מייק ויקינג / צילום: Chris McAndrew
כחבר לשעבר במחתרת הפסימיסטית הרואה באושר מצב פסיכוטי, ניגשתי בחשש מסוים לראיון עם מייק ויקינג. אחרי ולפני הכול, האיש מכהן כבר יותר משבע שנים כמנכ"ל המכון לחקר האושר בקופנהגן; מקום שהקים ותפר לעצמו על פי מידותיו, מתוך כוונה "למדוד, להבין ולחולל אושר".
ויקינג מדבר קודם כל על 'הוגה', מונח לאומי דני, שמגדיר מצב של 'חמימות נפשית', של עונג כאן ועכשיו ואמון מוחלט בסביבתך האנושית. משהו שפחות מוכר לישראלי המצוי, חובב קרבות כיסאות הפלסטיק בבתי המלון וציפוף השורות מול ניסיונות מעבר נתיבים על הכביש. כדי להגיע להוגה ממליץ ויקינג, בין השאר, להסתגר בהרים בבקתה מרוחקת עם כמה חברים טובים, לשבת סביב האח הבוערת בליל סערה מושלם, להדליק נרות בכל פינה וללעוס ממתקים.
ויקינג, 41, גם יצא לבדוק מה המכנה המשותף לאנשים המאושרים בעולם (המילה הדנית לאושר היא 'ליקה'), מה נוכל ללמוד מהמדינות המאושרות, ואיך נוכל להיות מאושרים יותר. לקורא הישראלי התפקיד שלו עשוי אולי להישמע כמו גימיק סקנדינבי מתקתק, אבל חשוב להבין: האיש עובד בזה, 24/7. הוא מייעץ בענייני אושר למדינות, ערים, ארגונים וחברות; עובד באופן צמוד עם השר לענייני אושר (יש אחד כזה) באיחוד האמירויות, עם מדינת חליסקו במקסיקו ועם בכירי העיר הדרום קוריאנית קויאנג.
בראיון ל'ליידי גלובס' הוא מסביר מדוע דנמרק מדורגת כמעט כל שנה (מתחילת הדירוג, ב-2012) במקום הראשון בדוח האושר העולמי מטעם האו"ם, למעט שנה אחת שבה 'הידרדרה' למקום השלישי. הוא נוגע גם במניעים האישיים שגרמו לו לעלות על סחרחרת האושר, ומתייחס לקשרים שבין אושר לכסף, לתרופות אנטי דיכאוניות, וגם ליכולת לשלם בשמחה מסים מטורפים.
מייק ויקינג, ניתן בכלל למדוד אושר?
"אני מאמין שכן. ניתן למדוד אושר כפי שניתן למדוד רגשות אנושיים אחרים, כמו עצב, בדידות, דיכאון ולחץ. נכון שבניגוד לכל אלה, אושר הוא רגש חיובי, אבל יש לנו כיום אמצעי מדידה ומחקר שמאפשרים לנו לדעת מתי אנשים חווים אושר, ובאיזו עוצמה הם חווים אותו".
תחום המחקר הפך מדעי?
"זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות במכון שלנו, למדוד אושר באמצעים מדעיים, כאילו היה מדד גופני כמו לחץ דם. בדומה למחקרים מדעיים שבודקים למה אנשים מסוימים חיים יותר זמן מאנשים אחרים, אנחנו מנסים להבין למה יש בעולם אנשים מאושרים יותר ומאושרים פחות. המסקנות יסייעו לנו לשפר את איכות החיים של האנושות כולה".
איך אתה מסביר את העובדה שמדינות סקנדינביה כמעט תמיד מדורגות בצמרת דירוגי האושר העולמיים?
"המדינות הללו מציעות לתושביהן תנאים טובים במיוחד לקיום חיים פחות עמוסי דאגות וחרדות, בעיקר בתחומים כמו בריאות, חינוך, השכלה, דיור בר השגה ויכולת קיום כלכלית בסיסית. צריך לזכור, עם זאת, שאנחנו מדברים על ממוצעי אושר, מה שאומר שגם במדינות סקנדינביה יש אנשים מאושרים יותר ומאושרים פחות. לכן, במקום המדינות המאושרות ביותר בעולם, אפשר להגדיר אותן גם כמדינות הכי פחות אומללות בעולם".
מישהו לסמוך עליו
כשויקינג מדבר על אושר הוא מכוון לשלושה ממדים, שלא תמיד תלויים זה בזה. הממד הראשון הוא הממד הריגושי, הנהנתני, שבו אנחנו בוחנים איך הרגשנו אתמול או היום בבוקר, ומסיקים מכך על רמת האושר שלנו. האם היינו מדוכאים, חרדים, מודאגים? כמה צחקנו, אם בכלל? האם הרגשנו אהובים? מאושרים? פשוט ובסיסי.
בממד השני, ההכרתי, אנחנו אמורים לשאול את עצמנו האם אנחנו מסופקים מחיינו באופן כללי, ועד כמה אנחנו רחוקים או קרובים לחלומותינו הגדולים והקטנים. הממד השלישי מבוסס על הפילוסופיה של אריסטו ומכונה 'יודומוניה', מילה ביוונית עתיקה שלפיה האושר משמעו תכלית בחיים. ויקינג מדגיש כי 'ליקה' עוסק בעיקר בממד השני, ההכרתי, באנשים שמרגישים שיש להם חיים נפלאים. זה גם השם שבחר לספרו השני, שיצא לאחרונה בהוצאת מודן.
אל חקר האושר הוא הגיע לאחר שעבד בתחום הקיימות, במה שהוא מגדיר כניסיון לשפר את חייהם של אנשים באמצעים כלכליים ואקולוגיים. "אבל אז התחלתי לשים לב שקורים המון דברים בתחום של חקר האושר. שמתי לב גם שדנמרק מצטיינת שנה אחר שנה בדירוגי האושר, וחשבתי שצריך להיות מישהו שיבדוק למה זה קורה, מה הופך את העמים הסקנדינבים למאושרים יותר מעמים אחרים. עלה בדעתי שאולי אני האיש שצריך לבצע את הבדיקות.
"מצד שני, השנה הייתה 2012, העולם כולו לא סיים עדיין להתאושש מהמשבר הכלכלי הגדול, וחשבתי שאולי זה קצת מטורף להתחיל להתעסק בנושא דווקא בזמן הזה. כמעט ויתרתי, אבל אז קרה משהו ששינה הכול".
משהו טוב?
"האמת, ממש לא. מישהו שעבד איתי, שהיה למעשה המנטור שלי בעבודה, חלה פתאום מאוד. מצבו הידרדר במהירות, והוא מת בגיל 49. זה בדיוק הגיל שבו גם אמא שלי מתה. הייתי אז בן 34, רק 15 שנים משם, והתחלתי לחשוב: מה אם גם אני אחיה רק עד גיל 49? מה אני רוצה לעשות בשנים שנותרו לי? האם כדאי לי להישאר בעבודה הנוכחית שלי, שלא הייתה רעה, או שעדיף לי לפתוח מכון לחקר האושר בדנמרק? בחרתי באושר, וזו כנראה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי".
במכון לחקר האושר פירקו את מרכיבי האושר לשישה גורמים: תחושה של ביחד, בריאות, כסף, חופש, אמון ועזרה לזולת. לדברי ויקינג, לכל האנשים המאושרים יש מישהו שהם יכולים לסמוך עליו בעת צרה.
האם מישהו אחד מספיק? ובכלל: כמה חברים צריך אדם כדי להיות מאושר?
"ליחסים הבינאישיים יש חשיבות עצומה, הם למעשה המדד הטוב והאמין לקבוע האם מישהו מאושר. אם הוא שמח ביחסים הקרובים ביותר שלו, כלומר משפחה וחברים טובים, הוא כמעט תמיד יהיה גם אדם מאושר. כמה חברים נדרשים לאושר? זה מאוד אינדיבידואלי, אבל היה פעם פוליטיקאי בדנמרק שאמר, חצי בבדיחות הדעת וחצי ברצינות, שהוא רוצה לחייב בחוק שלכל אזרח בדנמרק יהיה לפחות חבר אחד טוב. אני לגמרי מסכים".
האושר אפשרי גם לבד?
"כן, חוויתי כמה מהרגעים המאושרים יותר שלי כשהייתי לבדי. הבעיה היא לא הלבד עצמו, אלא תחושת הלבד. כשאנשים רוצים להיות עם אחרים ולא יכולים, זו אומללות".
המדיה החברתית דנה אותנו להשוואות בלתי פוסקות לחיים של אחרים.
"זו אכן בעיה גדולה, אבל אנחנו יצורים חברתיים, וככאלה לא סביר שנפסיק להשוות את עצמנו לאחרים. זה מזכיר לי ניסוי שבו שאלנו אנשים האם הם מעדיפים להרוויח 50 אלף דולר בשנה במקום שבו שאר האנשים מרוויחים 25 אלף דולר בשנה; או להרוויח 100 אלף דולר, אבל במקום שבו כל השאר מרוויחים 200 אלף. הדגשנו כי בשני המקומות יוקר המחיה הוא זהה, ועדיין, יותר מ-50% העדיפו לחיות במקום הראשון ולהרוויח פחות מול אותה רמת הוצאות - אבל להרוויח יותר מסביבתם".
איך בכל זאת ניתן לצמצם את השפעת הרשת?
"אפשר להנהיג יוזמות מקומיות. לדוגמה, בניסוי שבוצע במערכת החינוך הדנית הוחלט על 'חצי שנה ללא סמארטפונים'. בתחילת הלימודים כל התלמידים הפקידו את הטלפונים שלהם, והותר להם להשתמש בהם רק שעה אחת ביום. אחרי חצי שנה נערכה הצבעה בין התלמידים האם להמשיך בסידור הזה, או להחזיר את הסמארטפונים לכולם. יותר מ-80% היו בעד להמשיך. כמובן, חשובה כאן המסה הקריטית, כי אם רק אתה נשאר בלי סמארטפון וכל החברים שלך גולשים ומדברים מסביבך, זה לא יעבוד".
כאן משלמים מסים בכיף
בהתחשב בעובדה שתרופות אנטי דיכאוניות הפכו בשנים האחרונות לנפוצות הרבה יותר, עולה השאלה האם מדדי האושר מוטים לטובת מדינות שאזרחיהן מרבים להשתמש בתרופות אלה. "זה טוב שמדינות שונות עושות מאמצים שהתרופות הללו יהיו נגישות ובנות השגה", אומר ויקינג. "הדבר הכי חשוב שמדינות צריכות לעשות בהקשר זה הוא לנרמל את השיחה סביב התרופות האנטי דיכאוניות, לפוגג את הסטיגמה סביבן".
דרום קוריאה היא דוגמה קיצונית למדינה שהולכת דווקא בכיוון השני, ויש בה התנהלות לאומית כושלת ומזיקה בכל הנוגע לתרופות אנטי דיכאוניות.
"נכון, צריכת התרופות האלה שם נמוכה מאוד, וזה לא בגלל שאין כמעט דרום קוריאנים בדיכאון. יש כאלה, ועוד איך. למעשה, דרום קוריאה סובלת משיעור ההתאבדויות הגבוה ביותר ב-OECD. זה קורה גם משום שזו אחת המדינות התחרותיות ביותר בעולם, עם לחץ כמעט בלתי נסבל על כל אחד מאזרחיה.
"אם דיברנו על השוואות, כדאי להזכיר שהדרום קוריאנים מכורים, למשל, לניתוחים פלסטיים. מסלול הייסורים שם מתחיל בגיל צעיר, כי במדינה פועלות רק שלוש אוניברסיטאות, וכל שנה מתקיימת רק בחינה ארצית אחת להתקבל אליהן. הדרום קוריאנים בטירוף סביב הבחינה הזו, הם משנים שעות טיסה וסוגרים כבישים כדי לא להפריע לנבחנים. הכי עצוב בעיניי זה שהם סוגרים כניסות לגגות בתי הספר, כדי שתלמידים לא יקפצו אל מותם ברגעים של כישלון וייאוש".
כסף ואושר - עד כמה הקשר ביניהם חזק?
"הקשר קיים, אבל העוצמה תלויה במקום שבו אתה נמצא. בכמה מהמדינות העניות ביותר בעולם לתוספת כסף יש קשר ברור וישיר לרמה האושר האישית, אבל במדינות המפותחות, אצל אנשים מהמעמד הבינוני ומעלה, אנחנו רואים שלתוספת הכנסה יש השפעה שולית בלבד על רמת האושר".
אתה משלם 52% מס בדנמרק - ומתעקש שאין לך שום בעיה עם זה. למה?
"לי ולכ-88% מהדנים אין בעיה עם המסים הגבוהים, כי אנחנו רואים בהם השקעה באיכות החיים שלנו. זה לא מקרה שמדינות שמשקיעות בבריאות, בחינוך ובהזדמנויות שוות מדורגות גבוה בדירוגי האושר העולמיים. אנשים שם פחות מודאגים, פחות לחוצים מבחינת כלכלית ויותר מרוצים מחייהם".
כשויקינג טוען כי הדנים משלמים מסים בשמחה, הוא יודע בדיוק על מה הוא מדבר. בניגוד לישראל, שגובה מסים כמעט סקנדינבים אבל מציעה רווחה (או חוסר רווחה) כמעט אמריקאית, הדנים נהנים משבוע עבודה של 37 שעות בלבד. מי שעובד שם אחרי השעה 17:00 מקבל מבטים של אימה מהולה בחמלה, השמורים בדרך כלל לתשושי הנפש.
חופשת הלידה בדנמרק נמשכת לא פחות מ-52 שבועות, ובני הזוג רשאים לחלוק בה כרצונם. חמישה שבועות של חופשות חגים משולמות לעובדים במלואן. כמו כן, ניתן לקחת יום חופש בתשלום ביום הראשון למחלה של אחד הילדים, ושלושה מתוך ארבעה ילדים דנים נמצאים במסגרת טיפול בילדים עד גיל שלוש לפחות. ומה עם הסטודנטים? הסירו דאגה מלבכם. הם מקבלים שכר לימוד חינם ו-590 יורו מענק בחודש, נקי ממס כמובן.
האומללים מתים מוקדם
ויקינג מתאר את האושר כאינסטינקט בסיסי, שאובד לנו במהלך הדרך ונרכש שוב, עם קצת מזל, אי שם בגיל השלישי.
האם אנחנו נעשים מאושרים יותר ככל שאנחנו מבוגרים יותר?
"כל המחקרים מייצרים עקומת אושר בצורת האות U. בצעירותם, אנשים מדווחים על רמות גבוהות של אושר, וכך גם אנשים מבוגרים, אפילו זקנים. נקודת השפל של האושר היא אי שם באמצע שנות ה-40 לחיינו. כמובן, יש הבדלים בין מדינה למדינה ובין גברים לנשים, אבל ניתן לזהות כאן דפוס כלל עולמי.
"באמצע שנות ה-40 רוב האנשים חווים רמות גבוהות, יחסית, של לחץ, הן בקריירה והן בחיי המשפחה. בהמשך החיים, כשאנחנו מזדקנים, רבים כבר יותר מפוקסים על מה שחשוב להם - וזה בהחלט משפר את רמת האושר. סיבה נוספת היא שהאושר גורם לנו לחיות יותר. כלומר, רבים מהאנשים האומללים לא מגיעים בכלל לגילאים מבוגרים, וגם זה מעלה את ממוצע האושר".
האומללים מתים מוקדם, ולכן ממוצע האושר עולה?
"כן, בדיוק כך. לפעמים ממוצעים הם עניין די ציני".
אפשר להגדיר אותך כאדם המאושר ביותר בעולם?
(צוחק) "האם אני האיש הכי מאושר שחי אי פעם? כנראה שלא. עם זאת, באופן כללי אני מאוד מאושר, התמזל מזלי לעסוק במה שאני אוהב. כמובן, גם לי יש רגעים לא מאושרים, גם אני חווה עצב, תסכול ולחץ. זה חלק מהחוויה האנושית, אין חיים שמלאים אך ורק באושר. האם כיום אני האיש הכי מאושר בעולם? אני אחד המועמדים לתואר".
"הכול מתנהל בקבוצות"
קתרין, 31, היא עיתונאית דנית שמתגוררת זה כשנתיים בירושלים. כמי שרוב חייה התגוררה בדנמרק, היא מספרת שלעובדה שמדובר במדינת רווחה, "יש השפעה עצומה על מצבם הנפשי של אזרחיה. היעדר חששות כלכליים יומיומיים אולי לא הופך אנשים למאושרים, אבל בוודאות מוריד את רמות החרדה שלהם".
ויקינג מדבר על החברותא הדנית, אבל לא כל כך קל להשיג חברים חדשים בדנמרק, או להיכנס למעגלים חברתיים קיימים.
"לרוב האנשים בדנמרק יש חברים שהולכים איתם הרבה מאוד שנים אחורה, עד רמת בית הספר היסודי, אפילו גן הילדים. אם אתה בא מבחוץ ואין לך היסטוריה משותפת כזו, יכול להיות קצת מאתגר לרכוש חברים חדשים. לכן, במקרים רבים רואים שאנשים ממדינות זרות מתחברים לאנשים שגם באו ממדינה אחרת.
"החברה הדנית סגורה מאוד, זו לא מדינה שאתה יכול לצאת בה לבית קפה או מסעדה ולהתחיל לדבר עם אנשים. אנשים יוצאים לבילוי בקבוצות, הכול מתנהל בקבוצות. אם יש פתיחות לתקשורת עם אנשים חדשים, היא נעשית באופן מהוסס והדרגתי".
איפה התא המשפחתי יותר חזק, בדנמרק או בישראל?
"מניסיוני, במשפחות ישראליות יש יותר קרבה מאשר ברוב המשפחות בדנמרק. כשאני נוסעת למשפחה של בעלי ואנחנו יושבים שם שעות יחד, צופים בטלוויזיה ואוכלים - בשבילי זה 'הוגה' לגמרי. אני לא זקוקה לנרות או לסופה מחוץ לבית.
"בכלל, ה'הוגה' הוא במידה רבה פועל יוצא של מזג האוויר הקר והקודר שקיים בדנמרק רוב השנה. במזג אוויר כזה ברור שבא לך להתכרבל בבית מול האח לאור נרות, ולאכול ממתקים ועוגות. בישראל, לעומת זאת, בא לך לצאת החוצה ולשתות בירה. תחושת הביחד הכי חשובה בהוגה, ואותה ניתן להשיג גם ב-30 מעלות בצל".
אז הקנאה הישראלית ביכולת להשיג 'הוגה' ו'ליקה' אינה במקומה?
"לדעתי היא מבטאת כמיהה לחברה אחרת, עם שעות עבודה נוחות הרבה יותר ותנאים סוציאליים הרבה יותר טובים, בלי בלגן. לאחרונה שמתי לב שבביקורים שלי בדנמרק אנשים תמיד משתיקים אותי ברכבת, כשאני מדברת בטלפון. התחלתי לדבר בקול הרבה יותר חזק ורם מאז שאני בישראל. בדנמרק תמיד שקט כל כך בכל מקום".