תיירים צופים בציור קיר של אירועי "בלאדי סאנדיי". הגבולות בין צפון אירלנד ואירלנד שוב במוקד המחלוקת / צילום: Clodagh Kilcoyne, רויטרס
הנמר הקלטי הוא כינוי לכלכלה האירית, שבא לתאר את סיפור ההצלחה שלה החל מאמצע שנות ה-90 ועד שנות ה-2000 המאוחרות. בתחילת שנות ה-90 אירלנד הייתה מדינה מדשדשת ביחס לסטנדרטים המערביים והשינוי הקיצוני שעשתה מאחת המדינות העניות באירופה לאחת המשגשגות ביבשת, העניק לה את המוניטין הזוהר. הסיבות לנסיקה האירית רבות ומגוונות, החל משוק עבודה גמיש, דרך כוח עבודה פרודוקטיבי, ועד נטל המס הנמוך והמפורסם, שמשך הון זר והציע סביבה עסקית תומכת.
עם זאת, את העשור הקודם סיימה אירלנד כשהיא סובלת ממשבר פיננסי עמוק על רקע התפוצצות בועת נדל"ן מקומית, לצד המשבר הפיננסי העולמי, שאילצו את הממשלה המקומית לבקש חבילת חילוץ מהאיחוד האירופי. הדבר סייע לה להתאושש באופן מרשים, כך שבין השנים 2010-2018 עמד קצב הצמיחה הממוצע באירלנד על כ-7% - במונחי תמ"ג לנפש, שנייה באיחוד רק ללוקסמבורג. אירלנד הייתה בין 12 המדינות המקוריות שהחלו באיחוד המוניטרי המקורי של אירופה ב-2002, דבר שהעניק לה גישה לכספי הפיתוח והסיוע של האיחוד וחברות "בשוק האחיד", שלמעשה קובע חברות באזור המכסים הפתוח של האיחוד האירופי.
85% מהיצוא האירי עובר בנמלי בריטניה
על פי ההסכמים הנוגעים למכסים באיחוד, המדינות החברות מקיימות מדיניות של אפס מכסים ביניהן, ומנהלות במשותף את המו"מ עם גורמים חיצוניים על המכסים. מצב זה גורם באופן די טבעי לכלכלת המדינה להתבסס על רכיב היצוא, כאשר פרט ליצוא למדינות אירופה השונות שאחראי לכ-30% מנפח המסחר, שותפות הסחר העיקריות הן ארה"ב (25%) ובריטניה (15%). ברור לכל כי הכלכלה האירית מרוויחה מאוד מהיותה אחת הכלכלות הפתוחות בעולם לסחר ולעשיית עסקים, אולם עצם היתרון הופך את אירלנד לפגיעה באופן שאינו בר שליטה בזמנים בהם הזירה הפיננסית הבינלאומית מאבדת יציבות, לא כל שכן כשהבעיות מופיעות גם בחצר האחורית.
כבר יותר משלוש שנים שהאירוע שמרכז את מרב תשומת-הלב של לא מעט משקיעים מגיע מכיוון ההיפרדות הבריטית מהאיחוד האירופי. בריטניה, שממאנת להגיע להסכם עם האיחוד האירופי ואף לאחרונה נשמעו בה קולות הקוראים לעזוב את האיחוד אף ללא הסכם, מייצרת לאירלנד סיכון גבוה הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. מרבית התחזיות הכלכליות מראות כי הכלכלה האירית תוכה חזק יותר מהכלכלה הבריטית במקרה של ברקזיט ללא הסכם. כ-85% מהיצוא הימי של אירלנד עובר בנמלים בבריטניה, כמחציתם מיועדים לבריטניה ואילו מחציתם ממשיכים לאיחוד האירופי. השימוש בבריטניה כ"גשר יבשתי" עלול להיפגע בבדיקות מכס במקרה של ברקזיט ללא הסכם. הסיבה לכך היא שבהיעדר הסכם סחר, הסכמי סחר הסחורות בריטניה ומדינות האיחוד האירופי (שביניהן אירלנד) יחזרו לתנאי החברות בארגון הסחר העולמי (WTO). הסכמי ה-WTO קובעים כי כל עוד לא קיים בין הצדדים הסכם מיוחד (כמו השוק האחיד), יש להחיל את אותם מכסים קבועים ועמדות מכס ללא הבחנה בין כל חברי ה-WTO, דבר שללא ספק ירע עם אירלנד מבחינת תנאי סחר.
השפעת שער החליפין במסגרתו הפאונד נמצא בפיחות אל מול האירו (בו מחזיקה אירלנד) פוגעת ברווחיות של היצואניות האיריות, והדבר ניכר במדד המניות האירי ה-ISEQ (ראו גרף). אותן יצואניות עלולות בעקבות כך לצמצם פעילות, מה שצפוי להביא לדילול משרות במשק, בעיקר בסקטורים שמתבססים על סחר בין שתי המדינות. בטווח הארוך יותר, כניסה של בריטניה להאטה עלולה לייצר שינויים בביקוש הבריטי לתוצר האירי. כל אלה יכולים לדחוף את הכלכלה האירית למיתון, כאשר על פי אנליסטים, הכלכלה האירית יכולה להתכווץ בשיעור של אחוז אחד במקרה כזה.
שובו של העימות הפנים אירי?
ואם יש נקודה כואבת יותר לאירים מאשר הפן הכלכלי של הברקזיט, הרי זו סוגיית מעבר הגבול בין אירלנד לצפון אירלנד. הסעיף עליו לא מסכימים הצדדים השונים, זה שהפיל למעשה את ההצעות כמעט בכל הפעמים, עוסק באופי הגבול בין הרפובליקה של אירלנד ואירלנד הצפונית, שמהווה חלק מבריטניה. סעיף זה מכונה ה"בקסטופ". בעבר הלא רחוק, האי האירי היה שרוי במלחמת אזרחים עקב רצונם של תושביה הפרוטסטנטים של החלק הצפוני של אירלנד להישאר תחת דגלה של הממלכה המאוחדת, בעוד תושביה הקתולים דרשו דווקא אירלנד מאוחדת.
אחד הגורמים שסייעו לחתימה על הסכם בסופו של דבר הוא העובדה שכחלק מהאיחוד האירופי, השוק האירופי המשותף קובע שלא יהיו גבולות פיסיים בין המדינות החברות, ומאפשר תנועה חופשית בין המדינות. כיום, עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי הופכת למעשה את הגבול בין אירלנד לאירלנד הצפונית לגבול בין האיחוד לבריטניה.
ללא הסכם גבול זה יהיה גבול סגור ויידרשו בו בדיקת דרכונים ובדיקת סחורות לטובת פיקוח על מדיניות המכסים. כדי למנוע מצב שכזה סעיף ה"בקסטופ" אמור לשמר חופש התנועה בין שתי המדינות באי האירי עד לחתימה על הסכם סופי שיאפשר תנועה ביניהן. עם זאת, בריטים רבים מתנגדים לסעיף זה, כי לטענתם מדובר בכניעה לתכתיבי האיחוד וביטול למעשה של החלק המרכזי של הברקזיט מבחינת הציבור - סגירת הגבולות להגירה חופשית. על כן דורשים הבריטים שההחלטה על סיום תקופת ה"בקסטופ" תתקבל באופן אוטונומי בעוד האיחוד דורש הסכמה משותפת. האירים מתמודדים עם דילמה במקרה שכזה, או שהם מסכימים להחזיר את הגבול, מה שעלול להחזיר את המתיחות בין הפלגים האיריים, או שהם מסתכנים בהרחקה משוק האיחוד האירופי על כך שלא הצליחו להגן על תנאיו. זה בגלל שבלי בדיקות גבול, צפון אירלנד יכולה לשמש כדלת אחורית לתוך האיחוד האירופי. בקר ברזילאי בעל מכס למשל, יכול להישלח לבריטניה, לעבור את הגבול הפתוח ולהישלח בצורה חלקה לשאר האיחוד האירופי.
לסיכום, אירלנד נהנתה וממשיכה ליהנות מפירות הגלובליזציה הודות לפתיחות שלה לעשיית עסקים, אך כמו שניתן לראות לאורך השנים, בעתות משבר הכלכלה האירית חשופה ביותר לסיכונים. בעת הזו, אי ודאות גיאופוליטית תוקפת את אירלנד מכיוון הברקזיט ומכיוון מלחמות הסחר שפוגעת בסחר העולמי שמניע את הכלכלה האירית. ישכילו האירים אם יהיו עם היד על הדופק ויידעו לסייע למשק בעזרת הכלים הפיסקאליים שברשותם כיוון שהבנק המרכזי של אירופה, ששולט על המטבע, נגמרים הכלים לתמרץ את הכלכלה.
גם התיירות האירית מאוימת
התיירות היא אחד מהענפים הבולטים בכלכלת אירלנד, כאשר לפי הערכות כל אדם עשירי שם מועסק בעבודה הקשורה לענף.
התיירות לאירלנד נמצאת בעלייה מתמשכת, הן בשל העלייה הכללית בתיירות העולמית והן בשל הייחודיות של אירלנד המתבטאת בנופים הירוקים, והפיכתה של דבלין לאחת הערים התוססות באירופה, המשמשת גם כמרכז עסקי מוביל.
אם נזכור גם כי חברת התעופה המובילה באירופה, רייאנאייר, היא אירית, נבין כי גם דרכי הגישה לאי השתפרו והוזלו בשנים האחרונות. בנמל התעופה של דבלין עברו בשנת 2018 כ-31.5 מיליון נוסעים, עלייה של 6% לעומת 2017.
אירלנד נהנתה מצמיחה ממוצעת של כמעט 5% בהיקף התיירים שנכנסו אליה בשנים האחרונות, והמספר עמד בשנת 2018 על כ-10.6 מיליון. במחצית הראשונה של 2019 נצפה קצב גידול דומה. בעבר התיירים הבריטים (כולל השכנים מצפון אירלנד) היוו מעל ל-40% מסך התיירים הנכנסים לאי, אך שיעור זה ירד בשנים האחרונות וצפוי עוד יותר לאחר הברקזיט, שהפחית את שער הליש"ט לעומת האירו, כאשר בעתיד גם ביקורת בגבולות מצפון אירלנד (שכיום לא ממש קיימת) עשויות להשפיע לרעה. כיום שיעור הבריטים מסך התיירים מהווה כ-35% בלבד.
אירלנד ידעה להתגבר על מצב זה באמצעות הגדלת התיירות משאר אזורי העולם. התיירים האירופאים, בעיקר על סמך הטיסות הזולות, הגדילו משמעותית את התיירות לאי וגם התיירות מאמריקה נמצאת בצמיחה גדולה. גם התיירות הפנימית, המהווה כמחצית מסך הטיולים באי, נמצאת בצמיחה של כ-3% לאחרונה. המדינה רוצה להגיע להיקף תיירות נכנסת של כ-13.7 מיליון עד שנת 2025 ומבצעת צעדי שיווק גלובליים מסיביים לצורך הגשמת המטרה. בנוסף, המדינה נערכת להגדלה משמעותית של היצע בתי המלון, שהוא נמוך מדי היום. רק כ-59 אלף חדרי מלון יש באי (בישראל, לשם השוואה יש כ-56 אלף חדרי מלון ופחות ממחצית מהיקף התיירים, אם כי יותר לינות של תיירים מקומיים).
האמור לעיל הוביל לכך שדבלין נחשבת לאחת משתי הערים בהן שיעור התפוסה במלונות הוא הגבוה באירופה (כ-84%), וההכנסה הממוצעת לחדר בה בשנת 2018 גדלה בכ-7%. אומנם ישנם סיכונים לענף זה, בעיקר כאלה הנובעים מהאטה בכלכלה הגלובלית והאירופית או השפעות חריגות של הברקזיט, אבל נראה כי למעט במקרה חריג, התחום ימשיך לצמוח בשנים הקרובות.
הכותבים הם כלכלן בפסגות ואנליסט בכיר בבית ההשקעות. אין באמור ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק המתחשב בנתונים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול-דעתו של הקורא ואינו מהווה הצעה לרכישת ניירות ערך.