שעוני מים / צילום: תמר מצפי, גלובס
לפני כעשרה חודשים החליטה מליאת הכנסת על אישור הצעה לתיקון חוק תאגידי המים לפיו עד סוף שנה זו יצומצם מספר התאגידים מ-54 ל-30 תאגידים אזוריים לכל היותר. התרענו בדפים אלו כי אין כל סיכוי למהלך וכי תהליכי מיזוג חברות אינו יכול להתבצע באורח כופה. התרענו שלוח הזמנים שנקבע, גם אם היה רצון עז מצד התאגידים להתמזג, לחלוטין אינו ריאלי ("צמצום מספר תאגידי המים - פשוט לא יקרה" "גלובס" 25.3.19).
עתה, בנקוף הימים ואך שבועות ספורים לפני המועד בו אמורים לפעול, לפי התיקון לחוק, אותם תאגידים ממוזגים אזוריים ברור לכל כי מדובר ב"אות מתה" בספר החוקים ואין כל סיכוי שהוראות החוק ייושמו. עוד מצבה מפוארת לדבר חקירה פופוליסטי שלחלוטין מלכתחילה לא היה ריאלי. אמרנו "פופוליסטי" שכן ההמלצה והדחיפה למהלך כולו לא באו מצד הגוף המקצועי המנהל עפ"י חוקי משק המים הישראלי (מועצת רשות המים) אלא בעיקר מצד עיתונאים וחברי כנסת שגויסו לעניין.
מאז כניסת החוק לתוקפו הוברר שבעלי המניות של התאגידים, הרשויות המקומיות, מתנגדים למהלך מכל וכל, הוברר בתום בדיקה מקצועית של רשות המים שהסתיימה השבוע שרובם המוחלט של התאגידים דווקא כן עומד ב-3 הקריטריונים שהתיקון קבע בדבר יעילות יציבות ורווחיות התאגידים, כך שאכן אין באמת הצדקה מובהקת למיזוג כפוי.
בפועל, בחינות שנערכו בתאגידים עצמם ובכלל זאת במסגרת הליכי גילוי נאותות עם החלטה בדבר מיזוג העלו כי תועלת התאגידים במתכונתם הנוכחית עולות על התועלות שיצמחו ממיזוג, חרף חסכון מה הצפוי בהוצאות הנהלה וכלליות ובהוצאות שכר בכירים. כך למשל בתאגידים רבים השיקול בדבר היחס האישי בשירות לתושב והיכולת לתעדף ביצוע עבודות מבלי להיות תלוי בסדר יום של תאגיד אזורי מטים את הכף. התברר כי רוב התאגידים מתנהלים גם כך ב"מתכונת רזה" ופוטנציאל החיסכון ממיזוג קטן. לדעה זו היו שותפים מרבית הדירקטורים בכל התאגידים ברחבי הארץ שהיו אמורים להתמזג, מחציתם, לפחות, דירקטורים מקרב הציבור. חובת נאמנותם הינה לתושבי וצרכני העיר ולא למדיניות ממשלתית כזו או אחרת.
בשטח טרם קודם ולא מיזוג אחד בין שני תאגידים או יותר, לא בוצעו סקרים הנדסיים עדכניים הנדרשים למהלך זה, לא הוכנו טיוטות חוזים, לא קודמו תשתיות משותפות הכרחיות דוגמת מערכות מחשוב משותפות וכמובן עוד לא הזכרנו טיפול בבעיות "שוליות" דוגמת ניוד עובדים ואף צמצום במספרם. מיזוג תאגידים נראה כיום עוד יותר רחוק ממה שהיה טרם חקיקת תיקון החוק כי מורכבות המהלך ברורה עוד יותר.
אז מה יהיה? שרי האוצר והאנרגיה רשאים לתת ל-30 תאגידים, לכל היותר, פטור מתאגוד, בהנחה שהללו ישמשו בהמשך כתאגידים קולטים. מה עם שאר ה-24? יהא צורך בביטול או לפחות בדחיית יישום החוק משך זמן ניכר. בהעדר כנסת פעילה אפילו אין אפשרות לקדם הצעה שתבטל את תיקון החקיקה או לפחות תדחה אותו. היום ברור לחלוטין כי מספר התאגידים לא יצומצם ואם יהיו תאגיד או שניים שיתאחדו זה אך בגין שיקולים מקומיים ולא כהוכחה לצדקת או הצדקת המהלך.
טכנית, עפ"י נוסח החוק הנוכחי הפעלת משקי המים והביוב תיאסר על תאגידים שלא יקבלו פטור אולם כמובן בהעדר יכולת של כל גוף אחר לספק שירות חיוני וקריטי זה ברור שהתאגידים ימשיכו בפעילותם כבימים ימימה. אגב, כך גם בדיוק יקרה לאחר חקיקת חוק תאגידי מים וביוב. למרות האיסור להפעיל את משקי המים והביוב העירוניים אלא באמצעות תאגידי מים, היו רשויות, ועדיין ישנם, שהתמידו בסירובם להקים תאגיד, רק שילוב מושכל של "מקל וגזר" הלוקח בחשבון את זכויותיהם וכוחם של כלל השחקנים הביא את חלקם, בחלוף עשור שנים ומעלה להקים תאגידי מים.
תיקון זה לחוק ייזכר כדוגמה לחקיקה פופוליסטית מנותקת שאינה מאוזנת ואינה ריאלית.
הכותב הוא שותף במשרד עורכי הדין מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות' ומומחה בדיני סביבה ומים