פערי החינוך בין החברה היהודית לערבית - גם בגלל אופן המינוי של מנהלים ומורים
בערבית קיים ביטוי שמשמעותו היא "האדם המתאים למקום המתאים". בחירת האנשים המתאימים והמוכשרים חשובה במיוחד כאשר מדובר בתחום שיש בו חשיבות עמוקה לצמיחה הכלכלית הנוכחית ולדורות הבאים, כמו חינוך. לאנשי חינוך בכלל, ולמורי ומנהלי בתי ספר בפרט, יש לדעתי משקל גדול בקביעת עתידה הכלכלי של החברה. החינוך בבתי הספר קובע את איכות כוח העבודה הפוטנציאלי שנכנס לשוק בהגיעו לבגרות ומייצר את המוצרים והשירותים במשק, ובכך נקבעת גם איכות חיי התושבים בדור הבא. ההון האנושי של הדור הבא בישראל, כפי שהוא משתקף מהישגי התלמידים במבחני PISA הבינלאומיים, אינו מבשר טובות. בתחום החשוב של מתמטיקה, למשל, ישראל מדורגת בתחתית המדינות המפותחות, ואף מתחת לכמה מדינות מתפתחות, כמו רוסיה ווייטנאם. ההישגים של תלמידי ישראל הערבים נמוכים במיוחד ודומים להישגים במדינות עניות בהרבה כמו ירדן.
מדוע ישראל מדורגת כל כך נמוך יחסית למדינות המפותחות במבחני PISA, אף שישראל היא מדינה עשירה ומפותחת שמשקיעה משאבים רבים בחינוך, בסטנדרטים עולמיים? אני סבור שהתשובה לשאלה זו קשורה בבעיה חינוכית, הקשורה בתורה לאיכות המורה בישראל ולמעמדו, ומיהו תלמיד התיכון שהולך להיות מורה.
אם נתייחס לאיכות המורים, ברור שכיום סטודנטים מוכשרים רבים מדירים את רגליהם מתחום החינוך, וכתוצאה מכך הסטודנטים להוראה הם, בממוצע, בעלי הון אנושי נמוך יחסית לכלל הסטודנטים. רבים מהם בוחרים במקצוע כברירת מחדל בשל תנאי הקבלה הנמוכים שלו, הנובעים מביקוש נמוך לעיסוק בהוראה. לפי מחקר עדכני של מוסד שורש, ממוצע הפסיכומטרי של סטודנטים להוראה בכל סוגי המוסדות (אוניברסיטאות, מכללות ומכללות להוראה) היה נמוך משמעותית מזה של כלל הסטודנטים. ממוצע הפסיכומטרי של סטודנטים בשנה א' במכללות אקדמיות לחינוך, שבהן לומד הרוב המכריע של הסטודנטים להוראה, עמד בשנת הלימודים תשע"ה (האחרונה שעבורה קיימים נתונים אלה) על 494 בלבד.
גם המורים האיכותיים שלמדו במוסדות אקדמיים מחקריים, בעלי נתונים ואיכות גבוהה, לא שורדים במערכת החינוך. אין ספק שיש נשירה גבוהה של מורים איכותיים בבתי הספר. נשירה זו מקורה בתנאי העבודה שמקבל אותו מורה יחסית לאלטרנטיבות שיש לו בשוק העבודה. בשנים האחרונות היה אמנם שינוי חיובי בשכר המורים, שעומד בממוצע על כ-8,000 שקל בחודש, אבל הוא עדיין רחוק מהמקובל בסטנדרטים בינלאומיים. לפי נתוני מכון שורש, בשנת 2012 עמד השכר למורה מתחיל בישראל על 58% מהתוצר לנפש עבור מורי בית ספר תיכון ועל כ-61% עבור יסודי וחטיבת ביניים, לעומת ממוצעים של 87%, 79% ו-83% במדינות OECD. התגמול לפי ותק אמנם משפר את מצבם של מורים ותיקים, אך לא נותן תמריץ למורים חדשים להתמיד במקצוע או להשתפר. לנשירה סיבות נוספות מעבר לשכר, הקשורות בתנאי הלימוד עצמם, כגון צפיפות הכיתות, ריבוי בעיות משמעת, והעדר אוטונומיה בקביעת תוכנית הלימודים. הנושא של איכות המורה בבתי הספר הוא סוגיה חשובה, כיוון שבלי להפוך את מקצוע ההוראה בבתי הספר למקצוע אטרקטיבי שימשוך את הטובים ללמוד אותו, החינוך בישראל ימשיך להיות מדורג נמוך. סוגיה זו, למשל, טופלה במדינות כמו פינלנד, בכמה דרכים: על ידי הכשרת מורים מבוססת מחקר, כך שלמקצוע ההוראה מגיעים אנשים שלמדו באוניברסיטאות מחקר והם בעלי ידע מעמיק; על ידי השתתפות בפיתוח מקצועי ותוכניות תמיכה תוך כדי עבודה; על ידי מתן תחושה של הערכה מקצועית וכבוד מצד החברה שמסביבם; ועל ידי מתן אוטונומיה מקצועית מלאה ללמד.
אמנם כל מה שהתייחסתי אליו עד כה קשור גם לחברה היהודית וגם לחברה הערבית, אבל הפערים הגדולים בחינוך בין שתי החברות מפנים את תשומת הלב לסוגיה חמורה המאפיינת את החינוך הערבי, הקשורה באופן המינוי והקידום של מורים ושל מנהלי בתי ספר. למרבה הצער, במקרים רבים מינויים אלה אינם מבוססים על הכישורים והיכולת של המועמדים, אלא על קשרים וקרבה למשפחות הגדולות והמשפיעות בחברה הערבית, ששולטות ברשויות המקומיות הערביות, ומתחרות ביניהן על השפעה ועל תפקידים.
רק כדי לסבר את האוזן, הסתכלו על כל יישוב ערבי ותראו שבחירת מנהלי בתי הספר קשורה למיקום הגאוגרפי של בית הספר ולחמולה החזקה ביישוב זה. המצב מחמיר עוד יותר כאשר במקרים רבים יש מעורבות מבוססת פוליטית של משרד החינוך בבחירת מנהלי בתי הספר.
אני חושב שמעמדו של המורה ורמת האנשים המגיעים להוראה בישראל הם נמוכים. המצב עוד יותר גרוע בחברה הערבית, שסובלת מפערים גדולים. ההון האנושי הנמוך של המורים ושל בוגרי בית הספר שהם מייצרים עלולים להיות גורם שלילי בהתפתחות הכלכלית העתידית.
הכותב הוא מרצה בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל-אביב ובחוג לממשל ומדיניות באוניברסיטת אוקספורד, ומכהן כמנכ"ל הפורום הכלכלי הערבי
