודרש מהם לחזור לעקרונות הקודמים.
שחאדה מכחיש כל מעורבות של בשארה. לדבריו, "אין לעזמי שום קשר עם המפלגה או איתי - זה מצחיק מאוד. העמדה שלנו ברורה מהיום הראשון וגם במערכת הבחירות וההצהרות שאחרי הבחירות. זה שטויות". ועם זאת, המפלגה זוכה לקיתונות של ביקורת ברשתות החברתיות של ערביי ישראל. אחד מבכירי המשותפת אמר ל"גלובס" כי אולי מוטב שבל"ד תוצא מהרשימה לקראת הבחירות הבאות, וכך תפסיק להפריע לתהליכי הקידום של האוכלוסייה הערבית.