שליחים של וולט ותן ביס / צילום: שלומי יוסף
סכו"ם (ארוז בניילון). שקיות תבלינים, שקיות קטשופ. שקית מלח, שקית פלפל. שקית ניילון. שקית נייר. ואיך אפשר בלי קופסאות פלסטיק - המון קופסאות פלסטיק. אנחנו מזמינים אוכל הביתה, מבלים מספר דקות בלאכול אותו - ונשארים עם ערימה גדולה של פסולת. זה נוח, זה קל, וזה גם יכול להיות טעים.
אבל למשלוח האוכל שהזמנו יכולות להיות השלכות סביבתיות, ואולי אף חברתיות. בניגוד לארוחה הביתית הממוצעת, או אפילו לערב נעים שנעביר במסעדה על קרן הרחוב - משלוחי האוכל שלנו מייצרים כמויות עצומות של אשפה: כלים חד-פעמיים; עד כדי שמנה אחת יכולה להיות מפוצלת לכמה קופסאות, ניילונים ונייר. מרבית הכלים אינם ניתנים למיחזור, הם לא מתכלים, וכשאנחנו מסיימים את השימוש הקצר בהם - הם גודשים את המזבלות או מגיעים למי האוקיינוס ומזהמים אותם.
בנמל בוסטון שבארה"ב, בכל שלוש שניות מושלך כלי פלסטיק חד-פעמי למערכת ניקוז המים ומשם מגיע לאוקיינוס ומזהם. כך, בין היתר, נוצרים איי פלסטיק עצומים באוקיינוס. מדובר בפלסטיק ירוד המתפורר לחלקיקי מיקרופלסטיק, שאותם אוכלים בטעות בעלי החיים הימיים, ובהמשך הם מגיעים גם לצלחת שלנו.
לצד משלוחי האוכל, ישנן את רשתות המזון המהיר המציעות מזון בכלים חד-פעמיים כבר בשטחן; Pew Research מצאו כי בארה"ב לבדה אוכלים מדי יום 50 מיליון בני אדם ברשתות המזון המהיר. מקדונלד'ס, למשל, מייצרת 1.5 מיליון טון אשפת אריזות בשנה, ורק בכ-10% מסניפיה בעולם מוצבים פחי מיחזור.
קחו קטשופ ומיונז, שיהיה
כשכלי חד-פעמי מגיע למזבלה, הוא כבר הרוס ולא ניתן למיחזור. בנוסף לאריזות ולשקיות השונות, בארה"ב לבדה 10% מהאשפה במזבלות הם כלים חד-פעמיים, ולצריכת היתר הזו יש גם אימפקט אקלימי: לפי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, יותר מ-29% מכלל גזי החממה נוצרים רק מתהליכי הייצור והשימוש במוצרי צריכה שונים, יותר מכמות גזי החממה הנפלטים בחימום והארת בתי-האב (25%) ואף נסיעה ברכבים (15%).
כשאנחנו מזמינים את האוכל שלנו, אנו מקבלים אריזות רבות לכל דבר שמגיע איתו; אותן שקיות קטשופ או מלח - מוצרים שממילא אנו מחזיקים במזווה הביתי. אריזת היתר של חלקי המשלוח, כשלעתים כל מרכיב ארוז בפלסטיק ובניילון נוסף, והמוצרים כולם ארוזים בניילון - מייצרת כמות אדירה של אשפה בלתי מתכלה ובלתי מתמחזרת. מרביתה ניתנת לנו על-ידי המסעדות והחברות המניחות כי כך אנחנו רוצים לקבל את הדברים. אנחנו לא תמיד מוודאים מראש האם אפשר לוותר לפחות על חלק מהאריזות, המפיות והסכו"ם החד-פעמי.
מחקר שנעשה באוניברסיטת מנצ'סטר בחן את השפעת כלי הפלסטיק החד-פעמיים של המשלוחים על הסביבה, ומצא כי באיחוד האירופי נזרקים בשנה לפח מעל 2 מיליארד קופסאות מזון חד-פעמיות של תעשיית משלוחי המזון. לפי המחקר, הורדה של מחצית הכמות תפחית את פליטת גזי החממה בכמות השווה ל-55 אלף מכוניות פרטיות בשנה. לפי המחקר, מעבר לשימוש בפלסטיק רב-פעמי מייצר טביעת רגל פחמנית מופחתת כבר לאחר שימוש של חמש פעמים בכלי, למרות האנרגיה המושקעת בניקיון הכלים.
אם השלב הראשון ההכרחי הוא הורדת כמות הפסולת שאנחנו מייצרים, השלב השני הוא שימוש מחדש בכלים: על מסעדות וחברות שילוח מזון לעודד את מעבר הלקוח לשימוש בכלים רב-פעמיים. אומנם הרכישה של אריזות רב-פעמיות היא השקעה ראשונית גדולה, בטווח הארוך החברות יכולות לחסוך המון כסף, ואנו - המון אשפה. השלב השלישי והאחרון בעדיפותו הוא פתרונות מיחזור; מיחזור קופסאות, שקיות וכלים חד-פעמיים הוא הליך יקר, לא יעיל ולעתים לא אפשרי.
ההגעה של וולט לישראל
בחורף האחרון נכנסה לשוק בישראל חברת וולט מפינלד עם הבטחה גדולה: לשנע לפתח דלתנו משלוחי מזון ממסעדות שעד כה נמנעו ממשלוחים. תל-אביב היא השוק שאימץ את וולט בצורה המהירה ביותר מכל שאר המדינות שבהן פועל השירות, וכיום מתרוצצים בה כ-1,000 שליחים. החברה לא ציפתה להצלחה כה מסחררת, וכעת היא מתכוננת להרחבת השירות לערים נוספות בגוש דן, ובהמשך גם לצפון ודרום המדינה.
ההצלחה של וולט בתל-אביב מניעה שליחים רבים ברחבי העיר ומפעילה תחרות בין החברות. תן ביס, שנקנתה בשנה שעברה על-ידי טייק אוויי ההולנדית, אף היא מרחיבה את פעילותה, לצד סיבוס, גודי ומסעדות המפעילות שליחים בעצמן.
המשמעות הנלווית לכך היא ברורה ומוכרת: בתום אותם משלוחים מושלכת לפח ערימת פסולת.
"יש מראית-עין של ירוק, וכולם רוצים להרגיש ירוקים, ונורא קל לשכנע אותנו עם מראית-עין, בעיקר כשהשליחים רכובים על אופניים. הנזק הסביבתי והחברתי של החברות האלה הוא מתחת לפני השטח. הכול נראה נהדר מבחוץ - זה כל-כך מפתה. אבל בפועל זה לא ככה", אומרת נטי זית, המנחה את תוכנית העמיתים של מרכז השל לקיימות ומומחית להתנהגות צרכנים. "תמיד מי שמשלם את המחיר הוא מישהו אחר, מוחלש. במקרה הזה מדובר בסביבה, וגם בעובדים בלי זכויות בחברות הכלכלה השיתופית. תארו לעצמכם מצב שבו שכל אנשי ההייטק ומי שמזמין טייק אוויי היה צריך לחיות עם ערימות הפלסטיק אצלו בבית ולא לזרוק אותן לפח. זה נעלם מאיתנו, אנחנו לא צריכים לחיות עם זה.
"ברמה המיידית מישהו אחר משלם את המחיר על המעשים שלנו. הכלים האלה הולכים להטמנה רחוק מהעין שלנו, באזור שבו חיים אנשים אחרים".
האם יש לצפות מחברות השילוח לגלות אחריות סביבתית? וולט הכריזו בבלוג שלהם על "חודש יולי ללא פלסטיק". אותה חברה, שמשלוחיה כמעט כולם ארוזים בכלים המזהמים, ציינה כי תשמח אילו מסעדות ייקחו את חשיבות הנושא ברצינות כמוה, "אך לרוע המזל אין לנו אימפקט ישיר על החלטת המסעדות. למרבה המזל - אתם יכולים לבחור להזמין ממסעדות שלא משתמשות בפלסטיק חד-פעמי", הציעו בתמימות.
"זה בלתי ייאמן בכמה פלסטיק אנחנו משתמשים ביום יום שלנו, לכמה דקות בכלל", תהתה החברה וסיפרה לקוראים על המיקרופלסטיק שחודר לשרשרת המזון.
חברות השילוח מנסות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. לתווך את מוצרי הפלסטיק המזהמים, להתנער מאחריות, מחלקן או מחובתן לסביבה. חברות הטוענות לחדשנות אינן יכולות להישאר מאחור בתחום המשבר הסביבתי ולגלגל את האשמה לאחרים. עליהן לפעול בעצמן כדי להילחם במשבר, ולקחת אחריות על כלל שרשרת הערך.
בשבוע שעבר פנה האקטיביסט הסביבתי פרופ' עדי וולפסון לחברות השילוח ותהה מדוע גם כשמציינים בעת ההזמנה כי אין צורך בסכו"ם פלסטיק, הוא מגיע בכל זאת - לטענתם של אנשים רבים. וולט לא ענו לפנייתו, תן ביס ציינו כי המסעדות הן אלה שמחליטות אם לספק סכו"ם, ובסיבוס לא קיימת כרגע אופציה של ויתור על סכום חד-פעמי.
"העסקים יכולים להפחית את כמות הפסולת ולחסוך כסף אם יסגלו פרקטיקות פשוטות של מודעות ושיח עם הלקוח", אומרת מאיה מילרד-גבעון, ממייסדי ארגון The Natural Step, הפועל להטמעת קיימות אסטרטגית בחברה הישראלית. "למשל, לשאול את הלקוח אם הוא צריך סכו"ם, רטבים, מפיות ועוד תוספות שלרוב מתווספות אוטומטית. מהצד השני, אנחנו כצרכנים צריכים להיות מודעים שיש לנו אחריות, ואם כבר מזמינים, לפחות להפחית את מה שלא חיוני, לבקש על סכום, קשים ואריזות מיותרות".
המשלוחים מחליפים הרבה פעמים בישול ביתי, ולא יציאה למסעדה, שגם היא מעת לעת כוללת שימוש ברכב הפולט גזי חממה ומזהמים.
"ברגע שאתה מזמין במקום לבשל בבית, אתה מגביר את הזיהום. הראשון הוא מהנסיעה - צריכת האנרגיה, הדלק ופליטות גזי החממה. חלוקת מזון על אופניים היא עדיין בשוליים, למרות שלתקופה מסוימת זה היה אופנתי. ההיבט השני הוא פסולת, בראשה אריזות. הפלסטיקים שדורשים הרבה משאבים לייצור, מגיעים ברובם מתוצרי תעשיית הנפט המזהמת, לא מתכלים, מצטברים במטמנות או במקווי מים ומגיעים למקורות מזון. הזמנת אותה המנה במסעדה הייתה יוצרת משמעותית פחות פסולת. וגם לרוב כלי הפלסטיק המגיעים במשלוח הם באיכות נמוכה, קשים לניקוי, אינם מתאימים לא למדיח ולא לחימום במיקרו ומושלכים לפח אחרי שימוש יחיד".
צמיחה של 14% בשנה: שוק משלוחי המזון צפוי להכפיל את עצמו עד 2525
כיום רק ל-11% מאוכלוסיית העולם יש נגישות לשילוחי מזון, אך שוק משלוחי המזון משנה לחלוטין את תחום הצריכה; לפי פרוסט וסאליבן עמד בשנת 2018 על שווי של 82 מיליארד דולר, וצפוי כמעט להכפיל את עצמו עד 2525, כשהוא מגדיל את עצמו ב-14% בשנה. ב-2018 היו מעל 9.6 מיליארד דולר של השקעות בחברות מהתחום בעולם, בין המשקיעות: 60% בסין, אליבאבא, אובראיטס המוערכת ב-20 מיליארד דולר ונמצאת ביותר מ-670 ערים ברחבי הולם, ושולחת כמעט מיליארד ארוחות בשנה. רווחיה - 1.4 מיליארד דולר בשנה. מקומות שלא עשו משולחים בעבר, אפילו בתי מלון, החלו לעבוד עם החברות הללו כדי לייצא את מרכולתן לבתי הלקוחות. קשה לחברות להשאר רווחיות כשהן מורידות את המחירים כדי להתחרות זו בזו ובנוסף יש להן בעיות לוגיסטיות.
ברחבי העולם ישנן חברות שכבר מזהות את הסיגמנט המשתנה אצל הצרכנים שהיו מעדיפים לוותר על פגיעה בסביבה. seamless ו-grubhub האמריקאית, תספק ללקוחותיה כלי סכו"ם או מוצרים נלווים כמו מפיות ומלח -רק אם יבקשו מפורשות. באופן הזה, יכולות המסעדות לא רק לחסוך זיהום סביבתי, אלא גם כסף ובזבוז מזון. סטארטאפ אמריקאי בשם ozzi יוצר מהפכה בתחום, כשהוא עובד יחד עם מסעדות, חברות שילוח ואפילו חדרי אוכל של בתי חולים על שימוש בקופסאות אוכל רב פעמיות,אותן הלקוח מחזיר לנקודות איסוף (או לשליח הבא), תמורת תשלום פיקדון זעיר, במקום להשליך לאשפה. חברה נוספת היא GO Box המממשת את השירות הזה בכמה ערים בארה"ב. הודו, אגב, ידועה בקופסאות ה-Tiffin הרב פעמיות ממתכת, המשמשות להאכלת עשרות, ואף מאות מיליוני עובדים הודים מידי יום. באפריל השנה חברת שילוח מזון בריטית דיליברו החלה שתפ עם חברת קלינטקבשם אוקסווש, לשימוש באריזות רב פעמיות במשלוחי המזון שלהן, בקיימברידג' ואוקספורד.
ובאשר לחלופות מתכלות? צריך לדעת שמוצרים שמסומנים בישראל כ"מתכלים", הם פעמים רבות למעשה "מתפרקים" - מיוצרים מתרכובות פלסטיק רגיל שביניהן חלקיקים אורגניים שמתפרקים. "לאחר השימוש רק החלקים האורגנים מתכלים, ומותירים חלקיקי פלסטיק שלא הולכים לשום מקום. למעשה, במובנים מסוימים הם גרועים יותר מהפלסטיק הרגיל כי קל יותר לזהות ולטפל בפלסטיק במסות גדולות", אומרת מאיה מילרד-גבעון, ממייסדי ארגון The Natural Step ישראל. "המתפרקים - ששייכים לתרכובות OXO פלסטיק, אחראים במידה רבה לתופעת המיקרו-פלסטיק שמגיעה למי השתייה ולמזון שלנו, ולכן באירופה הם אינם מותרים לשימוש. בישראל הם נפוצים מאוד ואנשים בעלי מודעות סביבתית שרוצים לעשות את הדבר הטוב לסביבה לפעמים קונים מוצר יקר יותר מהרגיל, אבל קונים פלסטיק שאינו מתכלה אלא מתפרק, ואפילו יוצרים נזק מבלי לדעת. העמימות שקיימת מנוצלת על ידי התעשייה. מוצרים לפי התקן האירופאי זה סיפור אחר - זהו תקן מחמיר שקובע שההתכלות צריכה להיות של 90% מהחומר תוך זמן מסוים, בלי להשאיר רעלנים בקרקע. לזה צריך לשאוף".