רגולציה / צילום: Shutterstock
"מדד הרגולציה" שמפרסם ארגון ה-OECD הוא מדד המעריך עד כמה הרגולציה במדינות השונות מעודדת משק דינמי ותחרותי הנחוץ לקיומה של כלכלה משגשגת. מבין 35 מדינות הארגון' ישראל דורגה אשתקד במקום ה-34 (!).
הרגולציה נועדה, בין השאר, להגן על הצרכן, אך כאשר היא מכבידה יתר על המידה, היא פוגעת בעסקים, ביצוא, בתחרות וביכולת למשוך משקיעים זרים להשתלב בפעילות מקומית, והתוצאה בסופו של דבר היא פגיעה בצרכן הישראלי - ההפך מכוונת המאסדר.
ממשלות ישראל הכירו בנזק שגורמת רגולציה מכבידה, אך החליטו לטפל בנושא בדרך מסורבלת שהטילה על אגף חדש במשרד ראש הממשלה לפעול להפחתת רגולציה. האגף מנהל מלחמת מאסף מול הרגולטורים השונים שממשיכים לשעוט קדימה ולהטיל עוד ועוד רגולציות חדשות.
כדי לצמצם את הרגולציה המכבידה בדרך יעילה, יש לקבוע כי בכל חוק שיוצר רגולציה מסוימת, יהיה פרק מבוא שיגדיר במדויק את תכלית הרגולציה, יקבע כי תקנות וחוזרים ישרתו אך ורק את אותן מטרות, וכל תקנה או חוזר שלא יהיו תחת אותן מטרות - יהיה ממועד מסוים בטל ומבוטל.
כדי להמחיש ההצעה - הבה ניקח כדוגמה את תחום הביטוח, שעלה באחרונה לכותרות בשל ביטוחי הבריאות.
על חוק פיקוח ראוי ומתקדם, היוצר ודאות לכל הצדדים, לכלול את מטרות-העל הבאות:
1. הגנה ושמירה על עניינם של המבוטחים בכל הקשור לחובת מבטח לקיים את התחייבויותיו כלפי המבוטחים.
2. הבטחת היציבות והניהול התאגידי התקין של חברות הביטוח.
3 הבטחה וקידום התחרות בתחום הביטוח.
4. הבטחת שקיפות וגילוי מרבי למבוטחים.
מה שעומד מאחורי ניסוח מטרות אלה הוא תפיסת עולם פיקוחית מתקדמת ומקובלת בעולם, לפיה אין כלי טוב יותר מתחרות ערה בין מבטחים כדי להבטיח למבוטחים רמת שירות גבוהה, מחירים נוחים וגיוון במוצרים התואם את צורכיהם. לא פחות חשוב מכך - תפיסת עולם פיקוחית זאת גורסת כי כל ניסיון של הפיקוח לנהל את חברות הביטוח במקומן, תוך הכתבת דרישות מפורטות בהתייחס לפוליסות ולתפעול החברות - ישיג סופו של דבר תוצאות הפוכות ויפגע במבוטחים.
למרבה הצער, חוק הביטוח נוסח ברשלנות, קבע כמטרה ראשונה הגנה ושמירה על עניינם של המבוטחים בכל דבר ועניין (לא רק בהקשר של מילוי התחייבויות המבטח למבוטח), והסמיך את הממונה על הביטוח לתת הוראות הנוגעות לדרכי פעולתם וניהולם של מבוטחים ושל סוכני ביטוח, של נושאי משרה בהם ושל כל מי שמועסק על-ידם. רוצה לומר, תפיסת העולם של החוק הישראלי הפוכה מזו שמוצעת, היא אינה מאמינה בתחרות בין חברות הביטוח ככלי הטוב ביותר לטובת המבוטחים, והיא מכוונת את המפקח להתערב ברגל גסה בכל דבר ועניין ניהולי ותפעולי בחברת הביטוח, אם רק נדמה לו כי הדבר הוא לטובת המבוטחים.
במצב חוקי זה המפקח על הביטוח יכול לתת לחברות הביטוח איזו הנחיה שהוא רוצה תחת האמתלה של "שמירה על עניינם של המבוטחים", ועליהם לציית לכך באופן מלא. אין להתפלא אפוא כי יום בהיר אחד קם מפקח/ת על הביטוח והחליט שמוצרי ביטוח הבריאות מורכבים מידי לציבור, ושטובת המבוטחים מחייבת פוליסת ביטוח בריאות אחידה לכל החברות שהמפקח יקבע אותה בעצמו, והתחרות תהיה על מחיר ואולי שירות בלבד. זוהי פעולה שמנוגדת ניגוד גמור לתפיסה פיקוחית מתקדמת, שגורסת כי גיוון מוצרי הביטוח בהתאם לטעמי המבוטח ישיא את רווחת המבוטחים.
אילו היו מאמצים את מטרות הפיקוח שמוצעות לעיל - לא הייתה יכולה לבוא לעולם רגולציה מעוותת שכזאת, כי היא לא משרתת אף אחת מהמטרות, ויחד עמה היו נושרים להם מאות תקנות וחוזרים שאין בהם כל צורך, הם אינם מועילים כלל למבוטחים ורק מטילים מעמסה מיותרת על המבטחים שנופלת סופו של דבר על המבוטחים.
יש שיאמרו כי אימוץ המטרות המוצעות בתחום הביטוח וביטול מאות חוזרים ותקנות, כפועל יוצא מכך - ייטיבו עם רווחי חברות הביטוח. המבטחים אומנם נוטים להלין על הרגולציה, אך הם יודעים היטב להפיק ממנה את המרב, ודווקא דה-רגולציה תאתגר אותם הרבה יותר.
פעולה דומה של הגדרת מטרות מדויקות ומתקדמות ופסילת כל הרגולציה שאינה עונה לאותן מטרות, יש לכונן, לאחר מחשבה מעמיקה, בכל תחומי הרגולציה בישראל - והתוצאה תהיה הסרה אחת ולתמיד של אבן-הנגף הזאת לכלכלה הישראלית.
הכותב הוא יו"ר חברת הדירוג מידרוג מקבוצת Moody's העולמית, ולשעבר הממונה על התקציבים באוצר
*** גילוי נאות: מידרוג מדרגת את סיכון האשראי של מרבית חברות הביטוח בישראל