1.
בימים אלה מתחיל היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בהתייעצויות בפורום הרחב של הפרקליטים לקראת קבלת הכרעה סופית בתיקיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מנדלבליט יודע כי לא רק עתידו האישי של רה"מ מוטל כאן על הכף, אלא במידה רבה גם עתיד התקשורת הישראלית ועתיד הפרקליטות. אמון הציבור בפרקליטות ואמון הציבור בתקשורת יושפעו, וכבר מושפעים, מהחקירות הללו.
מחד, חשיפת חומרי החקירה בתיקים 2000 (תיק נתניהו-מוזס) ו-4000 (תיק בזק-וואלה) מציגה את התקשורת הישראלית במערומיה. ניהול משפט פלילי בשני התיקים, משמעותם חשיפה של עוד נדבכים ממערכות היחסים הנסתרות והבעייתיות שבין השלטון לתקשורת. מאידך, חלקים אחרים בתקשורת הישראלית הם אלה שחשפו חלק מהפרשיות שנחקרו, ואם ההתרחשויות ימשיכו להיחשף, אולי גם ייעשה חשבון נפש שיביא לתיקון.
באשר לאמון הציבור בפרקליטות - דומה שהוויכוח בציבור סביב חקירות פליליות מעולם לא היה סוער ופוליטי יותר. הפרקליטות והיועמ"ש יצטרכו לא רק לקבל החלטות על סמך שיקולים מקצועיים בלבד, אלא גם לשכנע בכך את הציבור. משימה לא פשוטה כלל ועיקר בעידן של פייק-ניוז ורשתות חברתיות.
לפי ההערכות, החלטת היועמ"ש אם להגיש כתב אישום נגד נתניהו, באיזה מהתיקים, ובגין אילו עבירות, תתקבל לכל המאוחר עד תחילת דצמבר. הפורום הרחב ששותף לקבלת ההחלטות הסופית כולל את אותם פרקליטים שהשתתפו בהליך קבלת ההחלטות, שהוביל לגיבוש כתב החשדות נגד נתניהו ושאר החשודים, ב-28 בפברואר.
בנוסף למנדלבליט, בתהליך קבלת ההחלטות משתתפים, בין היתר, פרקליט המדינה שי ניצן, ופרקליטת מחוז ת"א מיסוי וכלכלה עו"ד ליאת בן-ארי, שהובילו את הקו התקיף נגד נתניהו וסברו שישי להאשימו בשוחד בכל שלושת התיקים. כן משתתף בתהליך הסופי פרקליט מחוז חיפה עו"ד עמית אייסמן, שהגה את הרעיון להאשים את נתניהו בתיק 2000, אך לא בשוחד אלא בהפרת אמונים. בכירים נוספים שדעתם נחשבת מאוד על ידי היועמ"ש הם המשנה לפרקליט המדינה עו"ד שלמה מומי למברגר, המשנה ליועמ"ש עו"ד עמית מררי, והמשנה ליועמ"ש עו"ד רז נזרי.
2.
בצל חשיפת של תמלילי חקירות תיק 2000 והקלטות שיחות רה"מ נתניהו עם מו"ל ידיעות אחרונות, ארנון (נוני) מוזס, לפי מידע שבידי "גלובס" הליך השימוע גרם ליועמ"ש להתלבטות - אם להגיש כתב אישום נגד נתניהו בתיק 2000 או לסגור את התיק.
מנדלבליט הכיר כמובן היטב את כל החומרים שיוצאים בימים אלה בתקשורת כשהחליט להאשים את נתניהו בהפרת אמונים בסוף פברואר, אך הטענות שהעלו סנגורי נתניהו ומוזס בשימוע חידדו אצלו את הקשיים שבהגשת כתב אישום בתיק.
אחד השיקולים שמנדלבליט ייקח בחשבון נוגע לטענות של נתניהו לאכיפה בררנית נגדו.
תמלילי החקירה של ח"כ לשעבר איתן כבל, שחשף אבישי גרינצייג בסוף השבוע ב"גלובס", מחדדים את הסוגיה הזאת. מהתמלילים עלה שבשנת 2013 נפגש כבל עם עורך "ידיעות אחרונות", רון ירון, ועם המו"ל מוזס והתלונן כי העיתון לא מסקר אותו באופן הגון. בין היתר, אמר כבל בחקירתו כי הוא שוחח עם ירון "על העובדה שאני חבר כנסת, וכל עניין שאני מביא, הם שוחטים אותי". עוד התברר כי הפגישות בין כבל לאנשי "ידיעות אחרונות" עסקו בהצעת החוק שקידם כבל באותה עת שנועדה לרסן את כוחו של המתחרה "ישראל היום", שמוזס היה מעוניין מאוד בקידומה. לאחר מכן, אמר כבל בחקירתו, כי הסיקור שלו ב"ידיעות אחרונות" נעשה הוגן יותר.
כאשר משווים את חקירת כבל לחקירת נתניהו, קשה להבין מדוע התיק נגד הראשון נסגר אך השני זומן לשימוע לפני הגשת כתב אישום נגדו.
אחד ההסברים המרכזיים של הפרקליטות להבדל בהחלטות הוא שנגד נתניהו יש ראיות חזקות (ההקלטות של תוכן פגישות נתניהו-מוזס), ואילו אין ראיות בעוצמה דומה נגד כבל. זהו הסבר שלציבור קשה אולי לקבל, אבל הוא לחלוטין לגיטימי. ישנם מקרים רבים שבהם הפרקליטות סוגרת תיקים לאחר שכשלה מלהשיג ראיות נגד החשוד.
אולם במקרה של כבל קשה להשתחרר מהרושם שניתן היה לעשות מאמץ גדול יותר כדי להשיג עוד ראיות כדי לברר את האמת ולקבוע אם יש לסגור את התיק נגדו בעילה של חוסר אשמה או להגיש נגדו כתב אישום, כפי שנעשה במקרה של נתניהו.
כבל טוען שלאורך כל הדרך הוא פעל כחבר כנסת חרוץ שרצה לקדם חוק ושהוא מקווה שהשינוי באופן שבו עבודתו סוקרה ב"ידיעות אחרונות", אינו קשור לכך שקידם את "חוק ישראל היום". ייתכן שחקירה יותר מאומצת הייתה מוכיחה שכבל צודק. אבל החלטת הרשויות שלא להעמיק חקר בעניינו, למשל, לזמן עוד מעורבים לחקירה, או לבצע האזנות, מעוררת שאלות.
מהי "אכיפה בררנית" שיכולה להביא לזיכוי של נאשם בזכות טענה של הגנה מן הצדק? לפי פסיקת בית המשפט העליון, לא כל אכיפה חלקית היא פסולה אלא רק כזו שנעשתה באופן סלקטיבי, ממניעים פסולים. כלומר, כאשר ההחלטה להעמיד לדין את פלוני ולא את אלמוני בגין אותה עבירה התקבלה מתוך שרירות, שיקול זר, או מניעים פסולים.
היועמ"ש והפרקליטות, מטבע הדברים, לא יכולים לקבוע עתה שננקטה "אכיפה בררנית" נגד נתניהו, שכן הם היו מי שקיבלו את ההחלטות בתיקים. ואולם, הם ייקחו בחשבון את האפשרות שהטענה תועלה בבית המשפט ואזי הם יידרשו לספק הסברים בפני השופטים.
3.
חלק גדול מהדיון הציבורי-תקשורתי על תיקי נתניהו עוסק בשאלה אם סיקור אוהד או מטיב בתקשורת יכול להיחשב כשוחד. הדיון הזה הוא דיון סרק, שכן לא מדובר בשאלה משפטית מסובכת או מורכבת. התשובה לשאלה האם סיקור תקשורתי מוטה יכול להיחשב כ"מתת" לצורך העמדה לדין בגין שוחד, היא ברורה וחד-משמעית: כן.
הרציונל מאחורי איסור השוחד בחוק העונשין, הוא למנוע מנבחרי ציבור לקבל במסגרת תפקידם הציבורי החלטות שאינן נקיות ושאינן לטובת האינטרס הציבורי בשל טובת הנאה שקיבלו בתמורה. בעולם שבו הקריירה ועתידו של נבחר הציבור תלויים במידה רבה באופן שבו דמותו ופועלו ישוקפו לציבור באמצעות התקשורת, רק טיפש יתעלם מכך שסיקור תקשורתי מוטה לטובתו של נבחר ציבור שווה-ערך עבורו להרבה מאוד כסף.
מה עוד שלפי כתב החשדות בתיק 4000, נתניהו קיבל הרבה יותר מאשר סיקור מוטה לטובתו משאול אלוביץ’, לשעבר הבעלים של בזק. העובדות המוצגות בכתב החשדות מספרות שהלכה למעשה, אלוביץ ניסה להעמיד לרשותו של נתניהו מערכת חדשות שלמה של אתר וואלה מקבוצת בזק. גורל תיק 4000 לא יקום וייפול, אם כן על השאלה הזאת, אלא על שאלת הכוונה הפלילית של נתניהו בעת שעסק בענייניה של בזק ועל הקשר הסיבתי בין ההחלטות הרגולטוריות בעניינה של בזק, לבין מסלול הסיקור המוטה בוואלה לטובת נתניהו ומשפחתו.
בכתב החשדות הפרקליטות מבססת את סיפור השוחד על הודעות ושיחות שמהן עולה, שאלוביץ עשה מאמצים כבירים לפעול למען סיקור מוטה לנתניהו בוואלה, כדי שראש הממשלה ידאג בתמורה לאינטרסים העסקיים שלו. בשימוע, טענו סנגורי נתניהו כי הדברים הללו ואחרים של אלוביץ הם התפארות יתר שלו בפני הכפופים למרותו באשר לקרבתו לרה"מ.
פרקליטי נתניהו טוענים כי אין הוכחה שנתניהו היה מודע לדברים שאומר אלוביץ', או שאכן הייתה לו כוונה פלילית לקבל תמורה בדמות סיקור מוטה, כשפעל בענייניה של בזק. את ההוכחה לכוונה הפלילית של נתניהו בתיק 4000, אמורים לספק עדי המדינה ניר חפץ ושלמה פילבר.
