כמה הצטערתי שהחשיכה ירדה לפני שהגעתי לביתה של מירי בלבול ברעות. כמו כל תל אביבית כמהתי לפיסת נוף, לקו רקיע נקי מבניינים. החצר האחורית של הבית פרשה ידיים לקראתנו. לא תחומה בגדר חיה, לא בקיר בטון אופנתי ואף לא בחומת ברזל עאלק טרנדית. לא. נוף מונח מקצה לקצה, הנה הרי ירושלים מנומרים בנצנוצי אורות, איזה צל צלו של מסגד באופק, ויללת תנים שליוותה את ההתכנסות, עד שהם נרגעו (וגם אנחנו).
בעלת הבית היא גם בעלת בית ספר שמכשיר תלמידים בהלבשת בתים, שהוציאה לאחרונה ספר המתעד מהפכים בדירות הקולטות בני נוער שנפלטו ממסגרות. אפשר היה לצפות שהבית שלה יהיה הכי טרנדי, הכי אופנתי ועכשווי ומודרני. ולא כך. מירי בלבול שומרת בביתה על סגנון אישי, חם, הכי לא קורבן עיצוב. שני שולחנות עץ מהוהים, בסגנון שאבי-שיק, חוברו להם יחדיו בקצה הגינה, עם כיסאות עץ כפריים נוחים וגדולים. על מצעיות (פלייסמטס) מחבל בגוני שחור וטבעי הונחו צלחות קרמיקה שחורות ומעליהן קעריות יפהפיות עם אלמנטים גרפיים בשחור לבן, מפיות שחורות, עציצי תבלין בלב השולחן, קנקני מים בשילוב של זכוכית וחבל, נרות, ומאחור: גרלנדה ספרטנית של שרשרת מנורות פשוטות. התמהיל הזה יוצר קסם של פשטות חמימה ולא מתאמצת, לצד תשומת לב והידור בפריטים - וכאן מונחת אבן היסוד בהום סטיילינג: קחו תשתית חפה ופשוטה והפיחו בה סגנון.
בלבול מתרוצצת בין המטבח לחצר, מוזגת יין ואצה למטבח, ושוב ושוב. האנרגיה שלה משרה על כולם אווירת עליצות חמה, וגם כשכולנו מתיישבים למנות הראשונות - היא עומדת. מרימה גביע ומודה בהמון חום ואהבה לכל חבריה שהתכנסו ובאו. מציעים לה כיסא: שבי, מירי. אבל האנרגיה אינה יודעת מנוח, ומירי מציגה את חבריה אחד אחד, ומשרטטת את התחנות בביוגרפיה שלה דרך כנופיית החברים.
האורחים שלה באים כולם מעולמות העיצוב, האופנה, האוכל - זה חלק מתפיסת העולם של המארחת, תפיסה הוליסטית שמאמינה שעקרונות היופי חלים על העולמות האלה. אבל הסיפור המעניין שייך לורה, השכנה שלה.
"הגעתי לרעות לפני 27 שנה. הייתי נגדת בצבא, ולרעות התקבלו רק קצינים בכירים. הגשנו בקשה, והייתי בלחץ להתקבל. פניתי למפקד שלי בצבא, והוא אמר לי: תבטיחי לי ארוחה בבית, ואני מבטיח לך להתקבל. וכך היה! ואז הגיע שלב הגרלת הבתים, קיבלנו את הדגם הבסיסי - בית קטן עם 3 חדרים. האדם הראשון שקיבל אותי ביישוב הייתה ורה גולדנברג אורן, שהייתה בוועד של רעות, הנדסאית בניין בחיל האוויר שעברה הסבה מקצועית לאחות בטיפול נמרץ לב, וכיום היא בעיקר עוסקת ביוגה ומטיילת בעולם. היא גם לימדה אותי לבשל, איך להכין אוכל ביד קלה".
המנות הראשונות על השולחן: סלט סלק עם גבינת עיזים, פיסות סשימי דג לברק מסודרות ביד אמן על פלטת צפחה, כרוביות עם כיפה ירוקה פציחה של עשבי תיבול ופיסטוקים, סלט חסה וענבים, חצאי קישואים עם קרעי מוצרלה על גבם הירוק והפריך. המארחת הכפילה כמויות - וכל צד של השולחן קיבל מכל הטוב הזה. התיבול נעשה ברגע האחרון, וכל המנות שמרו על טריות כיפית.
"כשהשתחררתי מהצבא", ממשיכה בלבול, "נרשמתי לקורס סטיילינג בעבודי. לילך אלגרבלי הייתה אחת המרצות, ורק כשהתחלתי ללמוד הבנתי שאני בעצם בקורס אופנה. נשארתי". גם את שירלי גליק היא הכירה באותם לימודים. גליק, מאז ימיה ככתבת בגיא פינס, עוסקת בסגנון אופנה ומרצה על סטיילינג. לילך ושירלי מסכימות שמירי היא המקרה הקלאסי של תלמידה שעלתה על המורה.
לחבר את החדר לחיים
ההיכרות עם גילי סיוון, עיתונאית אופנה, סטייליסטית ואוצרת תערוכות בתחום, הייתה טבעית, על סטים של הפקות אופנה. סיוון, שמשלבת בעבודתה תרומה לקהילה, מצאה בבלבול את אותם יסודות המשלבים הצלחה עם פעילות חברתית. "אלוהים נתן לי מתנה. נתינה זה לא דבר שדורש ממני כלום", היא אומרת בהתרגשות, "זה ממלא אותי, מחזק אותי ומתגמל אותי.
"יש רגעים קשים, כמו הפרויקט שבו עיצבנו דירות לנשים שיצאו ממעגל הזנות. אנחנו יושבות עם הנשים, שומעות על העבר שלהן, על החלומות שלהן, ומעצבות לכל אחת חדר בדמותה. באחד מהקורסים האחרונים ניגשה אליי בחורה והודתה לי על החדר היפה שעשינו לה - היא עזבה בית לא מתפקד ובמשך שנים גרה מתחת לגשרים, התחממה מפרוות חתולים מזדמנים - ופתאום יש לה חדר משלה".
את בית הספר להום סטיילינג פתחה לפני שש שנים. עבודת הסיום של כל מחזור היא פרויקט חברתי, כמו דירות לילדים שהוצאו מבתיהם, וחדרים לחיילים בודדים ולנשים שנחלצו ממעגל הזנות. "אנחנו פוגשים את הצעירים, שומעים מה הם חולמים ויוצאים לעצב", היא מספרת. 60 חדרים כאלה היא כינסה בספר שיצא לאחרונה, ‘חדר משלהם’, שכל ההכנסות מממכירתו יחזרו לחברה. "עיצוב הוא הרבה יותר מחלל נאה. הוא יכול לשנות חיים, לעטוף ולחבק, למלא באנרגיה טובה. ואת זה אפשר לעשות בתקציב נמוך". את קרני כנען, בעלת רשת חנויות לעיצוב הבית, היה לה קל לגייס. "בכל פרויקט שיוצא לדרך אני מרימה טלפון לקרני, ומיד מקבלת כל מה שצריך. ממש לאחרונה עיצבנו מחדש את החדר של תאיר ראדה ז"ל. אמא שלה רצתה להפוך את החדר לנעים, ויחד עם זה שלא יהיה עצוב, שלא יהיה חלל זיכרון. חיברתי את החדר לחיים, כפי שהבנתי שתאיר רצתה, והכנסתי הרבה ירק שמסמל את החיים".
גל גאון, אדריכל ובעלים ואוצר של גלריית טאלנט לעיצוב עכשווי במרכז תל אביב, הוא החבר הכי רענן של בלבול - קשר שנוצר אחרי שהביאה אליו לפגישה מעצב מוצר ממרוקו.
כשפרצה מלחמת צוק איתן, לבלבול היה קשה לעמוד מנגד והיא הובילה את פרויקט צו 8 - שבסופו עוצבו למעלה מ-120 חדרים לחיילים. "גייסתי 250 מעצבות, פנינו למשרדי הרווחה והגענו לחיילים נזקקים. הכול היה מתרומות של ספקים שלי. זה היה פרויקט אלוהי!".
אומרים על הסגנון בארץ שהוא חקייני, שאין כאן תרבות עיצובית עמוקה.
"אנחנו מדינה צעירה, ואני יכולה לומר שתרבות העיצוב הולכת ומתפתחת. אנשים נוסעים לחו"ל, רואים הרבה, מקבלים השראה. אז נכון שיש כאן חקיינות, אבל זה נמצא בכל מקום בעולם. אני נוסעת מדי שנה לתערוכות בפריז, מילנו, ניו יורק, ולאחרונה גם לבוקרשט, ויכולה לומר שלא בכל שנה צצה מגמה עיצובית חדשה שתכבוש את העולם. להיפך, זה דומה מאוד, אין פריצות דרך".
רומניה? אני משתוממת. "כן, יש שם שבוע עיצוב מאוד מעניין, רוח חדשה ומסקרנת. אפילו נתתי שם הרצאה לאחרונה. זה מדרבן אותי לשכלל את האנגלית שלי, כי אני רוצה לחזור לשם עם כמה רעיונות".
מוח קודח חלומות
1,500 סטודנטים להום סטיילינג היא הכשירה עד כה בבית הספר שלה. לא מכבר נפתח סניף בצפון, במושב רגבה. "אני מלמדת ומלווה את הסטודנטים עד קו הגמר", היא מספרת. בלבול התזזיתית שוב נעלמת, וניחוח המנה העיקרית עולה מהמטבח. היא מפתיעה אותנו במנה שהעבירה אותה את מבחן הכניסה ל’מאסטר שף’: מעורב דגים מוגש עם פיתה תוצרת בית וסלט עגבניות חריף. "התקשרו אליי מהתוכנית והציעו לי. הלכתי בסבבה, בלי ציפיות, ועשיתי את המנה הזאת. אייל שני אמר שזו מנה מאוד ישראלית וחיים כהן אפילו אמר שהיא גאונית. מה הסוד שלה? זה טייק אוף על מעורב ירושלמי, עם בצל מקורמל שהוא לא מתוק, אלא חמוץ חריף".
זו מנה נהדרת. טרייה ופריכה, עם פיתה חמימה שתפחה במחבת. הסלט מוסיף עקצוץ של חריפות - וביחד יש מחול טעמים ומרקמים נהדר. אחרי שעברה את האודישנים ועברה לשלב הבא היא יצרה מנה ששומרת על הרוח הישראלית המקומית עם צביטה של עכשוויות: ארטישוק ממולא בבשר עם רוטב לימון ופיסטוק, שהוגש בצלחת מרוקאית יפה.
הגישה שלה בבישול היא כמו בהום סטיילינג. התבלינים הם אלה שנותנים את המגע הסופי. חומרי הגלם הם אבני היסוד. ההנאה שלה מהיצירה ומהצילחות (כן, מילה לא חיננית), היא אותה הנאה. הבן שלה, אליאור, הוא בעל מסעדת ALENBI בניו יורק, והיא התלבטה איתו לגבי התפריט של האירוח שלנו. הבן השני, עמית, בהייטק. לקינוח היא מציגה פאי פיסטוק משובח ועוגת לימון טעימה להפליא. אמנות, אוכל, עיצוב, אופנה - הכול משמש בערבוביה בחייה של מירי בלבול. בתזזית וברעב, המוח קודח חלומות, עם כל אחד מהיושבים סביב השולחן היא זוממת ליצור פרויקט. זה יקרה.