תשובה לשאלה של אתמול והתעלמות מהמצב של היום
קטונתי מלהיכנס לדיון עם עו"ד דוד חודק על ההיבטים המשפטיים של ממשל תאגידי, ואני כמובן מסכימה עם חלק משמעותי מההיגדים במאמרו שפרסם השבוע ב"גלובס" ("תכלית החברה העסקית תחת התקפה"), אבל בדיון הציבורי הער המתנהל בנושא אחריות תאגידית הייתי רוצה להוסיף 3 היבטים לדיון:
1. תכלית - אני הייתי מגדירה את התכלית העסקית של בית השקעות, לדוגמה, כחברה המטפלת בכסף של אנשים אחרים, ואת התכלית של משרד עורכי דין כחברה המספקת ייעוץ משפטי או המטפלת בהיבטים המשפטיים של לקוחותיה.
אם בית ההשקעות ומשרד עורכי דין לא ירוויחו כסף מטיפול בכסף של אנשים אחרים או בצרכים המשפטיים שלהם, הם יפסיקו לפעול. אם הם ירוויחו, הם יצמחו, ירחיבו את הפעילות, ירחיבו את מעגל הלקוחות, העובדים הספקים וכו'.
אם התכלית של החברות בדוגמה תהיה רווח בלבד, איך מתקבלות החלטות של רווח בטווח הקצר תוך הגדלת הסיכון לטווח הארוך? אם רווח הוא אמת-המידה היחידה או העיקרית, טובת הפירמה נגזרת מכך שהגדלת המכירות של מוצר פיננסי חדש גם ללקוחות שהוא לא מתאים להם ראוי ונכון, כי זה יגדיל את הרווח.
הטיעון כי טובת הפירמה היא לדאוג כי לכל לקוח יהיה תמהיל מוצרים פיננסים שהכי מתאים לו גם אם זה לא התמהיל האופטימלי לרווחיות, נשמע לי כטיעון מחויב המציאות, כי אחרת בטווח הארוך היא תישאר ללא לקוחות. כשמפעל מתיישן, וההנהלה והדירקטוריון דנים בסגירתו ובפיטורי עובדיו, הייתכן שלא תילקח בחשבון ההשפעה על הלקוחות, העובדים והספקים בדיון על העלות האלטרנטיבית של העברת הייצור לסין או חידוש המפעל שהתיישן? האומנם אלה החלטות פוליטיות ולא החלטות עסקיות המשפיעות על היציבות וההתפתחות של הפעילות לאורך זמן ולא רק על הרווח ברבעון הקרוב.
הדוגמה המתבקשת היא הדוגמה של טבע ומספר חברות תרופות נוספות. החברות מכרו אופיואידים שיצרו לחברות רווח ענק לאורך מספר שנים, אבל הנזקים שהפעילות הזו יצרה (הגם אם הן פעלו במסגרת החוק) שמה סימן שאלה גדול על עצם המשכיותן העסקית.
2. אי-אפשר להתעלם מהמציאות שבה יש כיום חברות שהן גדולות ממרבית המדינות. אפל יכולה לממן את כל תקציב מדינת ישראל במשך שנתיים מהכסף שכבר נצבר בקופתה. פייסבוק, גוגל אמזון שולטות בתודעה, בפוליטיקה ובהיבטים של הכלכלה. בגודל כזה, בהיקף פעילות שכזה, בהשפעה שכזו אי-אפשר להסתפק בהגדרה שתכלית החברות הללו היא להרוויח.
ההנחה שמערכות החוק ישמרו שפירמות לא יפגעו באנשים, במדינה ובסביבה, הייתה ההנחה הרווחת שנים רבות, כשמדי פעם תקלות חייבו עדכון של ספר החוקים. במציאות הנוכחית שבהן מערכות המשפט לא יכולות להדביק את קצב ההתפתחות של טכנולוגיה וחברות לצד הגלובליזציה של התפתחות החברות מייצרות לאקונות שאנחנו צריכים כלים חדשים לטפל בהם.
נדמה לי שגם פרופ' מילטון פרידמן היה מסכים שכיום השאת רווחים איננה יכולה להיות התכלית החברתית הבלעדית של חברה עסקית, היות שאין דרך להבטיח שהיא תפעל במסגרת כללי המשחק בשוק תחרותי, כללי המשחק משתנים בקצב שהרגולציה לא יודעת עדיין להדביק. לדוגמה חוקי הפרטיות - מה מותר לפייסבוק, לטוויטר וללינקדאין לעשות עם המידע שאנחנו מספקים להן - מייצרים סימן שאלה גדול.
נקודה נוספת היא שכשיש לחברה מאות מיליארדי דולרים המאפשרים לה לסלק כל מתחרה עתידי פוטנציאלי בעולם מהדרך, צריך להגדיר מחדש שוק תחרותי מהו. בסביבה כזו הרלוונטיות של הממונה על ההגבלים העסקיים (התחרות), כפי שהיא מוגדרת כיום, מוטלת בספק.
3. התפתחות המידע והידע שזמינים לנו כמשקיעים היא מהפכה שמאפשרת לנו לבחון ולהעריך את איכות הניהול ונותנת לנו סט כלים משופר לבחון את הסיכון והסיכוי הגלומים בעתידן של חברות. אין ספק כי ניהול העובדים, הספקים, הלקוחות, ההשפעה על הסביבה - אלה תהליכים ומשימות מורכבות לניהול, אבל הן אלה שיקבעו במידה רבה את הרווחיות והשרידות העתידיות של החברה.
לראייתי, יש ערך מוסף רב בדירקטוריון שמורכב לא רק ממומחים פיננסים ויועצים משפטיים אלא גם מאנשים שהמומחיות שלהם היא במשאבי אנוש, רכש, ויחסי ציבור לדוגמה. בהיבט של משקיעים, העולם המתפתח במהירות של דירוג ESG לצד מערכות דירוג פיננסיות נותן לנו כלים פשוטים להערכה ראשונית אבל מעמיקה למדי של הבריאות הניהולית וההתנהלותית של חברות.
הימים בהם הכלי היחיד שעמד לרשותנו לבחון חברות היה הרווחיות שלהן בעבר, חלפו מהעולם. משקיעה שאיננה משתמשת בכלים המשופרים העומדים לרשותה, מתרשלת בתפקידה. עוד משתמע גם שמנכ"לית, שמתייחסת רק לרווחיות ולא מתייחסת לשלל ההיבטים המורכבים המשפיעים על רווחיותה ושרידותה העתידית של החברה אותה היא מנהלת, מתרשלת בתפקידה.
אנחנו חיות וחיים בתקופה שבה הפרדיגמות שאפשרו ניהול תקין של החברה בעשורים החולפים הפסיקו להיות תקפים. ההגדרות של ימין ושמאל כלכלי, שאפשרו למדינות שונות להתפתח ולפעול במסגרת דוגמה כלכלית חברתית ברורה, מתקשות לאפשר לנו לנהל באופן תקין לא את החברה ולא את הכלכלה, לא ברוסיה ולא בארה"ב. אי-אפשר להתעלם מאי-השוויון בתוך ובין מדינות, ואי-אפשר להתעלם מהכלים החדשים שעומדים לרשותנו לנהל השקעות, פירמות ואולי בעתיד גם מדינות בצורה טובה יותר. בעידן של היום אולי עדיף לבחון התורה הכלכלית של פרופ' אסתר דופלו ולא להסתפק בפרופ' מילטון פרידמן.
הכותבת היא יו"רית IBI קרנות נאמנות. ל־IBI יש תיק השקעות אחראיות
