שביל הסנהדרין/ צילום: יולי שוורץ רשות העתיקות
ישראל, מתברר, היא המדינה המסומנת ביותר בעולם ביחס לשטחה, והיא חרוצה בשבילים שאורכם המצטבר עומד על כ-12 אלף ק"מ. אלה מאפשרים למטיילים לכבוש כל פינה בעמק ובהר לאורך החוף והמדבר, והיד עוד נטויה וממשיכה לתכנן. ב-15 באוקטובר ייחנך תוואי חדש לשביל ישראל במדבר יהודה, שלראשונה יכלול את מצדה, ים המלח ועין בוקק, בדרכו למכתש הקטן. התוספת הזו תאריך את המסלול ב-50 ק"מ שהם כיומיים עד שלושה של הליכה נוספת. שביל ישראל, שתכנונו החל בשנת 1995, לא מפסיק להשתנות עד עצם היום הזה.
לצד אילוצים שונים, ביטחוניים ואחרים, משני צדי הקו הירוק, עבר השביל ועדיין עובר לא מעט תהפוכות, רפורמות וסימונים מחדש. אבל שביל ישראל הוא לא הנושא הפעם. הוא כאן על תקן הסמל, הסמן שפרץ את הדרך לשבילים נוספים שהלכו ונערמו על מפות סימון השבילים ושינו את תבנית נוף מולדתנו ואת דפוסי הטיול בה.
על סימון ותחזוקת שבילים ממונה הוועדה לשבילי ישראל שליד החברה להגנת הטבע (בעבר הוועדה לסימון שבילים), שגם יזמה את שביל ישראל, אולם מאז נוסד, ובעיקר בעשור האחרון, חלה עלייה גדולה, שלא לומר אינפלציה, של שבילים חדשים. הקמת שביל חדש הפכה כמעט לאופנה. כל חבל ארץ או עיר חפצים ביקרו של שביל משלהם. וכך נולדו צאצאיו הרבים של שביל ישראל ונפוצו ברחבי הארץ.
בין שביל סובב חיפה, לשביל חוף הכרמל תמצאו את שביל גולני ושביל הבנים. יש את שביל הסנהדרין החדש, שביל סובב ירושלים, שביל הגולן, שביל ים אל ים ואוטוטו גם שביל חוף ישראל. בחבל יתיר ישנו שביל החוות, בתל אביב שביל העצמאות, בעמק תמצאו את שביל המעיינות ואל תשכחו את שביל סובב מכתש רמון וסובב הרי אילת, שביל השרון ושביל רמת מנשה, שביל סובב הר גילון ושביל סובב באר שבע ועוד שבילים רבים טובים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהדנ"א של ארץ ישראל היפה.
ככלל, אין ספק ששבילים הם דבר מבורך. הם מאפשרים לכל אחד לתור ולחקור את הארץ לאורכה ולרוחבה, להגיע למקומות חדשים ונסתרים, ולהכיר אזורים פחות מוכרים ואוצרות של טבע ונוף. מה גם שהחיבור לטבע באמצעות שבילים מייצר יותר אחריות סביבתית ויותר מודעות. אלא שבישראל קיים פרדוקס. מצד אחד אנחנו כאמור המדינה המסומנת ביותר בעולם, מצד שני אין כמעט שום תשתית לאורך השבילים. מלבד חניוני לילה וכמה "מלאכי שביל" שמסייעים למטיילים, יש מעט מאוד אתרי לינה/הסעדה המותאמים לצועדים, שנאלצים להתמודד עם האתגר הלוגיסטי בכוחות עצמם.
שביל באמצע, שביל בצד
"כששביל מקבל חשיבות בעולם", אומר דניאל וקנין, רכז השביל המקיף את הכינרת שמדריך גם טרקים בחו"ל, "יש יותר פיתוח ואתרי לינה ובעיקר התפתחות של קהילות קטנות סביב השבילים, כמו כפרים ועיירות קטנות שמושכות מטיילים ומציעות לינה וכלכלה, כשבארץ זה עדיין לא מפותח". ואכן, בזמן שבעולם משאיר מטייל לאורך שביל כ-100 דולר בממוצע ליום, אצלנו מדובר בפחות ממחצית.
יוצאים מן הכלל הם שני שבילים שבהם הונחה תשתית בסיסית ראשונית לטיילות בסגנון אחר. שביל ישו שבגליל, המוכר יותר בשמו הלועזי ג'יזס טרייל, שנועד בעיקר לצליינים, הוקם כך שבסוף כל יום הליכה מגיעים למקום לינה מסודר. גם שביל הר הנגב החדש, תומך במודל דומה ומשולב, שבו עוברים למעשה ממקום לינה אחד לשני. השביל מתחיל ביישוב מרחב עם ומסתיים במצפה רמון ואורכו כ-70 ק"מ הכוללים לינה גם באוהלי הבדואים באזור.
ביוני האחרון חוויתי לעומק את המנגנון המשומן של הרשויות בספרד, הנוגע למסלולי הטרקים בהרי הפירנאים המופלאים (בקרוב גם בכתבה מורחבת). טרק טוב בהרים כולל לפחות לילה אחד בשטח, וכדי לאפשר טיול רגלי ממושך, הוקמה לאורך הרכס מערכת ענפה של "מקלטים" (ראו גם כתבה קודמת בגיליון זה) המכונים רפוחיו'ס (Refugios), שבהם יכול המטייל לפוש בסוף יום הליכה, להתקלח, לזכות בארוחת ערב חמה ובמיטה נוחה, לפגוש אנשים כמותו ולצאת בבוקר אחרי ארוחה קלה עם ערכת פיקניק לדרך, עד למקלט הבא.
המערך הזה מאפשר המון שקט נפשי למטייל והזדמנות עבורו להתמקד בעיקר ובמטרה - בטיול, בהליכה, בטבע ובהנאה, בלי התמודדות לוגיסטית. עם מעטפת שכזו לא צריך לסחוב ציוד רב, אמצעי בישול, מוצרי מזון או אוהל ולהסתמך על לינת שטח בתנאים שהטבע מכתיב. אז נכון שאנשי ההארד קור יטענו שטיול אמיתי כולל גם את המורכבות הלוגיסטית וההתמודדות עם השטח, אבל יש קהל גדול של מטיילים שישמחו לחוות את הטרק בתנאים בסיסיים וסבירים.
אירופה ידועה במערך המקלטים הללו, שקיימים זה שנים רבות ומבוקשים מאוד, כך שאם לא הזמנתם מראש, הסיכוי למצוא מקום פנוי, בעיקר בעונת הטיולים - קלוש.
תמצאו אותם באלפים השוויצריים, האוסטריים, הצרפתיים והאיטלקיים, בפירנאים הספרדיים והצרפתיים ועוד, אבל גם מסלולי טרקים במזרח דוגמת הרי ההימלאיה ובארצות הברית. ההבנה ששביל טיול הוא גם ענף כלכלי ייצרה פתרון לוגיסטי לצרכים של המטיילים, גם אם בחלק מהאתרים, כמו בפירנאים למשל, הפתרון הזה יקר למדי, לעיתים אף יותר ממלון טוב, בעיקר בשל המורכבות של שרשרת האספקה אליהם.
המקלטים ברחבי העולם מטפחים "כלכלת שבילים", והם נולדו בזכות הטרנד התרמילאי של טיול בשביל, באשר הוא, במשך למעלה מיום אחד. תופעת התרמילאות שהתפתחה מלמטה, הוציאה מטיילים לשבילים שבתחילת הדרך התמודדו עם תנאי שטח מורכבים. מדינות שזיהו את הפוטנציאל התיירותי והכלכלי מיהרו להציע פתרונות לתשתית איכותית, שהתכתבה עם הצורך החדש. תכנון נכון לטווח ארוך הוליד מערכת שמספקת מעטפת שירותים מקיפה עבור המטיילים, משאירה אותם בשטח יותר מיום אחד, ובכך למעשה מאפשרת את חוויית המסע והופכת אותה לנוחה, פשוטה לארגון, מהנה וחווייתית. התוצאה היא שכמות המטיילים בשבילים הולכת וגדלה.
איפה המבוגר האחראי?
ובחזרה לישראל: המגמה בשבילים החדשים בארץ היא להשתמש באלה הקיימים (מסומנים או לא) עד כמה שניתן, ולחבר ביניהם וכך ליצור מוצר חדש מבלי לפרוץ דרכים חדשות. "יוצא מן הכלל הוא שביל סובב כינרת", אומר דניאל וקנין, "שהוא היחיד שנוסד בהחלטת ממשלה". וקנין, רכז השביל המקיף את הכינרת, מספר שמאבק ציבורי גדול קדם לפריצתו, ושבמהלך העבודות נדרשו להתמודד עם אינטרסים רבים של בעלי עניין כדי לייצג את האינטרס של ציבור המטיילים, ובהצלחה רבה. השביל, שאורכו 60 ק"מ, מקיף את הכינרת, ובהיעדר תשתיות נפרץ כמעט מראשיתו.
רוב השבילים לעומתו לא דרשו לוגיסטיקה ומאבקים אלא רק רעיון ויישום, וכך התרחב היצע השבילים, מה שיצר גם מורכבויות ביורוקרטיות. לא כל השבילים סומנו על-ידי הוועדה ולא כולם אושרו בידי רשויות רלוונטיות כלשהן, כך שבפועל אין ממש "מבוגר אחראי" בשטח. ריבוי השבילים מביא גם לקושי תחזוקתי, שכן הוועדה אמורה לחדש סימונים מדי כשלוש שנים, אך במציאות החדשה, זו משימה מאתגרת, שלא לומר בלתי אפשרית.
ויש עוד: סימון שבילים על-ידי הוועדה נעשה בסטנדרט מסוים של גודל וצורה קבועים, כדי ליצור אחידות. ברבים מהשבילים החדשים, וכדי לבדל אותם, כמו שביל ישראל למשל, הוסיפו לצד הקלאסיקה של ארבעת הצבעים (שחור, אדום, כחול וירוק), גוונים נוספים ובהם כתום, סגול ואפילו זהב.
בשביל ישראל אף שינו את המבנה הבסיסי למדורג - על מנת לסמן את כיוון הצעידה (צפון/דרום). בשבילים שלא סומנו. שבילים רבים סומנו בצורה לא מקצועית ולא על-פי הנוהג, ובעוד מילים אלה נכתבות, מסומנים בשטח עוד כמה שבילים חדשים ללא יד מכוונת. חשוב שיהיה שיתוף פעולה בין הגופים והגורמים הרלוונטיים לשם חשיבה ותכנון, לעסקים ולמטיילים.
בשביל הנשמה- עשרת השבילים המצטיינים
מתוך מאגר השבילים הבלתי נדלה, ולקראת הטיול הבא שלכם, אתם מוזמנים לערוך היכרות קרובה עם עשרה מהם.
■ שביל חוף הכרמל, שביל המקיף את המועצה המקומית חוף כרמל. נולד כיוזמה מקומית של אנשי חינוך לקידום ולחיזוק שייכות קהילתית. השביל הוא גם פיילוט ב'שביל הים' שהולך ונרקם בימים אלה מראש הנקרה עד חוף זיקים.
אורכו: 100 קילומטרים וכ-8-10 ימי הליכה
צבע השביל: משתנה בהתאם לשבילים מהם הוא מורכב
■ שביל גולני, סומן על ידי עמותת גולני, במטרה לאפשר טיול ברחבי הארץ בעקבות מורשת הקרב של החטיבה. מחבר בין אתרי הקרבות השונים שבהם לחמה החטיבה. השביל מתחיל בחרמון ומסתיים באילת וחולף בכל גבולות המדינה ורצוף אתרי מורשת.
אורכו: 1200 קילומטרים
צבע השביל: ירוק צהוב ירוק
■ שביל הבנים, מחבר בין כפרי הדרוזים בכרמל ובגליל ומנציח את חללי העדה במערכות ישראל. מדי שנה מתקיים בו אירוע גדול הכולל צעדה וריצה. יוזם השביל: תא"ל אמאל אסעד.
אורכו: 225 קילומטרים ב-18 מקטעים
צבע השביל: כצבעי דגל העדה: לבן כחול צהוב אדום וירוק
■ שביל הסנהדרין, יוזמה של רשות העתיקות שמטרתה להנחיל את המורשת לתרבות העבר לכלל הציבור. השביל חולף בין ערי הסנהדרין ההיסטוריות, מתחיל במבנה הסנהדרין בבית שערים ומסתיים בטבריה. לשביל אתר אינטרנט אינטראקטיבי באמצעותו ניתן לקבל מידע בתחנות נבחרות.
אורכו:כ-70 קילומטרים כמחווה לחגיגות ה-70 של ישראל והוא מחולק לחמישה מקטעים
צבע השביל: בראשית כל מקטע יש אבן חץ דו ראשי בצבעי כחול אדום ירוק
■ שביל סובב ירושלים, שביל שנולד כתגובה לכך שאתריה החשובים של ירושלים לא הוכנסו לתוואי שביל ישראל, והוא מתחיל בעין חנדק, מקיף את העיר העתיקה וחולף במרכז העיר ומסתיים בסטף.
אורכו: 39 קילומטרים וכשלושה ימי הליכה
צבע השביל: כחול זהב כחול
■ שביל הגולן, תולדה של הוצאת הגולן משביל ישראל, שעוררה את הצורך בשביל טיול במרחבי הרמה. השביל חוצה אותה מצפון לדרום.
אורכו: 120 קילומטרים, הוא מחולק ל-15 מקטעים וניתן לעשותו בחמישה עד שבוע ימים
צבע השביל: כחול לבן ירוק
שביל ים אל ים
אחד השבילים היפים והמיוחדים מהים התיכון במערב, עד ים כינרת. פופולארי מאוד בקרב תלמידים, מכינות ותנועות נוער.
אורכו: 70 קילומטרים מתאים לשלושה עד חמישה ימי הליכה
צבע השביל: משתנה. מדובר בחיבור של כמה שבילים
שביל עמק המעיינות
מסלול כמעט מעגלי אשר מקיף את עמק המעיינות (עמק יזרעאל המזרחי) ונולד כיוזמה מקומית אך סומן על ידי הוועדה לשבילי ישראל. השביל חולף במגוון אתרים בעמק, מתאים למשפחות וניתן לפרק אותו למקטעים.
אורכו: כ-145 קילומטרים מחולקים לעשרה מקטעים
צבע השביל: לבן כתום לבן
שביל סובב מכתש רמון
שביל מעגלי אשר מתאים למטיילי שטח 'כבדים'. הוא כולל קטעים קשוחים ואין בו יציאות לכן נדרש תכנון לוגיסטי קפדני אך הוא מפצה בנופי המכתש המרהיבים.
אורכו: כ-120 קילומטרים מחולק לכשמונה מקטעים, חלקם חדשים וכוללים חניוני לילה חדשים
צבע השביל: לבן סגול לבן, לפי עדויות מטיילים הסימון לוקה בחסר חובה להקפיד על מעקב
שביל רמת מנשה
רמת מנשה הוכרה כמרחב ביוספרי השומר על איזון בין פיתוח ושימור וזהו אזור עשיר ויפהפה. השביל נולד כיוזמה של קק"ל והוא מעבה את אפשרות הטיול בשטח עבור מי שצועד בשביל ישראל שחוצה את הרמה, כך שאפשר לצאת ממנו ולחזור אליו בחזרה
אורכו: 64 קילומטרים בארבעה מקטעים
צבע השביל: כתום. בחיבור עם שבילים קיימים תופיע על הסימון נקודה כתומה.