חלמוניות / צילום: יותם יעקובסון
חלמוניות צהובות וסתווניות תשבץ שמתהדרות בוורוד ובסגול כבר מעטרות את פסגת הר חזקה שבגולן. שלכת אדמונית כבר זורקת בצמרותיהן המצהיבות והולכות של האלות הארץ-ישראליות. העשב היבש מתפצפץ למדרך רגליים והרוח הקרירה שפורעת בו לפנות ערב מאותתת שהסתיו כבר כאן ושהחורף קרב. את הפרחים היפים הללו אפשר לראות גם בחורש הסמוך למתחם הצריפים הנטוש מערבית למוצב, או בשביל הגולן, בקטע שיורד מכביש הגישה למוצב חזקה, לעבר אלוני הבשן. גם אם לא הולכים עד למרגלות הרכס, יפה ללכת עד הנקודה במרומי שיני הסלע, שממנה נשקף הנוף.
ממתחם האירוח הכפרי בעין זיוון, הטובל במדשאות מטופחות ועצי אלון גדולים, נשקפת פסגת הר אביטל (תל אבו נידא, בערבית). אגדה מקומית גורסת שאם במהלך הסתיו הפסגה אפופת ערפילים - צפוי חורף גשום וקר. יגאל הארש, בן המקום, מוביל באזור מגוון מסלולי ג'יפים (טל' 052-3420543) - מטיול רומנטי עם ארוחה בשטח, דרך טיולי שקיעה וזריחה ועד ספארי לילה ובו תצפית על בעלי חיים.
אחד המסלולים חובק את שוליו הדרומיים של הר אביטל, חוצה שמורת טבע מיוחדת, חולף על פני בונקרים סוריים ותעלות נ"ט, מקיף את ההר ממזרח וממשיך אל פתחת קוניטרה, שבה התפוחים במטעים בשיא הבשלתם, אל הר בני רסן, שבראשו טורבינות לייצור חשמל ואל הכפר הצ'רקסי הנטוש צורימן, אחד מ-13 הכפרים הצ'רקסיים שהיו ברמת הגולן הסורית עד 67'.
זהו כפר עלום, שבעבר שגשג בזכות מקורות המים הרבים שסביבו והתהדר בגגות של רעפי חרס, הוחרב ברובו על-ידי צה"ל במלחמת ההתשה, אבל בוסתניו שבהם תאנים, אגוזי מלך, תותים, שקדים, גפנים ורימונים עדיין מלבלבים. מעל מתנשא צריח המסגד, שמעל פתחו אבן שעליה מגולפת רוזטה, שריד מהיישוב הקדום. גרם מדרגות לולייני מעפיל אל מרפסתו העליונה (מחציתה חסרת מעקה, זהירות!) שממנה נשקף הנוף אל מעבר לגבול הסורי, קונייטרה הישנה - היישוב הצ'רקסי הגדול ביותר שהיה באזור.
קחו את הזמן כדי לשוטט בין חדרי בית החולים הצרפתי, שהיה למבנה המפקדה הסורית וכיום מעוטר בשלל גרפיטי מעניינים, ואל תשכחו לבקש מיגאל לספר לכם על יוסוף ספדי, שבמשך תקופה צחצח את נעלי הקצינים בכניסה למבנה. הצ'רקסים ברחו מארצם לאחר הכיבוש הרוסי האלים במאה ה-19, רבים מהם לבלקן. בשנת 1878, עם עצמאות בולגריה, נמלטו רבים מהם אל תחומי האימפריה העות'מנית ויושבו באזורי ספר, כדוגמת הגולן, וחיו בו עד 1967.
בין צורימן לעין זיוון נמצא כפר צ'רקסי נטוש נוסף, עין זון, הקרוי על שמו הערבי של העשב הצומח כאן ומקורו של השם המעוברת "עין זיוון". מעט מאוד נותר מהכפר עצמו, למעשה רק בית אבן אחד לפליטה, אבל מקור המים שלו, המכונה כיום עין מוקש - השתמר. מדובר בבריכה עמוקה ורחבה, הניזונה ממי תהום ומדופנת באבני בזלת. קורות אבן הקבועות בדופן הבריכה משמשות כמדרגות.
לא צריך להיבהל מהשם. באזור מתבדחים שעין מוקש אומנם נכתב ב-ע', אך באותה מידה ניתן לכתוב אותו ב-א'. במשך שנים היה השטח חשוד במיקוש ורק ותיקי האזור, שידעו שהוא בטוח, פקדו אותו ונהנו מהמים ומהפרטיות. היום, לאחר בדיקות מקיפות שאישרו כי אכן אין אף מוקש באזור, פתוח המקום למבקרים, ויש גם שביל מוסדר מהחניה.
בעין זיוון ישנם שני יקבים בהט (www.bahatwinery.co.il, כשר, סגור בשבת) ויקב פלטר (www.pelter.co.il). עם הילדים תוכלו לבקר במרכז המבקרים של שוקולד דה קרינה (www.de-karina.co.il). לצד החנות יש במקום תצוגת פסלי שוקולד. אפשר גם לערוך סיור קצר במפעל ולהשתתף בסדנת שוקולד שאת תוצריה תיקחו אתכם.
חוויה ייחודית הן לילדים והן למבוגרים היא "בשביל היער" (www.odemforest.com) - סיור עששיות שעורכים אוהד גיגי וצוות מדריכיו סביב הג'ובה הגדולה, לוע געשי שקוע, ביער אודם. הסיור, שמתיימר בחן רב להקנות כישורי חיים כגון אומץ, התגברות על פחד, ערנות לסביבה והזמנה ליצור מציאות אגדתית אישית, מתחיל מעט לפני השקיעה - ומתאים בעיקר למשפחות, או בחשיכה מוחלטת - ואז הוא מתאים בעיקר למבוגרים.