בגיל 80, פרופ' לירוי הוד, מהמדענים הנחשבים בתחום הביולוגיה המערכתית, אופטימי: הוא משוכנע שהאנושות עושה צעדי ענק לקראת מיגור מחלות חשוכות מרפא כמו אלצהיימר. מבחינתו, זו לא רק תיאוריה, וכבר היום ניתן לשפר את מצב החולים. כדי להוכיח זאת, הוא אפילו הקים רשת מכונים רפואיים עם גישה חדשנית: טיפול המבוסס על ניתוח מידע רפואי רב על מטופלים. בינתיים, הניסוי אולי הצליח, אבל המיזם מת, לפחות בגלגולו הראשון.
רשת המכונים, הנקראת Arivale, נסגרה במאי השנה משום שלא היה לה תקציב להוציא לפועל את תוכניתה השאפתנית, אך לדברי הוד היא הוכיחה שבאמצעות איסוף מידע רב על אדם אפשר להגיע לתובנות שעשויות להניב שינוי משמעותי בבריאותו. כעת הוד מתכוון להמשיך לקדם את הרעיונות הללו באקדמיה. הוא הקים לשם כך מכון מחקר אקדמי ללא מטרות רווח, המתמקד במחלות מוח - מיזם בשם Brain Health and Research הממוקם בסיאטל, ארה"ב.
הוד הוא לא עוד רופא שמנסה למכור חלומות על אלמוות לקשישים עשירים ולהייטקיסטים נרקיסיסטיים בחוף המערבי של ארה"ב. לאורך הקריירה שלו רשומות על שמו המצאות טכנולוגיות שהיו קריטיות לפענוח הגנום האנושי ולחקר האיידס ופיתוח תרופה למחלה.
כחוקר במכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech) ולאחר מכן באוניברסיטת וושינגטון, הוד עסק בפיתוח מכשירי מדידה שאפשרות קפיצות דרך המצאתיות במדעי הביולוגיה והרפואה. ב-1982 הוא פיתח מכשיר לריצוף חלבונים (מדידת כל רכיבי החלבון), ב-1984 הוא פיתח מכשיר לסינתזה של DNA, ב-1986 - מכשיר לסינתזה של חלבונים קצרים, ובשנות ה-90 - מכשיר אוטומטי ראשון לריצוף DNA ומכשירים לאנליזה של מולקולות יחידות של DNA ו-RNA. וזאת רק רשימה חלקית של המצאותיו. הוא היה שותף להקמה של כ-15 חברות ביוטק, וביניהן ענקית הביוטק אמג'ן. ב-2015 בחר בו המגזין Scientific American לאחד מעשרת הביולוגים המובילים של השנה.
הוד נחשב ממציא של שניים מהמונחים הבולטים היום במחקר: "ביולוגיה מערכתית" (Systems Biology), המנסה למדל כמה שיותר קשרי גומלין והשפעות הדדיות במערכת ביולוגית, ו"רפואת ארבעת ה-P", שפירושה רפואה מותאמת אישית (Personalized), מונעת (Preventive), מנבאת (Predictive) ומשתפת את החולה (Participatory). למעשה, הרעיונות שעומדים מאחורי ארבעת ה-P, שתופסים היום את מרכז תשומת לבו, הם הפחות טכנולוגיים והיותר מינסטרימיים בין רעיונותיו אך גם המבטיחים ביותר לדעתו. להערכתו, הם אלה שיאפשרו את פריצת הדרך המהותית ביותר ברפואה בשנים הקרובות.
לאחרונה הגיע הוד להשתתף בכנס של פורום בלווטניק ארה"ב ישראל בנושא "מדעי המחשב והשפעתם על עתידנו", כנס שהוא יריית הפתיחה של הסכם שיתוף הפעולה המדעי שנחתם לאחרונה בין האקדמיה הלאומית למדעים בישראל לבין זו של ארה"ב.
הגיל הביולוגי ירד
"אפשר להתחיל את הסיפור במה שקרה לי", אומר הוד. "בשנת 2014 ערכתי וגם השתתפתי בעצמי בניסוי שבו 108 איש נתנו את גופם למדע והסכימו להימדד בכל דרך אפשרית: בדיקות מעבדה, גנומיקה, מיקרוביום (חיידקים על גבי הגוף), ניטור רציף באמצעות מכשירים שונים.
"בעקבות אותן מדידות, זוהו אצלי 150 שינויים שאני יכול לבצע כדי לשפר את בריאותי. ביניהם השלמה קלה יחסית של חמישה חסרים תזונתיים. היה לי מחסור בוויטמין D, שרוב הרופאים לא מודדים אותו כלל. גיליתי שאני זקוק למינון הרבה יותר גבוה מזה שהרופא היה ממליץ לי על פי הפרוטוקול הקבוע.
"גיליתי גם שיש לי נטייה גנטית להתקפי לב ולאלצהיימר. זה לא היה גילוי דרמטי עבורי, כי במשפחה שלי היו לא מעט התקפי לי בגיל מוקדם, ומקרי אלצהיימר אצל מי שניצלו מהתקפי הלב. אז התחלתי לקחת תרופות להורדת כולסטרול גם מעבר למינון שנחשב נורמלי-גבוה, וקיבלתי עצות מותאמות לגנטיקה הספציפית שלי, שעזרו לי להתעמל יותר טוב. נאמר לי שאגרתי יותר מדי כספית, אז החלפתי את מנת הטונה הקבועה שלי בסלמון. לאבא שלי הייתה סוכרת, אז שמתי עליי מד גלוקוז ובדקתי התערבויות שונות להורדת סוכר. ההתערבות שנמצאה משמעותית הייתה הימנעות מארוחת בוקר 3-4 פעמים בשבוע כדי להגיע לצום רצוף של 16 שעות. אחרי כן ניסיתי גם צומות של 36 שעות. הם היו מעניינים מאוד, כי הגלוקוז ירד באופן משמעותי ולא עלה אחר כך במשך ימים רבים, גם כשחזרתי לתזונה דלת הפחמימות שלי".
איך אתה יודע שאחרי כל השינויים הללו אתה באמת בריא יותר?
"גיליתי שהגיל הביולוגי שלי נמוך ב-15 שנים מהגיל האמיתי שלי".
מה זה אומר, הגיל הביולוגי שלך?
"זהו נתון שאנחנו מצליחים לנבא מתוך מכלול הנתונים שאספנו. ראינו שהבריאות הכללית קשורה קשר הדוק ליכולת לבטא גן מסוים, שאפשר לכמת אותה מספרית. זהו מדד לגיל הביולוגי. חולי הסוכרת שמדדנו היו מבוגרים מגילם האמיתי בשש שנים, ואנשים שהתעמלו היו צעירים מהגיל האמיתי שלהם בכשלוש שנים".
אחרי שהוד ניהל והשתתף במחקר 108 החלוצים, הוא החליט להקים על בסיס הידע הזה רשת מכונים רפואיים בשם Arivale. "הדבר הכי חשוב מבחינתי הוא שאנשים שהצטרפו לתוכנית של Arivale הצליחו להפחית את הגיל הביולוגי שלהם בשנה עבור כל שנה שבה השתתפו בתוכנית. אנחנו רואים ירידה לינארית הדרגתית בגיל הביולוגי הממוצע". כדי להגיע לתוצאה הזאת, שילמו המשתתפים בתוכנית כ-3,500 דולר בשנה. זה בכל זאת לא הספיק, ובמאי השנה הודיעה רשת המכונים שהיא נאלצת לסגור את שעריה, משום שאין באפשרותה לממן את הבדיקה המקיפה כפי שרצתה.
מנכ"ל החברה, איש הון הסיכון קלייטון לואיס, הסביר את סגירת Arivale בכך שאמריקאים לא מוכנים היום להשקיע כסף בתחום הבריאות אם יראו את התוצאה רק בעתיד. לאתר Geekwire אמר כי בתחום הבריאות האמריקאים חיים יותר מדי את ההווה. לואיס עצמו השתתף בניסוי ה-108, השקיע בחברה וקיבל על עצמו את ניהולה לאחר שהשתכנע מתוצאות הממצאים שקיבל.
לדברי הוד, Arivale בחנה 1,200 חומרים שונים בדם המטופלים בכל שישה חודשים, בחנה את הגנטיקה, את הפרוטאומיקה (חלבונים בדם ובהפרשות אחרות) ואת המיקרוביום, והעלתה את כל המידע הזה לענן במטרה ללמוד אותו באמצעות בינה מלאכותית. "אנחנו עוקבים אחרי התפתחות של מחלות כרוניות לאורך שנים ורואים את הסימנים המקדימים להידרדרות", הוא מסביר את הרציונל.
בגיל 90 נרגיש בני 60
בשנת 2016 הציע הוד לביל גייטס לממן את מחקר 108 החלוצים ונענה בשלילה (ראו מסגרת). לאחר שפרסם את המחקר ב-2017, Arivale הצליחה לגייס 50 מיליון דולר. סך הכול אספה החברה מידע מ-5,000 איש.
"הצלחנו להשפיע על הבריאות של הסוכרתיים", אומר הוד. "זה אולי משהו שלא צריך בשבילו ביג דאטה אלא בעיקר את שירותי התמיכה האנושית שלנו, אבל הצלחנו גם להשפיע, למשל, על מטופל שלא שתה ולא עישן והתעמל כהלכה, ובכל זאת הרוויח אצלנו שנים ביולוגיות".
מה גיליתם מלבד סוכרת?
"מצאנו מוטציות גנטיות רבות שנוטות להופיע יחד. גיבשנו 72 קבוצות של מוטציות שמתאימות למחלות שונות. מכאן אפשר לגבש גם רעיונות לתרופות חדשות. לדוגמה, קבוצת הגנים שמובילה לכולסטרול נמוך - אם נחקה את הפעילות שלה אולי נוכל לפתח תרופה להורדת כולסטרול.
"הקורלציה בין גנים ספציפיים למחלות כרוניות של העולם המודרני היא בדרך כלל נמוכה, אולם ההשפעה של קבוצת גנים היא כבר מעניינת יותר. אפשר להסיק מכך מסקנות. לדוגמה, יש אנשים עם כולסטרול גבוה שיש להם נטייה גנטית לכך, ואנשים עם כולסטרול גבוה ללא נטייה גנטית, אלא רק כתוצאה מאורח חיים. האחרונים הם אלה שהכי נהנים מהתערבויות בסגנון החיים ללא תרופות. אלה עם הנטייה הגנטית כנראה יתקשו יותר להוריד את הכולסטרול ללא תרופות. כלומר, אנחנו כבר משנים טיפול".
התובנה הזאת, יש לומר, עדיין לא קיבלה תוקף בניסוי קליני, ולכן הבדיקה אינה רפואית רשמית. מי שנעזר בה כדי להתוות טיפול עושה זאת מתוך אמון במידע שנאסף על ידי Arivale.
הוד מספר על מקרה אחר שעשוי להעיד על חשיבותו של איסוף המידע הזה. "ב-2017 אחת המשתתפות בתוכנית של Arivale אובחנה כחולה בסרטן לבלב שלב 4. מאחר שטיפלנו בה שנים לפני כן, היו לנו בדיקות דם שלה שיכולנו לבחון בדיעבד ולראות אם יש בהן משהו חריג. גילינו חלבון שמופיע רק בלבלב והיו סיבות לחשוב שהוא קשור לחלוקה של תאים, ולכן לסרטן. אם נשרת מיליון איש, נוכל למצוא בקלות סמנים כאלה שמופיעים רק אצל חולים, ואז לגלות אותם מוקדם יותר".
החברה אמנם נסגרה, אבל הוד ממשיך בפעילות. בספטמבר, חודשים ספורים בלבד לאחר ש-Arivale הגיעה לסוף דרכה, הוא הקים את המיזם ללא מטרות רווח שמתמקד בתחום המוח. כיום, המכון מנוהל על ידי החוקרת ד"ר מארי קיי רוס.
"המפתח לרפואת המאה ה-21 הוא באבחון מחלות לפני שהן מקבלות את התצורה הלא-הפיכה שלהן", אומר הוד. "זה כבר ברור לגבי סרטן ולגבי סוכרת ומחלות כליות. לגבי אלצהיימר, זה עדיין פחות ברור כי אין בנמצא סמנים מוקדמים למחלה, ולכאורה גם לא ברור מה נעשה עם אבחון מוקדם, כי אין טיפול.
"בעשור האחרון, מאות ניסויים קליניים הסתיימו בכישלון. אבל לפני כמה שנים, חבר שלי, רופא בשם דייל ברדסן, פרסם את הספר 'הסוף לאלצהיימר', ובו 36 שינוים שניתן לעשות בתזונה, בסגנון החיים ובטיפול התרופתי כדי להאט את קצב התקדמות המחלה. 80% ממי שסבלו מהפרעה קוגניטיבית קלה ועמדו בטיפול לאורך שנה חזרו למצב נורמלי, במקום להידרדר. כולנו מידרדרים בערך מגיל 30, אבל האימון הזה שברדסן הציע שינה את התמונה. מתברר שהמוח מאוד גמיש, כפי שטוען פרופ' מייקל מרזניץ' (גורו 'המוח הגמיש' שהתראיין ל'גלובס' בעבר - ג"ו), כל עוד אתה לא מאבד כמות גדולה של תאי עצב. מה שד"ר ברדסן עשה לא היה ניסוי מבוקר, וכאן אנחנו נכנסים לתמונה".
הניסוי המבוקר הראשון של Arivale לפני סגירתה היה באימון התנהגותי למניעת התפתחות אלצהיימר. הניסוי הזה עדיין פתוח ואמור להניב תוצאות ב-2022. הניסוי כולל קבוצת ביקורת אך אינו "כפול סמיות", כלומר התוצאות חשופות לחוקרים ולנבדקים בעודן נאספות. לדברי הוד, עד כה התוצאות מעידות על תועלת רבה מהאימון.
"המטרה שלי היא לגייס לפרויקט כ-100 אלף איש עד 2020", אומר הוד. "עוד מטרה שלנו היא לבצע ניסויים קליניים בארבע מחלות נוספות. אני באמת מאמין בכל לבי שנוכל גם לזהות את המחלה מוקדם יותר וגם למנוע אותה. אני מאמין שבמאה ה-21 אנחנו נשפר את איכות החיים של כל הציבור, נוריד את הגיל הביולוגי של כולם, ונגיע לגיל 80-90 כשאנחנו מרגישים בני 60".
מדוע החבר הטוב ביל גייטס לא רצה להשקיע
בשנת 2017 פרסם לוק טימרמן, עורך אתר חדשות הביומד The Timmerman Report ביוגרפיה רשמית של פרופ' לירוי הוד. בין היתר מסופר בה על חג המולד 1999, אז הודיע הוד לחברו הטוב ביל גייטס שהחליט להתפטר מהמכון שגייטס בנה עבורו באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. מטרת ההתפטרות הייתה להקים מכון מוצלח יותר שיחולל מהפכה בתחום הרפואה על ידי שילוב בין ביולוגיה חישובית (שעוד לא נקראה אז ביג דאטה) לבין הגנום.
הוד חשש שבאוניברסיטה לא יבינו את מטרתו. "למרות שהחזון שלו לגנום האנושי, שפעם היה שנוי במחלוקת, החל להפוך למציאות, הוא עדיין לא הרגיש כמנצח", כתב טימרמן. "היו אנשים בקריירה שלו שראו בו אדם שלוקח קרדיט על המצאות של אחרים, כולל הסטודנטים שלו. מבקרים ראו בו נרקיסיסט שלעתים פגע באחרים. היה לו אגו גדול - הוא קרא לכך ביטחון שלא ניתן לערעור. היחס המיוחד שדרש תסכל את ראשי האוניברסיטה. כמו יזמי ביוטק רבים, הוא כבר הבטיח הבטחות שלא יכול היה לקיים". בנו, ארן הוד, אמר כי לאביו הייתה נטייה להתעמת עם המערכות שבהן פעל. "היה צריך לשנות את שירו של טופאק שאקור 'Me against the world' ל'Lee against the world', אמר.
עם זאת, כתב טימרמן, הוד אכן היה איש חזון. עוד לפני שפוענח הגנום האנושי, הוא כבר הבין שהסוד לא יהיה במבט על גן אחד או על גנום אחד. זה היה "מדע קטן" לדעתו. הוא אמר שיש להביט במקביל על אלפי או לפחות מאות גנים יחד עם החלבונים המקודדים על ידם. הוא הבין מבעוד מועד שהדרך לעשות זאת היא לחבר בין ביולוגיה וכימיה לבין מחשבים ומתמטיקה וגם פיזיקה. הוא רצה לאגד אותם תחת קורת גג אחת, אך באוניברסיטה הדבר לא היה אפשרי. לכן הוא רצה להקים מכון יחיד, במימון של אנשי עסקים עשירים מוכווני תוצאה ולא מוכווני ביורוקרטיה. "למערכה האחרונה בחייו המקצועיים, הוא רצה לצאת כשהוא הבוס", כתב טימרמן.
הוד הציג את הרעיון שלו לגייטס במשך 15-20 דקות. התשובה המיידית הייתה "לא" מוחלט. הוד, אומר טימרמן, היה המום, הרי הוא וגייטס היו חברים קרובים ושותפים לחזון. הוא היה בטוח שיוכל לגייס לפחות 200 מיליון דולר בעזרתו. הוא לא ידע שלגייטס היו אז תוכניות משלו בתחום הקרנות ללא מטרות רווח. הוא כיוון את ממונו למדינות עולם שלישי, וידע שהתוכנית של הוד, אם תניב תוצאות משמעותיות עוד בימינו, תעשה זאת כנראה קודם כול עבור העשירים.
בחמש השנים הראשונות לא נתן גייטס אפילו סנט אחד למכון של הוד, והחברות בין השניים נעכרה. "הייתי המום וגם נפגעתי", אמר הוד לטימרמן בספר. אולם הוא לא ויתר. הוא הקים את המיזם שלו כחברת סטארט-אפ, תוך שימוש בכספו שלו, ולאחר מכן הצליח גם בגיוס תורמים רבים.
