חולות סמר בערבה./ צילום: Ariel Immerman - מתוך ויקיפדיה
"כלי האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון" הוא ביטוי שהגתה אודרי לורד, משוררת ופמיניסטית שחורה המשתייכת לגל השלישי של הפמיניזם. לורד התכוונה לכך שהפמיניזם הלבן לא יפרק את שליטת הפטריארכיה הלבנה במוסדות המדינה, ומאז מטבע הלשון הזה מסמל התנגדות לשיתוף פעולה עם הממסד ושימוש בכלי העבודה שלו. הדיון שצמח מתוך המאבק הפמיניסטי מתאים לתחומי חיים אחרים, כמו נושאי סביבה ומדיניות סביבה: האם אפשר להשתמש בכלים של הממסד כדי לפרק את המדיניות שהובילה למשבר האקלים?
"הכלים של האדון" במקרה הסביבתי נוגעים בעיקר לתכנון ובנייה. אלה משפיעים באופן ישיר על מצב הסביבה והטבע בערים, וזה ניכר במספרים: על-פי הערכות, בימים אלו מתקיימים בישראל כ-1,500 התארגנויות של תושבים הנוגעים לנושאי סביבה וישנם כ-300 ארגונים רשומים שעוסקים בנושאי סביבה. אזרחים מפגינים, מחתימים עצומות, מגישים התנגדויות, יוצאים בקמפיינים ברשתות חברתיות, מגייסים מובילי דעת קהל, תולים שלטים בכבישים ומגייסים חברי אופוזיציה ברשויות או בכנסת - הכול בדרישה ממקבלי ההחלטות לשנות את המדיניות, או, אם לחזור למשל שבו פתחנו, לגרום לאדון לשנות את ניהול הבית.
ואולי אפשר גם הפוך? מה אם אותם אזרחים יצאו לקמפיין גיוס המונים וירכשו את השטח הירוק ההוא ליד הבית שקבלנים רוצים לבנות עליו? מה אם במקום אלפי העצים שנכרתו בגלל בניית שכונת מגורים, ינטעו אזרחים אלפי עצים חדשים בעצמם? מה אם הם יקנו קרקעות במטרה שלא לבנות עליהן דבר?
פרופ' אורי שיינס, מרצה בחוג לביולוגיה וסביבה באוניברסיטת חיפה ומכללת אורנים, ומייסד ארגון TiME (ראשי תיבות של this is my earth""), משוכנע שזה בדיוק הפתרון: רכישת שטחים על מנת להצילם מפני איומים אקולוגיים. אל המוצא הזה הוא הגיע בעקבות המאבק ארוך השנים על חולות סמר בערבה: דיונות שלמות מלאות בחיים, שעל-פי התכנון היו אמורות לשמש לבניית בניינים באילת.
"איך בסופו של דבר הצלנו את חולות סמר? אחרי שנים של מאבק, הזמנתי בשנת 2015 את שאול גולדשטיין, מנכ"ל רשות הטבע והגנים, לסיור במקום עצמו", מספר שיינס. "אני הייתי באותו זמן בוועד המנהל של רשות הטבע והגנים, וקבענו סיור לילה בחולות. באיזשהו שלב אמרתי לו: ‘אתה יודע מה, שאול? אני הולך לגייס את הכסף כדי לפדות את החולות מהקבלן, ככה נציל אותם’. הסכום שבו היה מדובר הוא 2 מיליון שקלים, וגולדשטיין סיפר לי שאמר לעצמו ‘מה פתאום שאורי יקנה את החולות, אני הרשות הממשלתית ואני צריך לקנות אותם’. מאותו רגע הוא פתר את הבעיה תוך חודשיים: שילם לקבלן והגיע להסכמה עם רשות מקרקעי ישראל שהשטח יהפוך לשמורת טבע".
אם זה פתרון כל־כך מתבקש, למה אנחנו לא רואים את זה קורה בעוד מאבקים סביבתיים?
"רשות הטבע והגנים מנסה לרכוש שטחים איפה שהיא יכולה בארץ, כדי להגן עליהם, למשל בכרמל. אבל רוב השטחים בארץ הם לא בבעלות פרטית וברוב המקרים אתה צריך את הרשויות כדי להגן על השטח. יש מדינות עם הרבה שטחים פרטיים, אבל בישראל אין כמעט שטחים כאלה. וגם אם בכל זאת קבוצת אזרחים רוכשת שטח שמיועד לבנייה כדי להגן עליו, את לא יכולה להחליט לא לבנות עליו, עד שהמדינה מחליטה שהיא משנה ייעוד. בחולות סמר, כשזה כן קרה, התחלתי לחשוב על להקים את TiME".
הארגון יחגוג בינואר הקרוב ארבע שנים של פעילות. שיינס הקים אותו אחרי הסוף הטוב בחולות סמר יחד עם פרופ’ אלון טל מאוניברסיטת תל אביב, ועם צוות מדענים ומנהיגי סביבה מהעולם. "בשלב הראשון, יצאנו לגיוס המונים עבור הארגון. תוך חודשיים גייסנו 35 אלף דולר. זה היה מאוד מרגש. בינואר 2016 הרמנו את האתר והארגון התחיל לעבוד".
דרך מימון ההמונים הארגון למעשה רוכש שטחים שמוגדרים כ-biodiversity hotspot, מקומות שיש בהם מגוון ביולוגי עשיר ויש דחיפות להציל אותם. על-פי שיינס, ארגוני סביבה בעולם מצאו שמדובר בכ-2.3% משטחו של כדור הארץ, שאותם צריך להפוך לשמורות טבע כדי להתמודד עם בעיית הכחדת המינים בכדור הארץ. שיינס מספר כי הופתע לגלות "שלמעלה מ-50% מהשטחים הללו נמצאים בידיים פרטיות ואפשר לרכוש אותם כדי להפוך אותם לשמורות טבע".
מדהים, אבל איך מממנים את זה?
"ברור שאני לא יכול לקנות את השטחים האלה, אז חשבתי שזאת הזדמנות לשתף את הקהל והעולם - שיהיה לזה גם ערך חינוכי. הארגון מאפשר לכל אחד ברחבי העולם להשתתף ולתרום כדי לרכוש את השטחים, אנחנו מקבלים תרומה של דולר ומעלה. ברגע שתרמת, את יכולה להצביע באתר של הארגון שלנו איפה תרצי שנקנה שטח. כל ההחלטות דמוקרטיות ושוויוניות: הקהל שותף בבחירת השטח, לא רק נותן כסף".
עד כה, רכש הארגון שלושה שטחים בעולם, וכיום עומדים לקנייה באתר טיים שטחים נוספים. 4,600 משתתפים מ-60 מדינות נטלו בינתיים חלק ברכישת השטחים - רובם אגב מישראל - והסכום הכולל שגויס עומד על 400 אלף שקל.
שיינס מספר שכל העוסקים בארגון פועלים בהתנדבות, ואלה כוללים מלבדו גם משרד עורכי דין שעובד פרו בונו, רואה חשבון, גזברית ואקולוגים ומדענים שמתמחים בנושאי סביבה. כל ועדות הארגון כוללות ייצוג מכל יבשת. "100% מהתרומות מגיעות ליעד, אנחנו לא לוקחים שום דבר, אין תקורה וכלום לא עובר לפרסום, שיווק או משכורות", אומר שיינס. "חשוב לדעת את זה כי אם ילד תורם לנו את דמי הכיס שלו או את מתנת הבר מצווה שלו - כמו מה שהבן שלי עשה, למשל - 100% מזה מגיע לשמירת הטבע".
ואחרי שהשטח נקנה מידיים פרטיות, מי הבעלים החוקיים שלו?
"אחד מהעקרונות שלנו הוא שלא נהיה בעלי השטח, ושהוא יהיה שייך לאנשים שחיים שם. לכן, אנחנו נותנים את השטח במתנה למקומיים שזקוקים לו. הם חותמים מולנו על חוזה ומתחייבים לשמור עליו. מי שמפקח עליהם זה ארגון סביבתי. בפרו, למשל, ארגון NPC הוא זה שמשגיח, לאחרונה גם קנינו להם רחפנים שיעזרו בפיקוח".
יש שטחים שהיית רוצה להציל בישראל?
"לא חסרים שטחים כאלה. הייתי שמח שכל מקום שלא נבנה עדיין במישור החוף בין הרצליה לנתניה יהפוך לשמורת טבע, וישנם גם את שטחי הנגב הצפוני שצריך להציל. גם בערבה יש שטחים שצריך להציל. האיומים שיש על השטחים הללו בישראל הם איומי בנייה, בעיקר פיתוח".
מדוע רשויות התכנון והבנייה לא מגינות על האזורים הללו?
"אנחנו רואים את ההנהגה העולמית וכמה לא אכפת לה מהכחדת מינים וההתחממות הגלובלית. אנחנו גם רואים מי מנהיג בישראל, וגם כאן לא אכפת להם, למרות שאלה נושאים קיומיים למין האנושי. זה לא שסתם נחמד לי לראות בעלי חיים בטבע, זאת בעיה קיומית - כשאנחנו פוגעים במגוון המינים, זה בסוף חוזר אלינו".
ולכן אתה טוען שהאזרחים צריכים להיות אקטיביים ולא רק להפגין.
"אנחנו צריכים לעשות את העבודה כי אנחנו מבינים את המשמעות. לכן, חלק משמעותי בארגון הוא חינוך. אנחנו משתפים פעולה עם גנים ובתי ספר כדי להסביר את החשיבות של מגוון המינים ושמירה על האקולוגיה העולמית. אנחנו רוצים להגיע לכל העולם דרך הילדים שמבינים את החשיבות מגיל צעיר".
אפשר לרכוש בכסף של אזרחי העולם את כל אותם 2.3% שדרושים משטח כדור הארץ?
"זאת המטרה. אין ערכים כספיים לכל השטחים, אבל יש אזורים שעשו בהם תחשיבים וזה לא בשמיים אם העולם יתגייס. בסופו של דבר, זה יגיע למיליארדים, אבל אפשר להתחיל ממיליונים. למשל, בברזיל יש יער מאוד חשוב, יער הגשם האטלנטי, עשינו חישוב שלהציל אותו יעלה 4 מיליון דולר - ננסה לגייס את הסכום הזה בשנים הקרובות".
"מיליוני דונמים עזובים ונטושים"
רכישת קרקעות היא לא הדרך היחידה שבה אזרחים יכולים לפעול מתוך השיטה. ד"ר בטי בנבנישתי מהמכון הדמוקרטי מזכירה את המאבק נגד כביש חוצה ישראל בסוף שנות ה-90. "אז בנק הפועלים היה אחד הבעלים של הכביש והיה שותף מרכזי במימון שלו", היא מספרת, "כחלק מהמאבק, עשרה פעילים קנו כל אחד מניה אחת של הבנק, וזה אִפשר להם להשתתף באספות בעלי מניות, והם עשו שם הרבה רעש. לא הייתה להם באמת יכולת להשפיע, אבל היכולת להכניס את המאבק לישיבה בקרב בעלי המניות, זה בדיוק להשתמש בכליו של האדון".
דרך אחרת לפעול מבפנים היא להיות מתווך בין הרשויות ובין הציבור ופעילי הסביבה. זה מה שמנסים לעשות בארגון אקוטופיה שייסד בספטמבר האחרון את עמותת "ונטעת". "המטרה שלנו היא ליירק את העולם, לייער את העיר והכפר, כדי שבצילומי אוויר יראו ערים נעלמות תחת עלווה ירוקה", מסביר אביב לרנר ממייסדי העמותה. "הדרך שלנו לעשות את זה היא באמצעות עידוד יוזמה מקומית וחיבור כל מיני פעילים למשאבים ולקרקעות. הרעיון הוא פשוט לנטוע עצים".
אני יכולה מחר בבוקר לקום ולנטוע עץ?
"לא, וכאן אנחנו נכנסים. יש בארץ מיליוני דונמים נטושים, עזובים, מוזנחים ופצועים, אבל אם בן אדם רוצה לנטוע עץ, הוא לא יודע איך יוצרים את האפשרות הזאת. אנחנו בודקים מה המצב של האדמות האלה: האם הן בבעלות פרטית, בבעלות ממשלתית, האם השטח שייך לקק"ל. אחרי שמפצחים את זה, עושים חיבורים בין אנשים שיש להם מוטיבציה לנטוע עצים ובין בעלי השטחים".
"ונטעת" הובילה בשבוע שלפני ראש השנה מבצע נטיעות מהסוג שמחבר בין אנשים שמעוניינים לנטוע עצים ובין בעלי השטחים והרשויות. בשבוע הזה נשתלו 250 עצים בעשרים מקומות שונים ברחבי הארץ. העצים שנשתלו הם ארצישראליים: אלונים, כליל החורש, רימונים, חרובים ותאנים.
בין האזורים שנטעו בהם עצים היו גם גן ילדים בתל אביב ובית ספר בגדרה. "יש גני ילדים שיש בהם רק עץ אחד בחצר. אין להם אדמה, אין אפילו מים בחצר להשקיה", אומר לרנר בדאגה, "הילדים לא נוגעים באדמה - רק בדשא סינתטי ובטון. אנחנו מציעים את עצמנו לגננת שרוצה לנטוע עץ בגן ועוזרים לה לעשות את זה. זה קצת מצחיק, אבל בתוך המציאות הסבוכה ביורוקרטית שנוצרה, אנחנו קצת כמו עובדים סוציאליים שעוזרים לאנשים להבין איך לגשת לזכויות שלהם לנטוע עץ. יש היום גל של מחאות והרבה אנשים שרוצים לצאת ולעשות משהו - לנטוע עצים ברמה המקומית זה הכי בסיסי".
לרנר וחבריו קיבלו את ההשראה מיוזמה יוצאת דופן שמתרחשת בכוכב יאיר בשנים האחרונות ונולדה מתוך סערה. בסתיו 2015 פגעה סופה בכוכב יאיר-צור יגאל. "במשך כעשרים דקות נשבה רוח במהירות של 130 קמ"ש שהחריבה חורשות שלמות", מספר נועם ביבי, תושב צור יגאל ואגרונום המועצה. "זה קרה כי אנחנו יושבים בפרוזדור רוח. הסופה גרמה לנפילה של אלפי עצים, זו הייתה קטסטרופה. בעקבותיה, העצים שלא נפלו, נחלשו ולאחר מכן גם נפגעו ממזיקים". כשהכל הסתיים, פנה למועצה תושב שאמר: "אני רוצה לנטוע עצים".
התושב היה רן סנדרס, איש הייטק מכוכב יאיר. "אני מבקש כבר הרבה שנים שינטעו עצים בחורשה שיש מאחורי הבית שלי, המועצה הקודמת אפילו הסכימה, אבל לא עשתה שום דבר", הוא מספר. "מדי פעם הייתי מעורר את העניין הזה והיו אומרים לי ‘אתה צודק’, ולא קרה כלום. אחרי הסופה, החורשה מאחורי הבית שלי כמעט ונעלמה לחלוטין. אז שוב ביקשתי לבצע נטיעה, בדיוק היה ט"ו בשבט, ואמרו לי, אתה יודע מה - דבר עם נועם. יצרתי קשר ונועם אמר לי ‘קח עשרה שתילים’, ונתן לי אישור לנטוע בחורשה".
סנדרס יצא עם השתילים ונטע אותם לבד. "לא הייתי מחובר להשקיה, ובקיץ שאחרי השתילה הייתי יוצא פעם-פעמיים בשבוע עם משפך ומשקה אותם. מאז, אני ונועם התחלנו לדבר בינינו, אמרנו שיש שטחים רבים לנטוע בהם עצים ונועם אמר שיש אנשים נוספים שמעוניינים בכך. החלטנו שנבצע נטיעה יותר מסיבית. זה התחיל ממין שיחה לא מחייבת ובאופן לא מתוכנן, והיום אנחנו קבוצת ‘הנוטעים’".
הקבוצה מכוכב יאיר נפגשת זה שלוש שנים מדי יום שישי בשש וחצי בבוקר לשעתיים של עבודות נטיעה ותחזוקה. "והיישוב מתחיל להיראות אחרת", אומר סנדרס. "בכוכב יאיר יש שטחים פתוחים וטבעיים על הרבה דונמים והם היו כמעט ללא עצים, גם כתוצאה מזה שבמשך הרבה שנים לא היו נטיעות מסודרות או כמעט לא היו נטיעות. אנחנו נוטעים בעיקר שתילים צעירים, ואת אלה שנטענו לפני שלוש שנים מתחילים לראות בשטח".
מאיפה השתילים ומערכת ההשקיה?
נועם ביבי: "אנחנו מקבלים תרומות ממועצת הדבש ומקק"ל. יש לנו מתנדב שמנביט ומגדל פרחי בר, יש לנו מתנדבים שמספקים צינורות, יש לנו מתנדב שאוסף מכל מיני ערימות פסולת חומרים שאנחנו עושים מהם הגנות לשתילים. הפעילות הפכה מוסדרת ואנחנו מקבלים סיוע מאנשי המים של המועצה שמסדרים לנו מערכות השקיה ורוח גבית. למעט זה, אנחנו עצמאים בשטח".
"היום הנוטעים הם כבר סוג של זרוע של המועצה שתומכת בפעילות ונותנת אישורים לנטיעות", מוסיף סנדרס, "זאת לא פעילות הפגנתית. האמת היא שאנחנו פשוט נורא נהנים מזה. זה חלק מצורך נפשי של רבים מתושבי היישוב. נועם מחכה כל השבוע ליום שישי כדי לעבוד עם טורייה. בקיץ אנחנו שטופי זיעה וכשחופרים בורות השרירים כואבים. אבל לפני שאני עוזב את המקום, אני מפנה את הראש אחורה, רואה איך עבדנו ואומר לעצמי שהיה נהדר וזה שווה את זה".
לפי השניים, עד היום נטעה הקבוצה שלהם עצים ב-200 דונם והיא מטפלת בכ-5,000 עצים ושיחים. "זה מספר מדהים", אומר סנדרס, "אבל אני רוצה להגיע לעשרת אלפים עצים חדשים, כי אני חושב שזה בערך מה שחסר אצלנו".
זה מעורר הערכה, אבל זה גם מעלה שאלות בלתי נמנעות על מקומם של הרשויות והמתכננים בעניין. למה אין תוכנית מסודרת לנושא? למה אזרחים צריכים לצאת ולנטוע עצים כזרוע ביצועית של המועצה?
"אני טוען שבמדינת ישראל קרה אסון אקולוגי לפני 60-50 שנה כשהמתכננים הפסיקו לנטוע עצים במרחב הציבורי. הם מתכננים בטון. העצים זה הפילטר היחיד שלנו נגד זיהום אוויר. נכון, זה מכאיב שהרשויות בישראל לא דואגות לכך בעצמן, ולכן תושבים מוכרחים לקחת את העניינים לידיים. אנחנו עושים בחינם מה שהיה עולה למועצה עשרות אלפי שקלים".
שטחים שכבר נקנו על־ידי ארגון TiME
1. "El Toro Forest" - ג'ונגל במעלה האמזונס בפרו
"בשנה הראשונה של הפעילות הצלחנו לקנות שטח ג’ונגל שנמצא במעלה האמזונס בפרו", מספר פרופסור שיינס, "זה שטח חשוב כי חי שם מין של קוף שנקרא צמרן צהוב זנב, שממנו נשארו רק 250 פרטים והוא בסכנת הכחדה. השטח הוא חלק מבית הגידול שלו. כשגייסנו את הכסף, הייתה בעיה ביורוקרטית להעביר אותו מניו יורק לפרו. זה נמשך ונמשך ואני זוכר איך קיבלתי הודעה שאם הכסף לא מגיע עד יום שבת, השטח עובר לכורתי עצים - זה האיום המשמעותי שיש עליו. טיפסתי על הקירות ופרופסור אלון טל שבמקרה היה אז בארצות הברית רץ לבנק כדי לסדר את זה והצליח.
"אחרי הרכישה נתנו את השטח לזוג חוואים מקומי - איזידורו ודונטלה, פגשתי אותם אישית. אנחנו מאפשרים להם לגדל בשטח פרות למחייתם ותמורת זה הם שומרים עליו. הם חתומים על חוזה שלפיו, אסור להם לכרות אף עץ. הם קיבלו מאתנו פרנסה לחיים, וזה מאוד מרגש. מי שמפקח על השטח בפרו הוא ארגון סביבתי בשם NPC"
. 2 - קטע מאי אלמוגים בבליז
"השטח השלישי נרכש סופית לפני ערב ראש השנה", מדווח שיינס, "מדובר על קטע מאי אלמוגים שמכונה אטול אלמוגים. אלה איים שנוצרים על שוניות והם נראים כמו בייגלה, מסביבם ים ובאמצע בריכה. בבליז יש עושר מדהים של אלמוגים, צבי ים, דולפינים וכרישים. האיום שם היה בעיקר פיתוח תיירותי, רצו לבנות שם בתי מלון. מה שאנחנו עשינו הוא לשתף פעולה עם ארגון טבע מקומי. הם איתרו נקודה אחת קריטית במקום, ואם קונים אותה, אי אפשר לפתוח מלון בכל האי. אז קנינו שטח שהוא יחסית לא גדול - כי זה עולה הרבה כסף - אבל כזה שמאפשר שמירה על כל האי".
3. "Sun Angle’s gardens" - השטח מפוקח באמצעות רחפנים
"השטח השני שנקנה נמצא גם במעלה האמזונס, אבל הוא גדול פי 10 מהשטח הראשון", מספר שיינס. "העברנו אותו לקבוצה של כפריים שקיבלה מהמדינה בפרו תפקיד לשמור על שטחי טבע באזור. ידענו שאם נקנה עבורם את השטח, יהיה להם קל יותר לשמור על כולם יחד, כי האיום שם הוא שדרכו יכולים להיכנס לכל השטחים כורתי עצים וציידים. גם עליהם מפקח הארגון המקומי NPC. מכיוון שמדובר בשטח גדול, קנינו להם רחפנים שיעזרו להם לשמור עליו. כשהביאו אותם לשטח, התברר שאין להם סמארטפון כדי להטיס אותם, אז הארגון רכש עבורם גם טאבלט ועכשיו הכול בסדר".
שטחים נוספים שבארגון רוצים לרכוש
בימים אלו, בארגון מגייסים תרומות לרכישה של שלושה שטחים נוספים במטרה להצילם. אחד מהם הוא שטח ג’ונגל בקולומביה בהיקף של 350 דונם שנמצא בבעלות חוואי מקומי - עלותו 70 אלף דולר. שני שטחים נוספים נמצאים בקניה שבאפריקה: הראשון הוא בהיקף של 33 דונם ונמצא בתוך סוואנה, בשולי הר לונגונוט ליד אגם נייבאשה. עלותו 200 אלף דולר; השני הוא שטח של 800 דונם ביער דאקצ׳ה במדינה, שכולל בתוכו מין של ציפור בשם אורג קלארק שנמצא בסכנת הכחדה. מחיר השטח הוא כ-40 אלף דולר.