בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת בריטניה / צילום: shutterstock
הליך הפרישה מהאיחוד האירופי הפך את המערכת הפוליטית בבריטניה לבדיחה. מאוד מסובכת להבנה אמנם, דורשת רקע בתקדימים פרלמנטריים מהמאה ה-18, קצת ייעוץ משפטי בנוגע ליחסים בין ראש הממשלה לפרלמנט והבנה עמוקה של הפרוצדורות בבית הנבחרים - אבל עדיין בדיחה.
איך אפשר לתאר אחרת תהליך שבמסגרתו ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון שלח בשבת סריקה של מכתב בלתי-חתום המבקש דחייה בברקזיט לראשי האיחוד האירופי? או את העובדה שצירף אליו מכתב סותר שמפציר בהם לא לכבד את המכתב הראשון? הכרחתם אותי לשלוח את המכתב, הוא אומר לפרלמנט, אבל שכחתם להכריח אותי לחתום עליו. צוות משפטנים שלם עבד במשך שבועות על המהלך הזה, לא פחות.
איך ניתן לתאר אחרת את התמרונים הפוליטיים, העריקות התכופות והטריקים הפרלמנטריים, שנמשכים ברצף כבר יותר משלוש שנים, שמעסיקים את המערכת הפוליטית באופן בלעדי כמעט, ושעדיין לא הביאו את בריטניה לפרוש מהאיחוד האירופי כפי שהכריעו התושבים במשאל עם ביוני 2016?
בהתחלה זה נראה מרשים למתבונן מבחוץ: דיונים בלתי-פוסקים משני צדי בית הנבחרים, טקסים ונאומים רהוטים. במהרה מתברר, כי הפרוצדורות הן כסות לחוסר היכולת להכריע, הדיונים האינסופיים מסתירים חשש מפני לקיחת אחריות. הברקזיט משתק את הפוליטיקה הבריטית. יש המון פעילות, אך אפס תזוזה.
הפארסה אמנם לא החלה עם כהונתו של ג'ונסון, אבל שברה שיאים חדשים בשבוע האחרון. ביום חמישי הכריז ראש הממשלה הבריטי כי הצליח לגבש הסכם ברקזיט חדש עם האיחוד האירופי. בכל מקרה, מדובר בהישג משמעותי לג'ונסון. האופוזיציה חזרה ואמרה בחודשים האחרונים שהוא אינו מסוגל לכך; אפילו האיחוד האירופי התחייב לא לשנות את ההסכם שרקח מול ראשת הממשלה הקודמת תרזה מיי. אבל ג'ונסון וצוותו הצליחו ברגע האחרון להוריד את סעיף ה"בקסטופ" הבעייתי הנוגע לצפון-אירלנד מההסכם.
זה נראה מבטיח. אפילו התנגדותה של המפלגה הצפון-אירית להסכם החדש, בגלל ההבדלים שהוא יוצר בין צפון-אירלנד ליתר הממלכה, ככל הנראה לא הייתה מספיקה כדי לטרפד אותו. כלי התקשורת ספרו ומצאו כי להסכם החדש יש - לראשונה - סיכוי טוב לעבור בבית הנבחרים. אבל ברגע האחרון, מחוקק שמרני לשעבר הציע תיקון שמשמעותו המעשית הייתה דחייה של הברקזיט בשלושה חודשים. הממשלה סירבה לכך, והתיקון מצא את הרוב הדרוש בבית הנבחרים. הממשלה נסוגה מכוונתה להצביע על ההסכם.
התיקון (על שם לטווין) הפעיל חוק (על שם בן), שהכריח את ג'ונסון לשלוח את צמד המכתבים הסותרים לבריסל שעות בלבד לאחר הדיון. הצעד הבא, קיווה, היה להביא את הנושא להצבעה נוספת אתמול. אולם, יושב ראש בית הנבחרים ג'ון ברקו אסר זאת, משום שהדבר מנוגד לעיקרון האוסר על הממשלה להביא שוב ושוב את אותו הנושא לדיון בפרלמנט.
כשהתבררה התמונה, החליפה הממשלה דרך פעולה. היא הגישה לקריאה ראשונה את הצעת חוק המתווה את הפרישה מהאיחוד האירופי. עד אתמול, הברקזיט היה תלוי בהצבעה בבית הנבחרים, שכונתה "הצבעה משמעותית". מיי הפסידה שלוש כאלה. אבל לפתע, לפי החוק החדש, אין צורך בהצבעה זו. הוא כולל פסקה המייתרת אותה. "ההצבעה המשמעותית מתה, יחי חוק הפרישה", צייצה כתבת הבי.בי.סי. תרגיל נוסף.
אין פלא, לכן, שהעיתונים בבריטניה מציגים לקוראיהם דיאגרמות מסובכות שלא היו מביישות הליכי ייצור במפעל בינוני כדי לתאר את התרחישים האפשריים הבאים בסאגת הברקזיט. תיקונים לחוק, קריאות שניות ושלישיות, דיונים בוועדות ואפילו הליכה לבחירות חדשות מככבים בהן. בדרך, האמון של התושבים במערכת הפוליטית נפגע באופן אנוש.
גם המשקיעים רואים כיצד הליש"ט נעה בחדות עם הדיווחים הסותרים והציוצים התכופים. גם האמון שלהם במטבע עשוי להיסדק.
מבחינת הממשלה, התהליך אמור להסתיים כבר ביום חמישי הקרוב באישור של החוק ובפרישה של בריטניה מהאיחוד עד ה-31 באוקטובר. נדמה כי רבות מהבעיות נובעות מחוסר ההתפשרות של ג'ונסון לגבי התאריך. מנגד, המשחק של האופוזיציה - שמורכבת גם ממי שמתנגדים לפרישה וגם ממי שחושבים שהפרישה 'רכה מדי' - הוא למצוא תיקונים לחוק שייתמכו על ידי רוב - זעום ככל שיהיה - ולמעשה יטרפדו את ההסכם. ה"טלגרף" השמרני דיווח כי הממשלה מוכנה ללכת לבחירות ולא לתקן את ההסכם הקיים.
האיחוד האירופי מנגד כבר הודיע כי הוא ממתין לתוצאות הדיונים כדי לראות איך להגיב. בעוד עשרה ימים אמורה בריטניה לעזוב את האיחוד האירופי, אבל הוא פשוט אינו יכול לקחת ברצינות את הבטחות ראש הממשלה הבריטי או כל גורם אחר. "עם הפרלמנט הבריטי, הניסיון לימד אותנו שהכול יכול לקרות", אמר נשיא הנציבות האירופית ז'אן קלוד יונקר.