מחקר גרמני מצא כי אנשים עוזבים אתרי חדשות אחרי 30 שניות בממוצע. זה מעט מאוד. מעט מדי. זה לא סוד שמצב העיתונות בשפל חסר תקדים. הלוחות נטשו לאינטרנט, המפרסמים העבירו תקציבים לרשתות החברתיות, הפוליטיקאים מעדיפים לפנות לציבור ישירות ובלי לענות על שאלות קשות. בארה"ב למשל, מספר העיתונאים נחתך בחצי ב-15 השנים האחרונות.
נו מילא, אתם אומרים, אלה החיים. המקררים החליפו את מחלקי החלב, הכרכרות פינו את הרחובות למכוניות, ואפילו הקניונים נאלצים לחשב מסלול מחדש בעקבות צמיחת המסחר אונליין.
כל זה נכון, וההיסטוריה מלאה בתעשיות ענק שנמחקו ובתאגידים עצומים שלא ידעו להמציא את עצמם מחדש.
אבל עיתונות זו לא עוד תעשייה, וחדשות הן לא עוד מוצר.
אף אחד לא יודע מתי הפרינט ימות סופית, וסביר שרובכם כבר מקבלים את החדשות שלכם בדרכים אחרות. אבל השאלה החשובה היא לא באיזו פלטפורמה נצרוך את התוכן שלנו, אלא אם אנחנו יכולים לסמוך על מי שמפיץ אותו. ידע הוא כוח. והיום נדמה שהכוח זולג לידיים פחות מהימנות, פחות מחויבות ופחות אחראיות.
אז זהו, הכול אבוד? מתלהמי פייסבוק וטוויטר יחליפו את העיתונאים המקצועיים, רסיסי פייק ניוז יהרגו את התחקירים המעמיקים, ואף אחד לא יצפה בסרטון הזה?
אז זהו, שלא. יותר ויותר גולשים מבינים שלאמינות, למקצועיות ולאתיקה יש מחיר, והם אפילו מוכנים לשלם אותו. ב-2017 למשל 17% מהאמריקאים שילמו עבור תוכן חדשותי, כמעט כפול מב-2016. גם בישראל יש כבר כמה אתרי תוכן בולטים שהקימו חומות תשלום, ונראה שזה העתיד.
אז מה אתם אומרים, תשלמו לנו כדי שנישאר?