מארק צוקרברג / צילום: צילום מסך מפייסבוק
בפייסבוק אין שום דבר מקרי. אוניברסיטת ג'ורג'טאון, שבה נשא ביום חמישי מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג נאום על חופש הביטוי, היא אחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות בעולם, שבין בוגריה מנהיגים רבים בארצות הברית ובעולם, כמו נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון, יושב ראש הפדרל ריזרב ג'רום פאוול ושופט בית המשפט העליון האמריקאי אנטונין סקאליה. על רקע דגל הפסים והכוכבים של ארה"ב ודגל האוניברסיטה עם הנשר האמריקני, כשמאחוריו קיר מחופה עץ, היה נראה צוקרברג כנשיא מדינה זרה המופיע בפני הפרלמנט המקומי.
במשך כארבעים דקות העניק המנכ"ל בעל הארשת הביישנית והמחויכת את אחד הנאומים הטובים שלו, אם לא הטוב שבהם. צוקרברג השאיר במשרד את השפה התאגידית היח"צנית הפתלתלה, ובמה שהגדיר כמסמך המקיף ביותר שאי פעם כתב בנושא חופש הביטוי, הוא שטח את משנתו בדבר חופש הביטוי, האיזונים הדרושים לו, ואת מהות תפקידה של פייסבוק ("תפקיד חשוב במניעת תוכן שגורם לקיטוב", וגם: "לא ראוי שחברה פרטית תצנזר חדשות בחברה דמוקרטית").
במשך שנים העניקה פייסבוק יחס שאפשר לפרשו כזלזול במשתמשים שלה, ובממשלות שמייצגות אותם. שיאו היה מופע ההטרלה של צוקרברג בשימוע בסנאט האמריקאי על פרשת קיימברידג' אנליטיקה, הפרשה שבה נעשה שימוש בפרטי גולשים לצורך התערבות רוסית בבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016. בנאום בג'ורג'טאון, המילים והמוזיקה נשמעו אחרת. לא היה בכך, כמובן, שום דבר מקרי.
בשנתיים האחרונות נמצאת פייסבוק תחת מתקפה רבתי. נשמעים יותר ויותר קולות התומכים בפירוקן של ענקיות הטכנולוגיה, בהן פייסבוק, בשל הכוח הרב והעודף שצברו לטענתן. במקביל, במקום לצבור תאוצה ולגדול, מתרבים הסימנים שקואליציית החברות שארגנה פייסבוק סביב רשת המטבע "ליברה" מתחילה להיסדק, בעקבות עזיבתן של חברות ויזה, מאסטראקרד, פייפאל ועוד.
מהתחכמויות ויהירות לטיעונים מהותיים
ההתחכמויות והיהירות היו כלי הנשק של המלחמה הקודמת. עתה, בעימות הציבורי סביב גבולות חופש הביטוי באינטרנט, שבו נמצאת פייסבוק בחזית, היא משנה טקטיקה ופונה הן לציבור הרחב והן לתקשורת, ומנסה לשכנע אותם. יכול להיות שזה מחוסר ברירה, כשגבה קצת אל הקיר, אך הפעם פייסבוק גם מציגה טיעונים מהותיים ונכוחים, שהיו מכוונים לא מעט דווקא כלפי האגף הפרוגרסיבי.
11 פעמים השתמש צוקרברג בנאומו באוניברסיטת ג'ורג'טאון בפועל "להתקדם" - פרוגרס. באחת מהן אמר "המחויבות ההדדית שלנו זו לזה - שבמסגרתה אנו מציבים את זכותו של האחר לבטא את עמדותיו ולהישמע - מעל הרצון הפרטי שלנו לקבל תמיד את התוצאות שבהן אנו מעוניינים - היא הדרך שבה אנו יכולים להתקדם (פרוגרס) יחד".
אבל אף על פי שחופש הביטוי היא הנושא הרשמי של הנאום, ייתכן שהוא שימש מעטפת לנושא חשוב ומטריד הרבה יותר. לאחר שניתח מכל הכיוונים את סוגיית חופש הביטוי על רבדיה, ופירט את עמדותיו ("צריך להיות מסוגל למתוח ביקורת על קבוצות מבלי לעשות להן דה-הומניזציה"), ברבע האחרון של הנאום - הוא פנה להטיח על השולחן את המנה העיקרית - סין.
צוקרברג הציב את עצמו בעמדת המבוגר האחראי שפונה לעולם ומזהיר, לא במילים האלה כמובן - אם לא תחדלו לריב כמו ילדים, להתבוסס בצרות עולם ראשון, ולתת לטהרנות ולצדקנות לאכול כל חלקה טובה, יבואו הסינים ויאכלו לכם את האינטרנט, ואיתו את כל השפע וההזדמנויות שהתרגלתם לקחת כמובנים מאליהם.
וכך הוא פתח את חלק הנאום שעסק בסין: "הדבר מעלה שאלה רחבה יותר בדבר עתיד האינטרנט הגלובלי. סין בונה אינטרנט משל עצמה המתמקד בערכים שונים לגמרי, ועתה היא מייצאת את החזון שלה לגבי האינטרנט למדינות נוספות. עד לא מזמן, כמעט בכל מדינה מחוץ לסין, האינטרנט הוגדר על-ידי פלטפורמות אמריקניות בעלות ערכי חופש ביטוי חזקים, אך אין ערובה שערכים אלה יוסיפו למשול בכיפה. לפני כעשור, כמעט כל פלטפורמות האינטרנט הגדולות היו אמריקאיות. כיום, שש מתוך עשר הגדולות הן סיניות". שש פעמים גם הזכיר צוקרברג את סין בשמה המפורש.
כדי להבין את המסר הזה מוטב לכבות את האוזניים הישראליות, המורגלות במסרים חריפים ובוטים, ולהנמיך את סף הרגישות. אז יהיה אפשר להבחין במסר הדיפלומטי החריף, שמושמע מאחד האנשים החזקים והמשפיעים בעולם, שבשנים האחרונות נוהג יותר ויותר כמנהיג בקרב מנהיגים. ייתכן, שדווקא מתוך הלחץ הרב המופעל על החברה שבראשה הוא עומד, הוא בחר להיות האיש שיניח על סדר היום את העננה השחורה הגדולה המתקדרת מעל המאה ה-21 - האפשרות שההגמוניה האמריקנית, על ערכיה, ועל הדולר שלה, נמצאים תחת האיום הכי משמעותי כלפיה מאז ומעולם. המסר שמקופל בנאום חופש הביטוי הוא שאיום נוסף על מוסד חופש הביטוי, אולי המוסד העיקרי של הדמוקרטיה האמריקאית, הוא הדבר האחרון שחסר לה ("אפליקציית טיק טוק הסינית מצנזרת אזכורים של פעולות מחאה, אפילו בארה"ב").
חופש הביטוי, או עתיד הליברה?
אלא שהאיום על חופש הביטוי הוא רק אחד משורה של איומים. הקול הוא קול חופש הביטוי, אבל הידיים הם ידי ליברה, המטבע הקריפטוגרפי שפייסבוק וקואליציית החברות שלצדה אמורות להשיק בשנה הבאה. בעוד הליברה עומדת להתנפץ על שובר הגלים הרגולטוריים ברחבי העולם, הסינים הם המתקדמים בעולם בשימוש באפליקציות תשלומים דיגיטליים, וקרוב מאוד היום שממשלת סין תשיק מטבע דיגיטלי משלה, ואפילו ברשת הבלוקצ'יין של ביטקוין הסינים נהנים מדומיננטיות לא קטנה. זו לא ספקולציה בעלמא. חלק מהטיעונים שהשמיע צוקרברג בנוגע לסין בהקשר של חופש הביטוי שמעתי כמעט מילה במילה לפני כמה שבועות מגורמים בכירים בפייסבוק - רק בהקשר של ליברה.
בעשור האחרון מיישמת סין ברחבי העולם את תוכנית ההתפשטות שלה, המכונה "חגורת דרך המשי הכלכלית של המאה ה-21". סין בונה את התשתיות ברחבי העולם - כבישים, רכבות, נמלים, צנרת ואולי הכי חשוב - תשתיות תקשורת. משקיעים סינים רוכשים נדל"ן מכל הבא ליד בערי אירופה, וגם בישראל נוכחותם נמצאת בכל פינה, מהרכבת הקלה בתל אביב, דרך הנמל שייבנה בחיפה וגם כמשקיעי הון סיכון בחברות סטארט-אפ רבות.
בתוך כמה שנים ייתכן שסין תהפוך עצמאית לגמרי בתחום השבבים ולא תזדקק לידע זר, לא אמריקני ולא ישראלי. אם דאטה הוא הזהב החדש, אזי שבבים הם גם מכונות הכרייה וגם מפעלי הזיקוק שלו. ועצמאות טכנולוגית, פירושה גם פוטנציאל ממשי להובלה טכנולוגית.
אם נוסף על כל אלו היואן הסיני יהפוך למטבע הרזרבה המרכזי בעולם, והוא בדרך לשם, ואם סין תהפוך גם לגורם שישלוט בתשתית הפיננסית העולמית, הדבר יאיים על כל מוקדי הכוח של ארה"ב, כולל הצבאי. מיותר לומר שלפגיעה בהגמוניה האמריקנית עלולות להיות השלכות קשות לא רק על השגשוג של הכלכלה הישראלית, אלא אף עלולות לאיים על יכולת שרידותה. במובן הזה, וזה המסר שאמור לעבור בין השורות, הצלחתה של פייסבוק בכלל ושל ליברה בפרט חיוניים לשמירה על מעמדה של אמריקה, לא פחות מכל הזהב שבמרתפיה ומנושאות המטוסים שלה.
המשוואה של צוקרברג פשוטה: חופש הביטוי הוא מסד הדמוקרטיה, אל תפגעו בפייסבוק שמנהלת את חופש הביטוי באופן אחראי ומתחשב. פגיעה בפייסבוק היא פגיעה במסד הדמוקרטיה שהיא לב לבו של העולם המערבי. בין השורות משתרעת משוואה נוספת: פגיעה בפייסבוק היא פגיעה בליברה - שהיא הסיכוי של המערב מול רשת תשלומים גלובלית נגדית בשליטתה של סין.
אז האם הטור הזה רואה שחורות? בהחלט. אבל גם לנראטיב הזה יש זכות קיום, לצד האפשרות שצוקרברג מאיים על הממשלות והרגולטורים ברחבי העולם לעזוב את החברה שלו לנפשה "כי אם לא, אז סינים", מתוך אינטרס ציני קר. האמת לא נמצאת איפה-שהוא-באמצע, אלא גם פה וגם שם, ואנו ממשיכים לברר אותה שעה שעה. כמו שאמר צוקרברג עצמו בנאום, ואני מוציא אותו פה מעט מהקשרו: "אז כן, יש לנו חילוקי דעות קשים. עתה אולי יותר מבכל תקופה בהיסטוריה הקרובה. אבל הדבר נובע מכך שאנו שמים את הנושאים שמעניינים אותנו על השולחן - נושאים שלא דיברנו עליהם במשך הרבה זמן. ליותר אנשים מעוד ועוד חלקים בחברה שלנו יש יותר קול מאשר היה להם אי פעם, וייקח זמן עד שנשמע את הקולות האלה ונוכל לתפור אותם לכדי נראטיב קוהרנטי. לפעמים אנו מייחלים לאירוע יחיד שיפתור את כל הקונפליקטים, אבל דברים מעולם לא עבדו כך".