גיליון הקנאה - מפרגנים למתחרים / צילום: אפרת לוי, גלובס
פעם בשנה בכירי העיתונאים הישראלים שמים את התחרות בצד וחושפים את הכתבות, התחקירים והחשיפות שגרמו להם להצטער שפורסמו בכלי תקשורת אחר.
1. תמר איש-שלום מחדשות 13 מפרגנת לתחקיר האונס של ה"וושינגטון פוסט"
"מה אנחנו חייבים לה עכשיו?" היא כותרת כתבת תחקיר עוצרת נשימה שפורסמה בשנה החולפת ב"וושינגטון פוסט". הכותבת חזרה לתיכון שבו למדה. היא זכרה שבנעוריה, נערה מרקע סוציו-אקונומי נמוך שהתלוננה על אונס שביצעו בה שני נערים עזבה את בית הספר. זה קרה אחרי תקופה ארוכה שבה בית הספר והעיירה כולה יצאו נגדה. המקרה הזה רבץ על נפשה של הכתבת. במשך שלוש שנים היא ערכה תחקיר מדהים שבו חשפה כיצד קהילה שלמה, נערים, נערות והורים יצאו נגד הקורבן במקום נגד העבריינים. היא חשפה מסמכים ועדויות שהצביעו על רשלנות חמורה בחקירה המשטרתית ובטיפול הרשויות.
הנערה, היום כבר אישה נשואה, הסכימה להתראיין לתחקיר, והכתבת הציעה לה בכתבה מה שעיתונות מצוינת יכולה להציע במקרים מסוימים - צדק מאוחר. היופי כקוראת הוא שהצדק נעשה על-ידי עצם הקריאה של התחקיר והתוודעות לסיפור דרך עיני הקורבן. מאות אלפי עיניים קוראות, מאמינות ומזדהות, 13 שנים אחרי שהקהילה שלה הפנתה לה את הגב.
לחצו כאן לכתבה המלאה.
2. עמית סגל מחדשות 12 מפרגן לנחישות של אראל סג"ל ולחשיפות של ספי עובדיה
מתחנת רדיו אזורית, גם אם מצליחה מאוד, ועל אף קיתונות של בוז וארס נגדו, הצליח אראל סג"ל לנטוע בסדר היום את פרשת אפשטיין-וקסנר-ברק, כך שהיא עלתה בכל ראיון עם ראש הממשלה לשעבר.
ספי עובדיה הביא את הקלטות בני גנץ פעם אחר פעם בחדשות 13, לצערנו המתחרים. תחושת הבאסה אצלנו היא איתות לגודל הסיפור.
לחצו כאן לאחד הקטעים בתוכנית של סג"ל, וכאן לאחת הכתבות של עובדיה.
3. אילנה דיין מקשת 12 מפרגנת לחשיפות של גיא פלג
בעיקר על רקע התגובות ורוח הזמן, אני מצדיעה לחשיפות של גיא פלג, עמיתנו מחדשות 12, שבזכותו זכינו במהלך השנה לשורה ארוכה של הצצות חשובות לתוככי התיקים של ראש הממשלה.
לחצו כאן לאחת החשיפות של פלג.
4. יעקב אילון מרשת 13 מפרגן לתחקיר ה"ניו יורק טיימס" על בלוף המסים של טראמפ
כשלכל תחקיר הוא קורא פייק ניוז ולכל עבודה עיתונאית זבל, דונלד טראמפ הוא לפעמים המדרבן הכי טוב של העיתונות החוקרת. היות ואנחנו ב"גלובס", אז זה יהיה תחקיר כלכלי, זה שחשף את בלוף ה"מיליארדים" של טראמפ. שנה וחצי של נבירה במסמכים, תצהירים, חוזים, עסקאות - בקיצור, תענוג גדול כמו קדיחה בשן.
עשו את זה שלושת כתבי ה"ניו יורק טיימס" דיוויד ברסטאו, סוזן קרייג וראס ביוטנר. המסקנה שלהם הייתה שלטראמפ יש בעיקר פה גדול, אבל בעסקים הוא הרבה יותר חלש. הוא, כמאמר הבדיחה, ירש מיליארדים והפך מיליונר. בדרך גם התחמק באופן שיטתי מתשלום מסים, אולי אפילו תוך עבירות פליליות. לכן הוא מסתיר בקנאות את דוח המסים שלו, כפי שמעולם לא עשה אף נשיא. אבל השלושה הגיעו אל המספרים, העובדות, המסמכים. הוא ממשיך להגיד פייק ניוז, הם קיבלו על זה פוליצר. גם אני נותן להם לייק.
לחצו כאן לכתבה המלאה.
5. אבי יששכרוף מוואלה! מפרגן לחשיפה של "הארץ" על כוונת נתניהו לצאת למבצע צבאי לפני הבחירות האחרונות
הסיפור שחשף עמוס הראל ב"הארץ" על כוונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפתוח במבצע רחב-היקף ברצועת עזה שהיה גורר את ישראל למלחמה, ללא אישור קבינט (ולאחר מכן עם אישור טלפוני של הקבינט מבלי ששמעו את עמדת אנשי הצבא והשב"כ), הוא בעיניי סיפור השנה וסיפורה של מערכת הבחירות האחרונה. הסיפור הזה ממחיש במידה רבה את השינוי שעבר נתניהו בשנה האחרונה ואת האופן שבו העמיד את האינטרסים האישיים שלו מעל המדינה, וכנראה גם רבים מתומכיו הבינו זאת.
אזור הדרום ספג מאות רקטות בשנים האחרונות וממשלת ישראל בראשות נתניהו ידעה להתחמק בכל דרך אפשרית מעימות צבאי נרחב עם חמאס בעזה. והנה, דווקא כמה שעות לאחר שנתניהו נאלץ לרדת מהבמה באשדוד, ראש הממשלה שקידם יותר מכל אחד אחר הטבות לממשל חמאס בעזה, תכנן לצאת למלחמה כדי לשקם בעיקר את מעמדו הפוליטי הפגוע.
האגו הפגוע של נתניהו נתן לו להוביל את קבלת ההחלטות שלו ולכמעט אובדן כל המעצורים של מדינה שלמה בדרך למלחמה.
לחצו כאן לכתבה המלאה.
6. ירון דקל מכאן 11 מפרגן לתחקיר "עובדה" על בלאק קיוב
אחד התחקירים שצדו את עיניי בשנה החולפת היה כתבתה של אילנה דיין בתוכנית "עובדה" (קשת 12) על חברת המודיעין העסקי בלאק קיוב. התחקיר חשף את הקרביים של החברה (חלקם לפחות), שלפי המצטייר ממנו פועלת ללא עכבות ומעלה שאלות על אופי פעילותה בתחומי האתיקה, המוסר והערכים. הכתבה ציירה תמונה לא מחמיאה של גוף להשכיר, שמוכן להשכיר את שירותיו למי שיסכים לשלם, אפילו יהיה מדובר במשטר רודני בקונגו (כך לפי התחקיר).
בלאק קיוב מתגאה בכך שרבים מעובדיו הם יוצאי המוסד ומערכת הביטחון, ומפרסמת שמות נוצצים החברים במועצה המייעצת שלה. לא חברי דירקטוריון, בעלי סמכות ואחריות, אלא כאלה שתורמים את שמם כדי לקשט את החברה, ומקבלים שכר גבוה על כך: האלוף במיל' גיורא איילנד, ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, המפכ"ל בדימוס יוחנן דנינו, פרופ' אשר טישלר וחתן פרס ביטחון ישראל מתי לשם.
התחקיר המפורט, ששודר בחודש יוני השנה, לא הוליד חקירת משטרה, והיו שבאו בטענות בנוסח "איזהו תחקיר זה שאין חקירה בצידו?". ובכן, ראוי לומר שעיתונאים, גם אמיצים ובעלי יושרה כאילנה וצוות "עובדה", אינם אמורים להחליף את המשטרה. לא כל תחקיר חושף חשד לעבירות פליליות. תפקידו של תחקיר טוב הוא לחשוף בפני הציבור מידע שהיה סמוי, והיה עניין להסתירו. זו הייתה עיתונאות טלוויזיונית במיטבה.
החברה, אגב, בחרה לתבוע את "עובדה" בלונדון, ולא בארץ, אף שהכתבה שודרה בטלוויזיה בישראל, לצופים ישראלים, והיא בשפה העברית. בלאק קיוב תאלץ את קשת להוציא הרבה כסף על ייצוג משפטי בבריטניה. בעברית זה נקרא תביעת השתקה. מי שלא צפה בתחקיר - מומלץ.
לחצו כאן לכתבה המלאה.
7. בן כספית ממעריב מפרגן לכתבה ממוסף "הארץ" על העידן הקוונטי
אני ממליץ על פיצ'ר ארוך של גדעון לב, שאין לי מושג מיהו, שפורסם במוסף "הארץ" באוגוסט האחרון. כותרתו: "אנחנו עומדים בפני מהפכה. ברוכים הבאים לעידן הקוונטי בתולדות האנושות".
איני איש מדע, וחומרים כמו הקוונטים או הריבוזום של פרופ' עדה יונת מטילים עליי אימה או תרדמה או גם וגם. התחלתי לקרוא את הכתבה הזו ונשאבתי פנימה. היא מצליחה להסביר גם להדיוט כמוני את סוגיית הקוונטים והמהפכה הבלתי נתפסת שהיא יכולה לחולל כאן. ובהשאלה מהחומר עצמו, חשתי איך החלקיקים (הקוונטים) בתוכי מגיבים לתיאורם בפי גדעון לב בחדווה ואפילו מנסים להבין קצת על מה מדובר.
לחצו כאן לכתבה המלאה.