שחקני NBA וכדורגל / צילום: רויטרס
ביוני השנה הגיע כוכב ה-NBA ג'יימס הארדן לסין לסיבוב שנועד לקדם את מכירות המותג שלו. הארדן הוא פרזנטור של אדידס, שחתומה איתו על חסות בשווי 200 מיליון דולר ל-13 שנים, וסין היא אחת ממדינות היעד המרכזיות של ענקית ההלבשה הגרמנית. הביקור היה מוצלח. הארדן נתן כבוד למקומיים בכל מקום שאליו הגיע - פה ושם זרק מילים בסינית והצטלם עם ילדים מקומיים. בבייג'ין הופיע בפני סטודנטים כשהוא לבוש בתלבושת המסורתית של האופרה המקומית, מהלך שתוכנן כדי להביע את הכבוד שלו לתרבות הסינית.
אבל כמה ימים אחר כך, במהלך סיור בשנחאי, התרחשה תקלה "חמורה". האיש והזקן צולם כשהוא רוכב על אופנוע קטן ברחובות בניגוד לכיוון התנועה ועל ציר שאינו מיועד לרוכבי אופנוע. הוא נעצר על-ידי המשטרה והאופנוע שלו הוחרם. התמונות התפשטו ברשתות החברתיות, ולפני שאיים להפוך לתקרית שתרכוב על גלי מלחמת הסחר ארה"ב-סין, מיהר הארדן להרוג את הסיפור כשהוא קטן: הוא פרסם התנצלות באמצעות ציוץ ב-Weibo, הערוץ הסיני המקביל לטוויטר - "סין, תודה לך על האירוח. אני רוצה להתנצל על כך שהפרתי את חוקי התנועה במהלך הרכיבה על האופנוע היום... תודה על ההבנה שלכם, ואני מבטיח שאנהג על-פי החוק בביקור הבא שלי כאן".
אבל בשבוע שעבר האידיליה הסתיימה, וברגע אחד נפלו השמיים על ה-NBA ויחסיה הכלכליים עם סין. ואיתם התברר עד כמה שברירי עולם הספורט מול משברים גיאופוליטיים.
הבום של מייקל ג'ורדן
נחזור לרגע לסיפור שהצית הכול. הג'נרל-מנג'ר של קבוצת יוסטון רוקטס דאריל מוריי הביע תמיכה במחאות הפרו-דמוקרטיות בהונג קונג נגד השלטון בסין. בתמונה בטוויטר שהעלה מוריי נכתב "Fight for freedom, stand with Hong Kong".
כמו מגדל קלפים שמתמוטט, הודיעו 11 חברות בזו אחר זו על השעיית ההסכמים עם ה-NBA, כולל חברת Tecent שחתומה על הסכם ל-5 שנים בהיקף של 1.5 מיליארד דולר לשידור באינטרנט בסין של משחקי ה-NBA. ערוץ הטלוויזיה הממלכתי הסיני CCTV ביטל את כל שידורי ה-NBA ממשחקי קדם העונה המתוכננים. סחורה של יוסטון רוקטס - "הקבוצה הסינית" של הליגה מאז הגעתו של יאו מינג לליגה ב-2002 - הועלמה לפי דיווחים בתקשורת מהמדפים בחנויות בסין. ונראה כי גם יד נעלמה מלמעלה התערבה: לפי "וול סטריט ג'ורנל", מי שניסה לבצע חיפוש באתרים בסין לרכישת מוצרים של הרוקטס, נתקל בהודעות שגיאה או בהפניות לחיפוש אחרי מוצרים אחרים עם משמעות זהה, למשל צעצועים של טילים (rocket toy).
הקשר בין סין וה-NBA הוא רק דוגמה אחת. הגלובליזציה הביאה איתה הרבה דברים טובים לגופי הספורט שצמחו לממדים כלכליים עצומים. ה-NBA שהיא ליגת הספורט המקצוענית האמריקאית הגלובלית ביותר צמחה בתוך עשור - מ-3.8 מיליארד דולר בעונה ל-8 מיליארד דולר - בזכות היציאה החוצה לאירופה, אבל בעיקר לסין. בעוד ששווי קבוצה ממוצעת לפי "פורבס" לפני עשור עמד על 379 מיליון דולר, בעונה האחרונה נמכרה ברוקלין נטס לאיש העסקים טסו טסאי, סגן יו"ר "עלי-באבא" ואחד ממייסדי החברה, עבור כ-3.3 מיליארד דולר - הרכישה הגדולה בהיסטוריה של קבוצת ספורט כלשהי.
בכדורגל, הכניסה לשווקים הגלובליים הפכה את הפריחה של הענף לדמיונית. פירמת החשבונאות והייעוץ דלויט פרסמה לאחרונה דוח שמעריך כי תעשיית הכדורגל האירופי מגלגלת 24.8 מיליארד אירו בשנה, מתוך זה 15.6 מיליארד אירו משויכים לחמש הליגות הגדולות (אנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה וצרפת).
ב-1987 גילתה ה-NBA את סין והעניקה לה לראשונה את הזכות לשדר את משחקי הליגה בסין. אף אחד לא דיבר אז על כסף או גלובליזציה של הליגה. עם הבום הגדול שהביא מייקל ג'ורדן החלה הפופולריות של ה-NBA לצמוח בארה"ב ולאט-לאט בכל העולם. השוק הסיני התחיל לייצר דולרים לליגה, ונכון להיום הוא מהווה 10% מהכלכלה של ה-NBA עם תוכנית שאמורה הייתה להפוך את הנתח הסיני בשנת 2030 ל-20% מכלל הכנסות הליגה.
הצמיחה הנוכחית והעתידית של ה-NBA לא נולדה סתם. היא נשענת בין היתר על תוכנית של הסינים מ-2014 להשקעה עתירת ממון בספורט, במטרה להוביל לכך ש-500 מיליון סינים יעסקו בספורט עד שנת 2025. חלק עיקרי מהתוכנית נבנה על ענף הכדורסל ועל שיתוף הפעולה המסחרי עם ה-NBA. שיתוף הפעולה הזה אכן עבד - בעונה שעברה, שלוש הגופיות הנמכרות ביותר בסין היו של לברון ג'יימס (נייקי), סטפן קרי (אנדר ארמור) וג'יימס הארדן (אדידס) - שלושתם שחקני NBA.
רק שאף אחד לא צפה את השינויים, הרגישויות והמתח הטעון ביחסי סין וארה"ב. מאז הכניסה של דונלד טראמפ לבית הלבן, שהביאה את מלחמת הסחר, מתנהלים ב-NBA בזהירות מרבית מול סין. יש שם יותר מדי מה (בעיקר כסף) להפסיד ואין דרך חזרה מטעויות אסטרטגיות. כולם מושקעים בתוך חוזים חתומים, חלקם ארוכי טווח.
כרטיס ישיבה ב־2,500 דולר
מי יכול להיפגע מהמשבר הגיאופוליטי בין טראמפ לשי ג'ינפינג שיוביל למשבר הספורטיבי? קודם כול, שחקני ה-NBA עצמם - אם הליגה תחווה קריסה בשוק הסיני וירידה בהכנסות, זה עלול לפגוע בשכר העתידי שלהם שצמוד לצמיחה של הליגה בהכנסות. הפגיעה הזאת יכולה להשפיע גם על חתימת ההסכם הקיבוצי הבא בין השחקנים לליגה, שיפוג בתום עונת 2023/24 - ומי יודע מה ידרשו אז השחקנים לאור שחיקה אפשרית של שכרם.
זה ישפיע בוודאי גם על ליגות אחרות שבונות על השוק הסיני. ליגת ההוקי קרח (NHL) מקיימת משחקים וסיורים שיווקיים בסין כבר למעלה מעשור בניסיון לדוג שם כמה דולרים. ליגת הפוטבול (NFL) במובן הזה נמצאת במקום טוב יותר - היא עושה כמעט את כל הכסף שלה מארה"ב ומקנדה, וניסיונות שלה להגיע לשוק הסיני כבר הגיעו לשלב מעשי כאשר תכננה משחקים כבר בשנת 2007 וב-2009, אבל הם לא יצאו אל הפועל. לפני שנתיים דובר על משחק ראשון שייערך במהלך 2019, אבל כזה לא נקבע ובאווירה הנוכחית אפשר לשכוח מזה.
אבל לא צריך לחכות יותר מדי. כבר עכשיו גובה מלחמת הסחר קורבנות כלכליים ספורטיביים, לא רק מה-NBA. לפי "וול סטריט ג'ורנל", מחקר של פירמת הייעוץ Brunswick Group שנעשה ביוני השנה מצא כי 56% מהלקוחות בסין נמנעים כעת מלרכוש מוצרי ספורט של חברות אמריקאיות, זאת כחלק מתוך רצון להראות תמיכה בסין במלחמת הסחר מול ארה"ב. מחקר אחר של קרדיט סוויס מצא כי מלחמת הסחר משפיעה בעיקר על הצריכה של הדור הצעיר - 90% מהלקוחות הסינים בין הגילאים 29-18 מעדיפים לרכוש סחורה מקומית סינית.
וזה קורה בעידן שבו סינים מוכנים לשלם הרבה כסף עבור מוצרי צריכה אמריקאים - למשל, לאחד משני משחקי ההכנה לעונה בסין בין הלייקרס לבין ברוקלין נטס נמכרו כרטיסים על הפרקט ללקוחות מסין ב-2,500 דולר לכרטיס.
שתי החברות הגדולות בעולם הספורט, אדידס ונייקי, חוששות מהמצב בגזרת מלחמת הסחר. סין הייתה האחראית הגדולה ביותר לצמיחה של אדידס ברבעון השני של השנה, והמכירות של אדידס בסין צמחו ב-14% לעומת השנה שלפני כן. אצל נייקי צמחו המכירות ברבעון האחרון בסין ב-16%. על נייקי ההשפעה אמורה להיות גדולה אולי יותר - המוצרים הרשמיים של ה-NBA נמכרים תחת המותג של נייקי, שהיא ספונסרית ההלבשה הרשמית של הליגה אחרי שחתמה ב-2015 על הסכם ל-8 שנים שבמסגרתו התחייבה לשלם לליגה מיליארד דולר. המחיר העצום שהסכימה נייקי לשלם כדי "לגנוב" את ה-NBA מאדידס נשען בין היתר על הפופולריות הגואה של הליגה בסין והפוטנציאל של השוק שם. רק שאז לא הייתה מלחמת סחר. מה תהיה הפגיעה בנייקי בעקבות האירועים האחרונים? אפשר רק לנחש.
השבוע, התבטא בסוגיה לראשונה לברון ג'יימס. ג'יימס אינו רק שחקן הכדורסל הטוב ביותר בעולם בעשור האחרון, אלא גם הפנים של הליגה ומי שנחשב על-ידי רבים לדמות שעל פיה יישק דבר בענף. ג'יימס תקף את דאריל מוריי וכינה את הציוץ שלו "תוצאה של חוסר חינוך". במושגים של ה-NBA מדובר בתגובה חריפה מאוד. מתקפה ישירה על מנהל מוערך ובכיר בליגה, ומי שמשתייך ל"משפחת ה-NBA". אבל היריות האלה בתוך הנגמ"ש מעידות בעיקר על הלחץ הרב שבו מצויים הליגה וגם השחקנים בתוכה. הנזק הכלכלי שעלול להיגרם לכל אחד מהם, תוצאה של ירידה במכירות מרצ'נדייז וחלוקת רווחים מהכנסות זכויות שידור והסכמי סחר אחרים בין הליגה לחברות סיניות, מטריד אותם מאוד. חופש הביטוי של דאריל מוריי חשוב לליגה ולקומישינר שלה, אדם סילבר, אבל הכסף חשוב לא פחות. כנראה שקצת יותר.
הקטר הקטארי
גם במקומות אחרים בספורט מרגישים את הבעייתיות שיוצרים משברים גיאופוליטיים. הכדורגל, למשל. 2018 הייתה שנה נהדרת לכדורגל העולמי. זו הייתה שנת מונדיאל ברוסיה, ובדוח השנתי המסכם ציינה התאחדות הכדורגל העולמית פיפ"א כי "ללא ספק מדובר בשנה חסרת תקדים". ההכנסות הסתכמו ב-4.6 מיליארד דולר, שיא כל הזמנים, והרזרבות בבנק, שהפכו לסמל הגדול והמוכר של פיפ"א לפינוקים ולשומן, הגיעו לכמעט 3 מיליארד דולר.
אבל בפינה קטנה בדוח ביקשה פיפ"א לעדכן כי עננים מתקרבים, בחסות משברים גיאופוליטיים גדולים. העננים הללו עלולים להתברר כאיום אפילו על היכולת להפוך את הפופולריות של הכדורגל לכסף. "השנה הזאת עמדה בסימן ההסלמה בקונפליקט הסחר בין ארה"ב לסין, רכבת ההרים של הברקזיט בבריטניה, והתחדשות הבעיות הפוליטיות בגוש האירו", סיכמה פיפ"א.
הכדורגל העולמי נשען בעשור האחרון יותר ויותר על כסף "לא מסורתי", כספים שמגיעים מקטאר ומאבו דאבי, ובעקבותיו ניסיונות להשקעות גדולות גם מצד סעודיה. הפיתויים לכסף הולכים וגדלים. בשנה שעברה נחשף כי כמה גופים פיננסיים, ביניהם כאלו מערב הסעודית ומאיחוד האמירויות, הציעו לפיפ"א סכום דמיוני של 25 מיליארד דולר בתמורה להקמת "מונדיאל קבוצות" שבו ישתתפו 24 מועדונים מרחבי העולם.
הבעיה העיקרית היא שלכסף שהולך ומגיע מהמפרציות וממדינות העולם השני יש מחיר - כאוס גיאופוליטי ואי יציבות אזורית.
הדילמה ברורה: מצד אחד, כסף בסכומים דמיוניים שיכולים להעשיר את הכדורגל. מצד שני, מה יעשו פיפ"א, אופ"א או מועדוני כדורגל כששתיים מהקבוצות המובילות באירופה, פריז סן ז'רמן ומנצ'סטר סיטי, נשענות על בארות נפט שמונחות על חבית חומר נפץ אזורית?
בכדורגל העולמי עסוקים בשאלה מה יקרה ביום שאחרי קטאר 2022. פיפ"א עשתה כל שביכולתה כדי לצלוח שנה אחר שנה את הביקורות שהפכו לחקירות כדי להגיע למונדיאל בעוד שלוש שנים בקטאר. הקטארים זכו באירוח הטורניר כבר ב-2010 - בחירה שיותר מאוחר התבררה כמושחתת וגררה את פיפ"א למחול שדים, מעצרים וניקוי אורוות - אבל הזכייה באירוח המונדיאל סידרה הרבה כסף למשפחת הכדורגל. קטאר השקיעה מיליארדי דולרים רבים באירוח אירועי ספורט וברכישת קבוצות ספורט - הידועה מכולם היא פריז סן ז'רמן; על-פי דיווחים שונים, היא תשקיע בבניית שמונה אצטדיונים ותשתיות לטורניר כ-220 מיליארד דולר - פי 4 מהמשחקים היקרים בהיסטוריה, משחקי החורף בסוצ'י ב-2014, ופי 60 יותר ממה שהשקיעה דרום אפריקה במונדיאל 2010.
הכסף הזה מפוזר לאורך ולרוחב ולעומק. חלק ממנו משמש לתשתית שהקפיצה את שכר השחקנים בעשור האחרון. לחלק ממנו הייתה אחריות ישירה לניפוח סכומי ההעברות של שחקנים (למשל, רכישת ניימאר מברצלונה ב-222 מיליון אירו - שיא כל הזמנים). הקטארים לא רק הצליחו להביא מונדיאל למדינה שאין בה כדורגל ותשתיות. הם היו הראשונים שהצליחו עם ממון לשבור את הסירוב של ברצלונה ולפרסם על חזית החולצה - בהתחלה את "קטאר איירווייז" ואחר כך את "קרן קטאר". בשבוע שעבר הם אירחו את אליפות העולם באתלטיקה, ולפני כן את אליפות העולם בכדוריד, את אליפות העולם בהתעמלות, טורנירי טניס יוקרתיים ועוד.
עד היום עשו בפיפ"א הכול כדי למנוע מקטאר לאבד את אירוח המונדיאל על רקע חשיפת השחיתויות שהובילו לבחירה, אפילו העבירו את הטורניר לחורף. גם אופ"א מנהלת כבר שנים משחק של חתול ועכבר עדין מול ההפרות הרגולטוריות של הקבוצה "הקטארית" פריז סן ז'רמן. למה? בין היתר, בגלל הכספים שמזרימים הקטארים בדלת האחורית באמצעות רכישת זכויות שידור במחירים דמיוניים על-ידי sport beIN, זרוע חטיבת הספורט "העצמאית" של אל-ג'זירה - קונגלומרט השידור השייך ישירות לממשלת קטאר.
מה יקרה אחרי מונדיאל 2022 - אחרי שקטאר תממש את החזון שלה לארח מונדיאל? האם הכסף יפסיק לזרום או שהאמיר יעמוד בהתחייבותו להמשיך ולהשקיע באירועי ספורט?
שום דבר כבר לא בטוח. המצב הגיאופוליטי באזור מאיים על כל האידיליה הזאת ואיתה על הכסף שמגיע לשם. ב-2017 פרץ המשבר הדיפלומטי הקטארי, מול כמה ממדינות ערב - ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, בחריין ומצרים, שניתקו את יחסיהן עם קטאר. הקטארים מצדם ממשיכים לרקוד על כל החתונות ולתמוך באיראן במקביל לתמיכה שלהם בצד השני, ארה"ב - בקטאר מוצבים כ-8,000 חיילים אמריקאים, ובסיס חיל האוויר באל-אודייד שבקטאר נחשב לבסיס חיל האוויר הגדול ביותר של ארה"ב במזרח התיכון.
בינתיים, המשבר הגיאופוליטי בעייתי גם עבור המונדיאל. מי שצפה באליפות העולם באתלטיקה בימים האחרונים ראה כי היא מתנהלת מול יציעים כמעט ריקים. בפיפ"א לא יוכלו לסבול יציעים ריקים במונדיאל הקרוב על רקע הביקורת שהיא ספגה על הבחירה בקטאר. אבל על רקע המשבר של המארחת מול מדינות האזור, היא עלולה לסבול תמונות דומות: המונדיאל שנבנה על מקום מרוחק מאירופה אמור היה לקלוט מאות אלפי אוהדים מהמזרח התיכון, אפריקה ואסיה - אבל קשה למצוא אנשים שיהמרו כעת על נהירת אוהדים ממצרים או סעודיה או איחוד האמירויות.
מיד אחרי החרם שהוטל מצד נסיכויות המפרץ, שלחה פיפ"א נציגים לבדוק עד כמה ההימור שלקחה על קטאר 2022 עלול להסתבך. נשיא פיפ"א ג'יאני אינפנטינו ניסה אז להרגיע והתעקש כי "התפקיד העיקרי של פיפ"א, כפי שאני מבין אותו, הוא להתמודד עם כדורגל ולא להתערב בפוליטיקה". אבל ליתר ביטחון, ימים מאוחר יותר הוא הורה לבטל שיבוץ של שופט מקטאר שהיה אמור לשפוט במשחק מוקדמות של גביע העולם 2018, וזאת לבקשת איחוד האמירויות. אז כבר הוציאה פיפ"א הודעה ברורה כי ההחלטה התקבלה "לאור בחינת הסיטואציה הגיאופוליטית הנוכחית".
ב-2017, שוב איים כל הסיפור הפוליטי-ספורטיבי להתפוצץ באזור המפרץ. קטאר הייתה אמורה לארח את "גביע הגולף" של 2017 בכדורגל, אולם אז הגיע איום מצד סעודיה, איחוד האמירויות ובחריין על פיפ"א כי הן לא יתייצבו לטורניר אם הוא יתקיים בקטאר. בסופו של דבר, הטורניר הוזז לכוויית, ואיום החרם המשולש הוסר.
תודה על הכסף, אבל לא תודה
והנה עוד סיפור אחד לדוגמה מהימים האחרונים: מי יודע מה יהיה עכשיו עם טורקיה והפלישה לסוריה? מה יהיו ההשלכות כאשר בעוד פחות משמונה חודשים מהיום היא אמורה לארח לראשונה זה 15 שנה את גמר ליגת האלופות באיסטנבול? טורקיה היא אומנם לא משקיעה גדולה בכדורגל מבחינה כלכלית, אבל במצב הקיים, עם החדשות הנוכחיות ואלו שעוד ודאי יבואו, אף אחד לא יתפלא אם אופ"א לא תצביע גם בעבור הטורקים לאירוח יורו 2028, אחרי שהפסידו גם בהצבעה לאירוח הטורניר ב-2024.
הסוציולוג ואיש הספורט פרופ' יאיר גלילי מסביר כי ההגעה של אירועי הספורט הגדולים למקומות בעייתיים מבחינה גיאופוליטית "נובעת לעיתים פשוט מחוסר ברירה. היית רוצה שמדינות כמו צרפת או בריטניה יארחו אירועים גדולים, אבל הן לא תמיד מסוגלות ולא תמיד רוצות, כך שהמבחר הולך ונהיה יותר ויותר קטן.
"מצד שני", אומר גלילי, "יש לך מדינות שרוצות להשקיע הרבה מאוד כסף, אבל אתה לא רוצה אותן, מכל מיני סיבות - בגלל בעיות פוליטיות, בגלל בעיות אקלים. בקטאר יש את השילוש - גם בעיית אקלים, גם בעיה של יציבות שלטונית, וגם את הבעיה של האופן שבו הם מתייחסים לעובדים שבונים את המתקנים והתשתיות. וכאן הארגון צריך לחשוב גם על התדמית שלו. הארגון אומר ‘רגע, אני נותן עכשיו את האירוח לקטאר ואני חותם איתו ברית קתולית - כל ביקורת שתהיה עכשיו על קטאר תהיה גם על פיפ"א ועל מי שנותן להם לארח".
אבל הכסף תמיד מנצח גם את הגיאופוליטיקה.
"כסף זה נחמד, אבל לפעמים זה פשוט כי אין לך ברירה. לפעמים פשוט אף אחד לא רוצה. בנוסף, יש את העניין של הפופולריות של הענף - פיפ"א או הוועד האולימפי רוצים להביא את המשחקים לכל מקום, ואז עושים מונדיאל בדרום אפריקה, כי כבר 200 שנה אומרים שאפריקה מתעוררת, ואתה לא רוצה להביא את זה רק לאירופה ולאמריקה. הבעיה היא שהמקומות האלו הם לא תמיד מקומות שמסוגלים לארח".
אחת הבעיות הקשות ביותר בספורט הקשורות למשברים גיאופוליטיים הן אלו שאיתן מתמודד הוועד האולימפי. ההצהרה על העיר הזוכה באירוח המשחקים נעשית לרוב 7 שנים לפני המשחקים, ולעיתים אף יותר מכך. ב-2017 העניק הוועד האולימפי את אירוח המשחקים של 2024 לפריז ועל הדרך העניק ללוס אנג'לס את משחקי 2028. במילים אחרות, 11 שנים לפני המשחקים קיבלה לוס אנג'לס את הודעת האירוח.
ההימור על פריז ולוס אנג'לס מבטיח את הוועד האולימפי מפני צרות מאחר שהן נחשבות למדינות בעלות סיכון פוטנציאלי נמוך עד לא קיים. ההיגיון אומר שלא אמורים להשקיע מיליארדי דולרים כדי להביא את הבשורה האולימפית לעיר שעשויה לקרוס כלכלית או שנמצאת במדינה עם יציבות שלטונית מעורערת או שנמצאת באזור נפיץ.
לרקוד עם תנינים
אבל זה לא תמיד עובד ככה. לפני חמש שנים העניק הוועד האולימפי לבייג'ין את אירוח משחקי החורף ב-2022, כאשר המצב לא היה מסובך כמו שהוא היום - טראמפ עוד לא היה אז בבית הלבן ומלחמת סחר לא נראתה באופק. "המצב הקיים היום בעולם בנוגע לאירועי ספורט ואירוח אירועי ספורט הוא מטורף", אומר אלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי וסגן יו"ר ועדת התיאום למשחקי טוקיו 2020. "אנחנו בוועד האולימפי צריכים למצוא את הדרכים לנהל את עצמנו מבלי לריב עם אותם שליטים שמנהלים את העולם".
גם טוקיו שתארח את המשחקים האולימפיים בקיץ הבא נמצאת בסיטואציה פוליטית עדינה, עוד לפני שמזכירים את אירועי הטייפון של השבוע האחרון שמכים במדינה. נכון לעכשיו, המצב הוא כזה: הצפון קוריאנים שולחים טילים לכיוונים של יפן. לדרום קריאה יש סכסוכים קשים עם יפן. עד כדי כך הסכסוך חמור, שהקוריאנים לא היו מוכנים שהיפנים ישתמשו בדגל האימפרטורי - אותו דגל שיפן השתמשה בו במלחמה. "זה הגיע לידי כך שנשיא הוועד האולימפי תומאס באך נפגש לפני שבועיים עם ראש ממשלת יפן שינזו אבה בעצרת האו"ם בעניין הדגל", אומר גלעדי.
אל כל אלו אפשר להוסיף את המחלוקות והסכסוכים בין יפן, רוסיה, קוריאה וסין על האיים באזור והשליטה בהם, שלא יורדים מסדר היום.
כשהענקתם את הזכות ליפן לאירוח של משחקי 2013, כל הסבך הפוליטי לא היה בווליום הזה?
"נכון, זה לא היה על הפרק כמו היום, וגם צפון קוריאה של 2013 התנהגה אחרת".
גלעדי מודה שלא רק אירועים גיאופוליטיים מטרידים את אנשי הוועד האולימפי אלא גם עניינים של אי יציבות כלכלית. הוועד האולימפי מלקק עד היום את הפצעים מההחלטה להעניק לריו דה ז'נרו את אירוח המשחקים האולימפיים ב-2016. המשחקים ספגו הרבה מאוד ביקורת ברמה הארגונית, ובוועד האולימפי מודים בדיעבד כי ההימור ללכת על מדינה שלא הייתה לגמרי מוכנה לאירוע בסדר גודל כזה, היה שגוי. "ריו דה ז'נרו היה מבחינתנו אירוע חריג מאוד", אומר גלעדי. "אם תעשה היום מדגם בין חברי הוועד האולימפי בשיחה אישית, הם יגידו לך שהניסיון להיראות אצילים וללכת למדינות מהעולם השני היה בין 20 ל-30 שנה מוקדם מדי".
ועדיין, למרות אירועים גיאופוליטיים או חשש ללכת על מדינה שלא לגמרי יציבה כלכלית - ברגע שמדינה כמו קטאר תבוא ותניח בפניכם הצעה שאי אפשר לסרב לה, אתם לא תוכלו לדחות סכומים כאלו.
"התשובה היא ברורה - דוחא שבקטאר התמודדה פעמיים על אירוח משחקים אולימפיים, משחקי 2016 ומשחקי 2020, והגוף היחיד שאמר לה לא הוא הוועד האולימפי הבינלאומי. ב-2016 הם אפילו לא עברו את הרף הנדרש להגשת הצעה ונדחו. פיפ"א לא אמרה להם לא, וגם לא התאחדות האתלטיקה העולמית, האופניים, השחייה, ההתעמלות והכדוריד".
וכרגע, עם כל הבלגן הפוליטי שיש בעולם, ההחלטה לתת את 2024 לפריז ואת 2028 ללוס אנג'לס, נותנת לכם הרבה שקט אחרי הפיאסקו של ריו?
"נכון, כרגע זה נראה טוב, אבל אתה שואל האם יש לנו יכולת להימנע כל הזמן מהמכות? לא, המין האנושי מסובך מדי. כשיש לך אוטוקרטיה כזאת בעולם, עם טראמפ, פוטין, אורבן וארדואן - אז נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי צריך לרקוד עם תנינים. אף אחד מהאנשים האלו שהזכרתי הוא לא בובה אלא תנין, טורף".
פאול טכני | זאב אברהמי
כדי להבין את דאריל מורייי, מנכ"ל קבוצת יוסטון רוקטס מה-NBA, כדי להבין באמת מה עומד מאחורי החזון ודרך הפעולה שלו, צריך להבין מאיפה הוא בא. לא נדרים עד הילדות. מספיקה תקופת הקולג'. מורייי סיים עם תואר ראשון במדעי המחשבים וסטטיסטיקה מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, ותואר שני מבית הספר לניהול של המכון לטכנולוגיה של מסצ'וסטס (MIT).
צריך להבין את המוסדות שמהם בגר מוריי. מדובר במוסדות עילית בזירת החינוך האמריקאית. הם מוסדות עילית, אבל לא במעגל הפנימי. במעגל הפנימי יש את ליגת הקיסוס שמורכבת משבע אוניברסיטאות ותיקות בצפון-מזרח אמריקה. זוהי ליגה סגורה. אין עולה ואין יורדת. אין רשימות המתנה. נורת'ווסטרן, כמו אוניברסיטאות יוקרה אחרת שמרוחקות גיאוגרפית מהקיסוס (סטנפורד ודיוק), נהנית מהמגע הרך והנעים של התחככות במעטפת החיצונית של הקיסוס. הרבה הורים של סטודנטים מוכנים לשלם הרבה כסף כדי שהילדים שלהם ייהנו מהחיכוך הזה. האוניברסיטה מרוויחה כסף, רוב הילדים יקבלו הצעות עבודה בסיום לימודיהם, בדרך כלל מסטודנטים לשעבר באותן אוניברסיטאות. זה סידור לא רע. סיטואציית ווין-ווין.
הסיפור עם MIT קצת שונה. אם אתה לומד ב-MIT, אם אתה מרים את הראש מהקינדל, אתה רואה את נהר צ'ארלס. אם אתה רואה את נהר צ'ארלס, אתה חושב הארוורד. הסטודנטים של MIT גדלים בתוך אווירה שמחנכת אותם להסתכל על הארוורד מלמעלה, ליגת קיסוס או לא ליגת קיסוס. זה בעיקר מתבטא במקצועות שאותם למד מוריי. זה הרקע.
מוריי הוא המנכ"ל של יוסטון מאז 2007. תחתיו הם הפכו לאחת הקבוצות התחרותיות והטובות ביותר בליגה. מוריי הביא לעולם הכדורסל את מתודת המדעים והאנליטיקה של חדרי-החדרים של MIT. חשבתם פעם ש-6 זריקות מוצלחות מתוך 10 ניסיונות זה 60%? תחשבו עוד פעם. אפקטיבית, אליבא דמוריי, זה פשוט לא נכון. מוריי ביסס את התורה שלו על ההצלחה של בילי בין בקבוצת הבייסבול של אוקלנד, קבוצה חסרת אמצעים שהצליחה להשתחל ברציפות לפלייאוף בעזרת תיאוריות המספרים של בין. על שניהם כתב מייקל לואיס ספרים רבי מכר. בין כונה בשם "מאניבול". מוריי בשם מורייבול.
רק שהבעיה היא שהשיטה הזו לא הביאה עדיין אליפות. באוקלנד זה התקבל בהשלמה. בכל זאת, קבוצה קטנה במושגים של ליגת הבייסבול האמריקאית. ליוסטון יש תקציב של אליפות. תקציב של אליפויות מביא ציפיות. ציפיות מביאות אכזבות. יוסטון עדיין בשלב הציפייה. בייסבול הוא משחק של מספרים, של סטטיסטיקות. המהפכה של מוריי היא רעידת אדמה. היא מוציאה מהכדורסל את אנשי הכדורסל. היא מנסה לנטרל ממנו את הגורם האנושי. מנהלי הכדורסל מהדור הישן ניתחו יכולות ספורטיביות לצד גורם אנושי. מוריי הלך "אול אין" על זריקה על רגל אחת, בקפיצה לאחור, מטר מאחורי קו השלוש. הוא יראה לכולם איך לוקחים אליפויות.
השחקן הבולט ביותר שהביא מוריי ליוסטון היה ג'יימס הארדן. הארדן הוא אב הטיפוס של המודל. ב-2018 הוא זכה בתואר השחקן היעיל של הליגה. בשנתיים האחרונות יוסטון נעצרה על-ידי גולדן סטייט בדרך לאליפות. גולדן סטייט זה גוף אנושי שמערבב קצת מספרים בדנ"א שלו. בקיץ מוריי הלך והביא את ראסל ווסטברוק. מספרית, ווסטברוק הוא מהקרם של הליגה. אנושית, אללה יוסטור. עוד באותו קיץ הוא מימש את אהבתו למחזות מוזיקליים, והפיק את "סמול בול" - מחזמר על כדורסל. המחזה הועלה בתיאטרון "הקטסטרופות". אי אפשר להגיד על מוריי שהוא לא מתמידן.
לפני שבועיים, מוריי צייץ בחשבון הטוויטר שלו שהוא תומך בהפגנות בהונג קונג. הסינים השתוללו. הליגה חטפה התקף חרדה עמוק. סטיב קר, מאמן גולדן סטייט, אחד שלא מפחד להביע את דעתו על כל נושא, העדיף לשתוק. אני חושב שהוא אמר משהו בסגנון של אין לו מספיק חומרים כדי להביע דעה בנושא. אדם סילבר, הקומישינר של הליגה, באחד הצעדים היותר אמיצים בתולדות הספורט האמריקאי, עמד מאחורי מורייי והזכות הדמוקרטית שלו להביע את דעתו. העמידה הזאת אולי תעלה לו ולליגה מיליארדים של דולרים. היא אולי גם תגרום לו לאבד את הכיסא שלו. אחרי הכול, סילבר הוא שכיר של הליגה. הליגה נשלטת על-ידי הבעלים - אנשי עסקים שמתעניינים בשורה התחתונה שלהם הרבה יותר מכל דבר אחר.
אחרי שבנה את כל הקריירה המקצועית שלו על מספרים יבשים ותיאוריות בסטטיסטיקה, דאריל מוריי הוציא משהו אמיתי, אנושי, מהלב. הוא עלה לזריקת התאבדות מפוארת מחוץ לקשת. הוא החטיא בגדול. אבל הוא יצא הרבה יותר גדול מכל השמות הגדולים שהוא משחק איתם ולצידם, ושהעדיפו לשמור שתיקה. הוא סוף כל סוף יכול היה להביט עליהם מלמעלה. הוא כמעט הפך לקולין קפרניק. כמעט ללוחם צדק וזכויות אדם. רק כמעט, מכיוון שתוך כמה שעות הוא מחק את הציוץ.