מאיר שמגר / צילום: איל יצהר, גלובס
הייתי מתמחה של השופט מאיר שמגר עת כיהן כנשיא בית המשפט העליון. אני זוכר את ראיון ההתמחות אצלו, כאילו היה אתמול. התרגשתי, התקבלתי, ולא הבנתי כלל במה זכיתי.
לשכה יפה הייתה לנשיא שמגר, במשכנו הישן והצנוע של בית המשפט העליון. הרבה שעות שהיתי עמו שם. ככל שביליתי יותר במחיצתו, הערכתי אותו יותר. היה בו שילוב ייחודי של כריזמה ועוצמה, עם טוּב ונדיבות. מורמות עם נגישות. כוח עם ריסון מוחלט בשימוש בכוח. והדרת כבוד אמיתית בפומבי ובפרטיות. בצדק הגיע לאן ולמה שהגיע.
כמתמחה, לא ידעתי איך לקרוא לו. בצד ההילה שאפפה אותו, שמגר שידר חוסר אמצעיות וישירות, שהקשו עלי לקרוא לו בכינוי המקובל "כבוד הנשיא". לכנות אותו בשמו הפרטי לחלוטין לא עלה על הדעת, וסתם "השופט" נראה היה לי לא במקום - הוא הרי הנשיא... במבוכתי, לא קראתי לו בכינוי ישיר כל שנת ההתמחות. "מאיר" העזתי לקרוא לו רק אחרי הרבה שנים.
בתחילת ההתמחות, בשעות בהן ישבתי בלשכתו, שמגר לא הרבה לדבר. השתיקה הביכה אותי, וחשבתי מה לעשות. אמרתי לעצמי: שאתחיל לשאול אותו שאלות? קצת חוצפה, אבל מי יודע, אולי הוא יענה. התחלתי לשאול, ולא הפסקתי. והנשיא ענה - ועוד איך ענה. והרחיב וסיפר. על היסטוריה וציונות, על משפטים ועל דרכו. אבל גם על מוזיקה, תרבות ועולם, ומהו blaukochen של דגי פורל - גם אוכל הבין ואהב. אפילו דיבר על בית המשפט, על השופטים ועל עורכי הדין שהופיעו אצלו. קשה לתאר כמה נהניתי, וכמה למדתי והשכלתי.
מאיר שמגר היה משרת הציבור האולטימטיבי. נטול כל "פוזה". הוא לא היה צריך. הוא לא גער בעורכי הדין, לא הביך אותם, לא היה קצר רוח ולא חסר סבלנות. הוא הקשיב. והקשיב. והקשיב. כולם ידעו שלפני דיון עם הנשיא, הולכים לשירותים... שאלתי אותו יום אחד - למה אתה נותן להם לדבר כל כך הרבה? והוא ענה: "בעלי הדין מחכים, לפעמים שנים, לרגע הזה; צריך להקשיב להם. אנחנו משרתי ציבור, ולכל אדם מגיע יומו בבית המשפט". לימים, כשהייתה לי ההזדמנות, השתדלתי כמיטב יכולתי ליישם את תפיסת עולמו.
סיפור קטן על אנושיותו של מאיר שמגר כשופט. יש חוק במדינה ישראל, העוסק בגירושים של בני הזוג שאינם מאותה הדת. באופן משונה, צריכים המתגרשים להתייצב בפני נשיא בית המשפט העליון בכבודו ובעצמו, על מנת שיחליט איזה בית משפט ידון בעניינם. לדיונים האלה הגיעו אנשים רגילים, די מבוהלים, שתכופות לא ידעו עברית. למאיר שמגר זו לא הייתה בעיה. הדיון היה מתחיל, עורך הדין שלהם הסתבך עם התרגום - והנשיא היה פונה ישירות לבני הזוג. מחייך, מרגיע אותם, מנהל אתם שיחה בשפתם. תמיד בשפתם. יליד דנציג, איש משכיל אין כמוהו, שפות הוא ידע. הם נפעמו, יצאו נרגשים - ואיך לא?
מאיר שמגר הספיק ב-94 שנות חייו יותר ממה שאחרים יספיקו גם אם יארכו חייהם כחיי מתושלח, ותרומתו למדינה אדירה ממש. אני אוהָב אותו תמיד בגלל טוב ליבו, אישיותו הקורנת, חוכמתו ונדיבותו. ההתמחות אצל מאיר שמגר הייתה מנקודות השיא של חיי. איש מואר. כמוהו לא פגשתי, עד אז או מאז. יהא זכרו ברוך.
הכותב, לשעבר הממונה על התחרות, היה מתמחה של הנשיא מאיר שמגר