האם יש קשר בין ריבוי ילדים ועוני?
הנחת יסוד מקובלת היא ששתי החברות בהן שעור הילודה הגבוה ביותר הן גם העניות ביותר - החרדים והערבים. מהנחה זו נגזרת המסקנה כי שעור ילודה גבוה הינו מאפיין של חברה ענייה ומכאן הדרך למסקנות מעשיות קצרה ביותר: הימנעות מעידוד ילודה על ידי קצבאות, תגרום לירידה במספר העניים ולצמצום הפערים החברתיים (כפי שהציע לאחרונה פורום 'קהלת'). בדברים הבאים אבקש לפרום זיקה זו.
על מנת להוכיח קשר בין שתי תופעות לא די לראות כי לפעמים הן מופיעות זו לצד זו (חרדים וערבים עם שעור ילודה גבוה ושעור עוני גבוה), ואפילו לא די להסביר את ההיגיון שישנו בקשר בין התופעות (גידול ילדים עולה כסף, וככל שיש למשפחה יותר ילדים רמת החיים שלה יורדת), אלא יש להוכיח כי בכל חברה אותה נבדוק, ריבוי ילדים גורם לעוני. אם לא נוכיח זאת, הרי שעלינו לחפש סיבה אחרת לעוני המאפיינת קבוצות עניות.
ריבוי ילדים אינו מנבא עוני
עיון בנתונים ובמחקרים עדכניים מגלה שהקשר בין עוני וילודה רופף ביותר וכמעט שאפשר לומר שמדובר בקשר מקרי בהחלט. לשם כך נביא את המגזר הדתי-לאומי כמקרה מבחן. חשוב לצין שלא מדובר במגזר קטן במיוחד אלא במגזר אליו משתייכת (ע"פ הלמ"ס) 16% מהאוכלוסיה היהודית (לשם השוואה, המגזר החרדי 14% מהאוכלוסיה היהודית והמגזר הערבי 20% מאוכלוסיית מדינת ישראל כולה). שעור הילודה במגזר הדתי לאומי (4.2) גבוה באופן ניכר משעור הילודה במגזר הערבי (3.5) (מרכז המחקר והמידע של הכנסת). אולם שיעור העוני במגזר זה אינו גבוה משעורו באוכלוסיה הכללית (כ 21%, באדיבות מכון "מסקר"). כלומר לפחות מהשוואה בין מגזרים אלו עולה כי אין כל קשר בין ילודה ובין עוני.
אכן, אין ספק שלידת ילדים רבים מובילה לירידה ברמת החיים, שכן באותה עוגה צריכים להתחלק יותר פיות. אולם, עוני אינו רק ירידה ברמת החיים, עוני הוא מצב בו האדם אינו מסוגל לספק את צרכיו הבסיסיים בכוחות עצמו. הנתונים לגבי המגזר הדתי לאומי מלמדים שריבוי ילדים אינו גורם בהכרח לעוני.
יתירה מזו, ממחקרים שנעשו בשנתיים האחרונות במכון החרדי למחקרי מדיניות עולה כי אין כמעט תחושת העוני בחברה החרדית, כאשר 71% שבעי רצון ממצבם הכלכלי, 72% מהם לא חשו עניים מעולם, 68% מהם מצליחים אפילו לחסוך, גם אם לעיתים שוברים חסכונות לצרכי חתונה. לעומת זאת תחושת העוני במגזר הערבי קשה: הרוב (51%) אינם מרוצים ממצבם הכלכלי, הרוב (56%) חשו עניים בשלב כלשהו של חייהם ושליש מהם (31%) חשו זאת רק בשנה האחרונה. רק מעטים (16%) מצליחים לחסוך ושיעור גבוה מהם (40%) נמצא בחובות או שובר את חסכונותיו.
בהתחשב בעובדה שבחברה החרדית שיעור ילודה (6.7) גבוה כמעט פי שנים משעור הילודה בחברה הערבית (3.5) נשאר רק לשאול האומנם יש קשר כלשהו בין ילדים לעוני?
היעדר השכלה מקצועית
מה אם כן מנבא עוני? התשובה היא: השכלה מקצועית שמאפשרת עבודה בהכנסה סבירה. הקשר בין השכלה לעוני ידוע ומוכח גם במגזר הכללי (מרכז טאוב, דוח מצב המדינה 2017). ומכאן שהסיבה לעוני נעוצה שם! ואכן, המגזר החרדי והמגזר הערבי מאופיינים בשיעור השכלה אקדמית נמוך וממילא שעור עוני גבוה. לעומת זאת שעור ההשכלה האקדמית במגזר הדתי-לאומי גבוה, ובהתאם שיעור העוני נמוך, וזאת למרות שעור הילודה הגבוה.
לנתונים אלה משמעות רבה ביותר על עיצוב המדיניות. והמסקנה העולה מהם היא כי על המלחמה בעוני בטווח הארוך להיעשות לא בהעלאת קצבאות הילדים ולא בצמצומן, אלא בשיפור מערכת החינוך בכלל המגזרים, ובהתאמת מוסדות ההכשרה המקצועית למגזרים השונים.
הכותב הוא חוקר משפט עברי וכלכלה במכון המשפטי ארץ
