סכסוך גירושים / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואמו, אך לאחר שהם מתגרשים, לא פעם מחליט אחד מהם לפתוח דף חדש גם עבור הילד, באמצעות הוספת או שינוי שמו. עד היום כלל המחלוקות שהובאו בפני בתי המשפט עסקו בשאלת שינוי שם המשפחה של הילד, אך באופן תקדימי פסק דין שפורסם השבוע בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת דן לראשונה בתביעת אם להוסיף לבתה שם פרטי חדש.
הורי הילדה, בת השש וחצי, מנהלים הליך גירושים ארוך ורב-מחלוקות, כשהילדה חצויה בתווך. ההורים לא רק נושאים עימם מרירות וסוגיות בלתי פתירות מימי נישואיהם הלא מוצלחים, אלא שגם לאחר הגירושים הם מחזיקים בתפיסות עולם שונות זו מזו באופן קיצוני: האב בעל אטליז, ואילו האם טבעונית; האם מנהלת אורח חיים "מערבי", ואילו האב חי בחיק משפחתו המורחבת והשמרנית; ועוד.
כשנולדה הילדה, האם הסכימה לקרוא לה על שם סבתה, אמו של האב, כמקובל במגזר המסורתי במסגרתו הם חיו, אך לאחר הגירושים החליטה שאינה מעוניינת עוד בתזכורת התמידית לשם חמותה, ובשיתוף-פעולה עם בני משפחתה, החלה לכנות את הילדה בשם אחר. כך כאשר שוהה הילדה בבית אמה, היא קרויה בשם אחד - וכאשר היא שוהה עם האב ומשפחתו, היא מכונה בשמה המקורי. בבית הספר ובקרב החברים נעשה שימוש בשני השמות לחלופין.
האם לא הסתפקה בשינוי שמה של הילדה באופן מעשי, ועתרה לבית המשפט להחליף את שמה של הילדה, או לפחות להוסיף את השם החדש כשם נוסף, בתעודת הזהות שלה. טענת האם הייתה שהילדה התרגלה לשמה החדש, אוהבת את השימוש בו ומעוניינת שהמצב הרישומי והפורמלי יתאם את המצב בפועל.
בית המשפט מינה את רשויות הרווחה וכן פסיכולוג כמומחה פרטי ועורכת דין שתשמש אפוטרופוסית לדין עבור הילדה, וכולם התבקשו לתת חוות-דעת בנוגע לשאלה האם זאת טובת הילדה וצרכיה לשאת שני שמות פרטיים שונים, האחד עבור אמה ואחד עבור אביה.
כל היועצים היו תמימי-דעים כי שינוי השם לא היה צורך של הילדה אלא של אמה, כחלק מהמאבק לנתק את עצמה מהאב וממורשתו. הם התרשמו כי הילדה אומרת שהיא מעוניינת בהחלפת שמה כדי לרצות את האם, אך לאמיתו של דבר היא מעדיפה את שמה המקורי.
כולם גם הסכימו שלא ניתן באופן מעשי למנוע מהאם לעשות שימוש יומיומי באיזה שם שהיא רוצה עבור הילדה, אולם בעוד שפקידת הסעד והאפוטרופוסית לדין סברו כי בית המשפט לא צריך לתת לכך לגיטימציה נוספת על-ידי קבלת התביעה - המומחה תמך בשינוי השם גם מבחינה פורמלית, מהנימוק שיהיה בכך לסיים את המאבק המיותר בין ההורים בנושא ולחסוך את מעורבות הילדה לפחות במחלוקת זאת.
בית המשפט לא קיבל את עמדת המומחה וקבע כי יש לראות הן בתביעתה של האם לשנות את שם הילדה באופן פורמלי, והן בשינוי שמה באופן מעשי, הסתה של האם נגד האב, בדרכה ליצור ניכור הורי בין הילדה לאביה, ולכן לא זאת בלבד ששינוי השם אינו מטובתה של הילדה, אלא שהוא גורם לה נזק ממשי.
לאור זאת קבע בית המשפט כי אין בדעתו להסתפק בדחיית התביעה לשינוי השם בתעודת הזהות בלבד, אלא בכוונתו גם לפעול באופן אקטיבי כדי למנוע מהאם את השימוש בשם החדש בחיי היומיום. בית המשפט הורה לאם ולבית הספר להימנע מכינויה של הבת בשם החדש, ואף מינה את פקידת הסעד לפקח על יישום החלטתו בפועל.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il