בוב איגר יו"ר ומנכל דיסני / צילום: Getty Images ישראל
האדם החזק ביותר בהוליווד, רוברט (בוב) איגר, מקפיד לשמור על לוח הזמנים שלו, והבוקר הזה הוא טיפוסי. אחרי התעוררות טלפונית ב-4:15 לפנות בוקר, יו"ר ומנכ"ל חברת וולט דיסני מקדיש חמש דקות להתלבשות, שטיפת פנים ונטילת האוזניות שלו לפני שהוא פונה לחדר הכושר בבניין שלו בברנטווד, שבו הוא מתגורר עם רעייתו זה 24 שנים, ווילואו ביי. איגר, 68, מקדיש את 30 הדקות הבאות ל-VersaClimber, מכשיר עינויים מהדור הישן שמדמה טיפוס על הר, לפני שהוא מקדם בברכה את מאמן הכושר האישי שלו, שמעביר איתו 40 דקות של מתיחות ואימוני משקולות. אחר-כך, בלי לבזבז דקה, הוא מתקלח ושותה קפה.
כשהוא מגיע למשרדו בברבנק ב-6:45 בבוקר, לפני מנהלים אחרים בדיסני, איגר מנהל ים של ישיבות, תדרוכים והתכתבות. הוא מעדיף דוא"ל על פני טלפונים כי שיחות נוטות להימשך ולהימשך - כמו ארוחות ערב עסקיות, שגם מהן הוא מתחמק. איגר הוא מהטיפוסים שחושבים שלהגיע בזמן זה לאחר. אם אתה מגיע למשרד עשר דקות לפני מועד הפגישה, תמצא אותו כבר ממתין בפתח - עם עין אחת על אפליקציית לוח הזמנים של האייפד שלו, והשנייה עליך. "בוא, בוא", הוא אומר בנפנוף מזמין של שלוש אצבעות, "מוקדם זה טוב".
למרות האובססיה שלו לניהול זמן, ואולי בגללה, הוא מציג את עצמו כאדם עם כל הזמן שבעולם. איגר, שכולם מכנים בוב, נראה בריא בצורה מעוררת קנאה - חטוב, שזוף, שיער של מגיש חדשות בטלוויזיה. הוא מתמחה במראה הלא רשמי המגניב - שילוב של חולצה ומכנסיים בצבע כחול עמוק, בלי ז'קט או עניבה - שמועדף על-ידי בכירים בהוליווד בימים אלה.
ההתנהגות שלו הגיונית בנסיבות הקיימות. הוא מנהל את תשלובת הבידור הגדולה והעשירה ביותר בעולם, שעסקי אולפני הקולנוע, רשתות הטלוויזיה ופארקי השעשועים שלה - כולם מותגי-על - פורחים. באמצע הקיץ, בזכות "קפטן מארוול", "הנוקמים: הסוף" ו"מלך האריות", דיסני כבר רשמה את ההכנסה הקופתית מסרטים הגבוהה ביותר בהיסטוריה של הוליווד - 7.67 מיליארד דולר. וזאת, עוד לפני "לשבור את הקרח 2", שיעלה לאקרנים רק בנובמבר (בישראל, בדצמבר).
אבל החיים של איגר היו קצת מבולבלים בשנתיים האחרונות, שבהן הוא שקל להצטרף למרוץ לבית הלבן ב-2020, פיטר את רוזאן בר וספג השפלה פומבית (על-ידי בת האחיינית של וולט דיסני עצמו, לא פחות) בגלל חבילת השכר שלו - 65.6 מיליון דולר. במקביל, הוא ביצע שני משחקי כוח תאגידיים ענקיים: באחד ממיזוגי המדיה הגדולים אי-פעם, דיסני הוציאה 71.3 מיליארד דולר על קניית נכסי הבידור העיקריים של פוקס המאה ה-21. העסקה הזו תגברה את ההתקפה החזיתית של דיסני על יריבתה העיקרית, נטפליקס. שירות הסטרימינג שיושק בקרוב, דיסני+, מבטיח בחוצפה "לעצב מחדש את קומפלקס תעשיית הבידור". איגר אינו מתרגש מכך. "אני חושב שאני מכויל באופן כללי לא לחשוש במיוחד", הוא אומר. "חלק מזה הוא האופטימיות המובנית שלי. חלק אחר הוא האמונה בעצמי ובאנשים שעובדים איתי, שאנחנו יכולים להתגבר כמעט על כל דבר".
עד כמה שהדבר יישמע מוזר, הנושא היחיד שמערער את שלוות רוחו הוא הספר החדש שהוא כתב על ימי שלטונו בדיסני. "רק רציתי לא להישמע מחניף מדי לעצמי", הוא אומר, "ולא לטפוח לעצמי על הכתף בסגנון של ‘תראו מי אני ומה עשיתי'". שבוע אחרי תאריך היעד, הוא מספר, הוא ביצע 2,800 תיקונים בספר בחמישה ימים. כעת הוא מרגיש טוב יותר בקשר לזה. "אני מאוד מודע לעצמי בנושא הזה", אומר איגר. "כשאתה רואה את פניך המחייכות על העטיפה - זה הרבה בשבילי".
ואז הוא בודק את האפל ווטש שלו.
בין שני מייקלים
ספרו של איגר, "הרכיבה של החיים: לקחים שהופקו מ-15 שנות ניהול של חברת וולט דיסני", ראה אור ב-23 בספטמבר בהוצאת רנדום האוס. "זה לא ספר זיכרונות", כותב איגר. הוא רואה בספר שיעור חשוב במנהיגות, שמדגיש את עקרונות הליבה שלו (אופטימיות, אומץ והוגנות), מעניק עצות שהופקו בעמל רב (פרק 7: זה על העתיד) וחושף את הטכניקה שלו כשהוא מפטר אנשים ("ביקשתי ממך להגיע לכאן מסיבה לא נעימה").
אבל הספר הוא כן סוג של זיכרונות, שמסביר איך ילד מנומס למדי מאושנסייד, לונג איילנד, הפך לטיטאן תאגידי. הפרק הראשון נוגע לאביו, ארתור, מנהל פרסום בדרג בינוני, שהכוונות הטובות ביותר שלו סוכלו על-ידי המאניה דיפרסיה שלו. הנפיצות של ארתור והתסכולים שלו ערערו את יציבות המשפחה, שכללה את האם מימי ואת אחותו הקטנה קרולין. "אני נשאתי ברוב נטל ההתפרצויות הרגשיות הלא צפויות שלו", כותב איגר על אביו. "מעולם לא חשתי מאוים על-ידי מצבי-הרוח שלו, אבל הייתי מודע לצד האפל שלו. אני יכול להיזכר במרוחק שאני יושב בחדרי בקומה השנייה של הבית, ומרגיש מהצליל של פתיחת הדלת וסגירתה ומהעלייה שלו במדרגות אם הוא שמח או עצוב". כשהוא המשיך ללימודים במכללת איתקה, הוא מוסיף, "הייתי כבר נחוש שלא לחיות חיים של אכזבה".
איגר, למרבה האירוניה, תכנן לעצמו קריירה של מגיש חדשות בטלוויזיה, אבל הניסיון הראשון שלו כחזאי בתחנת כבלים באיתקה התברר כבינוניוּת, והוא עזב. זמן קצר אחר-כך, אחד מקרובי משפחתו השיג לו עבודה ברשת הטלוויזיה ABC במנהטן, שם עזר בשליחויות קטנות בהפקות. כך התחילה העלייה של איגר בסולם התפקידים ברשת (שנקנתה ב-1985 על-ידי קפיטל סיטיז ושמה הוסב ל-קפיטל סיטיז/ABC). ב-1989 הוא כבר ניהל את חטיבת הבידור של הרשת - למרות העובדה שהוא לא קרא מעולם תסריט טלוויזיה. היו לו כמה שגיאות של מתחילים, אבל הוא חילץ את הרשת מהשפל שלה בזכות כישרונו לבחור להיטים - איכותיים יותר ("טווין פיקס", "NYPD Blue") וגם פחות ("הווידיאו הביתי הכי מצחיק באמריקה").
בשנות ה-90, כשהוא הפך לנשיא ומנהל התפעול הראשי של קפיטל סיטיז/ABC, איגר התרוצץ כל-כך הרבה בין ניו יורק ולוס אנג'לס, שרעייתו דאז סוזאן לא יכלה לעמוד בזה, וכך גם שתי בנותיהם, קטי ואמנדה. הם התגרשו ב-1992.
דיסני נכנסה לתמונה ב-1995, כשהיא קנתה את קפיטל סיטיז/ABC והתפתח מאבק כוח בין מנכ"ל דיסני מייקל אייזנר ומספר 2 שלו, מייקל אוביץ, סוכן-העל של השחקנים בסוכנות CAA לשעבר, שאימץ את "אמנות המלחמה", הספר הקלאסי של סון טסו, כלשונו. "כשלשני אנשים בצמרת חברה יש יחסים לא תפקודיים", כותב איגר, "אין אפשרות שהחברה שמתחתם תתפקד".
אוביץ הודח כעבור 16 חודשים, עם מצנח פיצויים של 100 מיליון דולר - אבל האווירה המוזרה בצמרת נמשכה. לעיתים, כותב איגר, אייזנר התייחס אליו כאל יורש העצר דה פקטו. לעיתים אחרות, אייזנר חש שאיגר חושק בתפקיד שלו - טענה שאיגר מכחיש. מקור שהכיר את אייזנר אומר שהמנכ"ל לשעבר מעולם לא חשש שאיגר מתכנן להדיח אותו ותמיד ראה בו את המועמד הטוב ביותר לרשת אותו.
אך לאייזנר הייתה סיבה לחשוש. בסוף שנות ה-90, אולפן האנימציה המהולל של דיסני הפיק סדרת כישלונות קופתיים: "הרקולס", "לילו וסטיץ'" ו"אחי הדוב". ההצלחות הגדולות ביותר של דיסני ("צעצוע של סיפור", "משפחת סופר-על") נבעו משותפות עם פיקסאר אנימציה, שהבעלים שלה, סטיב ג'ובס, לגלג על דיסני וסיים למעשה את היחסים איתה. המצב הפך לנואש עד כדי כך שאחיינו של וולט דיסני, רוי דיסני, החל לדרוש את ראשו של אייזנר. אחרי שאייזנר קיבל את מצנח הזהב שלו ב-2005, קרב הירושה שהתפתח היה מכוער עד כדי כך שאיגר פנה לטיפול חירום בהתקף לב. הרופא שבדק אותו הרגיע אותו: "לא, יש לך התקף חרדה קלאסי".
עם קצת תמיכה מסטיב ג'ובס
איגר זכה בתפקיד הבוס לאחר שניהל קמפיין עבורו - במלוא מובן המילה. הוא חיבר "ספר הדרכה לקמפיין" שבו הוא תיאר דיסני שרותמת לעזרתה טכנולוגיה מתקדמת כדי להפיק תכנים להפצה עולמית. גם אחרי שזכה בתפקיד, הוא עדיין נתפס על-ידי רבים כמנכ"ל זמני. המגזין "פורצ'ן" אפילו שאל: "האם מספר 2 בדיסני הוא מנהיג חסר תהילה, או שליח שממלא את צו הארגון?".
העובדה ששכנע את סטיב ג'ובס למכור את פיקסאר לדיסני, הייתה הסימן הראשון לכך שהוא לא בא למלא מקום לטווח קצר. המהלך הזה גם חשף את סוד הצלחתו: לנהל יחסים מסובכים. "יחסים נפלאים באמת לא מתרחשים במקרה", אומרת אלמנתו של ג'ובס, לורן פאוול. "הם היו קרובים מאוד. זה מה שאתה מקבל כשאמון הופך להיות הנדבך". היא מוסיפה כי "סטיב הרגיש שלבוב יש את זה. בעולם של סטיב, זו מחמאה גדולה. אם למישהו ‘יש את זה', הוא יכול לראות מעבר לפינה".
החלק הפיקנטי ביותר בספרו של איגר מפרט את ידידותו הבלתי צפויה עם ג'ובס, שקיבלה ביטוי בעסקה בהיקף 7.4 מיליארד דולר שהוכרזה בפומבי ב-2006. ג'ובס משך את איגר הצידה וסיפר לו שיש לו סרטן. "סטיב, למה אתה מספר לי את זה?", הגיב איגר, "ולמה רק עכשיו?". "אני עומד להיות בעל המניות הגדול ביותר שלך, וחבר במועצת המנהלים", השיב ג'ובס, "ואני חושב שמגיע לך לדעת זאת, כדי להתחרט אולי על העסקה".
גם העסקה וגם הידידות פרחו עד מותו של ג'ובס ב-2011. איגר נמנה עם החבורה הקטנה שנכחה בקבורה. המיזם שלהם הפיק מאז 15 סרטים והרוויח כמעט 15 מיליארד דולר. אחרי עסקת פיקסאר, אומר איגר, "התפיסה של דיסני מבפנים ומבחוץ השתנתה מיד".
דיסני חזרה להיות הילד המגניב, עד כדי כך שאיגר העז לקנות עוד שתי חברות שהיו כוכבות-על ונוהלו על-ידי דמויות חזקות. יעד מספר 1 היה מארוול אנטרטיינמנט, שנשלטה על-ידי אייק פרלמוטר שלא הִרבה להופיע בפומבי. יעד מספר 2 היה לוקאס פילמז, שומרת אימפריית "מלחמות הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס. העובדה שאיגר השיג את שתי העסקאות, ב-2009 וב-2012 בהתאמה, נבעה במידה רבה מפנקס ההמחאות שלה: דיסני שילמה 4 מיליארד דולר לכל חברה. אבל אף אחת משתי העסקאות לא הייתה יוצאת לפועל ללא גורם איגר. פרלמוטר ולוקאס העריצו את יחסיו עם ג'ובס, שפנה אליהם אישית כדי להמליץ על איגר.
"הם יכלו לראות מההתחלה שהוא לא בולשיט", אומרת הידידה אופרה ווינפרי, שמכירה את איגר מהימים ששניהם עבדו ב-ABC. "מה שאתה רואה זה מה שהוא באמת, ואם אתה מכיר אותו לעומק, אתה יודע שהוא לא פסאדה".
איגר ורעייתו השנייה, ווילואו ביי, לשעבר מגישת חדשות ב-CNN וכיום דיקאנית בית הספר אננברג לתקשורת ועיתונות באוניברסיטת דרום קליפורניה, מתגוררים בברנטווד, בבית גדול שתוכנן על-ידי האדריכל פול וויליאמס, ובו גידלו את שני בניהם, וויל ומקס. הזוג, שנישא ב-1995, נוטה לוותר על סצנת בילויי הלילה לטובת ארוחות ערב בבית. הם מקדישים את רוב הערבים לעבודה, לקריאה או לצפייה בסרטים בחדר הקולנוע המשוכלל שלהם. לאחרונה הם צפו ב"כוכב נולד" וב"רוקטמן". "בוב הוא בהחלט טיפוס פרטי יותר", אומרת ביי. "הוא נחוש להקדיש זמן לצד המשפחתי בחייו. אם תשאל את ארבעת ילדיו, משני הדורות, הם יאמרו לך אותו הדבר".
בשנה שעברה מכרו בני הזוג דירה של חמישה חדרי שינה על השדרה החמישית במנהטן ב-18.75 מיליון דולר. איגר טס רק במטוס של החברה, מטעמי ביטחון לפי הגרסה הרשמית. דגם גדול של ספינה מוצב במקום בולט במשרדו במטה דיסני, ומוצג בולט אחר הוא לוח שחמט עם הדמויות מסרטי מלחמות הכוכבים. "זו מתנה של לוקאס פילם", הוא אומר, ונוטל לידיו את הצריח שהוא חייל פלוגת סער. "זה עשוי במדפסת תלת-ממד".
ואז הגיע טלפון מרופרט מרדוק
ב-2017 שילמה דיסני לאיגר 36.3 מיליון דולר. שנה אחר-כך הסכום זינק ל-65.6 מיליון דולר. הזינוק נבע מההתנהלות שלו בשנתיים של חוסר ודאות שכללו סדרת משברים פומביים מאוד. הצרות החלו ב-2016, כשנודע לאיגר שהמטורף שירה למוות ב-49 בני אדם במועדון הלילה באורלנדו, פלורידה, תכנן תחילה לתקוף את דיסני וורלד, וכי שני עובדים של החברה היו בין ההרוגים. יומיים אחר-כך, תנין הרג פעוט במלון בדיסני וורלד.
במקביל, מניית דיסני הייתה בירידה. נכסי הטלוויזיה הגדולים של החברה, ערוץ הספורט ESPN ו-ABC, היו תחת איום. יותר ויותר מנויי כבלים עברו לנטפליקס, אמזון ועוד ענקיות סטרימינג חדשות. לא עזרה גם העובדה שרוזאן בר פרסמה את הציוצים הגזעניים שלה, שהכריחו את דיסני לוותר על כוכבת השואו החדש המבטיח ביותר שלה.
במאמץ למצוא דרכים חדשות להעברת תכנים, איגר קנה חברה לא ידועה בשם BAMTech, פלטפורמה שעזרה לליגת הבייסבול העיקרית להעביר משחקים ישירות לבתי הצרכנים. דיסני רתמה את הטכנולוגיה של BAMTech לבניית דיסני+, שירות סטרימינג שיכול להתמודד עם נטפליקס, אמזון ועוד מתחרים בכוח (כולל השירותים הצפויים בקרוב של אפל, NBC-יוניברסל ו-וורנר מדיה). אם בעבר, דיסני מכרה ברישיון את ספריית הסרטים ותוכניות הטלוויזיה הענקית שלה לנטפליקס, כעת דיסני+ תציע למנויים גישה בלעדית לכל הממלכה הזו.
מכת החסד באה ב-2017, כשאיגר קיבל טלפון מרופרט מרדוק - היו"ר של פוקס והיו"ר הביצועי של ניוז קורפ, החברה-האם של "וול סטריט ג'ורנל" - שהזמין אותו לביתו בבל אייר. עד אז, השניים הכירו זה את זה באופן שטחי. כשהם נפגשו, איגר הניח שלמרדוק יש כוונות פוליטיות.
מרדוק שאל אותו בנימה משועשעת: "אתה רץ לנשיאות?".
"לא, ממש לא", הגיב איגר.
האמת הייתה שהוא שקל התמודדות בבחירות של 2020. בלחצי אישים דמוקרטים בולטים, איגר הקדיש כמה חודשים לקריאת מסמכי מדיניות והתייעצות עם פוליטיקאים שונים, אבל הוא לא התכוון לחשוף את זה בפני מרדוק. התברר שלמרדוק היו דאגות אחרות: הוא ציין את האיומים על העסקים שלהם, בהם אולפן הבידור שלו, פוקס המאה ה-21, שהתקשה לתפקד במגמת הקונסולידציה בתעשיית הבידור ומול פלטפורמות המדיה החדשה.
כעבור זמן קצר טלפן איגר למרדוק ושאל אותו אם הוא רוצה לשוחח יותר ולדון על עסקה אפשרית בין דיסני לפוקס. מרדוק השיב בחיוב.
מרדוק אומר שהוא ראה באיגר "אדם שאפשר לסמוך על מילה שלו", ומאשר שכך התנהלו הדברים.
המגה-עסקה הזו, בשווי 71.3 מיליארד דולר, משמעותה שדיסני ביצעה זינוק גדול במרוץ על הבכורה בתחום הסטרימינג של תכנים, זינוק שיאפשר לדיסני+ גישה לכל הסרטים הגדולים של פוקס ("טיטאניק", "אווטאר") וסדרות הטלוויזיה ("משפחת סימפסון"), בתוספת כמה מהרשתות החשובות שלה (FX, הולו וערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק). התלכדות האירועים שיצרו את דיסני+ מעידה אולי על התזמון של איגר, אבל רק עד שלב מסוים, הוא אומר. "האם ראיתי שדיסני, פיקסאר, מארוול, מלחמות הכוכבים ונשיונל ג'יאוגרפיק יהיו בעלי ערך אמיתי בעולם המטורף הזה שאנחנו חיים בו? ראיתי. האם האמנתי שבסופו של דבר הטכנולוגיה תהיה חיונית להשגת צרכנים באופן אפקטיבי ומודרני יותר? האמנתי. לכן זה לא צירוף מקרים", הוא מחייך. "אבל לא ידעתי ב-2004 שבשנת 2019 נעשה את כל זה".
דיסני+, שתושק ב-12 בנובמבר, היא אולי ההימור הגדול ביותר בקריירה של איגר. "זו דוגמה מוחשית לערך של המותגים והקניין הרוחני שאנחנו יוצרים", אומר איגר. "אני לא חושב שיש הרבה חברות שהן במצב דומה".
אבל המשכורת שלו בסך 65.6 מיליון דולר התפרסמה בדיוק, על רקע הסערה הציבורית סביב פערי ההכנסה בארה"ב. המתח עלה בכמה דרגות כאשר אביגיל דיסני, נכדתו של רוי דיסני, הודיעה שזה טירוף שהתגמול של איגר גבוה פי 1,424 מזה של עובד ממוצע בדיסני. היא קראה לאיגר ולבכירים נוספים בחברה לחלק את ההון הזה בין עובדים זוטרים, שמתחילים ב-15 דולר לשעה.
"אני לא אומר שום דבר בפומבי על אביגיל", אומר איגר בנימה שקולה. "אני גאה מאוד על המאמצים שעשינו בחברה שלנו לתמוך בעובדים. בכהונה שלי יצרנו עשרות אלפי משרות חדשות. מה שאני עושה הוא פונקציה של התפקיד שלי, של התעשייה, של האופן שבו אנשים שמנהלים חברות כמו שלנו מתוגמלים, ושל העובדה שדיסני היא גם חברת המדיה הגדולה ביותר ואחת מהמצליחות ביותר". הוא מציין כי דיסני היא אחת החברות הבודדות שמשלמת שכר לימוד מלא להשכלה מקצועית של כל עובדיה בשער שעתי, במכללות או לתארים מתקדמים.
איגר גם ידוע כמי שהפך את התרבות של דיסני לפרוגרסיבית יותר. החברה שסירבה להפיץ את סרטו של מייקל מור פרנהייט 11/9, שמתח ביקורת על הנשיא ג'ורג' בוש, מנוהלת כעת על-ידי מנכ"ל שאישר להפצה את "הפנתר השחור" ופרש ממועצת היועצים לבית הלבן אחרי שטראמפ הוציא את ארה"ב מהסכם האקלים של פריז.
בסופו של דבר, הוא לא ראה לעצמו עתיד בבית הלבן. לדבריו, ההחלטה שלא להתמודד נבעה משיקולים משפחתיים ומהעיתוי של עסקת פוקס. אין סיכוי שהוא יחזור בו ויתמודד.
"הוא נשאר בדיסני, וזה הרווח שלה וההפסד של המדינה", אומרת ווינפרי. "אם הוא היה רץ לנשיאות, הייתי פועלת בשבילו כבר כעת. הייתי הולכת מדלת לדלת ואומרת, ‘תנו לי לספר לכם על בוב איגר'".
עדיין לא מצביע על יורש
לפני 15 שנים, כשאיגר התמנה למנכ"ל, רעייתו הזכירה לו שכהונה ממוצעת של מנכ"ל ב-500 חברות פורצ'ן היא פחות מארבע שנים. מאז, איגר התמנה מחדש ארבע פעמים. אבל החוזה הנוכחי שלו, שעומד לפקוע ב-2021, יהיה האחרון, הוא אומר. סופית.
כעת, כשהוא מתקרב ל-70, הוא אומר שלא יוכל להקדיש את עשר השנים החיוניות האחרונות שלו לסביבת עבודה תובענית כזו. הוא מספר שהוא למד "איך לשמור את הדברים בפרספקטיבה", ומוסיף ש"חלק מזה מגיע עם הגיל. הרבה מגיע עם ניסיון החיים. יש לי נישואים נהדרים, שותפות אמיתית עם אשתי ווילואו. בכל תהליך הירושה בדיסני היא חזרה והזכירה לי, ‘לא התחתנתי איתך בגלל התואר, ואתה לא מי שאתה בגלל מה שאתה עושה. יש בך דברים אחרים שהם חשובים יותר'".
כמו קריאה, למשל. איגר אוחז באייפד שלו ומגלגל את רשימת הספרים החביבים עליו (הוא אומר שהוא קורא רק לעיתים נדירות ספרים של ראשי חברות אחרים): הרומן של ריצ'רד רוסו, Chances Are, סיפורי הוריישו הורנבלואר של סי.אס פוסטר, "ההר השני" של דיוויד ברוקס. הוא רואה לנגד עיניו סוג של גמלאי-למחצה שמשלב "משחק, להריח את השושנים, קצת עבודה - אולי כמדריך לפתיחת עסקים - ותרומה לקהילה". יש לו בראש רעיון שקשור בעיקר לחסרי דיור, אבל הוא עדיין לא גיבש אותו.
אף שאינו מוכן להצביע על יורשו בחברה, איגר משוכנע שדיסני תימנע מדרמה נוספת של ירושה כשהוא יפרוש. "היו לנו שיחות רבות על זה, ויש לנו תוכנית", הוא אומר. אבל לא מציין שמות. "בשלב מסוים, מועצת המנהלים תרגיש את הזמן הנכון לעשות את זה, עוד לא הגענו לשם".
בינתיים, המטרות שלו לשנתיים האחרונות בתפקיד "ברורות מאוד", לדבריו. הוא להוט להפיק את סרט ההמשך ל"הפנתר השחור" (שצפוי להגיע למסכים במאי 2022), אך פחות להוט להסגיר פרטים עליו ("הבמאי רייאן קוגלר רק מתחיל את התהליך של הגדרת הסיפור", הוא אומר בקושי). מעבר לכך, "העדיפויות הן להצליח במרחב של הפנייה הישירה לצרכן, בייחוד עם דיסני+, ולשלב את שתי החברות דיסני ופוקס בצורה חלקה - כמובן במסגרת זמן מסוימת".
בינג' דיל
כניסת ענקיות הטלוויזיה לסטרימינג גורמת להשקעות עתק בתוכן. מתי ואיך נצפה בהכול ומי ישלם על זה? / יונתן כיתאין
כמו צופים המומים מול תפנית דרמטית בעלילה של סדרה מטלטלת, שמתקשים להבין מה בעצם קרה הרגע מול עיניהם ואיך עליהם להגיב אליו, כך ישבו במשך שנים ענקיות הטלוויזיה האמריקאיות, מתבוננות בעיניים פעורות בהצלחה המסחררת של נטפליקס, שהגיעה משום מקום ואיימה לשמוט את הקרקע מתחת לרגליהן.
אבל עכשיו הן מתעוררות והתגובה שלהן מגיעה כמעט יחד. ראשונה תהיה דווקא שחקנית חדשה בתחום, אפל, שהשירות שלה, אפל TV פלוס, יעלה כבר ב-1 בנובמבר, אבל אחריה, באותו החודש, תגיע דיסני+ על התוכן הענף והפופולרי שלה (כולל תוכני פוקס שנקנו על-ידה בעסקת ענק), ובמחצית הראשונה של 2020 יצטרפו עוד שתי נציגות בולטות של המדיה המסורתית: HBO MAX עם התכנים של תאגיד וורנר מדיה כולו, ופיקוק של NBC universal.
את ההשלכות של רעידת האדמה הזאת - לא פחות - איש לא יודע כמובן לצפות במדויק. אבל אפשר לחלק אותן לזווית הכלכלית, שנוגעת לפעילות העסקית של הענקיות הללו, ולזווית של האדם הפשוט בבית והרגלי הצפייה שלו. ברמה הפיננסית, מה שמתחולל כרגע לנגד עינינו בכל הנוגע לרמות ההשקעה בתוכן הוא חסר תקדים, ויש גם מי שתוהה לגבי היתכנותו הכלכלית לאורך זמן. נטפליקס השקיעה ב-2018 סכום בלתי נתפס של 12 מיליארד דולר בתוכן. ענקיות כמו אפל ואמזון משקיעות כרגע כ-6-5 מיליארד דולר כל אחת. אבל לא מדובר רק על ההוצאה הכוללת - שמגלמת בתוכה כמות עצומה של תוכן שלא ברור מי יספיק לצפות בו - אלא גם על השקעות עתק בסדרות בודדות. אפל ודיסני למשל עובדות על סדרות בעלות של 15 מיליון דולר לפרק (רף שעד כה, רק "משחקי הכס" בעונתה האחרונה הגיעה אליו).
לא רק התכנים החדשים יקרים יותר מבעבר, גם הישנים. בעקבות התחרות הגוברת בין הגופים, גם ערכן של סדרות ישנות בשידורים חוזרים זינק, ונטפליקס למשל הסכימה לשלם 100 מיליון דולר עבור שנה אחת נוספת שבה תוכל לשדר את "חברים" הוותיקה, כשלאחר מכן היא תאבד אותה סופית לטובת HBO.
מי שיצטרך לשלם בדרך כזאת או אחרת על כל העלויות הללו הם כמובן הצופים בבית, שעומדים לעבור תהליך מעניין. כשנטפליקס הייתה השחקן היחיד בעיר, היא נתנה לרבים את התחושה שהיא מציעה להם הכול - גם סדרות חדשניות שכולם מדברים עליהן, וגם קלאסיקות ותכנים מוכרים מעידן הטלוויזיה המסורתית - ובתשלום קבוע שמתאים לכל כיס. כעת, לא רק שהחברות הוותיקות מוציאות את התכנים שלהן מנטפליקס, למעגל יצרני התוכן מתווספים עוד ועוד גופים, וכל סדרה משודרת בבלעדיות בשירות סטרימינג אחר. כמה אנשים ירצו או יוכלו להיות מנויים לארבעה, חמישה או יותר שירותים כאלה? והאם הוצאות העתק על התוכן יסתיימו דווקא בתחיית תופעת הפיראטיות?
ויש עוד תופעה שנולדה יחד עם כניסתה של נטפליקס לתחום התוכן העצמאי, ותדרוש כעת עיון מחדש: הבינג'. שלושת הפרקים הראשונים של סדרת הדגל של אפל, "The morning show", אומנם ישוחררו יחד, אך הפרקים הבאים ישודרו לאחר מכן בתדירות של אחד בשבוע. גם דיסני צפויה להעלות את הסדרות שלה בתדירות של פרק בשבוע, וסביר להניח שגם HBO תשמר את התנהלותה הנוכחית.
בכלל, בשוק האמריקאי יש יותר ויותר טיעונים בזכות האפקט שמשאירה סדרה מדוברת שמחולקת לפרק בשבוע (כמו למשל "צ'רנוביל" של HBO) אל מול סדרות הבינג' שנשרפות ונעלמות מהר מדי בתודעה הציבורית. האם ייתכן שעם התגברות התחרות, גם נטפליקס, ממציאת הז'אנר, תשקול מחדש את התנהלותה בסוגיה?