השופטת אסתר שטיין / צילום: דוברות הרשות השופטת
"פיגוע רב-נפגעים. החלטה שהיא אסון" - כך כינתה אסתר שטיין, שופטת בכירה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון, את הלכת בית המשפט העליון שזכתה לכינוי "מהפכת השוויון בנטל המזונות", ולפיה יש לקיים שוויון מלא בין הורים בעלי יכולות כלכליות דומות בנטל המזונות לילדים בגילאי 15-6.
את אמירותיה החריפות נגד בית המשפט העליון השמיעה השופטת במהלך דיון משמורת שמנהלים בני זוג בנוגע לבתם המשותפת בת ה-6, בבקשה שהגיש האב לקבל משמורת שוויונית על בתו. השופטת לא הסתפקה בכך והדגישה בפני המתדיינים ועורכי דינם כי ההחלטה ששינתה באופן משמעותי את המצב המשפטי בסוגיית המזונות לקטינים היא "פיגוע חמור יותר ביחס לפיגועים אחרים", ואף הגדירה אותה כ"דבר נורא".
למשמע דבריה הבוטים של השופטת, סבר האב כי השופטת לא יכולה לשפוט בתיק בצורה הגונה ואובייקטיבית. חששו הגדול היה שמא שופטת שמתבטאת כך ביחס להלכה הקובעת כי יש לקיים שוויון מלא בין האב לאם ביחס לתשלומי המזונות, וכתלות בזמן שבו שוהה הילדה אצל כל אחד מההורים - תפסוק באופן שיפגע בו.
לתפיסתו של האב, הוא זה שהיה אמור היה "ליהנות" מההלכה ששינתה את המצב המשפטי שהיה נהוג בטרם נולדה ב-2017, אז נהגו בתי המשפט לפסוק בהתאם לכלל שלפיו האב הוא מי שחייב למלא את מלוא צורכיהם ההכרחיים של קטינים, ללא התחשבות במצבם הכספי של שני ההורים ובזמני השהות של הקטינים אצל כל אחד מההורים.
"חשש מאובדן אמון"
בצר לו החליט האב להגיש תלונה נגד השופטת לנציבות תלונות הציבור על שופטים. השופטת לא הכחישה את הדברים בתגובתה לתלונה. לטענתה, מדובר בדברים שגרתיים שנאמרו בדיון שהתנהל מחוץ לפרוטוקול שהתנהל בינה ובין עורכי הדין, והוא נגע להשלכות ההלכה של בית המשפט העליון. לשיטתה של השופטת, הדברים נאמרו כחלק מדיון לגיטימי שיכול להתנהל בתוך אולם בית המשפט, מחוצה לו ו"בפורומים נכבדים כולל בהשתלמות שופטי משפחה".
לגופם של דברים השיבה השופטת כי תחושתה שלפיה ההלכה היא "פיגוע רב-נפגעים" היא אלגוריה להליך הפוגע במתדיינים רבים ומניע הליכים מיותרים, שכן מאז יצאה ההלכה תחת ידו של בית המשפט העליון הוגשו תביעות רבות במטרה לשנות פסקי דין והסכמים שאושרו לפני ההלכה.
עוד ציינה השופטת כי דבריה נאמרו באופן אקדמי, בלי לחוות דעה ביחס לתיק ובלי כוונה לזלזל בכבודו של בית המשפט העליון.
נציב תלונות הציבור על השופטים, שופט בית המשפט העליון בדימוס אורי שהם, פסל את עצמו מלברר את התלונה בשל היכרות מוקדמת עם אחד מהצדדים להליך המשפטי, ואת מקומו מילא השופט בדימוס שמואל חמדני. חמדני מצא את התלונה בדבר אמירתה הבעייתית של השופטת כמוצדקת, דחה את כל טענותיה של השופטת ומתח ביקורת חריפה על דבריה הקשים של השופטת נגד בית המשפט העליון.
חמדני דחה את הסברה של השופטת שלפיה דבריה נאמרו באופן אקדמי. "ההתבטאויות נאמרו באולם הדיונים, במהלך דיון בתיק דומה ומסוים ובנוכחות בעלי הדין", ציין. עוד בהחלטתו העניק חמדני גם מקום מרכזי לחששו של האב שמא דעתה הנחרצת של השופטת על ההלכה יפגעו בו במהלך הדיון. לדבריו, "בעל דין שעניינו דומה לזה שנפסק בהלכת השוויון בנטל המזונות, השומע את דעתה של השופטת על הפסיקה, שהיא בבחינת 'פיגוע רב-נפגעים', עלול לאבד את האמון בבית המשפט ולחשוש ש'המשחק מכור', גם אם השופטת לא התכוונה לכך".
ממלא-מקום הנציב ציין בהחלטתו גם כי אמירות כמו אלה שהשמיעה השופטת עלולות להתפרש כזלזול בכבודם של שופטי בית המשפט העליון, שפסיקתו מחייבת את כל הערכאות, "בהיותו הפוסק האחרון".
במסגרת התלונה שהגיש האב הוא הלין גם על התנהלותה של השופטת בהקשרים נוספים בהליכים שמתנהלים בינו ובין אשתו, שחלקם נמצאו מוצדקים. כך, למשל, האב טען כי ההליכים בעניין המזונות הזמניים מתנהלים כבר למעלה מחמש שנים, והוסיף כי מצד אחד השופטת קבעה כי התיק סגור, אך מצד שני חזרה לדון בבקשה למזונות זמניים שהוגשה לה כחמש שנים לאחר קביעתה. לטענתו, "מדובר בעינוי דין, בסבל רב ובהוצאות כספיות". עוד טען האב כי השופטת סגרה גם את תיק התביעות הרכושיות שמנהלים בני הזוג, מבלי לתת פסק דין סופי.
גם בהקשר זה מצא חמדני כי תלונת האב מוצדקת. הוא קבע כי אומנם תיקי הרכוש והמזונות הזמניים נסגרו בידי מזכירות בית המשפט "בטעות, בלי שהובהר מה הייתה הטעות", אך כי היה על השופטת לפתוח אותם מחדש מהרגע שהטעות התבררה, ולא לבקש מהם להגיש מחדש את תביעותיהם, דבר הכרוך בהוצאות נוספות ובהתמשכות ההליכים שלא לצורך.
לדבריו, "משהוברר כי התיקים נסגרו בשל טעות, גם אם היה לצדדים חלק בחוסר המעש מצדם במשך זמן לא מבוטל, לא ראוי 'להענישם' בלי שהייתה התראה מוקדמת על סגירת התיקים, ולהכריחם לפתוח תיקים חדשים".
"רגישות סובייקטיבית"
לאחר שתלונתו של האב נמצאה מוצדקת ברובה, הוא ביקש מהשופטת כי תפסול את עצמה מלדון בעניינו. "השופטת לא יכולה לשפוט בתיק זה ללא משוא-פנים, וזאת מהטעם הפשוט שבינה ובין האב נפרץ הלכה למעשה סכסוך ומחלוקת ישירה, שבאה לידי ביטוי במספר תלונות מוצדקות שהוגשו מטעמו", נכתב בבקשת הפסלות שהגיש האב".
עוד טען האב כי קיים חשש ממשי שהשופטת מושפעת מהתלונות שהוגשו נגדה, שכן "בית המשפט גורר רגליים ומעכב החלטות בצורה בלתי סבירה".
אלא שהשופטת שטיין לא קיבלה את בקשת האב. "עצם הגשת תלונה לנציב תלונות על שופטים נגד שופט על יסוד התנהלותו אינה מצדיקה את פסילתו מלדון בהליך", ציינה השופטת. "רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של האב אין בה בכדי להוכיח אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט", קבעה שטיין.
עוד קבעה השופטת כי האב כשל מלהעלות את טענת הפסלות "בהזדמנות הראשונה שניתן היה להעלות אותה, והתנהל בשיהוי", ואף מתחה ביקורת על האב שהמשיך להגיש בקשות לבית המשפט גם אחרי החלטת ממלא-מקום הנציב בעניינה, והגיש את בקשת הפסלות יום אחד בלבד לפני מועד דיון ההוכחות שנקבע מבעוד מועד בתיק. "בית המשפט מטפל בתביעות באופן מקצועי ובניסיון של שנים. חוסר שביעות-רצון של האב מהחלטותיו של בית המשפט ומהתנהלותו, אין בו כדי להקים עילת פסלות", סיכמה שטיין.
התחנה הבאה של האב, לפי הדין, היא נשיאת בית המשפט העליון. ככל שיחליט האב לערער על סירובה של השופטת לפסול את עצמה מלדון בתיק, תתבקש הנשיאה אסתר חיות להכריע בשאלה האם צדקה השופטת כשהחליטה שלא לפסול את עצמה, אף שהתלונה נגדה נמצאה מוצדקת.
תגובת דוברת מערכת בתי המשפט: "החלטת הנציב מוכרת לנו וטופלה על-ידי הגורמים הרלוונטיים אל מול השופטת. לא כל תלונה שהנציב מצא אותה מוצדקת מקימה בהכרח עילת פסלות. מכל מקום, ככל שהדבר נוגע להחלטת השופטת שלא לפסול את עצמה, נתונה לנוגעים בדבר על-פי דין זכות הערעור".
המהפכה של בית המשפט העליון בתחום המזונות
ההלכה שכינתה השופטת שטיין "פיגוע רב-נפגעים" נקבעה באחד מפסקי הדין המשמעותיים ביותר שיצאו תחת ידיו של בית המשפט העליון בשנים האחרונות.
ביולי 2017 קבע פה-אחד הרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון כי שני ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם בגילאים 15-6, וחלוקת החיוב ביניהם תיקבע על-פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות ובהתחשב במקום שהותו של הילד. כתוצאה מכך, קבע העליון, ייתכן כי במקרים של משמורת משותפת שוויונית יופחת חיובו של האב, וייתכן גם שכל הורה יישא במזונותיו. זאת, בניגוד למצב שהיה נהוג עד לקביעת ההלכה, אז נהגו בתי המשפט לפסוק בהתאם לכלל שהאב הוא שחייב למלא את מלוא צורכיהם ההכרחיים של קטינים, ללא התחשבות במצבם הכספי של שני ההורים ובזמני השהות של הקטינים אצל מי מהוריהם.
כפי שציינה השופטת שטיין בתשובתה לתלונה שהוגשה נגדה ונמצאה מוצדקת, מאז ניתנה החלטתו של בית המשפט העליון התדפקו רבים על שערי בתי המשפט לענייני משפחה, בדרישה להחילה גם על פסקי דין והסכמי מזונות שניתנו לפני שנקבעה הלכת השוויון בנטל במזונות. בתי המשפט השונים לא היו תמימי-דעים בשאלה זו, ובמשך הזמן ניתנו פסיקות סותרות בבתי המשפט השונים.
לפני כשלושה חודשים החליט היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט, להתייצב לבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון שבו התעוררה השאלה. לפי עמדת היועמ"ש, יש להמשיך לנהוג לפי ההלכה רבת-השנים הדורשת שינוי נסיבות מהותי לצורך פתיחת תיק מזונות שהסתיים בפסק דין חלוט, גם ביחס להלכה החדשה שנפסקה ב-2017.
עוד טען היועמ"ש כי החלה רטרואקטיבית של ההלכה החדשה על בקשות לשינוי שיעור המזונות עלולה להוביל להתדיינויות רבות ומיותרות בין הורים ולפגוע בטובתם של משפחות ושל ילדים במקרים שבהם המשפחות מקיימות את הסדרי המזונות בהצלחה במשך מספר שנים. זאת, משום שלא אחת מדובר בהסדרים שאליהם הגיעו בני הזוג לאחר תקופה של חוסר יציבות, שבמהלכה התקיימו ביניהם התדיינות קשה ומורכבת, משא-ומתן או הליכי גישור ויישוב סכסוכים בהסכמה. פתיחת ההליכים המשפטיים מחדש בין הצדדים עלולה לערער את הרגיעה שנוצרה בעקבות השגת ההסכם או קבלת פסק הדין.
מהפכת השוויון בנטל המזונות ממשיכה לעשות גלים גם בהקשרים נוספים וזוכה לפרשנויות רבות וסותרות של שופטי בית המשפט השלום והמחוזי גם בהקשרים נוספים. כך, למשל, בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע לפני כשנה כי הלכת העליון אינה מוגבלת למקרה של מזונות של ילדים המצויים במשמורת משותפת בלבד, ובפסיקות אחרות הועלתה האפשרות שמא יש להחיל את ההלכה גם ביחס לילדים הקטנים מגיל 6.