ורד רמון ריבלין / צילום:רמי זרנגר
1. שריל סנדברג הגיעה לאחרונה לארץ. במפגש הקצר איתה אפשר היה להתרשם מהאנרגיות הגבוהות שלה, מהליטוש, ממיומנות ההופעה שלה. היא באה לסנגר על פייסבוק שנמצאת בעיצומו של משבר, וענתה באצילות מתורגלת על הטחות האשמה. העניין הוא שבשנים האחרונות הצליחה סנדברג להפוך את עצמה למנהיגה עם אג'נדה מגדרית שהיא הרבה מעבר לתפקיד שלה. את הספרים שלה היא כותבת כספרי השראה לנשים, קוראת להן להתייצב קדימה ולהתיישב בשולחן מקבלי ההחלטות. היא מופיעה, בונה קהילות ודוחפת לשוויון מגדרי. רק כשהגעתי לעמק הסיליקון עם משלחת יזמיות ישראליות לפני כמה שנים קלטתי איך היא נתפסת שם.
המקומיות דיברו עליה בעיניים נוצצות מהערצה. אבל כשראיתי עד כמה מעוז החדשנות העולמי רחוק מלממש את רעיון השוויון המגדרי, בטח כשמדובר על נשים בתפקידים בכירים - התפעלתי הרבה פחות.
הסברתי לנוצצות שבישראל מתאפשרת מוביליות הרבה יותר חזקה של נשים לעמדות מנהיגות גבוהות יותר. לא מעט נשים פרצו פה את החסמים, התברגו גבוה מאוד, מכתיבות מדיניות, יושבות בראש השולחן ומקבלות החלטות לגבי אלפי עובדים והיקפי פעילות של מיליארדים.
דווקא נשות עמק הסיליקון התלוננו מכל עבר על התופעה שבה נשים משכילות ממהרות להיפלט משוק העבודה כשהן הופכות לאמהות. ייצוג משמעותי בצמרת המערכות הגדולות? אל תחפשו אצלן. כשנשים יולדות שם, כמעט 90% מהן נשארות בבית עם הילדים, ולא משנה שהן סופר מוכשרות, בוגרות האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר.
שאלתי את עצמי: איך לא צמחה מקבילה לסנדברג פה בארץ? איך זה שהמנכ"ליות שעשו את זה לא ממנפות את כוחן ברצינות לטובת אג'נדה לקידום מנהיגות נשים? למרות העוצמה שצברו, אם יש משהו שהן מקפידות עליו, זה דווקא פרופיל נמוך.
2. לפעמים מפגש מקרי עם אדם שמציף שאלה קטנה יכול לשלוח אותך במחשבות למחוזות שנראו לך עד אז כל כך ברורים מאליהם. ישבתי לפגישה עם רויטל, אשת חינוך מכפר סבא, והיא נעצה בי עיניים בוחנות ורצתה תשובה: מה יש בהן, בנשים האלה שהגיעו לעמדות הבכירות ביותר? מה המכנה המשותף שלהן? למה דווקא הן?
לקחתי נשימה ארוכה. כחכחתי בגרוני, מאיפה להתחיל? לאורך עשרות רבות של גיליונות אנחנו מנסים בכל פעם לחקור משתנה אחר של מנהיגות, לפצח עוד חתיכה בפאזל. וזה מה שהיה מוזר בשאלה שלה, הציפייה לקבל נוסחה ממצה ופשוטה. והיא לא סתם שואלת. אולי זה יעזור לה כדי לכוון נערות צעירות ללכת ישר לשם. שוויון מגדרי היא רוצה, והיא שוברת את הראש מה לעשות כדי שזה יקרה. היוזמה שלה נפלאה: היא רוצה לגרום לכמה שיותר תיכוניסטיות לבחור מסלול מדעי.
מכל רחבי העולם מגיעים לישראל, כולם רוצים לדעת איפה אפשר להשיג את הרעל הזה שעשה אותנו אומת הסטארט-אפ. איך מצמיחים מאות ואלפי סטארט-אפים בשנה באקוסיסטם צבאי-תעשייתי-אקדמי. ולמרות כל הטוב הזה, ההייטק וההנדסה נשארו לא פתורים. כל כך מעט נשים מכוונות לשם.
3. בשנה שעברה התקשרה אליי מנהלת בית ספר גדול, וסיפרה בהתרגשות שחילקה 100 גיליונות 'המשפיעות' למורות כדי שיראו לאן התלמידות של היום יכולות להגיע בעתיד. אבל כפר סבא שלנו לא הסתפקה בזה. היא ערכה תערוכה שבה הציגה את תמונותיהן של כל היזמיות הטכנולוגיות שהופיעו ב'ליידי גלובס', וגם שלחה את התיכוניסטיות לשאול את עצמן: איזו אישה אני רוצה להיות? אילו כוחות יש לי כדי להגשים את זה? היא גם דאגה שייפגשו עם המשפיעות ויִלְמדו אותן. תחשבו מה עובר על בנות שנחשפו לכל כך הרבה מודלים של נשים שעשו את זה.
פרופ' מרסל מכלוף, שבחרנו אשתקד כאשת השנה, התייצבה גם היא בפני הבנות. היא, שבאה מרקע כל כך מוחלש, לא עצרה עד שהגיעה לפסגת המדע. היא, שניקתה מדרגות כילדה כדי לעזור לאמה החד הורית בעול הפרנסה - עשתה את הלא ייאמן. אבל היא לא לבד. יש פה גלריה מבעבעת של נשים שאפשר ללמוד מהן איך לא להירתע, להתמיד, להתמסר לעשייה משמעותית, לא להתייאש. הן יושבות לנו בחזית התודעה ומתדלקות את האמונה בעצמנו. תראו אותן, זה אפשרי. הרבה בנות הסתכלו על מכלוף ואמרו: 'היא זה מה שאני רוצה להיות כשאהיה גדולה. אני רוצה לגלות ולהמציא דברים'. את הדבר הזה בדיוק אנחנו רוצות לעורר. את החיבור למודלים של נשיות שלא תראו בריאליטי או באינסטגרם.
4. מה קורה אחר כך? המסע הזה לא מסתיים גם אחרי שהגשמת את החלום, גם אם הגעת הכי גבוה. בסוף מגיע הרגע הזה שבו תצטרכי להגדיר מחדש את מה שנכון לך.
יש משהו בפס הייצור התאגידי שמותיר את הנפש נדושה. ואם את בודדה בצמרת, אז את גם חשופה לכל כך הרבה לחץ, דאגות, אחריות, סערות, כובד. זו הסיבה שאני רואה יותר ויותר נשים שמסוגלות בדיוק באותה נחישות להחליט שהן לא רוצות עוד להחזיק במושכות. "במשך שנים ארוכות בקריירה רק עבדתי. שום דבר מעבר לזה", מספרת לי בכירה ששברה תקרת זכוכית עבה. בימים אלה, אחרי שכבר פרשה, היא הודפת את כל ההצעות למנכ"ל תאגידים גדולים.
5. יכול מאוד להיות שהגענו לשלב חדש באבולוציה של המנהיגות הנשית. זה התחיל בנשים ספורות שהצליחו לסדוק את ההגמוניה ההרמטית של גברים בגילאי 50 ששלטו במשק. ואז, בעשור האחרון, החלה מגמה שהלכה והתחזקה - יותר ויותר נשים החלו לצעוד בדרך שסללו להן החלוצות, והצליחו לאייש את המעוזים הגבריים ביותר. מגמה זו הגיעה לשיא ב-2018 כששדרה רחבה של נשים מנהלות חלשו על עמדות המפתח ברגולציה, במערכת המשפט, בבנקים הגדולים.
עכשיו אנחנו נכנסים לעידן שבו נשים מגיעות לפסגות הגבוהות ביותר של הניהול, אבל כל זה בא עם ירידה כללית באטרקטיביות של תפקידי המנכ"לות. בשוק העבודה בולט שינוי חד. ויעידו מעסיקים: בשונה מהעבר, עובדים פחות מוכנים להקריב הכול בשביל הקריירה. אבות יותר מעורבים בגידול הילדים (תקפצו לגני השעשועים אחרי הצהריים). ובכלל, דור גילאי ה-30 מקפיד על חלוקה במטלות בין גברים לנשים, ומאמץ סגנון חיים הרבה יותר מאוזן. זה אומר גם, שנשים מחליטות שהן רוצות להגשים את עצמן בכל מיני דרכים, שהן לא רק עבודה, משכתבות עצמן החוצה מהנרטיב הנוסחתי שקצת התיישן בינתיים, זה שקראנו לו איך-להיות-אישה-מצליחה-ממש.