עושר / צילום: רויטרס
באחרונה התפרסמו הצעות להגבלת צבירת הון, כמו מיסוי אגרסיבי של עשירים, כהצעת הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי ומועמדים של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב; כך גם התפרסמו יוזמות לחייב גופים עסקיים גדולים לקבל על עצמם משימות חברתיות ולא רק למקסם ערך לבעלי המניות. הצעות אלה רואות פגם מוסרי בעושר, והן מבקשות לרסן אותו משמעותית. אך ההתנגדות לעושר חותרת תחת המוסר שהביא להתפתחות התרבות המערבית, ואם נממש הצעות אלה נסיג את האנושות והישגיה לאחור.
הנחת היסוד העומדת בבסיס הצעות אלה רואה בעשיית עושר וביצירת פערים, דבר רע-שלילי. היא מבוססת על התחושה שהתעשרות של אחד באה על-חשבון אחרים, או שהיא פגיעה באחרים. העוני של אנשים רבים הוא כביכול תוצאה מכך שיש עשירים מעטים ש"לקחו הכול לעצמם". הצד השני של המטבע של אותה הנחת יסוד היא, שרק עשייה למען הכלל היא הוגנת ונכונה מוסרית. אדם העובד למען עצמו הוא "לא מוסרי", ומי שפועל "למען הציבור", "למען הכלל" - הוא ישר דרך ואף נעלה.
היום, הנחת יסוד זו שגויה ומתעלמת מהדרך שבה אנשים "עושים כסף" בשוק החופשי - ייצור וחליפין; שהיא שונה מהדרך שבה היסטורית אנשים צברו נכסים - מלחמות והשתלטות על נכסי אחרים. עובדתית, אנו חיים בעולם של מחסור. חיטה לא צומחת מעצמה בכמות שיכולה להספיק לאנושות, ובניינים לא נבנים מעצמם בהתאם לגידול הדמוגרפי. את הנדרש למחיה צריך אדם לייצר בעצמו, או להשיג בחליפין של מוצרים שלו עם מוצרים שייצרו אחרים. השוק החופשי מאפשר לאנשים למקסם את יעילות הייצור, ולהביא לכך שבמינימום מאמץ ניתן להשיג הרבה שירותים, מוצרים ואיכות חיים.
כאשר אדם יוצר דבר מה, הוא לא לוקח מאחרים; וכאשר אדם מחליף את פירות תוצרתו עם תוצרתם של אחרים, הוא לא עושק אותם, אלא שני הצדדים לעסקה מקבלים ממנה תועלת הדדית. אילולא הייתה העסקה מועילה לשני הצדדים, היא לא הייתה מתקיימת. כדי להתעשר ו"להגדיל פערים", אדם צריך לייצר כמה שיותר ערך עבור כמה שיותר אנשים ולספק את צורכיהם, ולהביא לכך שיהיו מוכנים לשלם לו. רופא עשיר הוא אדם שסייע משמעותית לבריאותם של אנשים רבים; עורך דין עשיר הוא אדם שסיפק לאנשים רבים שירות משפטי איכותי, ואדריכל עשיר ייצר תוכניות בנייה איכותיות לאנשים רבים.
אנשים התעשרו לא כי הם עבדו "למען הכלל" אלא כיוון שהם רצו להרוויח יותר - והדרך להרוויח היא לשרת אנשים רבים בצורה איכותית וחדשנית. זוהי "היד הנעלמה" המפורסמת של הכלכלן אדם סמית, שכתב - "אין אנו מצפים לחסדם של הקצב או האופה, אלא דאגתם לעצמם היא המקנה לנו את סעודותינו. טובתם ורצונם הפרטיים של בני האדם מובילים אל טובתה של החברה כולה".
התועלת לאנושות שהביאו לנו האנשים העשירים, גדולה לאין שיעור מהתועלת שהביאו אלטרואיסטים למיניהם שפעלו "למען הכלל". ביל גייטס, מרק צוקרברג והנרי פורד, שפעלו מתוך מניע אנוכי לרווח, הביאו לאנושות ערך גדול שכל אחד חש בו, ובעשותם זאת שיפרו גם את מצבם וגם את איכות חיינו.
החליפין, המסחר החופשי למטרות רווח, הם הדרך להביא לכך שאנשים יפעלו גם למען עצמם וגם למען הכלל, וכך יביאו למקסימום רווחה לאנושות. זו הדרך הן למקסם את כמות העושר שבידי פרטים, והן גם הדרך לייצר שיתוף פעולה מרצון בין אנשים שאין משותף ביניהם. הקפיטליזם הוא מחולל השלום הגדול ביותר בין מדינות ואומות, שהוכיח עצמו לאורך זמן.
ההצעות לביטול העושר או אף לריסונו, יביאו לכך שמחולל השלום ויצרן השפע הגדול ביותר שידעה האנושות בתולדותיה, ידעך וייעלם. הדבר יביא לכך שהאנשים הפוריים ביותר אשר מייצרים הרבה ערך לאנושות, יגבילו את עצמם, ואף יפסיקו לעשות זאת. וכך, בני האדם יחזרו למאבקים קיומיים ולעימותים שבהם הם יזדקקו יותר ויותר לחסדים ולאלטרואיזם.
הכותב הוא ממייסדי הפורום הרעיוני "הליברלים החרדים"