הטענת רכב חשמלי / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
המעבר המלא לרכבים חשמליים בכבישי ישראל מתקרב אלינו מיום ליום. אין ספק שמדובר במהלך מבורך, אך יש לזכור כי זה גם מהלך שיביא לעלייה אדירה בביקוש לחשמל. מה עושים? לא חייבים לייצר יותר חשמל, אפשר פשוט להתחיל בתהליכי התייעלות אנרגטית, ויפה שעה אחת קודם.
עד שנת 2030 תשלים מדינת ישראל את המעבר ל-100% רכבים חשמליים, כך לפחות על פי דיווחיו של שר האנרגיה יובל שטייניץ. אין ספק שמדובר במהלך מבורך, אך הערכתו של שר האנרגיה אופטימית למדי. המודלים ב'אסקו ישראל' קצת פחות מזהירים, בלשון המעטה.
להערכתנו, עד 2030 רק 35% מהרכבים בישראל יהיו חשמליים, ועד שנת 2035 נגיע ל-70%. היה וממשלת ישראל תעשה צעדים נמרצים שיעודדו את כניסת הרכבים החשמליים, אפשר יהיה אולי להאיץ את המהלך הזה ולהגיע ל-70% כבר ב-2030.
בכל מקרה, למעבר לרכבים החשמליים ולהחלפת הבנזין והסולר בייצור חשמל וגז טבעי תהיה השלכה חיובית מאוד על הסביבה, וצפויה להירשם ירידה משמעותית בזיהום האוויר. עם זאת, יש להביא בחשבון שלמעבר בסדר גודל כזה הולכת להיות השפעה רבה על משק החשמל הישראלי בשנים הבאות. כיום, מדינת ישראל צורכת כ-65 מיליארד קוט"ש לשנה, אך במחקר שערכנו נמצא כי מעבר ל-70% רכבים חשמליים יכפיל את צריכת החשמל בישראל. אם התחזיות של שר האנרגיה יתממשו ונגיע ל-100% רכבים חשמליים, צריכת החשמל תעלה ב- 75 מיליארד קוט"ש, כלומר עלייה של יותר מפי שניים מסך כל הצריכה היום. כל זה אך ורק מצריכת חשמל הרכב, ובלי להזכיר את הגידול הדמוגרפי המשמעותי שרק יגביר את הדרישה לחשמל.
תשתיות החשמל בישראל רחוקות מלהיות ערוכות לקראת אירוע כזה - החל ממערך ייצור החשמל ותחנות הכוח, דרך מערכות ההולכה והחלוקה ועד לאספקה של החשמל. היערכות נכונה דורשת התאמה ושדרוג יכולות אספקת החשמל באותם מקומות שישמשו לטעינת הרכבים.
מהמחקרים שלנו נמצא כי לרוב מתבצעת הטעינה במקומות עבודה ובבתי מגורים. לחניונים במבני המשרדים היום אין את יכולת אספקת החשמל המתאימה. לדוגמה, מבנה משרדים ממוצע בתל-אביב, די ב-5% מהרכבים בחניון שיצרכו את החשמל ממערכת החשמל של המבנה כדי לגרום לתקלה. במבני המגורים הבעיה חמורה עוד יותר; כדי לספק די חשמל לרכבים יש להוסיף עוד חדרי שנאים ולוחות חלוקה לאספקת מתח גבוה ונמוך. אך בעלי האינטרסים כאן הם רבים: השוכרים או המשתמשים בוודאי ירצו להשלים את המהלך, אך לבעלי המבנה אין אינטרס כלכלי להשקיע כספים בהגדלת יכולת אספקת החשמל. לחברת הניהול אין את המשאבים לבצע את ההשקעה. מצב זה עלול להוביל את בעלי העניין להתגבר על הבעיה דרך אלתורים פירטיים, מצב שהוא כמובן לא תקני, לא מעשי ולא בטוח.
ההיערכות של משק החשמל צריכה להתבצע גם מחוץ למבנים, למשל בהוספה של עוד תחנות משנה להשנאה. אך היכן יקומו תחנות אלו? אין ספק שכולם רוצים את החשמל אבל אף אחד לא רוצה תחנת חשמל ליד הבית שלו, תחנה שעלולה לפגוע בערך הבית ובכיס הפרטי. ובקצה כל זה נמצאות תחנות הכוח שיהיה צורך כמובן להכפילן, אחרת מהיכן יבוא החשמל?
השאלה הנשאלת היא האם המענה לעתיד משק החשמל בישראל מחייב השקעה אדירה, יקרה ומכוערת להגברת ייצור החשמל? ואולי התשובה נמצאת דווקא בהתייעלות אנרגטית. תארו לכם עולם שבו כל מבנה ציבורי וכל מתקן היה יורד ל-25% צריכת חשמל מהצריכה היום? פרויקטים המיושמים בשיטת האסקו יכולים לפנות 75% מצריכת החשמל כבר היום לטובת אספקת החשמל לקראת הביקושים האדירים שיבואו בעתיד, ואפשר לעשות זאת בלי שהמדינה תצטרך להשקיע אגורה אחת בהוספת תשתיות, תחנות כוח ותחנות השנאה, ובלי לייצר עוד קרינה ופליטה של חומרים מזהמים מייצור חשמל מוגבר. בעיקר כאשר מדובר על הסקטור הציבורי והממשלתי, אשר צורך כרבע מצריכת החשמל הלאומית.
אז מהי שיטת האסקו שיכולה לאפשר את החיסכון והשינוי בצריכת החשמל, כך שיתאפשר בין היתר המעבר לרכבים חשמליים? מדובר במודל בו חברות מייצרות מהפך אנרגטי ויכולות להפחית במהירות את צריכת החשמל והדלקים. המהפך קורה באמצעות התקנת מערכות מתקדמות חסכוניות ונקיות, ניהול אנרגטי מתקדם ותחזוקה קפדנית. חברות הפעולות במודל האסקו משקיעות, מממנות, מתכננות ואף מבצעות ומתחזקות את הפרויקט. למעשה הן נוטלות על עצמן את כל הסיכונים בפרויקט המעבר להתייעלות אנרגטית, ללא כל צורך בהשקעה מצד הלקוח. באירופה כבר הבינו את היתרונות הגדולים של השיטה וזו מיישמת באופן נרחב.
כעת על מקבלי ההחלטות לקבוע האם אנו נמשיך בכלכלה של ייצור מוגבר או בכלכלה יעילה אנרגטית. מדינת ישראל כבר הבינה את חשיבות תהליכי ההתייעלות האנרגטית, והחלטות ממשלה כבר התקבלו בעניין, כעת עליה להתחיל לפעול לכך.
הכותב הוא מנכ"ל "אסקו ישראל", חברה יזמית להתייעלות אנרגטית.