תחנות הכוח הפחמיות בחדרה / צילום: אייל יצהר
ארגוני סביבה ושלטון מקומי יוצאים במתקפה חריפה על ניתוח כלכלי של רשות החשמל המסתייג מהפסקה מוחלטת של השימוש בפחם לייצור חשמל. מדובר בניתוח כלכלי שהוכן ברשות לבקשת שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ, שמנסה לקדם מדיניות בנושא הפסקת השימוש בפחם עד 2030. הניתוח, שהופץ לשימוע שהסתיים היום, בחן שלוש חלופות ואף שלא המליץ במפורש על אחת מהן, עולה ממנו כי החלופה העדיפה היא זו שתביא לשימור של תחנות הכוח הפחמיות, מה שיחייב המשך שימוש בפחם, אם כי בהיקף מצומצם יחסית, אך רחוק מאוד מהשאיפה העולמית לצמצם את פליטות הפחמן ולהילחם במשבר האקלים העולמי.
מה שמכעיס כל-כך את המבקרים היא העובדה שבתחשיבים הכלכליים שנערכו, לא הובא בחשבון הערך הכלכלי של הפחתת הזיהום ופליטת גזי החממה כתוצאה מהפסקת השימוש בפחם. ההסבר הלאקוני שסיפקו לכך עורכי הניתוח הוא "כי קיימת שונות רבה בערך הכלכלי המיוחס לפליטות". משום כך הוכנסו לניתוח רק הוצאות כלכליות ישירות כמו שווי הקרקע שמתפנה בעקבות סגירת התחנות, עלות הדלק וההשקעה הנדרשת בהסבת תחנות כוח מפחם לגז טבעי. זאת, למרות שקיימות הערכות אמפיריות במחקרים שונים באשר לפגיעה הכלכלית שמסבים זיהום האוויר או מפגעים אקולוגיים המתרחשים בשל החמרתו של משבר האקלים. לפי מחקר של אוניברסיטת הארוורד מ-2011, למשל, שימוש בפחם עולה למשק האמריקאי 500 מיליארד דולר בשנה, כתוצאה מנזקים כלכליים, פגיעה בסביבה ונזקים בריאותיים.
דעתו של המשרד להגנת הסביבה מן המסמך אינו נוחה, והוא ביצע ניתוח כלכלי הרחב המתחשב באספקטים סביבתיים וכלכליים, שתוצאותיו שונות לחלוטין. "המשרד להגנת הסביבה סבור כי הניתוח הכלכלי של רשות החשמל שגוי מיסודו שכן הוא יוצא מנקודת מוצא שיש לשמר שימוש בדלקים מזהמים. במסמך יש חוסרים מהותיים, ולכן מסקנותיו אינן נכונות. המסמך של רשות החשמל מנציח את השימוש בפחם בהתבסס על הנחות שגויות״, אומרים במשרד להגנת הסביבה. "הניתוח הכלכלי שביצע המשרד להגנת הסביבה מצביע על מסקנות שונות לחלוטין, והמשרד יפרסם עמדתו המפורטת והמנומקת בהרחבה בקרוב".
"כיצד ייתכן שרשות סטטוטורית מוציאה תחת ידה מסמך מוטה, חסר ומגמתי שכזה", כותבת למשל החברה להגנת הטבע. "האם אנחנו לא בשלהי שנת 2019, השנה בה העולם החל לאותת סימני התפכחות והבנה באשר לגודל האתגר האקלימי המצוי בפנינו וההשלכות של המשך השימוש בפחם? האם ייתכן שפורסמה טיוטה חלקית בלבד? האם ייתכן שאבד כל החלק העוסק בתועלות הכלכליות, הבריאותיות והסביבתיות הכרוכות בהספקת השימוש בפחם, אלו שהובילו מלכתחילה להחלטה להפסיק בהדרגה את השימוש בו?".
המשך השימוש בפחם נוגד את מחויבות ישראל, החתומה על הסכם פריז. פליטת CO2 מתפעול תחנות כוח פחמיות לא תואמת מדיניות שמטרתה עמידה ביעד התחממות של 1.5 מעלות צלזיוס. בשל שינויי האקלים, יש להפסיק את השימוש פחם בצורה המהירה ביותר - עד שנת 2030. מכיוון שמשק החשמל בישראל אחראי על כ-50% מהפליטות, עליו לחשב מסלול מחדש וליישם "תוכנית הבראה" מסיבית, תוך מעבר לשימוש מהיר באנרגיות נקיות. ההסתכלות על משק האנרגיה באופן צר דרך החור שבגרוש ללא התחשבות בפגיעה הכלכלית והסביבתית ארוכת הטווח, מעלה תהיות לגבי מידת הרצינות ביישום הסכם פריז והצורך במעבר לכלכלה דלת פחמן.
אדם טבע ודין העיר בתגובתו כי "המסמך פגום בפגם מהותי ויסודי בכך שאינו נותן ערך כלכלי כלשהו לפליטות זיהום האוויר או להפחתתן, קרי לעלויות חיצוניות". בהתייחס לנימוק של הרשות כי "קיימת שונות רבה" משיבים באדם טבע ודין כי "קיימת גם שונות בתחזיות לעתיד של גידול האוכלוסייה גידול הצמיחה המשקית או מחירי הדלקים, ובכל זאת משתמשת רשות החשמל בנתונים מעין אלו בעת שהיא מתכננת את עתיד משק החשמל ואינה קובעת שבשל השונות ערכם הוא 0".
גם איגוד ערים לאיכות הסביבה - נפת אשקלון העביר תגובה חריפה לניתוח הכלכלי וקבע כי מדובר ב"ניתוח שגוי מיסודו, הלוקה בחוסר סמכות והיעדר חוקיות ואין לו מקום במדינה מתוקנת". באיגוד מבססים את הקביעה הזו על-כך שאחת החלופות שנבחנו על-ידי עורכי הניתוח הייתה מדיניות של אי הפחתת שימוש בפחם - בניגוד להחלטות רשמיות של ממשלת ישראל.
תגובת רשות החשמל: "בניגוד לנטען, רשות החשמל לא הניחה שערך הפליטות הוא אפס. העבודה מאפשרת להשוות באופן שקוף את מחיר ההפחתה לתועלת הצפויה מההפחתה, בשונה מעבודות אחרות".