הייטק / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
רבות דובר על מלחמת הסחר שמתנהלת בשנתיים האחרונות בין סין לארה"ב, והשפעתה על ענפי ההייטק העולמי והישראלי. המאבק מעלה הילוך, בניצוחו של הנשיא דונלד טראמפ, והוא צועד משיא לשיא, עד שלאחרונה הטילו שתי המדינות מכסים ביותר מ-50 מיליארד דולר, זו על זו. על-פי פרסומים בתקשורת האמריקאית, מתכוון טראמפ להחריף משמעותית את המצב, ואף שוקל להרחיק חברות סיניות מהבורסה האמריקאית ולחסום השקעות אמריקאיות בסין. טראמפ אף התחייב להעלות המכסים על סחורה סינית מ־25% ל־30%, מהלך שיסתכם ב-250 מיליארד דולר. עיכובי עסקאות וחקיקת מגבלות הפכו לשגרה בשני הצדדים.
ישראל מצידה, מקפידה לשמור על יחסים חמים והדוקים עם שתי המעצמות, תוך שהיא דוחה ככל האפשר החלטה במי משני הצדדים לצדד. מצד אחד, ישראל הציבה את פיתוח יחסי הכלכלה עם המשק הסיני הצומח והמתפתח, כיעד מדיני-כלכלי מרכזי; מהעבר השני ניצבת הכלכלה החזקה בעולם, ידידתנו הקרובה, ונראה כי מאז עלה טראמפ לשלטון התהדקו יחסי ישראל-ארה"ב.
מעצם היותן כאלה מעצמות שואפות להשתלט על שווקים ותחומים נוספים, ונראה כי סין וארה"ב מבינות ששליטה בטכנולוגיות חדשניות וייחודיות תעניק לה יתרון משמעותי על פני השנייה. המאבק הזה גובה קורבנות, אשר סופגים מסים נוספים, או סובלים מפעולות עוינות, עד כדי סנקציות וחרמות, אצל חברות מובילות בשני הצדדים. חברות נאלצות להעביר את פעילות הייצור שלהן למדינה אחרת, וגם אלה שיותר מ-25% ממניותיהן נמצאות בבעלות סינית, עלולות להיתקל בארה"ב בבעיות קשות.
האמריקאים מבקשים לסייע לחברות אמריקאיות להתחרות ולכבוש שווקים נוספים, ולהדוף כניסה "מהדלת האחורית" של טכנולוגיות סיניות שעשויות להתגלות כ"סוסים טרויאניים". יוצא דופן הוא תחום הבינה המלאכותית (AI) שעליו משתלטת סין, בשל רגולציה מקלה שלה, לעומת מגבלות חמורות החלות במערב. המצב כיום גורם לכך ששתי המעצמות מחזרות אחרי שחקנים אחרים, כדי לארגן בריתות וקואליציות; ומדינות אחרות צריכות להחליט למי לחבור. גם אי-החלטה עלולה לפגוע בשחקנים, ולהכביד על עסקי חברות בינלאומיות.
בארה"ב נכנסה לתוקף בסוף 2018, רפורמה חדשה שמאפשרת ל"ועדת ההשקעות הזרות" של ארצות-הברית (CFIUS), לבטל עסקאות של חברות טכנולוגיה שמעבירות או שמאפשרות לגורמים זרים, גישה לתשתיות או לידע טכנולוגי קריטי. עיקר הרפורמה הוא הרחבת הסמכויות של הוועדה, כך שהיא יכולה למנוע עסקאות המאיימות על הביטחון הלאומי של ארה"ב.
החוק מגדיר עשרות קטגוריות של טכנולוגיות שמחייבות את אישור הוועדה, ובהן רכיבי תקשורת שונים, בינה מלאכותית, ביוטכנולוגיה ועוד. בעולם מותחים ביקורת על כך שהחקיקה תשמש להגבלת עסקאות בפועל. לשם השוואה, ה"וול סטריט ג'ורנל" דיווח כי ב-2017 בחנה הוועדה והתערבה בכ-250 מקרים, לעומת כ-60 מקרים שבהם התערבה ב-2010.
על המציאות הזו ניתן להסתכל גם ככזו הטומנת בחובה הזדמנויות רבות. ניכר כי המרוץ להובלה טכנולוגית, עומד בעין הסערה של מלחמת הסחר. התיאבון המוגבר שנוצר במדינות, גורם לחברות הטכנולוגיה בעולם להיות מחוזרות על-ידי שתי המעצמות ועל-ידי כלכלות שמבינות את חשיבות העוצמה הטכנולוגית בעולם החדש. את הרעב הזה יכולות חברות טכנולוגיה צעירות, המחזיקות את "האוכל", למנף לטובת עצמן - לגיוסי כספים, לפתיחת שווקים ועוד. שוק רעב ופתוח לחדשנות הוא הבסיס שעליו קמות, מתפתחות ופורחות חברות טכנולוגיה.
בעקבות המצב, ובדומה לשחקנים שנוטלים חלק בפעילות הכלכלית מול שתי המדינות, אך עדיין יושבים על הגדר, גם בישראל אנו מתקרבים אל הנקודה שהקברניטים וראשי ההייטק יצטרכו לקבל החלטה: ארה"ב או סין. אין מדובר בהחלטה טריוויאלית, שכן היתרונות והחסרונות מצויים בכל אחת מהאלטרנטיבות. אולם אי-החלטה לאורך זמן עלולה לפגוע ולהכביד על עסקיהן של חברות רבות, ישראליות ובינלאומיות.
הכותבת היא מנכ"לית לאומיטק, זרוע בנקאות ההייטק של לאומי