שאול אולמרט / צילום: איל יצהר
בתחילת השנה פרסם שאול אולמרט, המנכ"ל המתפטר של פלייבאז, טקסט חושפני במגזין "בלייזר". זה קרה כמה חודשים לאחר שהחברה שהוא ייסד ב-2012, גייס עבורה 66 מיליון דולר והצמיח במהירות נאלצה לפטר עשרות עובדים, ואולמרט הרגיש שעולמו מתערער. הוא כתב על מפגש מטלטל עם יזם הייטק אגדי שצלל לדיכאונות והתמכרויות ואף הגיע לסף התאבדות, הזכיר סטטיסטיקות וסיפורים על יזמים שבריאותם הנפשית רוסקה על ידי החיים המהירים בעולם הטכנולוגיה, ונתן הצצה מכמירת לב לתחושת הבדידות הקשה שהוא עצמו חווה באותה נקודת זמן.
"עמדתי שם לבד ברגעי ההכרזה על גיוסי הון, שיתופי פעולה אסטרטגיים או הכתבה בעיתון על בחירת המיזם לאחד מעשרת המבטיחים של השנה, ואני גם עומד שם לבד ברגע שמדורי הטכנולוגיה מספרים איך נאלצתי לפטר עשרות עובדים או למתן את תחזית ההכנסות לאור שינויים רגולטוריים ועסקיים בשוק", כתב אולמרט. "היזם הוא שנשאר עם ההתמודדות. התמודדות עם משבר, עם הצורך לרתום בחזרה את כולם ולשכנע שנכונו לנו ימים טובים יותר אם רק נמשיך להאמין ולעבוד קשה, וגם התמודדות עם ההכרה שגם אם המיזם (ואני) חווים לעתים רגעי תהילה, אני עדיין ברכבת הרים ולא לגמרי בתא הנהג".
השורה התחתונה שאולמרט סגר איתה את אותו מאמר ב"בלייזר" הייתה שלמרות כל הקשיים, אי הוודאות והמתח האינסופי, ישנם אנשים שפשוט חייבים להיות יזמים. יש להם תשוקה להצליח בגדול, להיות במרכז ולהוכיח לעולם כולו שהם הצליחו להפוך רעיון לאימפריה, ובשביל זה הם מוכנים לטפס בעיניים פקוחות על גב הנמר שאולי יביא אותם אל היעד המיוחל ואולי לא. זה פשוט חזק מהם.
אבל בין השורות הסתתרה בטקסט של אולמרט, בן 44, עוד שורה תחתונה: שבא לו לרדת מהנמר. האחריות הגדולה, הצורך להמציא את החברה מחדש בשוק סוער ולא צפוי, הריחוק המתמשך מהמשפחה שנשארה בישראל בזמן שהוא מתגורר בניו יורק, ויותר מכל הקושי לפטר עובדים - זרעו אצלו ספקות. בשבוע שעבר, לאחר חודשים של התלבטויות ושל הבשלה פנימית, הם הגיעו לקיצם כשהוא הודיע לדירקטוריון החברה על עזיבת כיסא המנכ"ל.
אולמרט, בנם של עליזה ואהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, לא עוזב את פלייבאז לחלוטין. הוא שומר על החזקותיו בה, ימשיך ללוות את המנכ"ל החדש - שותפו לייסוד החברה ועד כה מנהל התפעול שלה, תום פחיס - וגם ישמור על תואר נשיא החברה. עם זאת, הוא אומר בבירור שרמת המעורבות שלו ביומיום של פלייבאז תצטמצם בהדרגה. כשנפגשנו איתו הוא נראה משוחרר בהרבה מכפי שנראה במפגשים קודמים בשנים האחרונות. "אחרי הרבה זמן ישנתי טוב בלילה", הוא אמר לנו בחיוך ממש כשהתיישבנו.
"בארבע השנים האחרונות חייתי בצורה לא אופיינית, כשהמשפחה שלי בישראל ואני בניו יורק", מספר אולמרט. "הגעתי לארץ תשע פעמים בשנה, ובסך הכול הייתי פה כרבע מהזמן. זה לא בר קיימא. בשנה האחרונה חזרתי לארץ באופן לא פורמלי, אבל נוצר מצב שאם רציתי לדעת למשל למה ההכנסות עלו אתמול, לקבל אינפוטים משם או לחשוב על סדרי העדיפויות - אז אני צריך להתקשר לתום, שעבר לניו יורק והיה בקשר הדוק יותר עם הלקוחות. פתאום אני לא המוביל אלא ביורוקרט".
כל אלו הן סיבות אישיות, אבל יש תחושה שאיבדת עניין בחברה.
"לא איבדתי עניין בחברה, אבל זה נכון שיש שחיקה טבעית. אני עדיין מרגיש המון התלהבות ממה שאני עושה אבל קשה לי להרגיש יותר אופרטור, ולא להיות בכיסא הנהג. אני בקשר מאוד קרוב עם המשקיעים והם ידעו שזה על השולחן. זה אולי אפילו היה חלק מדי - אתה דווקא רוצה שמישהו ינסה להילחם יותר", הוא אומר וצוחק.
"היינו תלויים יותר מדי בפייסבוק"
פלייבאז החלה את דרכה כפלטפורמה להטמעת תכנים ויראליים באתרי תוכן כדי להגביר את התנועה אליהם ולגרום למשתמשים לבלות בהם יותר זמן. אלו יכולים להיות, למשל, שאלונים או סקרים עליהם הגולשים באתר עונים. בשיאה העסיקה החברה יותר מ-150 עובדים ונהנתה מבאז של חברה שהצליחה לעלות על נוסחת הגברת הטראפיק החמקמקה שכל כך הרבה חברות אחרות ניסו לפצח. בין המשקיעים בפלייבאז נמנות הקרנות ויולה ונצ'רס, 83North, סבן ונצ'רס, פירסטיים וחברת דיסני. סבב הגיוס האחרון שלה בוצע לפני כשנתיים והיה בהיקף של 35 מיליון דולר.
באותה תקופה, בעקבות התפתחות השוק ולאחר שינויים שהכניסו שליטות הפרסום באינטרנט גוגל ופייסבוק, נפגעו קשות הכנסותיהן של כמעט כל חברות האד-טק שהסתמכו על שיתוף הפעולה הלא שוויוני עם שתי החברות. כך, לא רק שפלייבאז נאלצה להקטין באופן משמעותי את מצבת כוח האדם שלה, אלא שהיא נאלצה גם לעדכן את המודל העסקי שלה. כעת הוא מתבסס על חלוקת הכנסות מהפרסום המוטמע בפלטפורמה שלה, וכן על יותר ויותר הכנסות מדמי מנוי שאתרי תוכן משלמים בעבור השימוש. קשה לדעת כמה שווה כיום פלייבאז, אבל גורמים בחברה הזכירו פרסום לפיו היא הוערכה בעבר ב-200 מיליון דולר וציינו שכיום היא שווה "לא הרבה פחות".
"פלייבאז היום היא חברה מאוד שונה מזו שהקמתי לפני שמונה שנים וגם אני שונה ממה שהייתי לפני שמונה שנים", אומר אולמרט. "נוצרה מציאות מאוד דוגמטית, שבה יש ארגון אחד ששולט היום במדיה החברתית, ואתה לא יכול שכל העסק שלך יהיה תלוי באקוסיסטם שאין לך שום שליטה עליו. אם אתה בתחום המוזיקה למשל, והכול מושפע מעורכי גלגל"צ, אז לפעמים יש שיר טוב שמתעלמים ממנו ולפעמים יש שיר קיקיוני שמצליח. אבל בסוף אתה צריך להאמין שאם תעשה מוצר טוב - הכוכבים יסתדרו. בפייסבוק יכולים להחליט יום אחד שהם רוצים יותר וידיאו, ולך אין שום השפעה על כך".
אתה בעצם יצרת את החברה עם תלות בפייסבוק.
"לא התחלנו עם תלות בפייסבוק, אבל זה הפך להיות עובדה קיימת עם הזמן. למדנו לא רק איך לשחק לפי הכללים שלהם, אלא הבנו מה המוטיבציה של האנשים שמשתמשים בפלטפורמה וצמחנו בקצב שלא הצלחנו לעקוב אחריו, אבל אז הבנו שאנחנו משועבדים למשהו שאין לנו יכולת להשפיע עליו. התחלנו להרגיש את התנודות, והבנו שאנחנו חייבים ללכת ליותר מתוכן אינטרנטי - אחרת לא נוכל לנווט את הספינה הזאת".
קצבי הצמיחה באותה תקופה באו לידי ביטוי בהכנסות?
כן. אז התחלנו לעשות עוד כסף, והגענו לרווחיות מהר מאוד. אחרי זה גייסנו כסף והשקענו וכבר לא היינו רווחיים. הגענו לחצי מיליארד-מיליארד אנשים, שהייתה להם איזושהי אינטראקציה עם תוכן שנוצר בפלייבאז. אתה מתחיל להגיע לנתח בלתי נתפס.
"הבנו שמאמרים לא מספיקים וצריך לייצר הפעלות, אך לא צפינו שרשתות חברתיות יהפכו להיות הדבר שנהיה מהן, ששם יהיו רוב החוויות. זה קרה גם באתרי תוכן, אבל הרבה יותר ברשתות החברתיות. ידעתי שאני עושה משהו שייגע בהרבה אנשים ויהיה לזה ערך. התזה עבדה יפה וגדלנו מאוד. בשלב מסוים היינו אתר מס' 18 בטראפיק בארה"ב. כשדיסני באה להשקיע בנו, הם הודו שיש לנו יותר טראפיק מאשר להם. היינו איפשהו בין גוגל, אמזון ופייסבוק, ויותר מוולמארט, אבל המודל העסקי מאוד משתנה כי האקוסיסטם משתנה", אומר אולמרט.
למעשה, פלייבאז פועלת בתחום התוכן בשנים בהן הוא עובר טרנספורמציה משמעותית, שאת חלקה היה קשה לצפות ועם חלקה היה ניתן אולי להתמודד אחרת. השינוי האחרון שמבצעת החברה כולל התמקדות בגופים שרוצים להשתמש בפלטפורמה כחלק מהפרסום שלהם, מתוך תקווה שהם יצליחו לבסס מנוע צמיחה חדש. "היום גם רשת מלונות היא מותג, ויש לה קול שהיא מנסה לקדם בעולם. כמו שלא הגיוני שלא יהיה לה ערוץ אינסטגרם, אז גם לא הגיוני שלא יהיה לה תוכן אינטראקטיבי. דוגמה נוספת היא המפלגות שפרסמו שאלון על העמדות של המשתמשים והיו יכולות לטרגט בוחרים פוטנציאלים בהתאם לתשובות שלהם.
"התחלנו עם אתרי תוכן, אבל הימרנו על סגמנט שוק שלא גדל מאז. נוצר מצב אבסורדי שאנשים צורכים יותר תוכן מאי פעם, אנחנו מחוברים לסמארטפון 24 שעות ובודקים כל שנייה מה התחדש. אבל כיוון שנעשה יותר קל לייצר תכנים ולהפיץ תכנים, נוצרה סיטואציה שבה יש עושר בלתי נדלה של תכנים ובסוף אתה מגיע לקהלים יותר קטנים".
איך ישפיעו עליכם חומות התשלום באתרים?
"המעבר למינויים באתרי תוכן הוא מאוד מעניין. קחו גוף כמו ביזנס אינסיידר - ההבטחה הייתה להגיע למאות מיליוני אנשים, אבל הם עושים 0.0001 מסנט מכל אחד. היום הם אומרים - אנחנו נגיע לפחות אנשים, נגיד 200 אלף, אבל הם ישלמו לנו עשרה דולר בחודש ואז לא נצטרך לרכוש יוזרים ולשלם הרבה כסף על שירותי ענן, ונוכל להתרכז בקהל מאוד מפולח.
"שיעור ההכנסות שלנו ממו"לים נמצא בעלייה מרשימה, אבל אני חושב שבטווח הארוך לא הולכים להיוולד כל חודש 1,000 אתרי תוכן איכותיים. אתרים שיעשו חומת תשלום ישקיעו יותר ביצירת תכנים בפלייבאז אבל הם יגיעו לקהל קטן יותר, וזה משפיע על ההכנסות מפרסום. לכן אנחנו עוברים איתם למודל של מינויים. למדתי שצריך לעשות win win מול הלקוח: אם אתה עושה כסף מפרסום, אז אני איתך. אם אתה בחומת תשלום, אז נעבור למודל של מינויים. זאת כדי להבין שהתמריצים שלנו הם זהים ואין לנו אינטרסים שונים".
אז אתם מנסים גם וגם?
"השוק ימשיך להשתנות ואני לא יודע לאן וכמה. פעם השתמשו בנו כי רצו שישתפו את התכנים בפייסבוק, לאחר מכן כדי שהמשתמשים יהיו יותר זמן בעמודים, ועכשיו אני אומר שאני רוצה שאנשים ישלמו על מינויים כדי לייצר תכנים יותר איכותיים. אנחנו כל הזמן משתנים. זה גם מתחבר לעזיבה שלי - הייתה הרגשה שאנחנו עוברים שינויים גדולים וזאת נקודת יציאה טובה".
האם פלייבאז יכולה להגיע למצב שבו היא תשתנה בתדירות יותר נמוכה?
"אני מקווה שכן. היינו בהייפ גדילה שיצר ציפיות מוגזמות. הבנו את זה, עברנו את זה וזה היה כואב, אבל למדנו. אנחנו חברה קטנה ולכן השינויים יותר מורגשים, אין לנו עדיין את הבסיס היציב. גם באפל היה חזון שיהיה מחשב אישי בכל בית, ואז הם עברו למחשבים ניידים, ואז לטלפונים וכעת למכשירים לבישים. אולם החזון הוא אותו חזון, לייצר נגישות של שבבי מחשוב אישי לכל דורש. יש חברות שעשו שינויים יותר גדולים, וזה בסדר".
הגעת מתחום הגיימינג, אולי פלייבאז השתנתה מדי וזה פשוט כבר לא כיף?
"זה נורא אחר. יש שוני בין תחום המשחקים, שהיה לי מאוד טבעי, לבין חברה שעושה דאטה למרקטינג וסגמנטציה של משתמשים. כמו שאתה לא בדיוק האדם שהיית בגיל 17, זה לובש צורה אחרת. זה השתנה, זה התבגר. פעם מדדנו הצלחה על פי כמה אנשים ריגשנו, כלומר כמה אנשים בילו יותר על תוכן. זאת הייתה המשימה של אנשים - לבדוק כמה הם מרגשים. היום אנחנו בודקים כמה הכנסות ייצרנו".
"יזמים הם סופר הירוז מודרניים"
בוא נחזור אליך. המאמר שפרסמת בינואר ב"בלייזר" - מה גרם לך לכתוב אותו?
"עברתי תקופה מאוד קשה, פיטרתי עשרות אנשים וזה היה הרגע הכי קשה שלי. אלו אמנם לא מפוטרי אתא שבגיל 40 אף אחד לא ייקח אותם כי הם יודעים להפעיל רק סוג מסוים של מכונה, אלא אנשים שהלכו לעבוד ב-Wix, באיירון סורס או בג'יי.פי מורגן ומרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש. אבל אתה עדיין אומר לאנשים שהם צריכים לחשב מסלול מחדש. יש הבדל גם בין לפטר אדם או שניים לבין לעשות את זה בסרט נע, וזה היה סרט רע כי היינו צריכים לשנות את המבנה הפיננסי של החברה באופן מיידי.
"אז הבנתי כמה זהיר וכמה מחושב אני צריך להיות. יש מושג שנקרא הצלחה מסחררת והצלחה זה באמת דבר מאוד מסחרר. אנשים רבים על מי ישים עליך יותר כסף, ואתה נוסע לפסטיבל קאן ומפליג ביאכטות של מיליארדרים, שמדברים איתך על איך אתה רואה את העתיד ואחרי כל משפט הם אומרים 'מרתק, מרתק, אתה חייב לבוא להרצות לצוות המנהלים שלי'. זה מסחרר. אנשים קבעו איתי בלו"ז שהם ילכו איתי ב-200 מטר שבהם אני הולך למונית אחרי שאני מסיים פגישה. נוצר הייפ לא פרופורציונלי. השיא היה ב-2017, ואז באה הנפילה וההכרה שרגע - זה לא עובד כל כך פשוט.
"זאת הייתה ההתנסות הכי משמעותית שלי בניהול: לעשות ארגון מחדש ולהגיד לאנשים 'עפנו על עצמנו', כשלפני רגע צעקתי עליהם 'show me the money'. זה לרדת מהאולימפוס, אבל אם אתה עושה את זה נכון ואמיץ, אז זאת החוויה הכי מחשלת בעולם. ואז התחלנו להסתכל על הכנסות, ולא על יוזרים או כמה כתבו עלינו בעיתון. המאמר בבלייזר בא להראות מה קרה לי ומה קרה לאנשים סביבי שבאמת ירדו מהפסים. אתה רואה אנשים שחוו סוג של שבר שייקח להם שנים להתאושש ממנו, לא כי הם עשו משהו חריג, אלא הם שיחקו בכללים של משחק מסוים. זה גרם לי להגיד - אני ופלייבאז הן שתי ישויות שונות. הצלחה לא הופכת אותי לגאון ופחות הצלחה לא הופכת אותי לאידיוט".
היית בדיכאון?
"לא, לא הייתי בטיפול תרופתי. אבל חוויתי המון לחץ. אתה הולך לישון בלילה ואתה יודע שאתה מגייס עכשיו 20 עובדים חדשים לעבודה, אבל אתה מבין שהכנסות ירדו ואולי לא תוכל להעסיק אותם. הם עזבו עבודה בשבילי, ויתרו על הזדמנויות אחרות. זה היה בעוצמות מאוד גבוהות.
"כתבתי במאמר שיזמים הם סופר הירוז מודרניים. כותבים עלינו, אנחנו על שערים של מגזינים. אין מספיק מודעות למה אנחנו דורשים מהחבר'ה האלה. סלבז חווים את זה, ספורטאים חווים את זה. וכמו ששם אנשים מגיעים להתמכרויות ודיכאונות, אז זה קיים גם בתעשייה ההו כה נקייה הזאת. פנו אליי עשרות יזמים, חלקם מפורסמים שלא הכרתי לפני, שסיפרו לי על חוויות שלהם. יזם אחד סיפר לי שהוא קנה עותקים של העיתון ושלח להורים שלו ולחמותו כדי שיבינו מה עובר עליו".
אתה מסתכל אחורה ושואל את עצמך מי היה הבן אדם הזה?
"במידה כלשהי כן. אתה עובר הרבה תהליכים בשמונה שנים, ואתה גם חוטף מכות ויוצא עם צלקות. אבל גם אין דבר יותר כיף מזה שיש משהו שהוא שלך".
אתה מוטרד מכך שהעזיבה שלך עשויה להיתפס בתוך החברה כהבעת אי אמון?
"כל דבר שאתה עושה ניתן לפרש אותו בכל מיני דרכים. אני מאמין שיצרתי דיאלוג טוב עם האנשים שלי. אנחנו לא מוכרים להם הייפ, יש לנו פעם ברבעון פגישה שבה אנחנו מציגים את התוצאות. אני מרגיש שיש לנו אמון והרעשים יהיו קטנים, אם בכלל. תום הוא מישהו שהם מכירים. הוא גדל בחברה מהיום הראשון. הם אוהבים אותו ורגילים אליו, ואני חושב שהוא יביא דברים אחרים".
אז אחרי כל ההרפתקה הזאת, יש לך טיפים ליזמים צעירים?
"הטיפ הכי חשוב - שלא ידאגו, כל שאר האנשים הם קלולס באותה מידה. בתור יזם צעיר אתה כל הזמן בחרדה שכולם יודעים משהו שאתה לא. אף אחד לא יודע האם הגיוני להשקיע במרקטינג בשנה הראשונה או לא. לאף אחד אין תשובה. גם כשמבקשים את העצה שלי, אני אומר לאנשים - אני לא רב. זה חוזר לנקודה שאנשים מונעים ממה שהם חושבים שאנשים אחרים חושבים. הרבה פעמים אנשים מנהלים לפי בנצ'מרק. נדמה ליזמים שמוסכם בעולם שזה עובד ככה וככה וזאת הדרך לעשות, אבל צריך ללכת פחות עם נוסחאות".
איזה טעויות עשית בדרך?
"בניהול אתה הרבה פעמים פועל להבין מה המשקיעים או הלקוחות רוצים, אבל ניהול נכון הוא לשאול מה אתה היית עושה. כמו שהמשקיעים שלי אומרים - אם זה היה כסף שלך, מה היית עושה. אני חושב שזה אחד המפתחות בניהול. אתה לא יכול ללמוד מלעשות שגיאות של מישהו אחר, אתה צריך לעשות שגיאות בעצמך. היה מקרה שחשבתי: 'מאוד הגיוני שאני אפתח משרד בגרמניה', אבל אתה לא חושב האם באמת יש לך זמן לזה, האם אתה באמת יודע מה לעשות שם. ברגע שאתה מונע מזה שאתה לא רוצה שיגידו לך 'למה להם יש משרד שם ולכם לא', אתה עושה טעויות".
מה הלאה, איזה תחום מושך אותך עכשיו?
"איך לייצר עוגנים בעולם שלא נשאר בו שום דבר פרמננטי. אנחנו נמצאים במצב שאנשים מחליפים קריירה, מקום מגורים, מצב משפחתי. כל המסגרות שהיו קיימות פעם - שיצרו שדרה, פסי רכבת לחיים שלך וגם הגדירו אותך - נעלמו. יש דיסרפשן (שיבוש) לאופן שבו אנשים חיים, באיזה סביבות הם עובדים, איך הם מכשירים את עצמם ואיך הם בונים את הקריירות שלהם.
"3% מתלמידי התיכון בארה"ב מגדירים את עצמם כבעלי שונות מגדרית, הם לא מוכנים להתחייב אם הם זכר או נקבה. אתה חי בעולם שאין בו שום דבר קבוע, כלום. הסיבה שיש יותר מחלות נפש מאובחנות, התאבדויות וכו' נובעת מכך שהיה צריך לפרוץ את המסגרות הישנות, אבל צריך גם לייצר במקומן משהו שייתן לאנשים עוגן להיאחז בו. אם הייתי מצליח לחשוב, או כשאני אצליח לחשוב על משהו שיכול לייצר תמורה בדבר הזה - אני אעשה אותו כי זה מאוד מעניין אותי. חשוב להשקיע בדברים האלו, לאנשים זה חסר".
רגע לפני שמסיימים, אפשר לשאול איך השפיע כל הסיפור של אבא שלך?
"לא יודע, זאת הייתה תקופה ארוכה. אני יכול להגיד דבר דומה למה שאמרתי על המשבר האישי שלי ברמה המקצועית - אם זה לא מחסל אותך זה הופך אותך ליותר חזק. אבא שלי אדם מאוד מאושר, הוא תמיד היה והיום יותר מתמיד. בדרך לאושר היו כל מיני תחנות, גם לו וגם לי".
"היה קונצנזוס שתום פחיס, המייסד השני, צריך להחליף אותי"
למנכ"ל הנכנס של פלייבאז, תום פחיס (34), היכרות ארוכת שנים עם אולמרט. בראיון שנתן למוסף G של "גלובס", כשנבחר לרשימת 40 הצעירים המבטיחים מתחת לגיל 40 ב-2016, סיפר פחיס על היכרותם. "הייתי תלמיד בבית הספר והוא היה מורה שלי במשך שנה לאחר שהוא השתחרר מהצבא. שמרנו על קשר כי עבדתי בתחום המחשבים, ומגיל 13 או 14 בניתי אתרי אינטרנט. הרבה פעמים בחברות שהוא עבד ושהיו צריכים בהן מפתחים הוא היה שוכר אותי כפרילנסר.
"כשהשתחררתי מ-8200, שאול היה הנשיא של חברה שקראו לה סאנדיי סקיי, ואז הוא הציע לי לבוא לעבוד איתו. היינו שם היינו ביחד ארבע וחצי שנים. לאחר מכן עבדתי במשך שנה על מיזם משלי שלא התרומם, ואז הוא פנה אליי ואמר לי: 'תקשיב, פתחנו חברה חדשה לפני שבוע, בוא תצטרף'".
לא קשה לפספס את הבעת החיבה שעולה על פניו של אולמרט כשהוא נשאל על כניסתו של פחיס לתפקיד המנכ"ל. "יש משהו נורא מרגש בלראות את הילד זב החוטם שניגש אליי ביום הראשון של כיתה ז' לשאול איזו שאלה במחשבים, ואני נותן לו להיות המנכ"ל. הוא מאוד שמח על כך, והוא מאוד בשל".
ידעת שיום אחד הוא יחליף אותך?
"לא, לא חשבתי על זה. זה לא שהרבה זמן אני חושב על לעזוב. היה נורא מרגש שכשאמרתי לאנשים שאני רוצה שנחשוב על יורש, היה קונצנזוס סביב תום. זה אומר הרבה עליו, וגם הרבה עליי - אם אתה מנהל באמת טוב, אתה מייצר מצב שבו החברה לא תלויה בך, אלא ניתן להחליף אותך יחסית בקלות".
שאול אולמרט (44): אחד ממייסדי חברת התוכן האינטרנטי פלייבאז, התפטר בשבוע שעבר מתפקיד המנכ"ל והוא יישאר נשיא החברה • אולמרט הוא בנו של עליזה ואהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר • בעבר היה סגן נשיא למוצרים דיגיטליים ב-MTV ולאחר מכן שימש בתפקידים בכירים בחברות SundaySky וקונדואיט • לאחר שחרורו מהצבא עבד כמורה למחשבים בבית ספר תיכון, שם הכיר את תום פחיס, המייסד השני והמנכ"ל החדש של פלייבאז • עד לאחרונה התגורר בניו יורק, בנפרד ממשפחתו שנשארה בישראל • בינואר האחרון פרסם טור בבלייזר על הלחץ והחרדות שאותם חווים יזמים, וקיבל תגובות מיזמים רבים בתעשיית ההייטק • למרות זאת, הוא לא שולל עלייה מחדש על רכבת ההרים של היזמות
חברת פלייבאז: הוקמה ב-2011 על ידי שאול אולמרט ותום פחיס. החברה מפתחת פלטפורמה ליצירת תוכן אינטראקטיבי במטרה להגיש לגולשים תכנים בצורה אחרת וכך להגדיל את המעורבות שלהם • במהלך השנים שינתה פלייבאז את המיקוד בגלל תלות גדולה מדי בפייסבוק, וכעת היא מנסה להשיג הכנסות גם ממפרסמים, כחלק מבניית המותג שלהם • החברה גייסה עד כה 66 מיליון דולר והמשקיעים הבולטים בה הם חברת דיסני, ויולה ונצ'רס, 83North, סבן ונצ'רס ופירסטיים • בפלייבאז מועסקים 110 עובדים, לאחר שלפני כשנתיים פיטרה החברה כ-40 עובדים