שרון טל / צילום: רמי זרנגר
המפגש הראשון שלי עם המעצבת שרון טל היה על קו הזינוק. בתצוגת סוף השנה של שנקר ב-2014, היא הציגה שמלת כלה צחה, מלאכת מחשבת של אמרות תחרה מעודנות, זרימה ותנועה פנימית, ורק מבט מקרוב גילה שהשמלה כולה עשויה יציקת פלסטיק. טל השכילה כבר אז להבין משהו על המפגש שבין עבר לעתיד. לימים, כשהפיחה חיים מחודשים בבית האופנה הישראלי משכית, היא ארזה את ערכי העבר בחדשנות, עם מבט אל העתיד. וזה לא ברור מאליו, שכן נעורים מתאפיינים ביהירות יודעת כל, שמפנה עורף אל כל מה שהיה לפני.
ארוחת החג שהעמידה טל משקפת את המפגש של אז ועכשיו. מנות עכשוויות וקלילות שהולמות ערב קיץ, עם פה ושם נגיעות שורשיות מן העבר. השולחן לבש לבן חגיגי, באיפוק אלגנטי. "ערכתי את השולחן עם צלחות מרוקאיות מסורתיות וצבעוניות, אבל ברגע האחרון עברתי ללבן, בכל זאת ראש השנה", היא אומרת. על כל צלחת הונחה תיבת הפתעה קטנה, מלופפת חבל דק, שי מהמארחת. חמדניות שכמונו, הזדרזנו להתיר את השרוך וגילינו טבעת מעודנת עם תליון חמסה קטן. "זו טבעת שהיא חלק מההיסטוריה של משכית", מסבירה טל. הטבעת עוצבה לראשונה בשנות ה-60, ועדיין רלוונטית. "מבחינתי, עיצוב טוב הוא עיצוב מדויק, ששורד את פגעי הזמן והופך לפריט על זמני. שרה ג'סיקה פארקר, ג'ימי-לין סיגלר ועוד רבות הולכות איתה".
שרה ג'סיקה פארקר היא לקוחה של משכית?
"כשביקרה בישראל, היא רכשה במשכית שמלה וצלמי הפפראצי תיעדו אותה לובשת אותה".
טל נכנסה למשכית על הבהונות, כמעט בחרדת קודש. היא הצליחה להנכיח את העבר בבוטיק של משכית שפתחה ביפו. פריטים היסטוריים הוצבו לצד דגמים עכשוויים שמשלבים רקמות מסורתיות, גזרות מעודכנות של קלאסיקה בת 60. "אני מאמינה שאין עתיד בלי היסטוריה, באופן כללי, וגם בתחום האופנה. לפני שהתחלתי את משכית ערכתי מחקר מקיף בן שנתיים עם רות דיין, שבמהלכו נסענו בכל הארץ. היום הדנ"א שלנו מאוד נוכח באסתטיקה העיצובית ובערכים העיצוביים שאותם אני מגישה. כמובן שהזמנים השתנו ודברים טובים צריכים להיות עדכניים ורלוונטיים. אני עדיין שואבת השראות מהארכיון הרחב, מהנופים ומאמרי התרבות, ומגישה את זה בצורה חדשה".
המוזה של המותג
אם צריך למצוא מכנה משותף בין כל החברות שהתכנסו לארוחת החג אצל טל: כולן אוהבות אופנה. שביט ויזל משמשת כמוזה של המותג; השחקנית גילת אנקורי היא דור שני של נאמנות משכית, ודגם קלאסי מהארון של אמא שלה מוצג בבוטיק; מעצבת הפנים והתכשיטים אלינור אבני; השחקנית אנדריאה שוורץ ארצי, שהחברות ביניהן נבטה בשכונה, סביב גן הילדים; מאיה זאנה, יועצת תקשורת; השחקנית והאמנית רונית יודקביץ'; זוהר יעקובסון, סוכנת השחקנים, שמזה עשור מבססת בהצלחה את מרכז טל בבית החולים שיבא - מרכז הנותן מענה הוליסטי לחולים בסרטן, והוקם לזכר בתה טל, שנפטרה מהמחלה; אביה מלכה, כוכבת הסדרה ‘כדברא', ומגישת תוכנית יומית בגלגלצ; ודנה דנקנר, מאפרת מקצועית, שכמו טל, נמצאת כרגע בהריון מתקדם.
יין צונן נמזג, והמנות הראשונות מרצפות את השולחן: קרפצ'ו דניס שהמארחת מתבלת מול עינינו - זרזיף שמן זית, קווץ' מלימון ומלח ים; עגבניות על מוצרלה באפלו; כרובית אפויה עם טחינה גולמית; קרפצ'ו סלק עם גבינת עיזים ופלטת גבינות ארומטיות מלווה בלחם שנאפה במקום. היד המתבלת עבדה כאן בעדינות, שומרת על רעננות הטעמים. הכול מדויק.
השיחה ברקע היא על מיומנויות דיגיטליות, וחיש קל עולות הטרוניות. מלכה, 24, צעירת הפורום, זועמת: "הבנקים דוחפים לנו את הדיגיטל. כשאת זקוקה לשירות, אין סניפים. הכול נסגר. יש לקוחות פרימיום שזוכים ליחס של זהב, ומי שלא פרימיום מתייבש. בנק צריך להעניק שירות לכולם! מה זה העניין עם ארבעה ימי עבודה בשבוע?! הבנקים עושקים אותנו!". כולן עצמאיות, ויוקר המחיה צורב בבשרן. המחירים של חומרי הגלם לעיצוב התכשיטים מטורפים, מספרת אבני. מלכה נאלצת לעבוד בארבע משרות כדי לשכור דירה בתל אביב (בפלורנטין, כן?), אנקורי מספרת שאין לה פנסיה, ושוורץ מודה שאין לה זמן לחשוב על העתיד. היא משחקת במחזה חדש ב'הקאמרי' ושקועה בחזרות.
גם טל מתנשפת בעלייה העסקית. מאז שהחייתה את משכית ב-2013 ידעה שהיא צריכה לדאוג למתיחת פנים ללא מנות גדושות של בוטוקס, שיעוותו את הקלאסיקה.
אחרי שנגעת בכוכבים בבתי אופנה בינלאומיים, לא רצית מותג תחת שמך?
"כשהגעתי לארץ לא ידעתי לגמרי מה אני רוצה. כשקראתי על ההיסטוריה של משכית, הבנתי שמצאתי כיוון עם הערכים שעל ברכיהם רציתי להקים את בית האופנה החדש. הפגישות עם רות דיין רק חיזקו את מה שהרגשתי.
"במשך שנתיים נסעתי איתה ברחבי הארץ, וזה היה מסע היכרות עם האמנות המקומית. נוצר בינינו קשר עמוק ומרגש, ומדי פעם אנחנו מצטיידים בפינוקים טובים וקופצים אליה בשבת בבוקר או מארחים אותה אצלנו".
רב תרבותיות של אוכל
בנוסף לשני סניפי משכית, החליטה השנה טל ליצור קו נגיש יותר מבחינת מחירים, ובנתה קולקציה צעירה, m by Maskit. ניר, בעלה, מופקד על פיתוח העסק לשווקים חדשים, ותר אחר משקיעים (ביניהם סטף ורטהיימר ולין הולסטיין). בשנתיים האחרונות עשתה טל למעלה מ-20 גיחות לקהילות יהודיות בארה"ב, שם היא מרצה על בית האופנה.
בוטיק הדגל ביפו מתפקד כמו מטבח שף פתוח - ניתן לראות את תהליכי העבודה וליהנות מהתוצרים הסופיים. "כשעבדתי בלונדון בסטודיו של אלכסנדר מקווין, בסוף כל קולקציה הייתי מזמינה את הצוות שלי לארוחה בביתי. כל אחד היה מביא מנה אופיינית, והיו שם מעצבים מכל רחבי תבל. אוכל הוא מרכיב חשוב בחיי", היא אומרת. "הנסיעות בעולם חושפות אותך לרב תרבותיות של האוכל, בכל נסיעה אני וניר חוקרים ומנסים להגיע אל המקומות המעניינים לאכול, לאו דווקא אלו המוכרים, אלא הקטנים והמקומיים יותר.
"תמיד אביא איתי מחו"ל מצרכים מקומיים, חצי מזוודה אופנה, והחצי השני מצרכי מזון וכלי הגשה יפים ומיוחדים. בדטרויט, לדוגמה, כל שנה יש כמה לקוחות שמחכות שאגיע לא רק בגלל הפריטים העיצוביים, אלא כי אנחנו עושות ארוחת בוקר חגיגית ואני מבשלת להן שקשוקה מושקעת עם סלט ישראלי קצוץ".
בתפיסת העולם של טל אין קיצורי דרך, וזה אומר שגם הפסטה במנת הביניים היא עבודת יד. רידדה, קרצה, מילאה, אידתה, הקפיצה, תיעדה את ההליך (כהוכחה לקטנות האמונה שבינינו) והגישה - טורטליני במילוי בטטה וגבינת שום. מיד אחריו נשלפה מהתנור המנה העיקרית: מגש גדול ובו דג לברק אפוי בסרקופג של מלח מגיע ללב השולחן. בעדינות מקישה טל על מעטה המלח שמתבקע, וחושף דג בשרני ועסיסי מאין כמוהו. לצדו מוגשים פירה וסלט ירוק בויניגרט. היין נמזג שוב ושוב והלבבות נפתחים, ויודקביץ' כבר מרגישה די נוח לספר לנו: "אני מתחתנת בקרוב!". בגיל 53 היא ממסדת את יחסיה עם החבר בן ה-65.
"האותנטיות היא היוקרה החדשה", אומרת טל, "להיות נאמן לשורשים, אבל לקחת את זה קדימה. ככה אני עושה במשכית וגם במטבח. אוהבת להפגיש בין ישן לחדש ולנטוע את זה כאן. להניח את סלט העגבניות מוצרלה על בסיס של לבנה, או לצקת טחינה גולמית על כרובית אפויה. לקחת את הבינלאומי ולהפוך אותו למקומי".
מאז הקימה מחדש את משכית היא זוכה להכרה בינלאומית. במאי האחרון התפרסמה כתבה נרחבת אודותיה ב'ווג' אוסטרליה וב'אל' איטליה, כשהדגמים שעיצבה נפרסים על פני עמודים רבים. לפני כחצי שנה הוזמנה לכנס אופנה בינלאומי באוסטרליה, כשלצידה עורכת 'ווג' סין, יו"ר תאגיד LVHM, עורכת 'ווג' הודו ועוד. בגיל 36, עם שתי בנות והריון שלישי, טל גם יוזמת חיבורים שנושקים לעולמות האמנות: פרויקט ביריד צבע טרי, פרויקט צילום עם שחקני בית ליסין לרגל חגיגות 60 שנה למעיל המדבר המיתולוגי, ותערוכת הצילומים 'הר סדום' יחד עם אייל נבו.
כשעל השולחן נותרה רק אדרת דג חשופה, ידענו ששעת המתוק הגיעה. כל מי שהכיר את דבי טל ז"ל, חמותה של טל, שהלכה לעולמה לפני חמש שנים, חיכה למוס שוקולד. מריר ומתוק במידה, אוורירי ועשיר במידה. מדויק. והוא לא היה לבד, יעלה (אחותה של דבי) הכינה פבלובה עם המשולש הכי פתייני: מרנג, קצפת וערימת פירות יער. שני הקינוחים התיישבו על המשבצת של הזיכרון המשפחתי; אמא של שרון הכינה מעמולים פריכים ומלאים במחית תמרים ומקושטים כתחרה, עוד קריצה לעבר שנוכח בחיי היומיום, והשוס: סנט אונורה - מגדל פחזניות ממולאות בקרם וניל, עם כיפה של קרמל מסוכר, שהכינה מאיה זאנה. את המתיקות הזאת הרגענו עם תה צמחים שנקטפו מהאדנית בחלון המטבח.
המנטור הכי טוב
מעגל החברות עוטף את טל באהבה. תש"פ הולכת להיות צפופה, שכן לא מכבר התבשרה כי נבחרה להנחות את כיתות הבוגרים במסלול עיצוב אופנה של FIT, האוניברסיטה הניו יורקית המהוללת ללימודי אופנה. במקביל הוכרזה מילגה שנתית על שמה במסגרת תצוגת הבוגרים השנתית, ושרון חלקה את המעמד לצד המעצב ז'ק פוזן. את הדגמים שלה לובשות פאשניסטות מבינות עניין: השחקנית עמית פרקש התחתנה בשמלה מבית משכית, נחמה ריבלין ז"ל, שבית האופנה היה יקר לליבה, שביט ויזל, מאיה ורטהיימר (לה גם עיצבו את שמלת הכלה לחתונה), ליהי קורנובסקי, מורן רוזנבלט, לירן כוהנר, אגם רודברג ועוד רבות. הקהילה הישראלית, היא אומרת, חשובה לה לא פחות מהכוכבות ההוליוודיות שגילו אותה.
אל בית האופנה של מקווין הגיעה טל אחרי שנתיים התמחות אצל מעצב העל הישראלי אלבר אלבז בבית המותג 'לנווין'. "זה היה בית ספר מעולה", היא מספרת, "הוא המנטור הכי טוב שמישהו יכול לאחל לעצמו, מקצוען, עובד קשה, משמש דוגמה אישית, ומעל לכל, איש עם לב גדול. התקופה שלי כמתמחה תחתיו ללא ספק הייתה המשמעותית ביותר בניווט הקריירה שלי".
איך היו השנים אצל מקווין?
"עבדתי שם בין השנים 2008-2010 כמעצבת הראשית של תחום עבודות היד. מקווין ואני עבדנו ביחד על קולקציית 'פלאטו אטלנטיס', שבדיעבד הייתה גם הקולקציה האחרונה שלו. בכל תהליך העבודה הייתה בסטודיו אווירה של יצירה חסרת גבולות, ואני חושבת שהוא בילה שם זמן רב משמעותית מהרגיל.
"באחד הימים הוא בא אליי בשמונה בערב עם תמונה של הטיטאניק, ואמר לי 'אני רוצה שמלה כזאת'. באותה דקה הבנתי שלילה לבן לפניי, והודעתי לצוות שלי שלא הולכים היום הביתה. עבדנו כל הלילה על שלבי היצירה השונים, ובתשע בבוקר חיכתה לו השמלה. כשהוא ראה אותה הוא צרח בהתלהבות, וכולנו מתוך עייפות צרחנו גם, וזה היה, ללא ספק, רגע מכונן ביצירה המשותפת שאני תמיד אזכור. השמלה הזאת נודעה לימים בשם שמלת הטיטאניק, והתפרסמה כשליידי גאגא לבשה אותה בקליפ Bad romance. היא סחפה חלקים נרחבים מהקולקציה להיות מוחלדים גם".
ואז נחתה הידיעה שמקווין התאבד.
"הייתי בסטודיו וראינו תנועה חריגה, אי שקט באוויר. ידענו שמשהו קורה והניחושים היו בשיאם. ברגע שהודיעו לנו שהוא לא איתנו כולם פרצו בבכי. זה היה רגע דרמטי. ידענו שמצבו הנפשי באותה תקופה היה קשה, אבל לא שיערנו סוף כל כך קיצוני, ובטח לא בתזמון שהוא בחר. היחסים בינינו היו מקצועיים והכרתי רק את הצד היצירתי שלו, הצדדים הקשים והאפלים פחות באו לידי ביטוי בסטודיו".
אפשר לומר שתעשיית האופנה עדיין נשלטת על ידי גברים?
"אני לא מרגישה שהתעשייה היא גברית ומפלה על בסיס מגדרי. היה תמיד ייצוג לנשים חזקות וגברים חזקים בגילאים צעירים, גם בתפקידי עיצוב וגם בתפקידי ניהול. האתגר המרכזי בתעשייה הזאת בחו"ל הוא שקצב העבודה וההתחדשות מאוד משמעותי. עבדתי במקווין 18 שעות ביום 7 ימים בשבוע, ומיותר לציין שאלו תנאים קשים מאוד להקמת משפחה. זו הסיבה שנשים, לעתים, מסיימות את הקריירה בגילאים צעירים יחסית".