איתן כבל וארנון (נוני) מוזס / צילום: איל יצהר, רוני שיצר
ינואר 2018. איתן כבל, אז חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, מוזמן לחקירה במשטרה. המשטרה כבר מנהלת מזה חודשים חקירה שבבסיסה הקלטות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, שבהן נשמעים השניים רוקמים על פניו עסקה שבמסגרתה יקדם נתניהו צעדים שיצמצמו את כוחו של העיתון "ישראל היום" - ויקבל בתמורה סיקור אוהד ב"ידיעות אחרונות".
לימים יטענו השניים כי השיחות ביניהם לא הובילו לעסקה של ממש, וכי הם היתלו זה בזה. האחד - נתניהו - יואשם בהפרת אמונים; השני - מוזס - בהצעה לשוחד (והכול בכפוף לתוצאות השימוע, ראה חזקת החפות).
אלא שדמות פוליטית נוספת תופסת את תשומת-ליבה של המשטרה - חבר הכנסת איתן כבל, שאומנם קידם צעדים אקטיביים להגבלת כוחו של "ישראל היום", אך לא נתפס בשיחות או בהקלטות ישירות עם מו"ל "ידיעות אחרונות".
הביקורת מימין רושפת - האם יעשה דין אחד עם נתניהו ודין אחר עם כבל? כבל מוזמן לחקירה במשטרה. לימים התיק נגדו נסגר.
חומרי חקירה ותמלילים של שלושה אישים שונים (כבל, מוזס ועורך "ידיעות אחרונות" דאז רון ירון), אשר נחשפים כאן לראשונה, מאפשרים הצצה נדירה למערכת היחסים בין איתן כבל לנוני מוזס. הם חושפים את העובדה שחוק "ישראל היום" נולד בפגישה במשרדי "ידיעות אחרונות" (באופן חריג, בנוכחות עורך העיתון דאז), ואת ההסברים הפתלתלים שמספקים השניים למשטרה אודות שיתוף-הפעולה הלא שגרתי ביניהם.
החומרים מחדרי החקירות גם חושפים עוד טפח מהשיטה שבמסגרתה סחר "ידיעות אחרונות" בסיקור שהעניק לאישים שונים, ואת הסתירות הקשות בעדותו של איתן כבל ביחס לשאלה עובדתית פשוטה - מי ניסח עבורו את חוק "ישראל היום"?
כבל בא לבקש סיקור חיובי ופוגש את נוני מוזס
שנת 2013. איתן כבל מגיע למשרדי "ידיעות אחרונות" לפגישה עם רון ירון, עורך העיתון באותם ימים, ובאמתחתו תלונה - העיתון לשיטתו מעניק לו סיקור שלילי או מתעלם ממנו, והוא רוצה להתלונן. כבל בא להתלונן בפני רון ירון, ואל הפגישה בארבע עיניים נכנס אדם נוסף - נוני מוזס.
חמש שנים לאחר מכן חוזרים החוקרים עם כבל לסצנה הזו, וכך זה נשמע:
חוקר: "על מה דיברתם שם?"
כבל: "על העובדה שאני חבר כנסת, וכל עניין שאני מביא, הם שוחטים אותי".
חוקר: "א-הה. תן לי דוגמה".
כבל: "חקיקה שאני עושה או דברים מן הסוג הזה, אני לא קיים. ואם מכניסים אותי, אתה יודע, בדרדלה (בקטנה - א"ג)".
חוקר: "מה הוא אמר לך?"
כבל: "'לא, מה פתאום וזה'. רון, שהוא אחלה בן אדם דרך אגב, אמר 'מה פתאום, לא היה ולא נברא'. בסדר, הכחיש".
חוקר: "ומה ביקשת באותה פגישה?"
כבל: "לא ביקשתי ממנו שום דבר. אמרתי 'אני מבקש יחס הוגן, זה הכול. איזה יחס? כשאני מעביר, שיכניסו ידיעות שלי, התייחסויות שלי. זה הכול'".
לפגישה בין כבל לבין עורך "ידיעות אחרונות" הצטרף לפתע מארח נוסף - המו"ל נוני מוזס.
"חוק 'ישראל' היום בער בנו"
נקודת מבט נוספת על הפגישה מספק למשטרה רון ירון, עורך "ידיעות אחרונות" באותה התקופה. ירון, חשוב לציין, מסר עדות פתוחה בפרשה ולא נחקר באזהרה. הדברים שסיפר בחקירה מלמדים כיצד מהפגישה ההיא בבית "ידיעות" עם איתן כבל נולד חוק "ישראל היום", והם מסייעים לחוקרים בניהול חקירותיהם של כבל ומוזס בהמשך. הם גם מלמדים על מעורבותו של ירון בנושאים שאינם עיתונאיים גרידא, וכאלה שלפחות על פניו לא אמורים להיות מנת חלקו של עורך עיתון.
חוקר: "האם נושא חוק 'ישראל היום' עלה במפגש הזה בנוכחות נוני מוזס?"
ירון: "כן, אני מניח שכן, כי כפי שאמרתי, זה היה נושא שמאוד בער בנו באותה תקופה".
חוקר: "אז כמה פעמים נפגשת עם כבל?"
ירון: "בתקופה ההיא? בתקופה ההיא לדעתי פעם אחת, אחרי זה נפגשתי איתו עוד איזה פעמיים שלוש מאז".
חוקר: "ואז דובר גם איך אפשר להעביר אותו?"
ירון: "לא. לא. ממש לא. מה שדובר זה על המהות שלו, קודם כל. על המהות שלו".
חוקר: "אתה גם נפגשת".
ירון: "נכון. אמרתי לך. לא רק עם כבל. אני יודע שהוא נפגש עם כבל לקראת החוק. הוא, אתה יודע, הוא היה צריך לאסוף DATA, לאסוף מידע על איך פועל עיתון".
החוקרים מעמתים את מוזס עם גרסת העורך שלו
וכעת לחקירתו של נוני מוזס. כשמו"ל "ידיעות אחרונות" נחקר במשטרה, הוא זוכר היטב את הפגישה עם איתן כבל במשרדו של רון ירון, וטוען כי הייתה זו פגישתם הראשונה. הוא מכחיש תחילה כי שוחח עם כבל על חוק "ישראל היום". החוקרים מעמתים אותו עם הגרסה ההפוכה של עורך "ידיעות" דאז וגם עם חקירתו של כבל שמתקיימת במקביל.
כך זה נשמע:
מוזס: "אני חושב שהפעם הראשונה שהכרנו, אם זיכרוני אינו מטעה אותי, היה כאשר הוא בא למערכת להתלונן לפגישה עם העורך. להתלונן על סיקור בעיתון. אני נכנסתי לחדר של רון. 'שלום', הכרנו ישבנו".
חוקר: "עכשיו, אני אומר לך, בניגוד לגרסה שמסרת, שלא רק רון ירון אומר שנושא הצעת החוק עלה שמה ונדון שמה, גם חבר הכנסת כבל, שנחקר היום במקביל אליך, מאשר את זה. שבאותה הפגישה במשרדים, פגישה שכולם מאשרים, פגישה אחת, הנושא הזה עלה".
מוזס: "הנושא של 'ישראל היום' עלה".
חוקר: לא. לא 'ישראל היום'. לא הנושא של 'ישראל היום', הנושא העקרוני. הנושא של איך מתמודדים עם 'ישראל היום' בדרך פרלמנטרית".
מוזס: "א-הה".
חוקר: "לצורך הצעת חוק".
מוזס: "עכשיו אתה אומר משהו שונה ממה שאתה אמרת".
חוקר: "אז אולי לא הייתי מובן. אז בוא תסביר לי את הדברים".
מוזס: "קודם אני הבנתי שאתה אומר שהצעת החוק הנידונה עלתה בפגישה הזאת. כמעט כל פוליטיקאי שהיה בא לפגישה, הנושא של איך לטפל ב'ישראל היום' היה עולה. בין אם צריך לטפל בזה דרך מבקר המדינה. בין אם צריך לטפל בזה בדרך פרלמנטרית".
חוקר: "אז אני אומר לך שבשיחה הזו - וזה מה שגם חבר הכנסת כבל מאשר - עלה נושא תקיפת ההתמודדות עם התופעה באמצעות חקיקה, ודובר כבר מהות. החוק הזה בקווים כלליים צריך להיראות. מה אבני-היסוד".
מוזס: "אני חוזר ואומר, כמעט בכל פגישה, עם כל חבר כנסת, עם כל חבר כנסת או שר, הנושא של 'ישראל היום', של לקיחת כסף עבור 'ישראל היום', או לטפל בתופעה בדרך אחרת, עלה. ואם אתה אומר לי, ואני לא זוכר את זה, בשיחה הזאת גם דובר האם נכון לעשות חוק, האם נכון לפעול בדרך אחרת? יכול להיות... הקטע של לקיחת כסף עבור העיתון עלה בכל שיחה שאנחנו... אני, רון, אנשים אחרים בעיתון, היו נפגשים עם כל נבחר ציבור".
כבל מודה - הסיקור השתנה לטובה
במשך שעות ארוכות ניסו חוקרי המשטרה לרדת לעומק מערכת היחסים שנרקמה בין מוזס לכבל. הם מנסים להבין היכן נפגשו, כיצד והאם נוצרו ביניהם יחסים של "תן וקח". די מהר הם מגלים כי השניים מתקשים לזכור עובדות מהותיות, אלא שעל דבר אחד אין מחלוקת: ככל שהעמיקה מערכת היחסים - כך הלך והשתנה סיקורו של כבל ב"ידיעות אחרונות" לטובה.
מוזס: "בהמשך היו לנו שתיים או שלוש פגישות במשרדו של איתן כבל ברחוב הארבעה בתל-אביב. שוחחנו בענייני פוליטיקה וגם על הצעת החוק 'ישראל היום' שיזם איתן. לשאלתך מי יזם את הפגישות, אני משיב שאיני זוכר. דיברנו על זה שיש צורך שבחוק יתמכו חברי כנסת מהקואליציה. לשאלתך האם איתן כבל ביקש את התייחסותי והערותיי לגבי נוסח הצעת החוק, אני משיב שכן. לשאלתך האם ראיתי את נוסח הצעת החוק, את טיוטת הצעת החוק, אני משיב שאינני זוכר".
כאשר כבל עומת בהמשך החקירה עם הטענות של מוזס, הוא הודה כי אכן פגש את המו"ל, אבל לא ממש הקפיד על רישום הפגישות ביומן.
חוקר: "יש לך את המועד של הפגישה ההיא?"
כבל: "לא, לא, זה לא דברים שרשמתי אותם".
חוקר: "למה לא?"
כבל: "כי זה לא פגישות מתוכננות".
חוקר: "זה פגישות סודיות?"
כבל: "לא".
חוקר: "אתה חבר כנסת, יש לך לו"ז".
כבל: "נכון. אני בדרך-כלל כותב הכול".
חוקר: "את זה לא".
כבל: "נכון, את זה לא".
חוקר: "כי רצית להסתיר את זה?"
כבל: "לא".
חוקר: "אז למה לא רשמת את זה?"
כבל: "כי האדם מתקשר אליי".
חוקר: "נו?"
כבל: "הוא אומר לי: 'אני יכול לבוא אלייך?'".
חוקר: "הוא לא התקשר באותו יום בצהריים".
כבל: "ממש כך, ממש כך".
חוקר: "כן?"
כבל: "כן".
חוקר: "אז זו הסיבה, לא הספקת לרשום?"
כבל: "לא, לא אמרתי. אני אומר לך בכנות. כל עניין כזה שאני הייתי רושם, יכול היה בדיוק להתפרש בצורה שכזו, ולא רציתי, כי זה לא נכון לעשות את זה".
האם הפגישה המשולשת הובילה לשינוי אופי הסיקור של כבל ב"ידיעות אחרונות"? מהחקירה של כבל עולה כי התשובה חיובית.
חוקר: ואחרי זה מה קורה?
כבל: "הם סיקרו אותי בצורה הרבה יותר הגונה".
חוקר: "בלי שום קשר לזה שאתה...?"
כבל: "אני מקווה שלא".
חוקר: "יכול להיות שכן".
כבל: "מה, אז מה אתה רוצה שאני אגיד? אני לא יודע להגיד לך".
מי באמת ניסח את הצעת חוק "ישראל היום"?
אחד החלקים המטרידים ביותר בעדויות נוגע לשאלה מי יזם את חוק "ישראל היום", מי ניסח אותו, וכיצד בדיוק הוא הגיע לשולחן הכנסת זמן קצר לאחר הפגישה הראשונה במשרדי "ידיעות אחרונות". התאוריה של החוקרים ברגע זה ברורה - מוזס הוא זה שניסח את החוק ומסר אותו לאיתן כבל, שקידם מכאן את החקיקה. כאשר כבל מעומת עם הדברים, הוא מתבלבל, שוכח ומובך כאשר הוא מעומת עם עדויות של אנשים נוספים שהקיפו אותו בעת ההיא.
כבל: "ישבתי וכתבתי אותו, זאת אומרת באופן כמעט באופן אישי יחד עם היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה אתי בנדלר, נעזרתי בה. כמעט בטוח שזה היה איתה, וזה הכול חוק מאוד פשוט... זה דווקא נעשה בתקופה שהייתי במלחמת עולם עם 'ידיעות', אני אף פעם לא דפקתי חשבון, לא הכרתי אז את נוני בכלל. נקודת המוצא שלי הייתה שהעיתון ('ישראל היום' - א"ג) פשוט שובר ברגל גסה את שוק התקשורת בישראל ואת העיתונות הכתובה".
אלא שהיועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, עו"ד בנדלר, מסרה גרסה שסותרת לחלוטין את דבריו של כבל. לדבריה, היא לא סייעה לכבל בכתיבת הצעת החוק, אלא אמרה לו שמדובר בהצעה שיהיה לה קשה חוקתית להעביר אותה. בנדלר אמרה בחקירה: "אמרתי לח"כ כבל שלמעשה התוצאה עלולה להיות סגירת כל העיתונים המופצים בחינם, ושיהיה לו מאוד קשה להעביר את זה מבחינה חוקתית, משום שקיימים גם מקומונים וסוגים אחרים של עיתונים שמופצים בחינם, והוא צריך לחשוב איך לנסח חוק שיעמוד בבחינה חוקתית".
לדברי עו"ד בנדלר, היא הפנתה את כבל לאביטל סומפולינסקי, עורכת דין אחרת שעוסקת בייעוץ משפטי בכנסת.
גם עו"ד סומפלינסקי זומנה לחקירה, ומהעדות שלה עולה כי לא סביר שכבל אחראי לחוק. "בישיבה איתן כבל הציג לי טיוטה ראשונית של הצעת החוק שהייתה בנויה באופן מקצועי, ומכאן אני חושבת, מניסיוני, וזה עורר אצלי את התחושה כי גורמי חוץ היו מעורבים בניסוחה, כי הייתה כתובה ברמה מקצועית".
בחקירתו הראשונה טען כבל כאמור כי כתב את הצעת החוק בעצמו ולא הסתמך על הצעת חוק ישנה של חברת הכנסת לשעבר מרינה סולודקין. כבל אמר: "גם אני אוהב מלחמות, החלטתי להגיש את החוק. לא החוק שלה, אלא כתבתי חוק, ישבתי וכתבתי אותו".
החוקר מנסה להבין מי ניסח את הצעת החוק.
חוקר: "עובד עם מי?"
כבל: "עם הייעוץ המשפטי שלנו".
חוקר: "מי זה?"
כבל: "אתי בנדלר".
חוקר: "אוקיי".
חוקר: "כמו שאתה נוהג לעשות עם הצעות חוק?"
כבל: "נכון. אין פה שום דבר חדש".
חוקר: "אוקיי".
כבל: "אתי בנדלר מכינה את הצעת החוק".
חוקר: "אתה מעביר לה מה? טיוטה?"
כבל: "כן, לא... אני הבאתי...".
חוקר: "מי כתב לך את הצעת החוק?"
כבל: "אני מסביר, אני לקחתי את הבסיס של הצעת החוק של...".
חוקר: "של מרינה?"
כבל: "של מרינה. ומי שכתב אותה זו אתי בנדלר".
חוקר: "כשאתה מגיע לאתי, היה לך משהו כבר ביד?"
כבל: "את הצעת החוק של מרינה".
חוקר: "של מרינה. היא עשתה מקצה שיפורים על זה?"
כבל: "תשמע, היא אשת המקצוע מספר אחת בכנסת".
החוקרים בלהב 433 בחנו את שתי הצעות החוק וגילו ביניהן הבדלים מהותיים, שהצטרפו להכחשות הגורפות של עורכות הדין בנדלר וסומפולינסקי לגרסתו של כבל.
החוקר מטיח בכבל: "עכשיו, אנחנו שואלים איפה כאן האמת, למה לא אמרת לנו נניח: 'גורמי חוץ הכינו אותי?'. היא אמרה לנו שעל פניו נראה לה שזה לא אתה הכנת אותה, אלא שגורמי חוץ".
בשלב הזה כבל משנה שוב גרסתו ואומר: "עכשיו, אצלי גם בלשכה כמו תמיד, גם עכשיו, הצוות שלי עושה תיקונים, מכין, מביא. זה הדבר הכי לגיטימי".
חוקר: "הצוות שלך לא זה שהכין את הצעת החוק".
כבל: "לא, הצוות שלי, שמע, קודם כו אני לא זוכר, יכול להיות שהיה לי משרד עורכי דין שטיפל בזה".
חוקר: "אוקיי".
כבל: "יכול להיות".
חוקר: "אנחנו מתקדמים יפה".
כבל: "יכול להיות, אני לא, אני לא יודע".
חוקר: "אוקיי, עם איזה משרדי עורכי דין עבדת?"
כבל: "אני לא זוכר. בזמנו אני לא זוכר".
חוקר: "לא, כי אמרת לי..."
כבל: "לא זוכר, אין אני לא זוכר בכלל, אני לא זוכר מי עזר לי בזה...".
חוקר: "אז בוא נתקדם קצת, עם איזה משרדי עורכי דין אתה עובד?"
כבל: "בזמנו אני לא זוכר עם מי עבדתי, אני לא זוכר עם מי עבדתי".
העוזרת הפרלמנטרית דאז של כבל, מיקה צור, העידה כי נוסח הצעת החוק נשלח ללשכתו של כבל ממספר פקס לא מוכר באזור חיוג 03. החוקרים מעמתים את חבר הכנסת עם המידע.
חוקר: "אבל עדיין אמרת שאיזשהו גורם כתב לך את זה, ושאתה לא זוכר".
כבל: "אבל זה לא גורם אינטרסנטי. זו הכוונה, כשאני מדבר איתך על כך שזה לא גורם, אתה הרי מה העניין? העניין שהכין לי את זה מישהו. גורם".
כבל לא ידע לספר מי שלח לו את הצעת החוק, אך הכחיש כי מדובר בנוני מוזס. לדבריו, זה "בוודאות לא משם. בוודאות, אני עוד לא הכרתי בכלל אותו".
מדוע בחר מוזס להיעזר דווקא בכבל? חוקר: "אבל אני מדבר עליך, מה הערך המוסף שלך היה מבחינתו? במה הוא היה צריך אותך?"
מוזס: "אני חושב בעניין של המשמעת הקואליציונית... אני חושב שהוא בעיקר, כדי לדעת איך האנשים שחברים בקואליציה יתנהגו בזמן שהחוק יובא להצבעה".
חוקר: "זאת אומרת אתה מתכוון שאתה, הערך המוסף מבחינתך שאתה הובלת את ההחלטה לגבי חופש הצבעה, שאפשרה לחברי הקואליציה להצביע בסופו של דבר?"
מוזס: "אני חושב, אני חושב שכן".
התיק נגד חבר הכנסת לשעבר איתן כבל, יוזם חוק "ישראל היום", נסגר. משרד המשפטים לא מסר נימוק רשמי בנוגע לסגירת התיק, אולם גורם במשרד המשפטים אמר כי התיק נסגר מאחר שלא נמצא קשר בין הפעולות של כבל לבין הסיקור שלו ב"ידיעות אחרונות".
איתן כבל מסר בתגובה: "הפרשה מאחוריי עת הפרקליטות סגרה את התיק ואת הנושא".
רון ירון מסר: "נפגשתי כעורך 'ידיעות אחרונות' עם אישי ציבור רבים כמתחייב מתפקידי. חלקתי עם כל באי משרדי את מה שאני תפסתי - ולטעמי כל מי שתקשורת חופשית חשובה לו צריך לתפוס כך - כניסיון של כלי תקשורת חינמי לרסק מתחרים עיתונאיים מקצועיים. באותה תקופה שרר תסכול גדול בקרב עיתונאי ועורכי 'ידיעות אחרונות' מן העובדה שבעוד אנחנו מתאמצים מדי יום להביא ידיעות בלעדיות, תחקירים וראיונות הישגיים ומנצחים בקביעת סדר היום, המתחרה הגדול מולנו פטור מכל אלה רק כי הוא מחולק בחינם. התסכול הזה והצורך למצוא לו פתרון בא לידי ביטוי בכל שיחה שקיימתי. בין אם זה עם חבריי, עמיתיי ואישי ציבור.
"כמי שאמון רק על הצד המערכתי, לא היה מדובר כאן על עניין מסחרי אלא על שאלת עתידה של העיתונות הכתובה והדמוקרטיה בישראל. די אם אזכיר את המאבקים - הלגיטימיים - סביב ערוץ עשר, ערוץ 20, התאגיד והטלוויזיה החינוכית: עיתונאים ועורכים בכירים היו שותפים פעילים בניסיון להשפיע בנדון ולהציף את הבעייתיות במתן הקלות למתחריהם או הכבדה עליהם. אין בכך כל פסול. להפך - זו חובתנו להשפיע על דעת הקהל והמחוקקים למען תקשורת חופשית, הגונה ותחרותית".
נוני מוזס לא מסר תגובה לדברים.
*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר המלצת המשטרה ארנון (נוני) מוזס הוא בגדר חשוד, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות. התיק נגד איתן כבל כאמור נסגר.
*** גילוי מלא: ארנון (נוני) מוזס הוא מו"ל "ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט", שנמצאים בתחרות עם "גלובס".
החוק שבמוקד החקירה ואשר הוביל גם להקדמת מערכת בחירות
חוק "ישראל היום", שנקרא באופן רשמי "הצעת חוק לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל", הונח על שולחן הכנסת בחודש מאי 2014, על-ידי חבר הכנסת איתן כבל וחברי כנסת נוספים. המטרה הבלתי רשמית של החוק הייתה לפגוע ב"ישראל היום", העיתון שנמצא בשליטת שלדון אדלסון, מקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
הצעת החוק ביקשה לקבוע כי "לא יוציא לאור אדם ולא יהיה אחראי להפצה של עיתון יומי בעל תפוצה רחבה בחינם, לתקופה העולה על שישה חודשים מיום תחילת הפצתו בחינם".
למרות שהצעת החוק נוסחה לכאורה באופן כללי, היא נתפרה על-פי מידותיו של "ישראל היום". המונח "תפוצה" רחבה הוגדר כ"עיתון יומי שהוא אחד מארבעת העיתונים היומיים בעלי התפוצה הרחבה ביותר, המיועד לציבור הרחב ומופץ למרבית חלקי המדינה".
בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי הוא נועד להבטיח את קיומה של העיתונות הכתובה בישראל, וזאת מאחר ש"העיתונות הכתובה מצויה במשבר עמוק שרק הולך ומחריף, ומרבית העיתונים קורסים כלכלית. מטרתה של הצעת חוק זו לטפל באחת הסיבות המרכזיות שהובילו למשבר ושאינה מאפשרת להם להתאושש. היעדר תחרות הוגנת על בסיס יתרונות יחסיים של מצוינות, נובע מהעובדה שחלק מהעיתונים מחולקים היום בחינם. בכך הם מונעים תחרות גם על המחיר, המהווה מרכיב חשוב ביכולתו של עיתון לשרוד כלכלית, מרסקים את התחרות ואינם מאפשרים לענף העיתונות להתאושש".
לטענת יוזמי החוק, התחרות אינה הוגנת, והיא פוגעת בחופש העיסוק של מי שמבקש לפעול בענף ולהתחרות בו. לדבריהם, החוק נועד למנוע פגיעה בחופש הביטוי.
"ישראל היום" יצא לקמפיין תקיף ונרחב נגד הצעת החוק ויוזמיה. ההצעה עברה בקריאה טרומית במליאת הכנסת בחודש נובמבר 2014. 43 חברי כנסת תמכו בהצעה, מול 23 מתנגדים ותשעה נמנעים. בעקבות הליך החקיקה נוצר משבר חריף בין יאיר לפיד וציפי לבני לבין נתניהו. בשיאו של המשבר החליט נתניהו לפזר את הכנסת ולהקדים את הבחירות, על-מנת לטרפד את החוק.