איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת / צילום: לשכת ח"כ איימן עודה
כעת, משהסתיימה מערכת הבחירות, וידוע אילו מפלגות זכו ומי יהיו חברי הכנסת שימלאו תפקידים ברשות המחוקקת, עומדות החלטות כבדות משקל לפתחם של חברי הפרלמנט הללו; ובראשן הכרעות הנוגעות לשיטת הממשל. הכרעה נוספת קשורה לאופי היחסים בין מוסדות המדינה לאזרחיה, ובהם אנו, האזרחים הערבים. הנושאים האלה חשובים ביותר כשהם נוגעים לנו, שכן במשך שנים שימשנו כעצים לליבוי אש הגזענות בישראל, שהוצתה בכנסת ומעל בימתה, ומשם התפשטה במדינה כולה.
אעלה כאן כמה נקודות חשובות ורלבנטיות עם פרסום תוצאות הבחירות. הראשונה היא ההישג של הרשימה המשותפת - 13 מנדטים, לאחר מסע הסתה נגדנו ולאחר שרבים טענו כי לא ניתן לצאת נגד נחשול כזה של לאומנות ופשיזם. רבים הציעו שנחרים את הבחירות, אולם הם לא העלו הצעות חלופיות למאבק במצב הפוליטי החמור שאנו מצויים בו. לכן, בלי קשר לשאלות שנוגעות להרכבת הממשלה וליום שאחרי, אפשר כבר להכריז היום שהאזרחים הערבים, יחד עם כוחות יהודיים, יכולים להכשיל או לפחות להקשות על פעולתה של קואליציית מפלגות ימין לאומני, בראשות בנימין נתניהו.
החברה היהודית אינה מקשה אחת
התחושה הרווחת בשנים האחרונות היא שרוב החברה היהודית סגרה את שעריה בפנינו האזרחים הערבים, ושחברי קבוצת הרוב היהודי בארץ מסרבים להאזין לדרישותינו ולטפל בתלונותינו, משמעותיות וצודקות ככל שיהיו. אולם מדובר בהיפותזה שאינה מוכחת, ומערכת הבחירות שיקפה ניצנים של בקיעים בחומת הפלדה המחשבתית הזאת.
ראשית, אפשר כבר לקבוע כי השינוי - גם אם קל - בלגיטימציה הציבורית לדרישות האזרחים הערבים נטולי הזכויות, היה תוצאה של התחדשות הרשימה המשותפת ושל ההתנהלות הבוגרת והאחראית של ראשיה. הם הצליחו להשיב את האמון של שדרות רחבות בחברה הערבית, והפכו את הרשימה המשותפת לכתובת פוליטית הראויה לייצג את האוכלוסייה הערבית בכנסת.
יש המקילים בכך ראש ומפחיתים בחשיבות ההתפתחות הזאת, אך אני תולה בה תקוות. בעיניי המשוואה פשוטה: אלה שמסרבים בחברה היהודית להתבצר מאחורי חומות של שנאה, מעיזים לצאת נגד העדר, ומבקשים להפסיק את מסע הדמוניזציה של הערבים, הם בעלי ברית וחבריי לדרך, ועליי ללכת איתם יד ביד.
לעצור את פוליטיקת ההחרמות
כעת מגיע לנו לשמוח, ולו מעט. זוהי זכותנו. אך אל לנו לשכוח שלמרות הישגינו בבחירות עדיין לא ברור מי יעמוד בראשות הממשלה הבאה. גם אם נתניהו ישוב או לא לראשות הממשלה, דרכנו אל חוף מבטחים עודנה ארוכה וקשה. המערכה שניהלנו נגעה לסוגיה מקומית ומיידית: מי ישלוט בנו, מי יהיה שותף שלנו, או מי יגרש אותנו.
שאלות אחרות, לרבות תגובה ל"עסקת המאה" ועיסוק בנושאים שאינם נוגעים לחיינו היומיומיים, נדחקו לשוליים; ואין בכך פסול. נהגנו כחברה שפויה ונבונה והצלחנו להשיב לעצמנו את האיזון, למרות המכשולים והתקלות בדרך. כעת עלינו להיות חכמים ולשמור על מצב העניינים החדש, הטוב מזה שקדם לו. יותר מכול חשוב שהרשימה המשותפת, על כל שותפיה, תהגה ותיזום תוכנית חירום שתבטיח את שימור ההישגים הללו. עלינו ללמוד מי יריבינו מצד אחד, ומה אפשר להשיג עם שותפים, קרובים או רחוקים, מצד שני.
אמנם מדינת ישראל לא תשנה את יחסה כלפינו בן-לילה, אך עלינו לפעול באופן מחושב. חשוב מאוד שהרשימה המשותפת תתמודד מבעוד מועד, כבר היום, עם אותם קולות בינינו המאמינים כי הדרך לשנות, להשפיע ולשפר את עמדותינו עוברת דרך החרמת המערכת. תוכנית עבודה אחראית של הרשימה המשותפת צריכה לצאת נגד רעיון העוועים הזה, שכן חרם על המערכת עלול לפגוע באינטרסים של הציבור הערבי ועתידו במדינה יותר מהעניין הטכני של השתתפות או אי-השתתפות בבחירות.
הכותב הוא פובליציסט פלסטיני. המאמר המלא התפרסם ב"אלקודס אלערבי". הגרסה המקוצרת מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", מיזם משותף למכון ון ליר ולמרכז אעלאם. תרגמה מערבית: דולי ברוך