אימראן גולמהסינוולה / צילום: איל יצהר
"הרבה ממה שקרה ב-20 השנים האחרונות עירב הנחות מאוד מופשטות על מידע. אחת מהן הייתה שמידע הוא נכס, רכוש. אם מכרתי לך בית, אני יוצא מהמשוואה - את יכולה למכור אותו הלאה, להרוס אותו, להוסיף לו חדר. זו הגישה האמריקאית למידע. באירופה, הגישה שלנו מדברת על זכויות. הצבעה בבחירות זו זכות ולא נכס. אי אפשר למכור את אפשרות ההצבעה למישהו אחר, אחרת תאגיד גדול היה יכול לקנות המון קולות ולהצביע בשם אנשים. כך, גם אם אני נותן למישהו את הזכות להשתמש במידע שלי, לא נתתי לו את הזכות לעשות איתו כל מה שירצה, אלא להשתמש בו למטרה מסוימת, ואני יכול גם לקחת ממנו את הזכות הזו".
ההסבר הזה שייך לאימראן גולמהסינוולה (Imran Gulamhuseinwala), מי שאחראי בבריטניה על מהלך מהפכני של העברת המידע הבנקאי לשליטת הלקוח, או בהגדרה הרשמית - הממונה על יישום מדיניות הבנקאות הפתוחה בבריטניה. בראיון ל"גלובס" מסביר גולמהסינוולה את הרציונל מאחורי המהלך: "מידע הוא בעל ערך, וממשלת בריטניה החליטה שהוא צריך להיות שייך ללקוח ולא לבנק, ושאם צרכנים יקבלו גישה למידע שלהם וייקחו עליו שליטה - השירותים הפיננסיים יהיו טובים יותר". גולמהסינוולה השתתף בכנס ג'רני של EY ישראל ושל "גלובס" שנערך בשבוע שעבר.
גולמהסינוולה מדבר על מערכת הבנקאות, אך הגישה שלו למידע היא כאמור רחבה יותר ומתחברת לכל המידע של המשתמש עצמו, גם בשירותים אחרים שהוא משתמש. ספציפית לגבי מערכת הבנקאות, יש חיבור הדוק בין הוצאת המידע מידי הבנקים לבין היכולת של חברות פינטק להתחרות בהם.
מטרת הבנקאות הפתוחה היא לאפשר לכל לקוח גישה פשוטה ונוחה יותר למידע הפיננסי שלו, וגם את השליטה עליו - שתאפשר לו לשתף אותו עם גורמים נוספים לפי רצונו.
"בעזרת בנקאות פתוחה אני יכול לגרום לבנק שלי לשתף את המידע שלי עם חברות פינטק. זה ייתן להן את כל המידע שהן צריכות כדי לתת שירותים כמו ניהול תקציב או אפילו מציאת שירותי מים או חשמל במחיר משתלם יותר ללקוח. אני יכול גם לאפשר לאותה חברת פינטק לבצע תשלומים דרך חשבון הבנק שלי. היום המידע כבר קיים, אבל חברות מקשות על הגישה אליו, ובנוסף קשה להבין אותו. החשיבה שלנו היא שאם ניתן את הגישה למידע, חברות אחרות יפיקו ממנו תובנות".
גולמהסינוולה מסביר כי גישת הבנקאות הפתוחה תביא ליותר תחרות בשוק השירותים הפיננסיים, ואף ליותר חדשנות. "בכל מקום בעולם יש את הבנקים הגדולים שיש להם נתח שוק גדול, ונדמה שהוא אף פעם לא משתנה. בבנקאות פתוחה, חברות הפינטק מקבלות מידע ויכולת לבצע תשלומים, וכך הן יכולות להיות הבנק מבלי באמת להיות הבנק. אם זה יעבוד כמו שצריך, החברות האלו ייצרו שירותים שאפילו לא חשבנו עליהם, ויוכלו לפתור בעיות גדולות שהבנקים לא פותרים. הרבה אנשים לא מקבלים גישה לחשבונות בנק או לאשראי, הרבה אנשים משתמשים במוצרים לא נכונים עבורם, ויש אנשים שאף סובלים מבעיות של בריאות נפשית כי הם לא מבינים מספיק את המצב הכלכלי שלהם, או שנמצאים בתוכניות להחזרת חובות שיכולות להימשך 15 שנים".
הבנקאות הפתוחה - רק השלב הראשון בחזון
אחת מהבעיות שגולמהסינוולה מאמין כי לבנקאות הפתוחה יש פוטנציאל לפתור היא סיוע לאנשים שמתקשים לקבל אשראי. "בבריטניה יש סוכנות המלצת אשראי (credit reference agency) שקובעת מי יקבל גישה לאשראי, בדומה ליוזמה שממשלת ישראל יוצרת עכשיו. המלכוד 22 במערכת הזו הוא שאתה חייב להראות שאתה יכול להחזיר הלוואות, כדי לקבל ציון טוב - שיאפשר לך לקבל הלוואות. אין בזה היגיון. אם למשל יש מילניאל שמעולם לא לקח הלוואה ורוצה לקבל משכנתא, לא יהיה לו קובץ עם מידע עליו בסוכנות. אבל בחשבון הבנק שלו כן תהיה היסטוריה של תשלומי שכירות ושל המשכורת שלו. כבר יש חברת פינטק בריטית שאמרה שתיקח את המידע הזה, ותיתן לאנשים דירוג אשראי על בסיסו".
הבנקאות הפתוחה היא רק השלב הראשון בחזון הממשלתי הבריטי שבבסיסו העיקרון כי המידע שייך ללקוח. בשלבים הבאים, גולמהסינוולה מסביר שהרעיון הוא לעבור למערכת פיננסית פתוחה, שכוללת גם את תחומי הביטוח, הפנסיות וכו', ובהמשך להיכנס לסקטורים נוספים כמו מים, אנרגיה ומובייל, וכך גם שם תתאפשר גישה פשוטה למידע, תחרות וחדשנות. "אם לקוח רוצה לגשת למידע על כמות החשמל בה השתמש, כדי לקבל עסקה טובה יותר, היום בבריטניה הוא יקבל הצהרה של 15 עמודים. אנחנו רוצים לאפשר ללקוח לקבל את המידע, ולהעביר אותו לשירות פינטק או שירות ייעוץ מבוסס בינה מלאכותית למשל, שימליץ לו על עסקה טובה יותר כל שנה או כל רבעון - ויוריד ממנו את הלחץ".
בנוסף ליתרונות ולפוטנציאל של הבנקאות הפתוחה, יישום מדיניות כזו כולל גם לא מעט קשיים. גולמהסינוולה מספר כי "החלטת הממשלה בנושא התקבלה לפני כחמש שנים, אחרי שנים רבות בהן היה רצון לעשות צעד כזה. השאלה הראשונה איתה הממשלה התמודדה היא אם בכלל אפשר לעשות את זה, מבחינה טכנית. זה מורכב, כי הרבה מערכות צריכות להיות בתקשורת אחת עם השנייה כדי להעביר מידע ביניהן, וגם כי המידע מאוד רגיש. הוא דורש אבטחה גבוהה מפני התקפות סייבר והונאות, וצריך לוודא שמקבלים את ההרשאה לביצוע פעולות ומתן גישה למידע מסוים, וכן שהנתונים עוברים אימות - כך שמשתמשים לא יוכלו להשיג את המידע של משתמשים אחרים.
"בבריטניה, לפני עשר שנים הממשלה ניסתה לבקש מהבנקים להפוך את הדאטה של הלקוחות לזמין עבורם - בצורה נחמדה, ללא חקיקה. ואז הבנקים יצרו משהו שנקרא My Data. לקוחות נדרשו להוריד מאתר הבנק קובץ, להמיר אותו ולהעלות אותו לחברת צד שלישי בכל פעם שרצו לרענן את המידע. זה היה כל כך גרוע שאף לקוח מעולם לא השתמש בזה".
באיזה שלב מדיניות הבנקאות הפתוחה נמצאת היום בבריטניה?
"למרות שאנחנו עובדים על זה כבר שלוש שנים, אנחנו עדיין בשלבים מאוד מוקדמים. השלב הראשון הוא יישום הטכנולוגיה וסיימנו כ-95% ממנו. זו הייתה הרבה עבודה עבור הבנקים - לייצר שכבה של טכנולוגיה שיושבת מעליהם. השלב הבא הוא פיתוח האקוסיסטם. כמו שאף אחד לא קם בבוקר ואומר שהוא רוצה להשתמש באינטרנט - אלא להשתמש בנטפליקס, טינדר, או במנוע חיפוש, כך גם אף אחד לא יוצא מהמיטה ורוצה להשתמש בבנקאות פתוחה - אלא במה שהיא מאפשרת. הבנקאות הפתוחה תעבוד רק אם יהיו חברות פינטק שיתחברו אליה. נכון להיום יש מעל 300 חברות פינטק שמנסות להצטרף למערכת וצריכות לקבל אישור רגולטורי, ורק שלוש חברות שכבר משתמשות ב-API שלה, כמו זירו - אחת הפלטפורמות הגדולות ביותר לחשבונאות בענן לעסקים קטנים.
"השלב השלישי הוא אימוץ על ידי לקוחות. מוקדם מדי להגיד איפה אנחנו עומדים, למרות שכבר יש לקוחות שמשתמשים בשירותים של אותן חברות, ובכל חודש השימוש עולה ב-30%. לרוב בתוכניות ממשלתיות ממשלות אוהבות להכין הכול מראש, ואז לחתוך סרטים, לפתוח בקבוקי שמפניה ולערוך טקסים גדולים. אנחנו החלטנו שלא נעשה את זה, ויצרנו גרסאת בטא של בנקאות פתוחה כבר בינואר 2018. היא הייתה מאוד גרועה, אבל אני שמח שעשינו את זה כי מאז עבדנו על לשפר אותה".
"הרבה מדינות שואלות את השאלות האלה"
לדברי גולמהסינוולה, בעוד שבריטניה היא אחת המדינות המתקדמות בעולם ביישום מדיניות כזו, מדינות רבות נוספות פועלות ליישום מדיניות דומה או דנות על כך, ישראל ביניהן. "בדיונים על בנקאות פתוחה, ממשלה צריכה לשאול את עצמה אם היא רוצה לעשות את זה, האם נדרשת חקיקה עבור זה והאם היא יכולה להעביר חקיקה. באירופה יש לנו את היתרון של GDPR (חוקים המגנים על המידע של אזרחי האיחוד האירופי, א"ג), וחקיקת PSD2 - 'הוראת שירותי התשלומים' - שחצי ממנה עוסקת בבנקאות פתוחה. זה נהדר, אבל לפי החקיקה הזו הבנקים לא חייבים לעמוד בסטנדרט אחיד, אלא לכל בנק יש פורמט וגישה משלו. זה אומר שחברות פינטק צריכות להתחבר בנפרד לכל בנק, זה הופך לסיוט וגם הלקוח מתבלבל. לכן הגדרנו בבריטניה שהטכנולוגיה תהיה על API ובסטנדרט אחיד, וכל חברת פינטק יכולה לבוא לבריטניה ובחיבור אחד לקבל גישה לכל השוק.
"מדינות רבות בעולם שאלו או שואלות את עצמן את השאלות האלו. האירופאים נמצאים בשלב היישום, וגם סינגפור, יפן, הונג קונג ומקסיקו נמצאות בשלבים שונים של בניית ויישום הטכנולוגיה. בברזיל וקנדה דנים על הנושא. ברוב העולם כבר מסכימים שהמידע שייך ללקוח ולא לחברה. במקומות בהם אין GDPR, לפעמים הרגולציה סביב בנקאות פתוחה יוצרת אותו. באוסטרליה, כדי להשיק בנקאות פתוחה הם יצרו את ה-CDR - 'זכויות המידע של הצרכן' - וזה מעגן את העיקרון הזה בכל הסקטורים. האוסטרלים יתחילו עם בנקאות אבל הרעיון שלהם הוא לעבור גם לסקטורים נוספים מאוד במהירות, ועל בסיס הדדי: הבנק יקבל, בהרשאת הלקוחות, מידע מהסקטורים האחרים ולהפך. גם בארה"ב מסכימים עם הרעיון הזה, אבל החקיקה שם היא מדינתית אז זה לוקח קצת יותר זמן.
"להבנתי, הבנק המרכזי בישראל חושב אילו אלמנטים של בנקאות פתוחה הוא רוצה להביא לשוק. אני לא מכיר את כל הפרטים, אבל יודע שהם בוחנים את חקיקת PSD2, מקיימים שיחות עם כל הבנקים הגדולים וחושבים האם לעשות את זה, ואם כן איך - תחת רגולציה או באופן וולונטרי. במהלך הביקור שלי בישראל נפגשתי עם רוב הבנקים הגדולים, שמאוד מתעניינים בזה. ההרגשה שקיבלתי היא שהבנקים הישראלים הגדולים בוחנים בזהירות איך הבנקאות הפתוחה עובדת באירופה ובבריטניה, הם מאוד בקיאים בנושא, ונמצאים בשלבים המוקדמים של שיחות עם הרגולטורים על כמה מהעקרונות החשובים. הרגולטורים הישראלים גם מגיעים ללונדון, כמו הרבה משלחות מהעולם שמגיעות אלינו כדי ללמוד. הרבה מהעולם מסתכל על הניסוי הבריטי בבנקאות פתוחה כדי לראות איך זה יכול להיראות, מה צריך כדי לפתח את זה ומה התוצאות של זה".
לאחרונה פייסבוק מדברת הרבה על הצורך ברגולציה של חברות הטכנולוגיה, כשאחד הנושאים בו הם טוענים שנדרשת רגולציה הוא ניידות מידע (data portability) בין רשתות חברתיות. אתה חושב שאנחנו הולכים לכיוון הזה גם בתחום הסושיאל?
"לדעתי זה בלתי נמנע. אבל צריך להוסיף לזה את עיקרון הפעולה ההדדית (interoperability), והסטנדרט האחיד - שהוספנו בבנקאות הפתוחה. כך הלקוח באמת יהיה בשליטה. עם ניידות בלבד, לפעמים הבעיה יכולה להחמיר, ולכן אני תמיד חשדני כשחברות מדברות על זה. כי יכול להיות שמה שיקרה זה שיהיה ניתן לשתף את המידע רק עם מספר קטן של חברות שפייסבוק, למשל, אישרה, במקום שהלקוח יוכל לשתף אותו עם כל השוק, ואי אפשר יהיה לעצור חברות אפילו מלרכוש אותו. יכול לקרות מצב שניתן יהיה להעביר את המידע רק מפייסבוק לגוגל וחוזר חלילה. מגן נעול אחד לאחר. זה לא מאפשר לתחרות לפרוח, ובמערכת היחסים הזו הלקוחות עדיין כפופים לחברות".
אתם מנסים להנגיש את האפשרויות שהבנקאות הפתוחה פותחת גם לאנשים מבוגרים יותר שמתקשים עם טכנולוגיה?
"בנקאות פתוחה לא יכולה לפתור הכול. אני מצאתי שיש הרבה אנשים מבוגרים שמשתמשים מאוד בנוחות בבנקאות דיגיטלית, כי לפעמים נוח להם יותר להתחבר למחשב מלצעוד לסניף. למי שכבר נמצא במרחב הדיגיטלי זה מאוד יעזור, והגישה היום לשירותים פיננסיים דרך המובייל צומחת מהר יותר מכל ערוץ אחר".
"אם קרן הון סיכון אומרת לכם שהפיתוח שלכם הוא פי'צר ולא מוצר - תקשיבו לה"
בהרצאתו של גולמהסינוולה בכנס ג'רני של EY ישראל ושל "גלובס" שנערך בשבוע שעבר, הוא דיבר על איך יוצרים חדי קרן ואמר כי "מעולם לא היו יותר חדי קרן מהיום. יש היום המון הייפ. ממשלות, פוליטיקאים ורגולטורים מאוהבים ביזמים כי הם מביאים תחרות, בחירה וחדשנות. הלקוחות מאוהבים בהם, כנראה כי הרבה מהפיתוחים שהם מציעים הם חינם. כשאני סיימתי ללמוד כולם רצו לעבוד בייעוץ בנקאי או בבנק השקעות, והיום הרבה אנשים רוצים להיות יזמים".
למרות ההתלהבות והתהילה הרבה סביב יזמים, גולמהסינוולה הסביר כי ההצלחה עבורם לא בהכרח פשוטה: "הרבה מהעסקים שהפכו לחדי קרן לא הצליחו בן-לילה אלא אחרי עבודה של שנים. אובר, למשל, בת עשר. לקח לה שלוש שנים רק כדי להתחיל לפעול מחוץ לסן פרנסיסקו. השירות הראשון של פייסבוק לא הצליח. הרבה מהחברות מבצעות פיבוט או משנות מודל עסקי כדי להצליח. לפי אתר 'טק קראנץ'' הסיכוי שחברה תהפוך לחד קרן עומד על 0.07%".
גולמהסינוולה סקר היסטורית את הפיתוחים הגדולים של העשורים האחרונים: "לכל תקופה היו פריצות דרך. בשנות ה-60 אלה היו המעבדים, שהעניקו לנו חברות נהדרות כמו אינטל, אחר כך בשנות ה-70 המחשבים האישיים הביאו את מיקרוסופט, בשנות ה-90 היה האינטרנט, ובשנות ה-2000 הפלטפורמות והרשתות החברתיות. כל שינוי פורץ דרך כזה ייצר חברות נהדרות. אבל קשה לחשוב על רעיונות גדולים וחדשים". הוא הסביר לקהל כי "הרבה מחדי הקרן שאנחנו רואים היום הושקו לאזורים שהיו ריקים - פייסבוק ברשתות חברתיות, גוגל בחיפוש, ווטסאטפ בצ'ט, אמזון באי-קומרס, ספוטיפיי בסטרימינג - אלו מרחבים שלא התקיימו לפני שהומצאו על ידי השחקנים החדשים האלה".
הוא הסביר כי מסיבה זו, לטעמו, כדי ליצור היום חד קרן "זה כבר לא מספיק טוב שיהיה לך מימון, צוותים וטכנולוגיה טובים יותר משקיימים. זה גם לא מספיק אם יש סטארט-אפ שמספק גרסה זולה יותר למוצר קיים, כי החברות הגדולות ישנו את התמחור כדי להגן על עצמן. בנקודה הזו במעגל חייבים לחזור לרעיונות הגדולים. לכן אני תמיד מתעניין במציאת הרעיון החדש והאזור שאין בו מתחרים".
גולמהסינוולה ייעץ ליזמים כי "אם קרן הון סיכון אומרת שהפיתוח שלכם הוא פיצ'ר ולא מוצר, תקשיבו לה - זו אבחנה חשובה. החברות הגדולות יכולות לעשות הרבה דברים בעצמן".
בהמשך פירט גולמהסינוולה תחומים בהם לדעתו קיימות הזדמנויות ליצירת חדי קרן. "בכל מקום בעולם השיח מראה שלקוחות מתחילים להבין את סכנות הסייבר, ואיך הם צריכים להגן על ילדיהם. אני מצפה גם שדירוג האשראי החברתי שהושק בסין - מערכת שנותנת נקודות למשתמשים על חשבון מעשים טובים או רעים, ובהתאם מאפשרת להם או מונעת מהם פעולות שונות - יגרום למערב להבין שרמת השליטה הזו קיימת באופן בלתי רשמי אצל הרבה מהתאגידים הגדולים. בהמשך יהיו הרבה יותר דרישות לשקיפות - והזדמנויות שיאפשרו ללקוחות לקחת שליטה על הזהות הדיגיטלית שלהם. אני מצפה שהרבה עסקים ייצאו מהמרחב הזה. מבחינה טכנולוגית, זה לא כל כך קשה לאפשר למשתמשים להעביר מידע בלי לחשוף את הזהות שלהם, ומבחינות מסוימות אנחנו מחכים לבנק שיקום במטרה להגן על דאטה של לקוחות ועל הזהות שלהם".
אימראן גולמהסינוולה
תפקיד: הממונה על יישום מדיניות הבנקאות הפתוחה בבריטניה
השכלה: תואר שני בהנדסה מאונ' קיימברידג'
תפקידים קודמים: שותף וראש תחום הפינטק הגלובלי בחברת EY, יועץ אסטרטגי בחברת Oliver Wyman, מנהל השקעות בחברת Bridgepoint Capital
עוד משהו: זכה לאות קצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE) ב-2016 על תרומתו בתחום השירותים הפיננסיים