בנימין נתניהו / צילום: איל יצהר, עיבוד: טלי בוגדנובסקי
חול המועד וטיוליו הזכירו לנו במשרוקית טענה מרחיקת לכת שהעלה ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני הבחירות. בסרטון שפרסם בפייסבוק אנו רואים גל אבנים, מצולם בשחור-לבן, והקריין מכריז: "2009 - אפס השקעות בפיתוח אתרי המורשת היהודית". אז מתחלפת התמונה בסרטון בצבע ובו צועד ראש הממשלה באתרים משוקמים משופצים, והקריין מודיע: "עד 2019 הושקעו 850 מיליון שקלים באתרי מורשת; פותחו 320 מיזמי שימור ופיתוח אתרים; 150 אתרים שעמדו בסכנה ניצלו הודות למדיניות נתניהו".
אפס השקעות באתרי מורשת ב-2009, השנה האחרונה של ממשלת "קדימה", לעומת מיליארד שקל כמעט בעשר השנים הבאות של שלטון הליכוד? הקביעה הזאת הדליקה אצלנו נורה אדומה. חשבנו על כל האתרים שיוצפו במבקרים בחג - תלים ארכיאולוגיים, בתי כנסת עתיקים, חצרות איכרים, מוזיאונים היסטוריים: הייתכן שממשלות ישראל לא השקיעו בכל אלה אפילו שקל אחד עד שבא נתניהו?
זה הזכיר לנו התפארות דומה שנתניהו השמיע ברדיו חודשים אחדים קודם: "לפני כמה שנים לא היה פה כלום", הוא אמר שם, "לא היו כבישים, לא היו מחלפים. כביש 6 היום - 180 ק"מ". כשבדקנו את הטענה הזאת, גילינו שרק 30% מכביש 6 נסללו בעשור של נתניהו. כלומר, לא רק שהיו לפני כן כבישים ומחלפים - היו קיימים גם 70% מכביש חוצה ישראל.
האם נתניהו מנכס לעצמו את ההשקעה באתרים היסטוריים כפי שניכס לעצמו אוטוסטרדה שהיו שותפים לה גם שלושה מקודמיו? או שאולי יש בסיס לטענה שלו? במקום להניח הנחות, בדקנו את העובדות.
מבוא לארכיאולוגיה של השימור
הגוף שכדאי להתחיל בו הוא המועצה לשימור אתרי מורשת, שתפקידה המוצהר הוא למנוע הרס מבנים ואתרים היסטוריים. לוגו המועצה מציג את חזית הגימנסיה הרצליה, זכר למבנה ההיסטורי בקצה רחוב הרצל שנהרס ב-1959 כדי לפנות מקום למגדל שלום. המועצה לשימור אתרי מורשת לא הוקמה בעשור האחרון, אלא ב-1984, כיחידה בתוך החברה להגנת הטבע. בעבר היא קיבלה את תקציבה מהחברה, שבעצמה זוכה לתמיכה ממשלתית; מאז 2008 היא עמותה עצמאית ומקבלת מימון ישירות, הן מהממשלה, הן מגופים לא-ממשלתיים ומתורמים.
ב-2009 השקיעה המועצה לבדה 17 מיליון שקל בשימור אתרים. לא אפס, כפי שנאמר בסרטון של נתניהו, אבל סכום נמוך בהשוואה למאות המיליונים שהוא מייחס לממשלתו. עם זאת, המועצה היא לא המקור היחיד להשקעה בשימור אתרים.
המועצה לשימור אתרי מורשת הוקמה מלכתחילה כדי להשלים גוף ותיק בהרבה - רשות העתיקות, ששורשיה נעוצים בימי קום המדינה. המועצה מסוגלת לטפל באתרים שהרשות אינה יכולה לעסוק בהם, שכן חוק העתיקות שמכוחו היא רשאית להכריז על מקום כ"אתר עתיקות" חל רק על מבנים שהוקמו לפני 1700.
לרשות העתיקות, הכפופה מאז 1990 למשרד החינוך, יש סמכויות לבצע עבודות הצלה, שימור ופיתוח - והיא הקדישה לכך סכומים לא-מבוטלים כבר לפני עשורים. בעכו העתיקה לבדה, שבה התקיימו עבודות חפירה, שימור ופיתוח מאז שנות ה-90, השקיעה הרשות מאות מיליוני שקלים. אמנם, לא כולם הוקדשו למורשת יהודית דווקא, שכן העיר עשירה במבנים צלבניים ועות'מאניים.
וישנם גופים ציבוריים נוספים שהשקיעו בשימור. שיקום עכו, למשל, מומן בחלקו בידי חברה עירונית - החברה לפיתוח עכו העתיקה. גם שימור המבנים בסגנון הבינלאומי בתל-אביב, בעקבות הכרזת אונסקו על חלק ממרכז העיר כאתר מורשת עולמית, נשען על כספים עירוניים. אתר מורשת יהודי נוסף בתל-אביב שנהנה ממימון ציבורי הוא בית העלמין טרומפלדור: בשנים 2009-2007 השקיעה בו העירייה 3.5 מיליון שקל.
מפנה אמיתי, לא תשדיר בחירות
אז מדוע נתניהו מדבר על כניסתו לתפקיד כרגע חלוצי בתולדות השימור בישראל? ובכן, בפברואר 2010 אישרה הממשלה תוכנית עבודה שאפתנית לחמש שנים, שנשאה תג מחיר של יותר מ-600 מיליון שקל, ובה שני נדבכים: פיתוח 150 אתרי מורשת מרכזיים בתוכנית בשם "ציוני הדרך", ועוד 50 אתרים קטנים יותר בהשקעות צנועות יחסית, בתוכנית בשם "ציוניוני הדרך". אחת הבחירות המעניינות הייתה להקצות חלק מהכסף בשימור נכסים לא-מוחשיים, כגון יצירות ספרות, פילוסופיה ושירה, תיאטרון וקולנוע, מסורות וטקסים. את העבודה על התכנית ריכז צבי האוזר - מי שהיה אז מזכיר הממשלה, ומכהן כיום כחבר כנסת מטעם כחול-לבן. יחד עם שאר חברי ועדת ההיגוי הוא נפגש עם עשרות מומחים לשימור ולפיתוח, ארכיונאים, היסטוריונים, אנשי אקדמיה ותרבות שסייעו בגיבוש המתווה.
הממשלה לא שילמה על הכול. 200 מיליון שקל - כשליש מתקציב התוכנית - התבסס על "מצ'ינג", כלומר חלוקת ההוצאות בין המדינה ובין גורמים חיצוניים. כך נעשה, למשל, בשיפוץ היכל העצמאות בשדרות רוטשילד בתל-אביב, המקום שבו הכריז בן גוריון על הקמת המדינה. בסבב שיפוצים ראשון, שהושק ב-2011, הממשלה הקצתה למיזם 5 מיליון שקל, אבל גם עיריית תל-אביב השתתפה במימון. בסבב שיפוצים מעמיק יותר, שהחל בתום אירועי שנת ה-70 למדינה ואמור להסתיים בשנה הקרובה, השקיעה המדינה כ-30 מיליון שקל, אבל עיקר המימון מגיע מתורם פרטי.
מה השורה התחתונה? ראובן פינסקי, שעמד בראש תכנית ציוני הדרך מיום תחילתה ועד השנה שעברה, מדווח באתר המשרד לענייני ירושלים ומורשת כי עד 2017 הושקעו בתכנית יותר ממיליארד שקל. מצד אחד - זה אפילו יותר מ-850 המיליונים שנתניהו התהדר בהם, ובתקופה קצרה יותר. מצד שני, לא כל הסכום הוא כסף ממשלתי. כך או אחרת, נראה שהפעם ההפרזה של נתניהו לא קיצונית כמו במקרה של כביש 6: נכון, השימור לא התחיל בימי שלטונו, אבל בעשור האחרון הממשלה אכן הגדילה מאוד את ההשקעה במורשת של תקופות קודמות.