ביקורת עניינית ומבוססת עובדות על הפרקליטות - דבר הכרחי; השתלחות מכלילה וחסרת בסיס עובדתי – דבר מסוכן
אל הנאום של שר המשפטים אמיר אוחנה צריך להתייחס כאל המתאבן למנת הביקורת העיקרית שתנחת על הפרקליטות והיועמ"ש מצד בנימין נתניהו וחסידיו ביום שבו הם יודיעו, ככל הנראה, על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה. אוחנה מכין את הקרקע לדה-לגיטימציה הציבורית שהוא וחבריו ינסו, ושהם כבר מנסים, לעשות להחלטת היועמ"ש בתיקי ראש הממשלה.
בפברואר 2015 פרסמה נציבת הביקורת על הפרקליטות דאז, השופטת הילה גרסטל, את דוח הביקורת הראשון של הנציבות. הליך הקמת נציבות הביקורת על הפרקליטות לא היה פשוט כלל ועיקר.
הפרקליטים יצאו למאבק עיקש נגד עצם הקמתו של הגוף המבקר אותם, וטענו כי הוא מיותר. הפרקליטות וראשיה העדיפו להישאר ב"אזור הנוחות" שלהם. פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, הזהיר כי "ביקורת, בדומה לאנטיביוטיקה, מועילה רק כשהיא נעשית במידה, אם מגזימים עם הביקורת - זה מסוכן. ביקורת יתר היא כמו מתן תרופות יתר". הפרקליטות וחלק מבכיריה התקשו להפנים שביקורת חיצונית ואובייקטיבית על עבודתם תואמת לאינטרס הציבורי, ושהיא יכולה רק לשפר אותה.
מאוחר יותר צומצמו סמכויותיה של נציבות הביקורת. מינויו של הנציב המכהן היום, השופט דוד רוזן, לווה בחקיקת חוק חדש שנטל מהנציבות את הביקורת המערכתית על הפרקליטות, והותיר בידה את הביקורת הפרטנית על הפרקליטים בלבד.
היום החוק מאפשר לכל אזרח ישראלי הרואה את עצמו נפגע ממעשה של פרקליט/ה (או של תובע/ת משטרתי) להגיש נגדו תלונה לנציבות הביקורת.
הביקורת גם אם היא מצומצמת, נעשית לאורך כל הדרך בכלים אפקטיביים ובאמצעות מערכת תומכת של עובדים. גרסטל ורוזן הם אנשים רציניים. הביקורת של נציבות הביקורת היא עניינית, ותהליך בירור התלונות והביקורת הוא מקצועי ומעמיק.
את פירות הביקורת כבר רואים בשטח, ולעתים היא נוקבת. כך, למשל, בחודש מרץ השנה פורסם דוח הביקורת של הנציבות לשנת 2018. הנציב רוזן מצא, בין היתר, פגמים חמורים בהתנהלות הפרקליטות בניהול תיק רצח בבית המשפט המחוזי; פרקליט שהשתמש בתפקידו ובתוארו הארגוני לצורך סיוע לבת משפחתו בעניין אישי; ותובעת שלא תיעדה חילופי דברים בינה לבין מומחה מטעם המדינה בתיק עבירות מין, מנעה מההגנה עיון במלוא חומר החקירה והצהירה הצהרות כזב בבית המשפט, באופן שתרם לזיכויו של הנאשם.
הביקורת שהעביר השבוע (ג') שר המשפטים אמיר אוחנה על הפרקליטות וראשיה, היא הכול חוץ מביקורת עניינית ומקצועית על הפרקליטות. מדובר במופע פוליטי במהותו ואנטי-ממלכתי של שר שעתידו במשרד לוט בערפל. תכליתו של הנאום הייתה החלשת מעמד הפרקליטים והיועמ"ש רגע לפני שהם מקבלים החלטות קשות בתיקים הפליליים שבהם חשוד הבוס של אוחנה, ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אל הנאום של השר אוחנה השבוע צריך להתייחס כאל המתאבן למנת הביקורת העיקרית שתנחת על הפרקליטות והיועמ"ש מצד נתניהו וחסידיו, ביום שבו הם יודיעו, ככל הנראה, על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה. אוחנה מכין את הקרקע לדה-לגיטימציה הציבורית שהוא וחבריו ינסו, ושהם כבר מנסים, ליצור להחלטה של מערכת אכיפת החוק של מדינת ישראל בתיקי ראש הממשלה.
מי שהעיד כאלף עדים על אופיו הפוליטי והאנטי-ממלכתי של נאום השר אוחנה, היה יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה. נתניהו הצעיר צייץ בטוויטר: "טיפ לבכירי הליכוד שרוצים לכבוש את תפקיד היו"ר אחרי עידן נתניהו (יש עוד הרבה זמן, לא לדאוג), תלמדו מאוחנה! ככה כובשים את הלב של מאות אלפי מתפקדי הליכוד. קטע מוזר אה, שמעניין אותם צדק".
נאום השר אוחנה היה רצוף בהכללות ובהטחות אשמה שאין להן ביסוס עובדתי. כך למשל, הוא טען כי ישנה מעין "פרקליטות שבתוך הפרקליטות" - מעין תת-ארגון שתכליתו לחסל קריירות פוליטיות וציבוריות, ושהוא מנהל יחסי שוחד עם עיתונאים ומדליף להם באופן חד-צדדי, חומרי חקירה שהגיעו אליהם מתוקף תפקידם.
לאוחנה אין מושג מה הם המקורות של אותן "הדלפות", שבעטיין הוא מאשים חלקים בעיתונות ובפרקליטות ביחסי שוחד. הוא מניח שהפרקליטות היא היחידה שמדליפה. הוא מתעלם מהעובדה שחומרי החקירה בתיקי ראש הממשלה נמצאים כבר זה חודשים אצל שורה ארוכה של אנשים מחוץ לפרקליטות ולרשויות החקירה.
אוחנה גם מתעלם מהבקשה שהגיש ראש הממשלה בעצמו, בתחילת השנה, להשהות את העברת חומרי החקירה בפרשות הפליליות המתנהלות נגדו, עד לאחר הבחירות. זאת כדי שלא לפגוע בטוהר הבחירות, ולאחר שסנגוריו טענו כי במקרה שחומרי החקירה יגיעו לתקשורת במהלך הבחירות, הם ישמשו לתעמולה נגד נתניהו.
השר אוחנה הוא חכם ואינו פראייר. בנאומו הוא עשה תרגיל יפה בכך שתיבל אותו בציטוטים מהעבר של נשיא המדינה ראובן ריבלין והיועמ"ש אביחי מנדלבליט, בימים שבהם השניים נחקרו על-ידי המשטרה והפרקליטות. הדבר לא שינה את המהות - רק הוכיח שאנשים תמיד מדברים מפוזיציה.
ועוד הערה לא פחות חשובה בהקשר הזה, הפרקליטות סגרה את התיק בעניינו של ריבלין, למרות המלצת המשטרה להעמידו לדין. גם התיק בעניינו של מנדלבליט נסגר. אז אולי מערכת המשפט בכל זאת חותרת לגילוי האמת?
חלק אחד מנאומו של השר אוחנה כדאי בכל זאת לזכור ולהזכיר: "בפרקליטות מכהנים בחריצות ובמסירות פרקליטות ופרקליטים רבים העושים עבודתם נאמנה יום יום בבתי המשפט ובמשרדי הפרקליטות, ומנהלים הליכים משפטיים מול נאשמים, בחלקם עבריינים וארגוני פשיעה". ואנחנו נוסיף שיש לא מעט פרקליטים שממש מעמידים את חייהם בסכנה בשליחות המדינה למיגור הפשע. חלקם זוכים לאבטחה צמודה כבר שנים.
אז לסיכום: ביקורת עניינית, מקצועית ומבוססת עובדות על הפרקליטות היא דבר הכרחי. השתלחות מכלילה וחסרת בסיס עובדתי היא דבר מסוכן. אין לנו פרקליטות אחרת.
הכותב הוא פרשן משפטי ב"גלובס"
