גבול ישראל-ירדן ליד נהריים / צילום: רויטרס
לפני 25 שנים נחתם הסכם השלום עם ירדן. הסכם שעל הנייר הבטיח רבות מבחינה כלכלית עבור שתי המדינות אבל מיעט מאוד לקיים. קשרי הכלכלה והמסחר בין המדינות, למרות הפוטנציאל, אינם משמעותיים.
מדוע בעצם החמיצו ישראל וירדן את הסכם השלום הזה? ראשית נזכיר כי חלק מהסיבות נעוצות בלא מעט אירועים בתקופה הזאת שהיקשו על מימוש הפוטנציאל. חלק מהן מסיבות ירדניות פנימיות, למשל אי קבלה של השלום בשכבות נרחבות באוכלוסייה הירדנית. חלקן קשורות באי התקדמות השלום עם הפלסטינים והעולם הערבי. לצד זה היו לא מעט משברים, מפרשת ההתנקשות בחאלד משעל משנות ה-90, אירוע המגנומטרים בהר הבית, ירי המאבטח הישראלי בשגרירות בעמאן ביולי 2017 ועוד.
עבור ישראל מדובר בהחמצה גדולה. אחד מהאינטרסים המדיניים והביטחוניים החשובים ביותר עבור ישראל הוא יציבותה האזרחית ולצד זה הכלכלית של ירדן. בישראל מביטים כל העת מזרחה את הממלכה החוצצת בינינו לבין עיראק המסוכסכת, שבה השפעה איראנית ממשית. גורם ביטחוני ישראלי אומר ל"גלובס", כי "ירדן יציבה היא אינטרס לאומי חשוב במעלה, ויש להיאבק בכל דרך, באפשרות נפילתה לידי גורמים איסלמיים שיהפכו גם את גבולנו המזרחי לחזית".
מבחינה כלכלית, יחסי הסחר של ישראל עם ירדן נכון להיום הם שוליים יחסית, ומהווים רק כשליש האחוז מסך סחר החוץ של ישראל - כשני מיליארד שקלים בסה"כ ב-2018. עבור הירדנים, היצוא לישראל מהווה כ-4% מכלל היצוא השנתי של הממלכה. ענפי היבוא העיקריים מירדן לישראל הם פלסטיק ומוצריו, כימיקלים ומחצבים, טקסטיל ומוצריו.
אבל ברקע מתבשלים בשנים האחרונות כמה פרויקטים גדולי ממדים בשותפות עם ארצות-הברית, האיחוד האירופי ויפן. פרויקטים שמבחינת ירדן הם בבחינת חבל הצלה פוטנציאלי למצבה הכלכלי הקשה, אך תקועים בעיקר בשל המבוי הסתום בשנה האחרונה בפוליטיקה הישראלית.
גורם ירדני בכיר, העוסק בקשרים עם ישראל, אומר ל"גלובס", כי "אמנם גם אנחנו לא יצאנו מגדרנו לטפח את הקשרים הללו, אבל ישראל מעכבת וממסמסת את הפרויקט החשוב ביותר לנו - תעלת הימים. בכך היא מראה כי הקשרים עם ירדן כנראה לא חשובים לה".
אותו גורם מציין כי השלטון בעמאן נתון בלחצים קשים שעיקרם כלכליים, ההפגנות נמשכות, הפליטים מסוריה מכבידים על מצב הכלכלה, והממשלה מתקשה ליישם רפורמות כלכליות.
מצבה הכלכלי של ירדן נראה עגום לפחות על פי דוח של קרן המטבע העולמית שפורסם באמצע חודש מאי 2019. הקרן ציינה כי המלך מתקשה לבצע רפורמות כלכליות, שאליהן התחייב לפני שלוש שנים עם קבלת הסיוע אז מהקרן בהיקף של 723 מיליון דולר. הצמיחה חלשה מהצפוי, האבטלה בעיקר בקרב הצעירים מגיעה ליותר מ-40%, הגירעון הממשלתי שובר שיאים ומגיע ל-4.3% מהתמ"ג.
"פרויקט ענק כמו תעלת הימים, ולצידו פרויקט אזור התעשייה שער הירדן, היו יכולים לסייע לנו מאוד במאבקים הללו, אבל בישראל תקועים בתירוצים ביורוקרטיים, ונתלים בממשלת המעבר כעילה לעיכובים", אומר הבכיר הירדני.
מבדיקה של "גלובס" עולה כי מדובר בטענות מבוססות. לפחות בשנה האחרונה, שני הפרויקטים המרכזיים הללו - תעלת הימים ואזור התעשייה שער הירדן - אכן תקועים בגלל תקופות הבחירות ואי היכולת להקים כאן ממשלה. ל"גלובס" נודע, כי השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי פנה אל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בבקשה לאפשר דיון וההצבעה בממשלה על קידום שני הפרויקטים הללו, אך נענה בשלילה.
הביורוקרטיה הטביעה את תעלת הימים
הרעיון להקים תעלה ימית אל ים המלח אינו חדש. במתכונת הנוכחית הוא נולד בוועידת האקלים שהתקיימה ביוהנסבורג ב-2002, מתוך מטרה לספק מי שתייה לאזור המדברי בדרום ירדן ולערבה שלנו, בד בבד עם שיקומו של ים המלח הגוסס.
מסקנות סקר היתכנות שערך הבנק העולמי לפרויקט הנרחב, היו כי קיים סיכון סביבתי לא קטן, ובמקביל הובע חשש כי עלותו הכלכלית של הפרויקט גבוהה עד כדי חוסר היתכנות. לכן הומלץ ליישם תוכנית קטנה יותר, מעין פיילוט, שהרחבתה תיבחן לאחר בחינת ההשפעות על ים המלח לאחר הזרמת המים אליו מים סוף.
לאחר שנים של דיונים, ב-2013 נחתם הסכם עקרוני משולש עם ירדן והרשות הפלסטינית, וב-2015 הסכם יישומי בין ישראל וירדן תוך הסכמה כי את הפרויקט יקימו חברות פרטיות בשיטת BOT. ארה"ב ויפן התחייבו להעניק תמיכה של 120 מיליון דולר, בעוד ישראל וירדן אמורות לממן עוד 280 מיליון דולר בחלקים שווים.
הפרויקט אמור לספק מים לישראל, לירדן ולרשות הפלסטינית ממתקני התפלה שיוקמו בים סוף. עבור הירדנים מדובר בצורך דחוף לכל האזור הדרומי של המדינה הנחשב לאחד מהיבשים בעולם; לפלסטינים היו אמורים המים לשמש לדרום הגדה וגם לרצועת עזה, שבה רוב המים מהברזים אינם ראויים לשתייה.
מה קרה מאז? פורסם קול קורא ונבחרו חמש חברות לשלב הבחירה הסופי במכרז. כאן גם נתקע המהלך. העיכובים נגרמו בשל משברים בין ישראל לירדן, אבל גם בגלל כניסת גורמי ממשלה ישראליים נוספים לפרויקט, כמו משרד האוצר, רשות המים ומשרד האנרגיה, והביורוקרטיה האטה את קצב ההתקדמות.
במקביל החלה להתעורר התנגדות מכיוון גורמים בישראל לפרויקט, בין השאר מצד הפרופסור אבי שמחון יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, ומצד גיורא שחם מנהל רשות המים ששינה את עמדת הרשות עם כניסתו לתפקיד. מנגד ניצבים אנשי המשרד לשיתוף פעולה אזורי האחראים על הפרויקט, ראש הממשלה בנימין נתניהו ומשרד החוץ הרואים את התועלת הבינלאומית הגדולה שבו, ואיתם גורמי הערכה ומודיעין שלפיהם הפרויקט חיוני לביטחונה של ישראל, לא פחות.
בקיץ שעבר נדמה היה כי ההחלטה נפלה והעניינים זזים, אבל אז הוקדמו הבחירות, ואיתו נוצר הפלונטר הפוליטי שאינו מאפשר את קידום הפרויקט.
מי יאשר כביש ב-60 מיליון שקל
תעלת הימים אינה השת"פ היחיד עם ירדן. בעבר דנו ארוכות בהקמת שדה תעופה משותף לאילת ולעקבה, במסגרת מיזם תיירות רחב היקף למפרץ אילת. בשל התנגדות גורמי ביטחון המיזם בוטל, וישראל הקימה לבדה את שדה התעופה רמון.
הפרויקט השני שנתקע בשל המשבר הפוליטי הוא "שער הירדן" - אזור תעשייה משותף סמוך לטירת צבי שבעמק הירדן, שהוסכם כי יהיה אזור סחר חופשי. חציו תוכנן בצד הירדני ובו מפעלי תעשייה האמורים להעסיק כעשרת אלפים פועלים, וחציו בצד הישראלי ובו בעיקר האדמיניסטרציה והשירותים הדרושים לאזור הזה.
בין שני אזורי התעשייה עובר גשר מעל נהר הירדן, שבנייתו הושלמה בימים אלה, והמקום הוגדר "בועה", אזור שהכניסה אליו מותרת ללא דרכונים והוא מעין אקס טריטוריה. האזור הזה חשוב מתוקף האפשרות להגדיר את המוצרים היוצאים ממנו בשלוש דרכים שונות: תוצרת ישראל, תוצרת ירדן או "תוצרת נייטרלית" - made in Jordan Gateway. כך יעקפו החרמות והגבלות שונות ויתאפשר מסחר אל מדינות שאינן בקשרים עם מי מהצדדים.
בצד הירדני כבר פועלים חלק מהמפעלים, רובם של משפחת רפפורט השווייצרית, אך היישום המלא של אזור הסחר תקוע בגלל 60 מיליון שקל בלבד - הסכום הנחוץ להשלמת כביש הגישה למקום בצד הישראלי, שיאפשר תנועת משאיות. אבל לשם כך נחוצה החלטת ממשלה, וממשלת המעבר לא מוסמכת לעשות כן. פניות של השר הנגבי גם בנושא הזה נענו בשלילה מצד היועץ המשפטי לממשלה.
המעורבים בפרויקט בצד הישראלי אומרים כי הירדנים ממתינים ליישום המלא, בעיקר כדי להגדיל את היצע מקומות התעסוקה. העיכוב הביא גם לדחייה ביוזמה אחרת - הקמת מרכז רפואי גדול בצד הישראלי לטיפול בחולים ירדניים. מתברר כי כמה גורמים בישראל ובעולם הביעו עניין בהקמת מרכז כזה, שישלב בין מערכת הבריאות הישראלית המתקדמת עם צרכי האוכלוסייה הירדנית הגוברים.
תחום אחר שבו הקשרים בין המדינות מתהדקים הוא הגז. ישראל מוכרת מאז 2014 גז טבעי לירדן באמצעות חוזה קטן יחסית, בהיקף של 700 מיליון דולר ל-15 שנה, בין שותפות תמר לפוטאש הירדנית. החוזה השני והגדול יותר נחתם בשנה שעברה בין שותפות לווייתן לבין חברת החשמל הירדנית, והיקפו 10 מיליארד שקל ל-15 שנה. מאגר לווייתן יספק לחברת החשמל הירדנית 40% מצריכת האנרגיה שלה.
סיוע אחר שישראל מעניקה לכלכלה הירדנית הוא מעקף תחבורתי. קו המסחר היבשתי דרך סוריה נותק בשל מלחמת האזרחים, ומאז 2011 ישראל מספקת קו חליפי. הסחורות מגיעות במשאיות, לרוב טורקיות, לנמל חיפה, ומשם בהיתר מיוחד מוסעות בשיירות אל מעבר נהר הירדן וחוצות את הגבול לממלכה.