פרויקט תמ"א 38./ צילום: איל יצהר
האם תמ"א 38 נכשלה? במינהל תכנון ובוועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים במועצה הארצית לתכנון ולבנייה (ולנת"ע) סבורים שכן. אלא שמסמך ההחלטה של הוולנת"ע שמנסה לפרט את הסיבות לכישלון ואת התחליף לתמ"א - לא מצליח לשכנע אותי.
תמ"א 38 הפכה לחלק משמעותי מענף הבנייה, והיא מהווה למעלה מ-10% מהתחלות הבנייה השנתיות. במחוז תל-אביב מספר הדירות הנבנות במסגרת תמ"א 38 מגיע לכ-25% מכלל הבנייה. הוולנת"ע כלל לא התייחסה בהחלטתה להיבט זה.
לוועדה הפריע שהתמ"א מרוכזת באזורים שבהם ערכי הקרקע גבוהים, ולא באזורים המועדים לרעידות אדמה. זה נכון, אולם היא בחרה שלא להתייחס להתרעות, שגם ערים במישור החוף נתונות בסכנה גדולה בעת רעידות אדמה; וככלות הכל גם לא טרחה להביא שום דרך לעידוד חיזוק מבנים גם בפריפריה, ולא במקרה: עם תמ"א 38 או בלי תמ"א 38 - הפרויקטים לחיזוק נעשים על סמך היתכנות כלכלית. לאורך קו השבר אין ולא תהיה היתכנות כלכלית ללא סיוע ממשלתי.
אין ויכוח על כך שהמצוקות התכנוניות שנמנו בישיבה נכונות, אבל אין ויכוח גם על זה, שהן נחלת כ-10 ערים בלבד, שבהן הפרויקטים רצו במהירות. בכל היתר מתבצעים חיזוקי מבנים, ותמ"א 38 יכולה להוות מסגרת תכנונית סבירה, לפחות לעשור הקרוב. כבר רואים פרויקטים בזכרון יעקב, בעכו, בקריות, בתל מונד ובאשדוד.
ההחלטה להעביר את תוכניות החיזוק לאחריות העיריות מתעלמת לחלוטין מהבחירות האחרונות, שבהן ראשי עיריות נבחרו על מנת שלא לקדם כלום - לא תמ"א 38 ולא תחליף. לאותם ראשי עיר שנבחרו על מנת להאט את הבנייה המואצת לא תהיה בעיה להשהות ולעכב את ה"תחליף".
לפיכך, כמעט מכל בחינה שהיא - והובאו כאן רק חלק - המסמך של הוולנת"ע נראה בלתי בשל, ואף לא מחדש הרבה. גם הוגי תמ"א 38 ידעו שאין מדובר בתוכנית מושלמת, אבל בחרו בה אחרי שנוכחו לדעת שאין בנמצא "תוכנית על" מושלמת. הם העדיפו לבחור בפשרה הכרחית וישימה. כרגע נראה שהדור הנוכחי של מינהל התכנון רץ לבטל את הפשרה, לפני שמצא את "תוכנית-העל".