שלמה פילבר / צילום: שלומי יוסף
במרץ 2019 אירעה מבחינת הפרקליטות תקלה חמורה במסגרת חקירת תיק 3000, תיק פרשת הצוללות. מיקי גנור, שחתם על הסכם עד מדינה ומסר עדות שמפלילה את שאר החשודים בפרשה במסכת השוחד והשחיתות, החליט לחזור בו מהגרסה שמסר במשטרה. ההסכם עם גנור בוטל, והוא נעצר וחזר לסטטוס של חשוד במעורבות בשחיתות חמורה. לפי ההערכות, בקרוב תגיש הפרקליטות נגד גנור כתב אישום חמור, בכפוף לשימוע.
דומה שעד היום, אולי בצדק, נמצאת הפרקליטות בסוג של פוסט-טראומה מהתנהגותו של גנור. בפרקליטות מאוד לא רוצים להיתקל שוב בסיטואציה שבה עד מדינה מרכזי באחד מתיקי הדגל שהיא מנהלת, חוזר בו מגרסתו המפלילה או משנה אותה.
מאז אותו "פליק-פלאק לאחור" שעשה גנור, עיקר החשש בקרב הרשויות הוא מהתנהגותו של שלמה (מומו) פילבר, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת, שהיה איש אמונו של בנימין נתניהו והפך לעד מדינה בתיק 4000. לפני כשנה פורסם כי פילבר עשה "לייק" לידיעה שפורסמה באתר בשם "טלקום ניוז", שכותרתה הייתה: "מסמכי בזק-yes מוכיחים: תפירת תיק".
היה מי שהעניק משמעות מרחיקת לכת לאותה לחיצה על כפתור ה"לייק" של פילבר. לפי מה שנראה היום, פילבר לא שם. בסך הכול ניתן לומר שהוא דבק בגרסה המפלילה שמסר במסגרת הסכם עד המדינה עמו ומוכן להעיד בבית המשפט נגד נתניהו, אם יידרש לכך. אבל בפרקליטות לא רוצים לקחת את הסיכון.
זהו אחד ההסברים לכך שהמשטרה והפרקליטות לא התחבטו יותר מדי לפני שהחליטו לפתוח בחקירה פלילית של האנשים שחשודים כי הטרידו את עד המדינה פילבר בחודש אוגוסט. עדות פילבר, לצד עדות עד המדינה הנוסף, ניר חפץ, היא קריטית להצלחת הוכחת החשדות בתיק 4000, וכך גם ההגנה עליו.
עם זאת, אסור לזלזל גם בחשד שנחקר. עופר גולן מנהל את קמפיין הליכוד ממערכת הבחירות של 2015 והוא מקורב לראש הממשלה נתניהו ולרעייתו, שרה נתניהו. הוא גם מטפל בכל ענייניו המשפטיים של נתניהו מול התקשורת. יונתן אוריך הוא דוברו של נתניהו ואחד האנשים שהכי מזוהים עמו בעת האחרונה.
גם גולן וגם אוריך זוכים להערכה רבה על ידי הגורמים שהם עובדים מולם, גם על ידי אלה שלא שותפים לעמדות הפוליטיות של ראש הממשלה או לדרכו האישית. אם אכן אנשים שהם מקורבים כל כך לנתניהו החשוד בשוחד בתיק 4000 שלחו רכב עם רמקולים כדי שייקרא קריאות נגד עד המדינה בתיק בסמוך לביתו, לא מדובר בעניין פשוט או כזה שהמשטרה והפרקליטות יכולות לעבור עליו לסדר היום.
עיקר תשומת הלב התקשורתית מוקדשת ובצדק לכך שהמשטרה לא הסתפקה בחקירתם של עופר גולן ויונתן אוריך ולקחה את הטלפונים הניידים שלהם ושל מקורבים נוספים לנתניהו. תפיסת הטלפונים מעוררת ביקורת וחשש מוצדק שיד המשטרה על הטלפונים הסלולריים, שהם למעשה מחשבים שמאחסנים בתוכם כמעט את כל תכני חייו הפרטיים של אדם ומידע על צדדים שלישיים, היא קלה מדי. החשש מתעצם, ובצדק, כשמדובר באנשים פוליטיים ולאור העובדה שהמצב המשפטי של חוקי הגנת הפרטיות בישראל הוא בכי רע.