מפגינים בלבנון / צילום: רויטרס
התפטרותו של סעד א-דין אלחרירי מראשות הממשלה בלבנון, יותר משהיא היענות לרצון גל המחאה, היא בריחה של מי שלא הצליח להיכנס לנעליים הגדולות של אביו, ולהוביל את המדינה לעצמאות אמיתית ולקידמה.
נער השעשועים המיליונר ניסה בעבר להתפטר אך אולץ להישאר, בעיקר על ידי פטרוניו מסעודיה. בינתיים הוא ויתר לחיזבאללה בכול, ואיפשר לארגון להקים מעשית מדינה בתוך מדינה, כשחיזבאללה מאפשר לו לקיים מערכת פיננסית רקובה ומושחתת שהעשירה קומץ אבל דירדרה את המדינה לסף פשיטת רגל.
לפי החוקה שנקבעה בתום מלחמת האזרחים לפני 30 שנה, מוקדי הכוח מחולקים בין העדות: הנשיא נוצרי, ראש הממשלה סוני, יו"ר הפרלמנט שיעי.
גל המחאה הנוכחי הציב דרישה אחת מהותית ועקרונית. לבטל את השיטה הזו, ולהביא לדמוקרטיה שוויונית אמיתית, שתעלה לשלטון את מי שבאמת מסוגלים לנהל את המדינה.
לבנון היא מדינה מתקדמת ומשכילה יחסית, שמקיימת קשרים ענפים עם מדינות המערב, ובראשן צרפת, קנדה וארה"ב. קהילות רבות של לבנונים שוהות במדינות אלה, ונחשבות מהמשגשגות שבקהילות הערביות הגולות.
איראן לא תהיה מוכנה לוותר
בחיזבאללה מתנגדים לשינוי המבוקש, אבל לא רק שם. גורמים בעדות השונות חוששים כי הדבר יוביל בחזרה למלחמת אזרחים ולהשתלטות מלאה של נסראללה על המדינה בזכות כוחו הצבאי. איראן, כך חוששים בלבנון, לא תהיה מוכנה לוותר על המשלט הזה שלה, ולכן תדחוף את נסראללה לפעולה.
עיתוני לבנון מבטאים את החשש הזה, אבל מנגד מתרבים הפרסומים על מגעים שמקיים הנשיא מישל עאון, האחראי על מינוי מועמד להקמת ממשלה חדשה, עם אישים מחוץ לפוליטיקה כדי להקים ממשלת מומחים בעיקר בתחום הכלכלה והמשפט, שתוביל את המדינה למשך תקופת ביניים עד לבחירות חדשות. עאון הוא דמות מפתח כעת, והוא מקפיד להיפגש עם נציגים של המפגינים כמו גם עם נציגי העדות השונות.
פועל יוצא ישיר של ההפגנות הוא הקמתה של מפלגת מרכז רב עדתית, שמצהירה בגלוי על רצונה בשינוי החוקה והשיטה הפוליטית הנהוגה. היא כוללת מנהיגים מכל העדות, ולפחות לפי הרשתות החברתיות מעוררת התעניינות רבה.
הנשים הלבנוניות - הכוח העולה של ההפגנות
אחד מהסרטונים הבולטים והוויראליים ביותר מהפגנות הרחוב בלבנון הוא של מעגל צעירים, רוקדים דבקה, שאותם מובילה צעירה בלונדינית, לבושה בג'ינס ובחולצת בטן.
רבות מהתגובות לסרטון הזה ברשתות החברתיות במדינות ערב, ובעיקר באלה שיש בהן מחאות כמו עיראק, היו "למה אצלנו הנשים לא מובילות?". בלבנון הן מובילות ועוד איך.
בניגוד להפגנות ברוב מדינות ערב האחרות, בלבנון - אולי המדינה הערבית המתקדמת ביותר בהיבט הזה, לפחות בקרב הנוצרים והסונים, הנשים הן חלק חשוב במיוחד בהפגנות. יש להן תפקיד מעשי חשוב. בחלק מההפגנות שבהן כוחות משטרה וצבא הגיעו לפזר את המפגינים, הן עמדו בשורות צפופות בקדמת הקהל ובכך מנעו פיזור בכוח, שכן השוטרים והחיילים נמנעו ממגע גופני עם הנשים.
כמו הצעירה ממעגל הרוקדים, נשים רבות בולטות בהובלת הקריאות בהפגנות, נושאות דגלים ושלטים, ומתראיינות לכלי התקשורת. רובן לבושות באופן מערבי לחלוטין, וניכר כי הן משכילות ודורשות כי דעתן תישמע.
זה נראה הגיוני, סביר ומובן מאליו במדינות המערב, אבל שונה דרמטית מהמתרחש בעולם הערבי, שם בחלק מהמקרים אסרו מטיפים וראשי דת על הנשים להשתתף בהפגנות.
היותה של לבנון מדינה פתוחה ומתקדמת יחסית מעניק הסבר אחד. הסיבה המהותית יותר היא רצונן של הנשים להביא לשינוי חוקתי בלבנון, שינוי שיפנים את אופי החברה, ויבטל את החוקים המבוססים על הדת, אוסרים למעשה נישואים בין דתיים ומפלים נשים בתוך המשפחה במקרים של ירושה, גירושים, משמורת על הילדים ועוד.
וכך, במהלך ההפגנות, נשאה אישה שיעית שלט קטן ובו כתבה כי לאחר שהתגרשה, בעלה לשעבר אסר עליה לראות את בנם תוך הסתמכות על החוק המבוסס על כללי השיעה הנוקשים. סיפורה התפרסם, ולאחר יממה איתרו פעילים חברתיים את הבן שהאב הסתיר בעיירה בדרום המדינה, ובעקבות הלחץ עליו האם נפגשה עם בנה.
והשינוי הזה שמבקשות הנשים כבר מחלחל. נדין אל עלי מטריפולי אמרה בראיון כי לפני ההפגנות חששה להסתובב ברבים מרחובות העיר כשהיא לבושה בטי שירט וג'ינס, בשל הערות וקללות שספגה על לבושה שנתפס כמתירני בעיניים שמרניות.
"להפגנות הראשונות הגעתי בחולצות כאלה ואף חשופות יותר, להביע את מחאתי על הגישה השמרנית הזו החונקת נשים, וגיליתי שככל שהן מתמשכות, לאף אחד לא אכפת איך אני מתלבשת, הם התרגלו ואני מרגישה בטוח!" אמרה. זו כנראה הנוכחות הנשית המוגברת בהפגנות והכבוד שהן רוכשות בהשתתפות הפעילה הזו, המביא להסתכלות אחרת עליהן, הסבירה.
הנשים מקפידות להדגיש כי הן שותפות בעיקר למטרה הכללית של מהפכה אמיתית בלבנון, חוקתית וכלכלית, ושרק עם השינוי הזה יבוא השינוי גם כלפי הנשים.
כצפוי, חיזבאללה הוא אחד מהמתנגדים העיקריים למגמה הזו בהפגנות, לצד ההתנגדות לעצם ההפגנות. כמה ממנהיגיו התבטאו נגד הנשים המשתתפות ונגד הדרישות לשינויים בחוקי האישות.
הנשים מקוות כי מעורבותן בהפגנות וגם אחר כך בתפקידי המפתח של ההנהגה הפוליטית החדשה שאולי תקום, תביא לקידומה של המדינה לעידן חדש. כפי שאמרה בראיון ליילה נסראללה (אין קרבת משפחה): "המעורבות של יותר ויותר נשים היא תנאי חשוב להפיכת לבנון למדינה מתקדמת בטוחה ומשגשגת כפי שהפוטנציאל שלה מראה".
בישראל מביטים בחשש: ממשלה חדשה לא תוכל להתעלם מנסראללה
גורמי בטחון והערכה בישראל מביטים בעיקר בחשש על המתרחש בלבנון, ועל הכאוס הפוליטי הצפוי בעקבות התפטרותו של אל-חרירי.
אל-חרירי איפשר לארגון חיזבאללה, האויב המוחשי המשמעותי ביותר על גבולה של ישראל, לעשות כל שירצה, להגדיל את הצבא-בתוך-מדינה שהקים נסראללה, ולשלוט מעשית על אזורית נרחבים כולל גביית מסים בדרום המדינה ובאזור הבקעא. הוא לא עשה דבר אל מול הקמת מפעלי דיוק הטילים של חיזבאללה למרות אזהרות שקיבל מישראל דרך גורמים בינלאומיים, ובראשם נשיא צרפת מקרון והממשל האמריקאי.
לכאורה שינוי הסדר הקיים עשוי להוביל להקמת ממשלה שתתחשב פחות בחיזבאללה, אשר צבר כוח רב ופגע לא רק בריבונותה של לבנון אלא גם באופן חריף בכלכלתה, לאחר שהרחיק ממנה משקיעים ומיזמים.
אלא שהתרחיש הזה אופטימי מדי. לפי גורמים ישראלים, מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, בגיבוי איראן, לא ישקוט על שמריו ולא יאפשר פגיעה במעמד ארגונו. ההחרפה בנאומיו על ההפגנות ניכרת ככל שעוברים הימים. בתחילה הוא הביע תמיכה בסיבות שהביאו להפגנות, אחר כך הזהיר במילים עדינות מפני התפרעות שלא תפתור את המצב, ובהמשך עבר לאיומים כי התפטרות הממשלה תוביל לכאוס. הוא האשים "גורמים זרים" בליבוי ההפגנות, כשהוא מכוון לישראל ולארה"ב.
בישראל מעריכים כי איראן דרשה מנסראללה להתחיל לפעול. הצעד הראשון היה הפגנת נגד למחאה שארגן חיזבאללה בשבוע שעבר, ובהמשך מתקפות רחוב של בריוני הארגון נגד המפגינים בביירות, בצידון ובמקומות אחרים.
המתקפות הללו גרמו לחיזוק הקריאות נגד חיזבאללה בהפגנות ול"שחרורה של לבנון מעולו של הרשע", כפי שנכתב באחת מהסיסמאות הפופולריות.
הצפי בישראל הוא כי נסראללה יפעל קודם כול במישור הפוליטי, כדי לדאוג שהממשלה הבאה תהיה גם היא בשליטתו. אם זה לא יצליח, מעריכים בישראל כי נסראללה לא יהסס להשתמש בכוח הצבאי שלו נגד המחאה.
גורם אחד שיכול במידה חלקית לעמוד נגדו הוא צבא לבנון, שאמנם נמצא בעמדת נחיתות מבחינה צבאית, אבל בתמיכת ההמונים ובגיבוי בינלאומי עשוי לעצור ולו חלקית את הארגון השיעי. תרחיש זה עשוי להוביל למלחמה או אולי למעין התפשרות של נסראללה. ואכן בישראל מעריכים כי מנהיג הארגון המפוכח והמתוחכם ינסה להגיע לפשרה כזו ולא למאבק פנימי מזוין, העשוי להרוס את הישגיו עד כה.