מלכודת הדבש של דונלד טראמפ
אלה הם ימים רעים לרודי ג'וליאני. באחרונה דיווחה רשת NBC כי ג'וליאני הוקלט בטעות מתכנן תוכניות חשאיות עם חברים בבחריין והעברות כספיות. יומיים קודם נעצרו שניים ממקורביו לב פרנס ואיגור פרומן, שמואשמים באישומים שקשורים למימון בחירות, של דונלד טראמפ וחבר קונגרס, שלא נבחר. החבר היה מיועד לדרוש את פיטורי שגריר ארה"ב באוקראינה, שהתנגד לדרישת טראמפ מנשיא אוקראינה לחקור את ענייני סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן ובנו האנטר. הדרישה לוותה בלחץ - עיכוב הסיוע הצבאי ב-400 מיליון דולר.
קשה לעקוב אחרי כל הסתעפויות הפרשה, לחדור למחילות הפוליטיקה האמריקאית ולקלוט את השחיתות שהיא לקתה בה. ג'וליאני, כמו באמריקה, הוא שם דבר בישראל. רובנו, שליווינו בחרדה את מתקפת הטרור על מגדלי התאומים בספטמבר2001, התרשמנו ממנהיגותו הנחושה כראש העיר ניו-יורק, מהדרך שבה הוביל את העיר המוכה, ואת ארה"ב כולה. מאז דבק בג'וליאני הכינוי "ראש העיר של אמריקה", ונפתחה הדרך להצלחתו המטאורית.
אולם קרה ההיפך. ג'וליאני נכשל בבחירות למועמדות הרפובליקנית לנשיאות ב-2008; ואז פנה לעסקים. צבר הון בהרצאות, במסעות בעולם ובקידום ענייני מדינות בארה"ב. לשיא כוחו הגיע כשהנשיא גייס אותו להגנתו, כעורך דינו האישי בחקירה במעורבות רוסיה בבחירות לנשיאות ב-2016. טראמפ נחלץ בקושי מהחקירה, כדי להיקלע לחקירה חדשה, "אוקראינה-גייט". הפעם על-ידי בית הנבחרים וכהכנה להדחת הנשיא.
הפעם הדברים שונים. ג'וליאני עצמו זקוק לעורך דין. הפרשה הובילה לפתיחה במקביל של שתי חקירות, פלילית וביטחוני, נגדו. שתיהן מתמקדות בעסקיו ובקשריו עם מדינות שונות והשפעתן על ארה"ב, מדיניותה וטראמפ. דיפלומטים אמריקאים מכנים אותו "שר החוץ החשאי של ארה"ב", בטענה שהתערב במדיניות החוץ שלה. לפי עדויות, ג'וליאני עודד את אוקראינה לחקור את מעורבות סגן-הנשיא ביידן ובנו, בענייניה הפנימיים כדי להכתים אותו במסע הבחירות.
לאחר ששגרירת ארה"ב באוקראינה סירבה לשיתוף-פעולה, ג'וליאני דאג לפיטוריה. גם דיפלומטים אחרים נפגעו ממנו. עוד קודם הוא פעל לשכנוע הממשל להיכנע לדרישת טורקיה, להסגרת המנהיג הדתי הגולה, פתהוללה גולן. בשנים שפעל לצד ובקרבת הנשיא המשיך ג'וליאני להתעשר, יכולתו להניע מהלכים מדיניים העשירו את חשבונותיו.
הדברים נשמעים מוכרים. לדמיון הנמתח בין טראמפ לרה"מ בנימין נתניהו נוסף עוד עניין: הפרקליטים האישיים. "פרשת הצוללות" חשפה שפרקליטו האישי של נתניהו, דוד שמרון, שימש גם כעורך דינו של מיקי גנור, סוכן יצרנית הצוללות טיסנקרופ. לפי חקירת המשטרה מ-2018, התגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירות על-ידי שמרון, שכנראה לא תבשיל להעמדה לדין.
גם שותפו של שמרון, עו"ד יצחק מולכו, גויס על-ידי רה"מ לפעילות ממלכתית. מולכו ליווה את נתניהו בכהונותיו והיה מעורב במהלכים המדיניים ובפרקי המו"מ של ישראל. גם הוא הגיע לחקירת המשטרה, שהסתיימה בכלום. מולכו פרש מאז מתפקידיו הממלכתיים.
בארה"ב כבישראל הוקמו חומות סיניות, לכאורה, בין הפעילות האישית לפעילות הממלכתית. אבל היום זה לא עובד. הקירבה לראשי מדינה, למוקדי הכוח, היא לרוב משחיתה. כך בארה"ב, כך אצלנו. היא מעניקה לסובבי האישיות הבכירה, נשיא, ראש ממשלה, סמכויות והשפעה. המגע האישי מזמן פיתויים. נפתחים בפניהם ערוצים פורמליים וא-פורמליים. לגורמי ממשל קשה לדחות פנייה שמגיעה מ"הלשכה" ומ"הבית הלבן". לא תמיד נבדקים מי המבקש והמשמעות. זוהי מלכודת דבש.
לראשי מדינה כוח רב שמשליך על הסובבים אותם. רובם שוכחים של מי הכוח הזה, ונופלים במלכודת. מולכו פרש, שמרון יושב בשקט. לכן עדיף לאסור על בעלי תפקידים "אישיים-פרטיים" להתערב בפעולות ממלכתיות. קו אדום, בלי פשרות.
"פרשת אוקראינה-גייט" בארה"ב מתחממת, כשג'וליאני במוקדה. סבלנות הנשיא פוקעת, ואף הוגדרה כ"לא יציבה". נראה שבקרוב טראמפ לא יראה בג'וליאני נכס אלא נטל, ויראה לו את הדרך החוצה.
הכותב הוא פרופסור אורח מטעם המכון ללימודי ישראל, באוניברסיטת אמורי באטלנטה. לשעבר חבר כנסת ודובר צה״ל.
